אמת בכל מחיר

[המחאה*]

אם יש לי ילד, שאולי אני לא אוהבת כמו שהייתי רוצה, כי הוא מזכיר לי מדי את עצמי, כי אני מרגישה מאויימת ממנו.
האם בשם האהבה, בשם האינטגריטי, בשם הבריאות - האם אני לא אמורה להגיד לו את זה?
כדי שהדברים יהיו גלויים?
האם לא עדיף לתת שם לאהבה הזאת שהיא קצת פחות ממה שמגיע לו, כדי שהדברים יהיו מסודרים לו?
כדי שלא יהיה לו את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדוברת?

[אמא*]

לא עדיף שתטפלי בעצמך באיזושהי דרך במקום להפיל את זה על הילד?

[אהבת_עולם*]

אני פעם תהיתי בעניין כזה בקשר לאחותי, כי עד שלב מסוים בחיים הרגשתי שאני ממש לא אוהבת אותה, והיא כל הזמן הייתה שואלת אם אני אוהבת אותה ורוצה את האישור שלי, וממש הרגשתי שאני משקרת, כי היא לא תוכל לעמוד באמת.

עם ילד זה בטח עוד הרבה הרבה יותר קשה.

[צפריר_שפרון*]

אם את עצמך, לא אוהבת את עצמך כמו שהיית רוצה, כלומר, אהבה שאיננה מותנית בגובהך, בצורת המרפק שלך או בהתנהגויות האופייניות לך, או לאהוב את עצמך גם כאשר את מאיימת על עצמך וגם כאשר את מבוהלת מעצמך.

האם בשם האהבה, בשם האינטגריטי, בשם הבריאות - האם את לא אמורה להגיד לך את זה?
כדי שהדברים יהיו גלויים?
האם לא עדיף לתת שם לאהבה הזאת שהיא קצת פחות ממה שמגיע לך?
כדי שהדברים יהיו מסודרים בשבילך?
כדי שלא יהיה לך את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדומינת שלך?

על פיה:

^{יש לך ילד, שאולי את לא אוהבת כמו שהיית רוצה, כי הוא מזכיר לך מדי את עצמך, כי את מרגישה מאויימת ממנו.}

---

מחיר האמת הוא, הידיעה שבכל מקרה הנפש, נמצאת מודעת לכל כזביה, ועדיין מכזבת לעצמה.

[חני_בונה*]

כדי שלא יהיה לו את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדוברת?
את עושה את הכי טוב שאת יודעת.
זוהי אהבה.אין בה ספק.
תודה

[שירה*]

מחאה יקרה, איזו שאלה קשה,
אם תבחני את זה טוב טוב אולי תגלי שגם לאמא שלך היו רגשות כאלה כלפייך,
האם היא הצליחה להסתיר את זה? עד כמה? איך היית מרגישה אם היתה משתפת אותך בזה בילדותך?
איך ההסתרה הזאת השפיעה עליך?
אני סתם יורה באפילה
השנה בגיל שלושים ושלוש גיליתי שאמא שלי לא באמת אהבה אותי,
היא הסתירה את זה ממש טוב [אפילו גרמה לי להרגיש מועדפת לפעמים]
אחרי שנים של תחושת אכזבה ממנה [היא אף פעם לא שם בשבילי בשום רמה, היא תמיד שם בשביל אחים שלי]
תמיד עודדה את חוסר התלות שלי בה [את תמיד מסתדרת כל כך יפה, את כל כך עצמאית וכ"ו] רק כדי שלא אזדקק לה חלילה


אני לא מאשימה אותה, ככה היא הרגישה,
בתור ילדה היא היתה כל עולמי ואהבתי אותה בכל ליבי,
אם היתה אומרת לי אז ...הייתי כנראה מתה
בגיל ההתבגרות התרחקתי ממנה
היום גם אני לא ממש אוהבת אותה, לא באמת

תסבוכים? המון, כמו כולם.

[שירה*]

אמת? כן! אבל לא בכל מחיר!

[שירה*]

אה...ועוד משהו@}

[בערך_מוחלט*]

" יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי." אפילו אלוהים משפץ לפעמים את האמת. . אבל כל מקרה לגופו. לא כתבת הרבה. מענין.

[ג'וי_יה*]

אמת? כן! אבל לא בכל מחיר!

האמת היא גשר תקשורת למען קירוב ללבבות למען פתיחה נוספת של הלב
ולא כפטיש להלום בו.

אני ממליצה על טיפול לא וירטואלי בכלל.
@} בהצלחה@}

[המחאה*]

תודה לכם. דברים טובים ונכונים.
צפריר, זה נכון. אני יכולה לומר לעצמי שהיחס שלי לעצמי הוא מסובך ולא פתור. האם כאם יכולה לומר כך לילד?
שירה, דבריך חשובים לי. תודה על השיתוף.

[חנה*]

שאלה מיותרת . שאלה שלא מכבדת את בעליה .

[אמא_נמרה*]

_האם בשם האהבה, בשם האינטגריטי, בשם הבריאות - האם אני לא אמורה להגיד לו את זה?
כדי שהדברים יהיו גלויים?
האם לא עדיף לתת שם לאהבה הזאת שהיא קצת פחות ממה שמגיע לו, כדי שהדברים יהיו מסודרים לו?
כדי שלא יהיה לו את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדוברת?_

בלת"ק

לדעתי, לא.
אולי כשהוא יהיה בן חמישים.

כן - תהליך טיפולי כלשהו בשבילך שיברר לך מהי אהבה בעינייך, מהי אהבה של אמא לילד בעינייך, ולמה את חושבת שאת לא אוהבת כמו שהייתי רוצה . נשמע שיש לך ציפיות מעצמך שאינן מתאימות למציאות.

[קוראת*]

לדעתי, לא.

שירה, איך זה נודע לך? אמא שלך אמרה לך?

[בערך_מוחלט*]

בעיניי, אהבה זה אובר-רייטד בימינו. את צריכה לדאוג לו לאוכל על השולחן לתת לו את כל ההזדמנויות בעולם. להיות מוכנה לעשות הכול בשבילו. זה מספיק.

[אהבת_עולם*]

בעיניי, אהבה זה אובר-רייטד בימינו.
מתקשר לדיון טבע ותרבות באהבת אם.

בכל אופן, מתחברת לדברים של חני בונה:
_את עושה את הכי טוב שאת יודעת.
זוהי אהבה.אין בה ספק._

[ש_י_ר_י*]

לא, לא ולא.
תחשבי איזו טראומה הילד יחווה. איזה מחשבות הוא יכול להתחיל לפתח מזה - אולי היא לא רק לא-אוהבת אותי, אולי אני מפריע בבית, אולי היא לא רוצה שאני אבוא ל (מיליון מקומות ואירועים שונים)... יכול להיות שהוא יתחיל להתרחק ממך יותר, ואז בכלל המעגל הזה ימשיך וימשיך.

מסכימה עם קודמיי - עבודה עם עצמך קודם כל. אין שום דרך שתוכלי לחשוף בה את "האמת" בלי לפגוע אנושות בקשר שלכם. חבל.
<חוץ מזה, שיש תקופות באהבה. לא תמיד אוהבים אותו דבר. וזה בסדר גמור לדעתי, כל עוד הבסיס נשמר>

[רוקדת_לאור_ירח*]

בעיניי, אהבה זה אובר-רייטד בימינו.
בעיני כנות (עאלק) זה אובר רייטד במקומותינו.

[פלמונית*]

את באמת חושבת שתקלי עליו? או שאולי תקלי על עצמך?
נורא קשה לזייף ביחסים, זה מעייף. אבל תחשבי מה יעבור עליו, אני רק מהמחשבה על זה מצטמררת. ואני גדולה!

טיפול נשמע כמו רעיון טוב.

[בערך_מוחלט*]

אם הוא מרגיש אהוב, אז זה לא שקר.

[חלוקית_נחל*]

המחאה, בן כמה הילד?

מדברייך הכתובים לעיל, שהילד לא אהוב, כמו שאת רוצה, כי הוא מזכיר לך את עצמך או מאיים עליך עלו לי כמה שאלות, ראשית מהי הפנטזיה או השאיפה שלך לאהבת אם, אולי היא אידיאלית מידי או קשה להשגה, ושנית כפי שציינו, מהי המראה שהוא מציב לך לדברים שאת לא אוהבת בעצמך ולמה? אולי אם תלמדי לאהוב את עצמך העניינים יראו אחרת.
בכול אופן, בעיני זה עניין שלך עם עצמך, ואין צורך לערב את הילד בכך, היות והוא רק טריגר למשהו לא פתור אצלך בין אם זה חלקים שאת לא מקבלת בעצמך או שאיפות לא הגיוניות.
איך חשבת שזה ישנה את המצב או יתרום לשיפורו? אולי את התוצאה הזו שחשבת להשיג ניתן לקבל בדרכים אחרות. אולי זו תקופה כזו שאתם צריכים קצת מרחק ומישהו אחר בסביבה הקרובה יכול להיכנס קצת במקומך.

מנסיוני האישי הדברים הללו דינאמיים, תלויים ומושפעים מגורמים רבים ומשתנים בהתאם לשינויים שאנו עוברים.
יש פה גם עניין של פרשנות סוביקטיבית. אצלי לדוג', יחסי עם אמי היו תמיד מורכבים ואחרים מאשר עם אחיותי, "שוויוניים מידי". עכשיו בבגרותי אני מבינה שזה הכי טוב שהיא הייתה יכולה לתת לי ואני מודה על כול הטוב שקיבלתי ואני עדיין מקבלת ממנה גם אם זה לא בדיוק כמו שחשבתי שאני צריכה לקבל או כמו שאחיות שלי קיבלו. השוויוניות הזו או השאיפה לכך שהאהבה שלנו לאנשים שונים בתכלית תהייה זהה לחלוטין היא לא אפשרית בעיני. גם הילדים שלנו, או בנותיי שלי במקרה האישי, הביאו לי כול אחת שיעור שונה, הבכורה את שיעור "המראה", ואני אכן עובדת על עצמי לא להתערבב יותר מידי במה שעובר עליה, כי היא שונה ונפרדת, אבל בהחלט היא משקפת לי כול מיני התנהגויות ורגעים שאני זוכרת ומכירה בעצמי. השנייה הביאה את שיעור קבלת "השונה" ודווקא קבלת ההיפוך הייתה קשה לי יותר. היא חזקה וייצרית, מלאת רגש ויודעת לעמוד על שלה, והיה לי קשה מול התובענות שלה, במיוחד בהנקה, הרגשתי קושי אמיתי ואפילו ביטאתי אותו ואני זוכרת ששיתפתי משהי בכך, ואמרתי משפט שנחרט לי בלב ועכשיו אני לא מאמינה שיצא מפי, אבל כנראה שהיה נכון לתקופה ההיא, שאם היא הייתה אדם בוגר, סביר להניח שלא הייתי בוחרת בה להיות חברתי, עד כדי כך זה איים עלי בזמנו, והתשובה שלה טילטלה אותי. היא אמרה לי וואו, תחשבי איזה שיעור זה בשבילה. מודה, הייתי עסוקה בהתמודדות שלי ולא חשבתי עליה. הנחתי שבגלל שזה התלבטות ביני לבין עצמי היא לא הרגישה. אבל עצם ההתמודדות שלה עם משהי שלא דומה לה, לפחות כך חשבתי, היא גם אתגר בפני עצמו. יש לי נטייה מתוך הנסיון להבין ולהתמקד פנימה לראות ולחשוב פחות על הסביבה.
כיום, מתהפכת לי הבטן רק מלכתוב לך את הדברים, ואני מרגישה אחרת לגמרי, אני מאוהבת בחלקים הללו, שאני מנסה להצמיח בעצמי, בתוכי.

בכול אופן, בהגדרה העצמית שלי גם בתור ילדה וגם בתור אמא, תמיד הרגשתי אהבה, אוהבת ואהובה, לאהבה הזו היו ביטויים שונים, היא הציבה בפני קשיים שונים אבל היא הייתה קיימת. הקשר העמוק הזה, מהלב ומהבטן, ניתן לקרוא לו בשמות שונים, ואם את מרגישה שאהבה זה "ממוחזר מידי" או לא מדוייק עבורך, בחרי את מה שמתאים לך.

איך את יודעת שהילד שלך לא מרגיש אהוב?
אם את מרגישה שאת רוצה לתת לו יותר ומשהו בולם אותך, שוב בעיני זו מעין קריאה לבירור פנימי שלך עם עצמך. הוא לא מודע להגדרות שלך או לציפיות שלך ולכן אני לא חושבת שזה יסדר לו משהו, אלא רק עלול לפגוע בו וחבל @}

כדי שלא יהיה לו את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדוברת? את זה לא הבנתי. איזה פער את חושבת שהוא חווה?

[שחף_אהובי*]

אם יש לי ילד, שאולי אני לא אוהבת כמו שהייתי רוצה, כי הוא מזכיר לי מדי את עצמי, כי אני מרגישה מאויימת ממנו.
<כותבת מתוך הסיפור שלי>
זה הרי לא שאותו אני לא אוהבת, זו את עצמי אני לא אוהבת.
בשם האהבה, בשם האינטגריטי, בשם הבריאות - לעצמי אני צריכה להגיד את האמת.
כדי שהדברים יהיו גלויים. כדי שהדברים יהיו מסודרים לי. כדי שלא יהיה לי את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות כפי שאני אומרת לעצמי, שאני אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי כמו שאני.

לעצמי אני צריכה להרשות לקול שאומר לי "אני שונא אותך" לדבר. ולחמול עליו. אני לא צריכה לאהוב אותו. אני לא צריכה לסלוח לו. רק להפסיק להרביץ לו, להפסיק את המלחמה הפנימית הזאת, ולחמול עליו כי גם לו יש נסיבות מקילות.
גם הבריון הפנימי הזה, הקול של השנאה העצמית, הוא קורבן. מישהו לימד אותו. גם הוא בסך הכל ילד מוכה.
פוסט טראומה קיבוצית (2009-08-06T19:59:34)

[המחאה*]

תודה לכן. עצם היציאה ממחשכי המחשבות והאיוורור של התחושות פותר חלק גדול מהבעיה. אין כמו אור יום ואוויר צח לטיפול בעובש הנפש.

[בערך_מוחלט*]

מה עומד מאחורי השם המחאה?

[המחאה*]

כמו צ'ק שנועד לפירעון

[אהבת_עולם*]

אני חושבת שברמת הנשמה כולנו מלאים אהבה.
אז אפשר לראות את זה ככה, שרק שכבות של קשיים רגשיים מכסות על האהבה שכן קיימת בך בפנים, שם שם מתחת לכל השכבות האלה.
ככה שלהגיד 'אני אוהבת' זה לא שקר.
'אני אוהבת' ('למרות שלא מצליחה להרגיש את זה כרגע. אבל אני יודעת שאיפשהו בפנים אני אוהבת').

[אהבת_עולם*]

דבר נוסף,
בטח יש הרבה הגדרות לאהבה.
אז אולי את לא חווה את האהבה לפי ההגדרה שאת חשבת שהיא אהבה.
אבל אולי זה לא אומר שזאת לא אהבה?

לפי בשמת למשל, אהבה נמדדת במעשים.
ואת זה, לפי מה שהבנתי ממך, את אכן נותנת לו. עושה בשבילו. דואגת לו.
אז אפשר להגיד שזה בעצמו, זו אהבה.

[ג'ינ_ג'ית*]

בכל מה שנוגע לאהבה, בטח בין בן לאימו הסברים רציונליים רק חוטאים לאמת.
גם אם הם האמת.

למה אני מתכוונת?
שאם תגידי לו את זה תתקעי לו סכין בלב. כי יש אקסיומה ברורה שהורה אוהב חולה מת על הילד שלו בכל צורה מקום וזמן.
ואת בשם האמת כביכול הולכת לשבור את האקסיומה הזו.
מוטב לו לחשוב שאמו שלו אוהבת אותו כפיש היא אוהבת כי זה מה שהיא מסוגלת לתת או שהוא מקופח מאשר לשמוע איזשהו הסבר "מסודר" ככל שיהיה על למה היא אוהבת אותו בצורה לא מושלמת.


וזה לא משנה ששאת מרגישה שיכולת לתת יותר, או שאת מרגישה שאולי הוא מרגיש שמגיע לו יותר.
הסברים רציונליים ובטח כאלה מורכבים של "אתה מזכיר לי את עצמי , יש לי בעיות עם עצמי לכן אני לא אוהבת אותך מספיק" - לא יעשו לו חסד כי כל מה שהוא ישמע, זה את השורה התחתונה - לא אוהבת.

אני יכולה להגיד לך שיש לי דודה עם חמישה ילדים. כולם היום מעל גיל 20..
בתה הגדולה תמיד היתה קפדנית, עוזרת, מתקתקת את הבית, טובה בלימודים עוזרת הלורים כל הזמן, הכי אחראית במשפחה.
בתה השנייה של הדודה, צעירה בשנה מהבכורה - בעלת אופי והתנהלות הפוכים לגמרי.. טיפוס שאוהב בליינות, בלגניסטית, היתה יוצאת ונעלמת, אפילו הביאה ילד מרומן עם גבר נשוי, קיצר בלגן.
ומה את יודעת?
הדודה תמיד היתה אומרת בחצי הומור שכמה שהגדולה "בסדר" היא יכולה לשגע אותה, שיש ביניהן "קצר" ושיהיא יותר מתחברת לשנייה, למרות כל הבלגניםש היא מביאה איתה
עם השנים החצי הומור הזה הפך צורב והפך לאמת ברורה שבה היא היתה אומרת שהיא יותר אוהבת את השנייה כי היא פחות דומה לה. שהבכורה מזכירה אותה וקשה לה עם זה.
אני במקרה, חברה טובה של שתי הבנות - עד היום הבכורה שבורה מהאמירות האלה. ורק בגללן.
עד היום היא מנהלת פנקסנות פתוחה עם האם על כך שהיא יכלה להצהיר הצהרות כאלו.
כששאלתי אותה פעם, את הבכורה, למה היא כל כך מתרגשת, הורים רבים מתחברים יותר לילד כזה או אחר, והרי במילא הקשר ביניהן תמיד היה מורכב. זה לא שהאמירות חידשו לה משהו.
היא אמרה, ובצדק שיש הבדל בין קשר שמתנהל רע או פחות טוב לבין אמירות ברורות כל כך בדבר האהבה הלא מושלמת אליה.
ומדובר באמתב בחורה בוגרת מאוד, מאוד מצליחה, מאוד רוחנית ומבינה רגישויות. לא אחת שלא תבין את המורכבות והמקום ממנו אמרה אמא שלה את הדברים.

ואני הבנתי שבמקום הזה כולנו ילדים, כולנו רוצים לדעת שלא משנה כמה ההורים הם בני אדם ויש להם תסביכים ויש להם בעיות ולא משנה מה המציאות מראה לנו - אנחנו לא רוצים לשמוע שהם אוהבים אותנו פחות ממה שמגיע לנו מתוקף הזכות הכי בסיסית שלנו - כילדים.
ואם את זה מערערים, אז מה נשאר?


אני מצטרפת להצעה לעשות עבודה עם עצמך ולהניח את האמת שאגב לא בטוח שהיא באמת כזו, בצד.

[אהבת_עולם*]

הסברים רציונליים ובטח כאלה מורכבים של "אתה מזכיר לי את עצמי , יש לי בעיות עם עצמי לכן אני לא אוהבת אותך מספיק" - לא יעשו לו חסד כי כל מה שהוא ישמע, זה את השורה התחתונה - לא אוהבת.

נראה לי שגם לאנשים בוגרים ואפילו מודעים לעצמם, לא עוזרים הסברים מהסוג הזה.
אם מישהו יגיד לי שהוא לא אוהב אותי בגלל שהוא לא אוהב את עצמו, אני אשמע: 'אני לא אוהב אותך'.
ולא תשנה לי הסיבה.
(בעצם, גם אם הוא לא יגיד אלא אני אגיד לעצמי שהוא לא אוהב אותי בגלל שהוא לא אוהב את עצמו - אני אבין את זה בהגיון, אבל זה לא יעזור לי להרגיש יותר טוב עם זה שהוא לא אוהב אותי)

[מתחדשת*]

אהבת עולם,

[מתחדשת*]

(על כל 3 ההודעות האחרונות)

[אהבת_עולם*]

מתחדשת, תודה .

[צפריר_שפרון*]

צפריר, זה נכון. אני יכולה לומר לעצמי שהיחס שלי לעצמי הוא מסובך ולא פתור. האם כאם יכולה לומר כך לילד?
במובן הזה, יחסך לעצמך משליך על יחסייך עם זולתך - ילדך, אישך, פקידת הדואר.
השלכת התיקון על זולתך, לא יפתור את בעיותייך עם עצמך.
כלומר, העלאת הילד כקורבן, על מזבח זיופך העצמי, מיותרת, ואיננה מוצדקת בשום מקרה.
עם זאת, קל יותר להטיח בפני הילד את האמת המרה, מאשר ללמוד בתוכך את האמת המתוקה.

והאמת המתוקה היא הידיעה השקטה, שאת עדיין מכזבת בעצמך ולעצמך, ותוכלי ליהנות מתחושת חיותך גם דרך הסבל הזה עוד זמן רב.
תוכלי גם לייצר עוד נדבך של הסבל הזה ולהודיע לכל אחד ואחת ממכרייך את תחושותייך כלפיו. כן אוהבת לא סובלת וכן הלאה...
אחר כך אפשר יהיה גם לתבל את הסבל הזה באשמה, בושה, חרטההנאספות אל סלסלת ההתמרמרות.

עדיין הבירור הוא בינך לבינך.

ורק בינך לבינך.
אפילו השאלה ששאלת כאן, נדונה בינך לבינך.
כל קול וכל מילים שעולים כאן - מתוכך עולים, אל עינייך.

התבונני בגובה העיניים, לא משוא פנים, בעצמך.
בררי את הסכמותייך.


דרך צלחה, חזקי ואמצי.

[ניקי_ניים*]

אני לא יודעת בן כמה הילד אבל זה לא משנה. גם אם הוא בן 48. ילדים תמיד צמאים לאהבה מצד הוריהם ובשביל זה הם יעשו הרבה מאוד, גם באופן לא מודע, גם בגיל מבוגר ואף אחרי מותם.

אחד הבסיסים העיקריים המניעים אותנו בעולם הזה הם החיפוש אחר אהבה, קבלה ואישור. כשהילד עודנו קטן אנחנו ההורים מהווים את ה"עצמי" שלו. היחס שאנו מעניקים לו יהווה בעתיד את היחס שהוא מעניק לעצמו. את רוצה שגם הוא יהיה מסובך ולא פתור כפי שאת מגדירה את יחסייך עם עצמך? האמירה שלך עלולה לשרוט אותו בנפש לכל החיים. ממש ככה. אם לך יש בעיה , למה להפיל על הילד ולא לטפל? ובכלל, למה יש לך צורך כל כך דחוף לומר לו את זה? את אומרת "לא כמה שהייתי רוצה". האם באמת אפשר לכמת אהבה?

ובכלל הייתי שואלת את עצמי " מה אני יכולה לעשות כדי להגדיל את האהבה? או כיצד לשפר את היחסים ביניינו או איך אפשר להסתכל עליך בעין טובה ולראות את הטוב והאור שבך" ובאמת לעבוד על זה (וזה ממש ניתן לבנייה!!!) במקום להסתפק באמירות מכאיבות, יבשות ודי תבוסתניות. מה את מצפה שהוא יעשה עם האמירה הזו?! הרי אין פה דוגמה קונקרטית עם בקשה מדוייקת לשינוי בהתנהגות למשל. אלא אמריה כללית שמשמעה - אתה לא מספיק טוב בשבילי. זה לא מסודר לו זה רק מאמלל אותו. ייעוץ פרטני ומשפחתי בהחלט יכול לעזור לכם.

אין לי כל כוונה לפגוע אבל אני די מזועזעת.

[סאלי_תדמור*]

_אני חושבת שברמת הנשמה כולנו מלאים אהבה.
אז אפשר לראות את זה ככה, שרק שכבות של קשיים רגשיים מכסות על האהבה שכן קיימת בך בפנים, שם שם מתחת לכל השכבות האלה.
ככה שלהגיד 'אני אוהבת' זה לא שקר.
'אני אוהבת' ('למרות שלא מצליחה להרגיש את זה כרגע. אבל אני יודעת שאיפשהו בפנים אני אוהבת')._

לא יכולתי לכתוב זאת טוב יותר.

אני כן מסירה את הכובע בפני המחשבה המקורית שלך, לומר זאת לבנך, כדי להפחית את השקר.
אבל עדיין חושבת שדרך טובה יותר להפחית את השקר היא פשוט למצוא את הדרך לנקות את האהבה שלך שהתערפלה. בטוחה שזה אפשרי, כי אני שומעת הרבה אהבה לבנך בדברייך. פשוט יש דברים שמסתירים אותה, כמו שכתבו לך יפה כל כך.

[שירה*]

שירה, איך זה נודע לך? אמא שלך אמרה לך?
לא, היא לא אמרה לי, פשוט התבהר לי פתאום,
אבל חלק גדול מההבנה היה שזאת היכולת שלה לאהוב,
זאת אומרת- היכולת שלה לאהוב מאוד מוגבלת,
ואני יודעת שקשה לה עם זה, היא היתה רוצה אבל היא חסומה,
היא נוטה להכחיש בשנים האחרונות כל דבר שיוצא לי מהפה לטוב ולרע בכזאת קיצוניות
תמיד בהתגוננות מולי,
אני לוקחת את המילים שאמרתי מקודם על אמא שלי
היום גם אני לא ממש אוהבת אותה, לא באמת
אני אוהבת אותה אבל מרגישה שהפחד וההכחשה שלה חונקים אותי אז אני שומרת מרחק
והפראיות שלי והשאיפה שלי לחופש ואמת מאיימים עליה אז גם היא מגינה על עצמה.

אז מה יש לנו כאן? שתי נשים שונות,אם ובת, שהמהות של כל אחת מהן יוצרת ריאקציה חזקה אצל השניה,
ועם זאת אוהבות, כל אחת לפי יכולתה ובכל זאת מעריכות האחת את השניה, מתקרבות ושומרות מרחק,
מקוות רק טוב אחת לשניה, גידלנו אחת את השניה-אני לא יצאתי כמו שקיוותה והיא לא יצאה כמו שקיוויתי,
ובכל זאת זה מה שיש, זה מה שיכולנו, זה מה שהצלחנו.
אני בטוחה שעם השנים היא נפגעה ממני ואני ממנה והיא ממני וכ"ו

אמא אני אוהבת אותך כמו שאת ומקבלת אותך כמו שאת
ואני לא מתכוונת להאשים אותך יותר על איך שהשפיע עלי מי שאת ואני מקווה שגם את סולחת לי
אמא אני אוהבת אותך.....

[שירה*]

המחאה אני יוצאת מהדף הזה עם אחת ההבנות הכי גדולות
שהייתי זקוקה לה כל כך
תודה

[אהבת_עולם*]

אני כן מסירה את הכובע בפני המחשבה המקורית שלך, לומר זאת לבנך, כדי להפחית את השקר.
גם אני !

אבל עדיין חושבת שדרך טובה יותר להפחית את השקר היא פשוט למצוא את הדרך לנקות את האהבה שלך שהתערפלה.
כן.

[ציל_צול*]

וואו, איזה דף. כמה חומר למחשבה.