אמונה במבט מתחדש

[אנונימי]

מדור יהדות דת ואמונה

[טנא_טאו*]

רציתי לפתוח דף שיעסוק בשאלה האם אנו המאמינים בדרך האלטרנטיבית לחיים, המהווים חלק בלתי נפרד מן החברה של ימינו, האם אנו עדיין יכולים לשמור על, או לפתח איזשהו כיוון של אמונה מודרנית הנובעת משורשים אמיתיים ומסורת בת ימים המחוברת אל מבט מפוקח, לב פתוח, וראש המוכן להשתנות להתגמש ולזרום קדימה...






בנוסף אני רוצה לספר לכם על ארוע מיוחד שהתקיים בבית דניאל השייך לתנועה ליהדות מתקדמת או רפורמית.
בערב שמחת תורה לאחר הסדר החגיגי המסורתי של ההקפות הזמינו צוות בית דניאל את להקת דיוואן הלב להופיע בבית הכנסת. אני ובת זוגי שלא מזמן התחלנו לקחת חלק בפעיליות הסדירות של בית דניאל החלטנו ללכת להופעה, זה כבר זמן רב שלא יצא לנו להיות בהופעה וציפינו לזה מאד (במקרה זה גם היה יום נישואינו).
ובכן באופן מפתיע כשהגענו ראינו שכהכניסה לבית דניאל הפכה להיות קצת דומה לאיזה פסטיבל בראשית או שנטיפי כבר זה היה מאד מיוחד לראות את כל הילדים והאחים החמודים וקצת מבולבלים מגיעים אל בית הכנסת.
כאשר הלהקה התחילה להופיע הבנתי שמדובר באירוע מאד שונה, כשבעה נגנים הלבושים כאילו כרגע הגיעו ממרוקו או תימן נכנסו לאולם התישבו והתחילו בקולות מופלעים במדיטצייה קולית אשר אט אט משתפת את כל הקהל, (כמובן שחברי הקהילה הקבועים היו קצת מופתעים מן העניין), בהמשך שרו חברי הלהקה תפילות ופיוטים מוכרים באופן אתני ובשיתוף עז של הקהל, כך שמהר מאד בית הכנסת הפך לאולם מלא בשירה רועמת של תפילות יהודיות עתיקות קולות טרבוקה ותוף ואף ריקודים שקצת מזכירים מסיבת טראנס קטנה תאמינו אפילו הרב הראשי של הקהילה רקד. וול אם זה לא מיוחד אז מה מיוחד...

[טנא_טאו*]

כמה רעיונות לחיים מאירים

• החיים הם מתנה לכן עלינו להיות חופשיים ברוחנו ובנפשנו ועלינו לדאוג שסבבתנו תישאר יפה, ומאירה פנים לחיינו.

"ויקח אדני אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"

• חשוב לאהוב את הבריאה את החיים ואת יוצרם. עדיף לפעול מתוך אהבה כי היא מקור החיים והיא הדרך הטובה.
• לא כדאי לשנוא לא אחרים, לא את עצמך, לא את החיים ולא את העולם. כדאי להיות פתוח לאחרים ואוהב כלפי ידידים חברים ומשפחה כי אלו האנשים שמלווים אותך בחייך ובדרכך.

"הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה: סמכוני באשישות דפדפוני בתפוחים כי חולת אהבה אני: שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני:השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפוץ:"

• תאהבו את הטבע כי הוא מקור ההשראה לחיים.

"קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות: דומה דודי לעופר האילים הנה זה עומד אחר כותלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים: ענה דודי ואמר לי קומי רעיתי יפתי ולכי לך: כי הנה הסתו עבר והגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו התאנה חנטה פגיה והגפנים וסמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך: יונתי בחגווי סלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה"

• טוב לעזור לאלו שזקוקים לעזרתנו ולאלו שאנו יכולים לסייע להם אם זה בני אדם ואם זה בעלי חיים ואם זה צומח או הטבע בכללו. ולנסות לא להפנות את גבנו לסבל וכאב, כי החיים הם דבר מיוחד.

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב: כי אם בתורת אדני יהגה יומם וליל: והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח"

• תמיד חשוב לחיות מתוך תחושת תקווה, אופטימיות והמשכיות.

"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים"

• האדם הטבע הבריאה הכל אלוהי רוחני מיוחד מרגש וחדש

"כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע ולחם לאכל: כן יהיה דברי אשר יצא מפי, ולא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף: תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הסרפד יעלה הדס והיה לאדני לאות עולם"

[טנא_טאו*]

שלום חבל שאף אחד לא משתתף בדף הזה, אני באמת מבין שהאתר באופן טבעי נועד ללידה טבעית וגידול טבעי ולהתפתחות טבעית ונכונה יותר לחיים ואני למען האמת גם בכיוון הזה. אבל אנשים יקרים נשמות טובות הרי היהדות היא בשורשינו ובדמינו גם אם לא נכיר בכך יש לנו חיבור עמוק לתפיסות, לתחושות ולמחשבות הללו, רק מעצם כך שנולדנו לתוך זה ולמי שרוצה להמשיך עוד הלאה, מתוך כך שאנו מהווים את המשכה של שרשרת שהחלה עוד בימים הקדומים, של יישוב האזור הנקרא ארץ ישראל, מתקופה של זמן לא מבוטל. ולכן לדעתי כדאי ורצוי שאולי נחשוב קצת איך אנחנו יכולים לשלב את היהדות הזו שאנו סוחבים איתנו לכל מקום בתוך תוואי החיים האלטרנטיביים, הקרובים יותר לטבע האדם ולטבע בכלל.


ולסיום אני רוצה לצטט קטע קצר מתוך ספר שאני קורא עכשיו המומלץ כאן באתר ונקרא "לדרוש אלוהים" :

פער גדול נפער עם השנים בין מה שכתוב בחוק הדתי, המסכם את מדרש הפסוקים, שסיכמו בעצמם מדרש הוויה קדום, ובין אותו קול פנימי, תוצר מדרש ההוויה הסמוי, התובע מעשים חדשים.
מרחק בלתי נסבל המנתק אותנו מעצמנו.
כדי לשוב ולדרוש אלוהים צריך להתגבר על שני איסורים יסודיים של תרבותנו.
האיסור הדתי לברר מצווה, לדרוש אלוהים ישירות, ללא מתווכים.
והאיסור החילוני, להכיר בטבעו של השותף לשיחה הפנימית-חיצונית שאנו מנהלים.

[רוזמרין*]

שלום חבל שאף אחד לא משתתף בדף הזה, אני באמת מבין שהאתר באופן טבעי נועד ללידה טבעית וגידול טבעי ולהתפתחות
טנא יקר, זה לא מדוייק. מגוון האנשים שכותבים פה הוא גדול ומגוון הנושאים בהתאם. (תסתכל למעלה במפתח נושאים).
הדף מעניין רק שצורת הכתיבה שלך נראתה לי כמו בלוג כי אין בו שאלות המחכות לתשובות של אחרים.

רציתי לפתוח דף שיעסוק בשאלה האם אנו המאמינים בדרך האלטרנטיבית לחיים, המהווים חלק בלתי נפרד מן החברה של ימינו, האם אנו עדיין יכולים לשמור על, או לפתח איזשהו כיוון של יהדות מודרנית של שורשים אמיתיים ומסורת בת ימים המחוברת אל מבט מפוקח, לב פתוח, וראש המוכן להשתנות להתגמש ולזרום קדימה...
זה נשמע כמו תשובה מגולמת בשאלה...
אני, למשל, חילונית ולא מאמינה בשום כוח עליון אבל מלקטת את חכמת האנשים כפי שכתובה בספרים והחכמה
לא ניתנה לאדם/דת/גזע אחד בלבד... זה החיבור שלי, החלקי, למקורותינו.
היות ואני שייכת לעם היהודי- חשוב לי לשמר את מסורת החגים כי זה מפתח את החיבור בין הפרטים בעם.
ממש לא מעניין אותי פרשנות על הכתבים ובטח לא מנקודת מבט מאמינה.
האם לזה התכוונת כשכתבת "מבט מפוקח"? אני לא בטוחה...

[טנא_טאו*]

שלום רוזמרין ראשית תודה על ההיענות ותודה על הביקורת, האם יש לך איזשהו רעיון כיצד אפשר לנסח את הדברים כך שהם יישמעו כמו הצעה לדיון ולא כמו תשובות ברורות.
שנית בהחלט כוונתי למבט מפוקח קשורה למנהגים ולמסורת וכן לחיבור בין אנשים בודדים לקהילה משותפת, אבל מבט מפוקח הוא גם היכולת לראות ולדלות את הטוב מחכמת העבר בעודנו ממשיכים הלאה. ורעיון זה אני חושב מוביל דפים רבים על פני אתר זה.
שלישית בהחלט אני מתחבר לדברים שאמרת _חכמת האנשים כפי שכתובה בספרים והחכמה
לא ניתנה לאדם/דת/גזע אחד בלבד_
אבל מדוע אינך מאמינה בכוח עליון, קשה לי בכלל להבין איך אפשר לא להאמין, שהעולם, הטבע, היקום, לא מכיל בתוכו (ואולי אף מחוצה לו) איזו שהוא כוח או אנרגיה שהיא מעל רמת התפיסה האנושית ובכלל. הרי הכול מסודר בצורה כל כך מופתית ומיוחדת מה זה לא נראה לך הגיוני, וכל הקיום הזהלא נראה לך משהו מופלא מאין כמוהו.

[טנא_טאו*]

שבת שלום ואהבה לכולם

• "ושמרו בני ישראל את השבת

לעשות את השבת לדורתם
ברית עולם"*

תאמינו לי אני שואל את עצמי למה אני כותב פו על יהדות ואולי בכלל אני לא כותב על יהדות (לא יודע). הרי זה לא שאני כזה בקיא גדול בעניני יהדות, זה נכון שלמרות היותי קיבוצניק לשעבר, התחלתי, בגיל צעיר, להתעניין מאד ביהדות, בדתות ובתפיסות חיים בכלל, אבל הכל עדיין בצורה עצמית כזו לעניין והעמקה אישית. והרי התחום המרכזי שלי הוא צ'י קונג ועל כך יכולתי לדבר המון אבל לא רציתי דווקא פו רציתי לדבר על יהדות, על אמונה, על שורשים וזה בגלל שאני מרגיש מעומק ליבי שזה חשוב, שלא כדי לנו לשכוח מזה, כי דווקא כאן טמונה יכולת להשתנות ולשנות. בטח לחלק זה נשמע כמו מילים ללא תוכן, אבל אני באמת מאמין בזה, באמת חושב שיש משהו, שמחבר אותנו יחד כשרשרת שבטית אחת, כחלק מן השרשרת הגדולה והתעלמות מן הדבר הזה היא כמו התעלמות מחלק מעצמנו, חלק מחיינו, חלק מן הטבע של הבריאה.

ובכלל רציתי לדבר על הגוף והנפש

גופי איתי ואני אינני. למה בכלל צריך אותו את הגוף השברירי הזה הנידף בכל רוח אשר צריך לטפל בו כל הזמן ללא הפסק עד שנשכח לפעמים את תוכלתנו, למה בכלל אלוהים ברא אותנו בצלמו ובדמותו ונתן לנו גוף כזה, הרי לא הגיוני שהוא חי עם גוף כזה. ובעצם מי יודע אולי כל העולם הזה הוא חלק מגופו ובינינו העולם שלנו למרות מושלמותו הוא גם שברירי ועדין כזה או לפחות נתון לשינויים רבים. זה לא שאני יודע משהו. אבל אני מרגיש, וכאן נכנסת הנפש. אוי הנפש הזאת, שבזכותה אנו עושים מעשים כה גדולים וכה קטנים, שבזכותה אנו יכולים להרגיש את כל הרגשות המדהימות והבלתי נסבלות הללו. אוי הנפש הזו שחצבה את הדרך מימי עבר ועד ימים אלו. לא שאלתם את עצמכם פעם האם הנפש הזו שייכת רק לנו, יש אולי אפשרות שהיא מחוברת לעוד משהו,משהו שבעצם שייך לכולנו אך לא שייך לאף אחד באופן אישי. האם התחושות המגוונות האלה, האנרגיה העצומה והבלתי מוסברת הזו שנמצאת בתוך גופנו, היא לא חלק מתוך איזו הוויה שמקיפה ומכילה אותנו.

סליחה היא מילה כל כך יפה, סליחה לכולם ובאהבה.

• "שובי נפשי למנוחיכי כי אלוהים גמל עליכי:

כי חלצת נפשי ממות את עיני מדמעה את רגלי מדחי:
אתהלך לפני אלוהים בארצות החיים"*

[טנא_טאו*]

רציתי לספר לכם על חווית העליה לתורה מקווה שזה יעניין אתכם
שבוע שעבר הלכתי לבית דניאל לתפילת שחרית לשבת, פשוט רציתי פעם אחת בחיים לדעת ולראות מה זה.
ובכן כפי שכבר סיפרתי, בית דניאל הוא בית כנסת רפורמי וכולם מוזמנים גברים נשים וכל מי שרוצה. יושבים מתפללים ושרים.
זה כבר חודש ויותר שאני פוקד את המקום הזה לסירוגין והנה הגעתי הפעם בשבת בבוקר ופתאום מאחורי גבי נוקש בחור צעיר ונחמד שכבר יצא לי לראות אותו שם, ושואל אותי אם אני רוצה לעלות לתורה.
בתחלה הייתי מאד מבולבל, אתם יודעים כמעט שלא הלכתי לבתי כנסת בחיי, דווקא בכנסיות הייתי מלא, אבל בתי כנסת כמעט שלא יצא לי, פעמים ספורות בתור ילד ונער. עוד פעם אחת בניו יורק, שהגעתי לכנסיה ענקית ומתברר ששרים בעברית ובכלל אין צלב וזה בית כנסת רפורמי היה פשוט מקסים שרו כל כך יפה וההד שמילא את כל האולם, פתאום מצאתי את עצמי מתיפח מדמעות כאילו משהו בי חוזר הביתה דווקא בעיר הענקית והמוזרה הזו.

בקיצור בכלל לא הבנתי מה עליי לעשות וקצת הסתבכתי עם עצמי אבל דווקא הבחור הנחמד שמתברר שהוא הגבאי של הקהילה (מי שאחראי על ספרי התורה) הבין את העניין והרגיע אותי שיהיה בסדר. כשקראו לי די התרגשתי האמת, שלעצמי לא הבנתי מה אני עושה בדיוק אבל עליתי והגבאי הנחמד הצביע על ברכה ואמר לי תקריא ובעודי מברך, פתאום הסתכלתי על כל הקהל הזה שיושב שם בשביל לנסות להתחבר לאלוהים וקצת לרגע לעזוב את הכל, את היום יום, את הדאגות, את הנפש, את הגוף, את השקר ואת האמת, את האשליה ואת המציאות ולרגע אחד להתפלל לאלוהים לרוח לעולם לחיים לבריאה לנצח, והנה אתה מרגיש אותה באה את אותה מוזה של התעלות של מציאות אחרת של בריאה נצחית של מילים ללא קול של שקט.
לאחר התפילה הייתי צריך לעמוד עם האצבע המורה (כמו בפסוקו של יום) ולעבור על מגילות הקלף של התורה, שהתברר לי פעם ראשונה, שהן כתובות בכתב פשוט מקסים, בזמן שהקריאו אותן. אפילו לא הקשבתי לטקסט נראה לי שזה היה על אבותיו של נוח, פשוט פתאום הרגשתי את הייחוד הזה של התורה, של הטקס המוזר והבלתי מוסבר הזה שאני נמצא בו והתרגשתי באופן אישי כיהודי וכלא יהודי כאחד. המנסה בכל לבו להאמין בדרך הטבעית, של אלוהים

[דליתוש_ב*]

יש לי מבט מתחדש . אבל לא כל-כך על היהדות, יותר על התנ"ך.
בזמן האחרון כל פעם שאומרים "יהדות", אני ישר הולכת למקור העניין ובודקת מה קורה שם בעיני . זה הכי מעניין אותי מסתבר.
אולי זה יעניין עוד א-נשים..
זה קשור לעניין של שימוש מגדרי בשפה העברית.
בדף ההוא, הטענה היחידה שכולנו הסכמנו עליה, היא "ככה זה בשפה העברית". לשון סתמי ולשון זכר הן זהות.
כלומר, פנייה כללית (יצא לי כלכלית בהתחלה ) היא בלשון סתמי והכוונה גם לנשים.
זה גם החוק על-פי האקדמיה.

לא מזמן, (כמה חודשים) שמתי למשהו בתנ"ך: עשרת הדברות מנוסחות בלשון זכר.
ורק עכשיו שמתי לב שלא כתוב לפניהן (או בכל מקום אחר בתנ"ך): "הדברים מנוסחים בלשון זכר אך מופנים לזכרים ונקבות גם יחד", או כל ניסוח אחר שמסביר את עניין "הסתמי".

אז במבט מחודש על העניין יש לי כמה שאלות:
האם ידוע על פרשנויות לנושא הזה? מדוע עשרת הדברות מנוסחות בזכר בלבד?
האם בתנ"ך יש איזשהו הסבר או הוראה בעניין?
אני שומעת הרבה שלכל מילה, אות, פסיק, בתנ"ך יש משמעות. מהי המשמעות של דיבור בלשון זכר בלבד? האם כבר אז היתה ידועה צורת ה"סתמי", או שזה הסבר מאוחר לתופעה תרבותית?

ועוד דבר אחד.
ע"פ התנ"ך (בראשית ג', כב): "ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן-ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם. וישלחהו יהוה אלהים מגן-עדן לעבד את-האדמה אשר לקח משם. ויגרש את-האדם וישכן מקדם לגן-עדן את-הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את-דרך עץ החיים."
רק אדם גורש מגן עדן. חוה לא.
(אגב, גירוש אדם התבצע רק אחרי העונש.)

איזה פרשנויות יש לפסוקים האלה? למה רק אדם ולא חוה?
עדיף כאלו במבט מתחדש

@}

<אם זה לא מתאים לך פה, אנא העבר לדפבית שלי>

[טנא_טאו*]

שלום דליתוש
ראשית, תודה על דבריך
לצערי תשובה מדעית אינני יודע לתת לך, אולי מישהו אחר יוכל לענות כאן על העניין.

כאשר אני למדתי קורס לביקורת המקרא השאלה הזו אפילו לא הועלתה, (לצערי) . מה שכן דובר הוא העניין שהתורה והתנ"ך כולו מורכב מכמה טקסטים שונים, מתקופות שונות, שלוקטו נאספו ונערכו יחד בתוך התורה.

זה נכון התנ"ך כמו שפתנו היום, מדבר בלשון זכר, אלא עם כן מדברים אל או על אישה לדוגמא שיר השירים: "הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העיזים שגלשו מהר גלעד"; או כאשר הנביאים מדברים על ירושלים או על ארץ ציון או על שכינת האל אז הלשון היא ניקבית. "קומי אורי כי בא אורך וכבוד אדני עליך זרח: כי הנה בא החשך ויכסה ארץ ועריפל לאומים, ועליך יזרח אדני וכבודו עליך יראה והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" (ישעיהו ס, ג) גם בספר תהילים ישנן הרבה קינות ושירות בלשון נקבה.
מה שאפשר לשאר הוא שאז יותר מהיום הגברים הם, שהובילו (והרבה פעמים חבל שכך) את העניינים ולכן הדברים כתובים בלשון זכר כולל.

באשר לסוגיה השניה שהיא מאד מעניינת ואולי מתקשרת בעקיפין גם לסוגיה הראשונה, יש לי שתי מחשבות
הראשונה היא שהרי כתוב שחוה נבראה מגופו של אדם (ואם לרגע נעזוב את העניין שמדובר בצלע או חלק גוף אחר). הרי שכמו אצל אפלטון בסיפורי המשתה אדם וחוה הם שני חלקים של גוף אחד ולכן כאשר כתוב שאלוהים מגרש את אדם הכוונה כאן היא,שהוא גרש אותם יחד,כלומר את הגוף המאוחד הזה שכולל את אדם- זכר ואת חוה-נקבה. ומעניין לראות שבסיפור הבריאה עוד לפני סיפור בריאת אדם וחוה, כתוב כך "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א,כז). על פסוק זה יש הרבה פרשנויות קבליות וכדומה...

מחשבה שניה היא שאולי הכוונ, שמאחורי הדברים היא, שהיכולת להגיע חזרה לגן עדן נשארה אצל חווה כלומר אצל הנשים. ובאמת עם נבדוק את העניין נשים בדרך כלל הן יותר מחוברת אינטואטיבית (או רוחנית לחיים) ואילו גברים הם מאד פרקטיים ופיזיים(כמובן זה הכללה).גם כאשר גברים כן בוחרים בחיים יצירתיים או רוחניים יותר הם חיבים להתחבר בצורה יותר מודעת ורגישה לעצמם ולעבור שלב בו הוא מגלים את הצד הנשי שבתוכנו ובכלל.

מקווה שהדברים נותנים איזשהו מענה, בכל מקרה היה מעניין לחשוב על כך
תודה

[דליתוש_ב*]

כאשר אני למדתי קורס לביקורת המקרא השאלה הזו אפילו לא הועלתה, (לצערי)
אני תוהה אם היא פעם עלתה..

על פסוק זה יש הרבה פרשנויות קבליות וכדומה...
הפרשנות האהובה עלי היא זו של דניאל קווין בספר "ישמעאל".
היא פשוט מאוד דומה לזו שלי

מחשבה שניה היא שאולי הכוונה, שמאחורי הדברים היא, שהיכולת להגיע חזרה לגן עדן נשארה אצל חווה כלומר אצל הנשים
אני חצי מסכימה עם הפרשנות הזו. בפועל אכן נשים בהכללה שונות מגברים ב "מה שזה לא יהיה"..
מצד שני אני משנה את המשפט ואצלי הוא מנוסח כך:
מחשבה שניה היא שאולי הכוונה, שמאחורי הדברים היא, שכרגע נראה שהיכולת להגיע חזרה לגן עדן נשארה כולה אצל חווה כלומר אצל הנשים.
אני ארחיב קצת, כי זה משפט שקשה לי לעבור עליו בשתיקה, למרות שזה לא ממש נושא הדף..
על-אף השוני הנצפה בין המינים, אני לא מאמינה שלגברים יכולת פחותה מלנשים ב"מה שזה לא יהיה". בני אדם הם בניאדם.
הגענו לאן שהגענו, באנו מאיפה שבאנו ואנחנו נלך לאן שנלך ביחד . לא היה מעולם זמן בו היינו נפרדים.
היכולות, זהות.
הביטוי שלהן במציאות יכול להיות כל המגוון הקיים (לא מגוון אחד לנשים ואחר לגברים).

וחזרה לנושא
אני חושבת שתיאור הגירוש בתנ"ך הוא נסיון להסביר מציאות מסויימת. ולא תיאור של אמת אוניברסלית אנושית.
לא כל הגברים מאז ומעולם הוציאו לחם בזיעת אפם ולא כל הנשים מאז ומעולם היו נתונות למרות הגבר.


האבחנה "נשים מחוברות יותר" היא אכן מציאותית אז והיום. אבל לדעתי היא לא מחויבת המציאות .
אלא, "מחויבת תרבות".

@}

למה לפי דעתך עשרת הדיברות מנוסחות בזכר?

[טנא_טאו*]

"ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א,כז).

מעניין אותי מהי הפרשנות של דניאל קווין לפסוק הספציפי הזה, כי כאשר קראתי את הספר לא שמתי לב שהוא מפרש את הפסוק הספציפי אלא יותר את הנפילה מגן העדן.


מסכים איתך לגמרה באשר לדברים _על-אף השוני הנצפה בין המינים, אני לא מאמינה שלגברים יכולת פחותה מלנשים ב"מה שזה לא יהיה". בני אדם הם בניאדם.
הגענו לאן שהגענו, באנו מאיפה שבאנו ואנחנו נלך לאן שנלך ביחד . לא היה מעולם זמן בו היינו נפרדים._

אך באופן מעשי נראה שגברים היום ותמיד עסקו הרבה בעבודה מלחמה ופוליטיקה, וכנראה השאירו את תחום הרוחניות אצל הנשים, ואני לא מתכוון בדיוק לדת, אלא לרוחניות במובן של החיבור האינטואטיבי לעולם לחיים לאלוהים .
ואולי גם בתקופת התנ"ך וגם בימינו קיים מסר סמוי וגם גלוי בו גברים צריכים להפסיק להתאמץ להיות כלכך, גברים כפי שמקובל לראות גבר בחברתנו, ולחפש בתוכם ובחיים בכלל צדדים יותר, נשיים או נפשיים או מופשטים, הייחודיים להם עצמם.


באשר לשאלתך על עשרת הדיברות הרשי לי לענות לך בשאלה:

אם את היית צריכה לנסח מספר עקרונות מנחים אשר יכולים להתוות את הדרך לחברה בריאה וצודקת, מה היית כותבת ואיך, כלומר באיזה לשון ונוסח היית כותבת את אותם עקרונות ?

[דליתוש_ב*]

הי טנא טאו,
תודה על תשובתיך


_"ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א,כז).
מעניין אותי מהי הפרשנות של דניאל קווין לפסוק הספציפי הזה, כי כאשר קראתי את הספר לא שמתי לב שהוא מפרש את הפסוק הספציפי אלא יותר את הנפילה מגן העדן._

הוא לא דיבר על הפסוק הספציפי הזה (זו כבר פרשנות שלי).
הוא אמר שתחילת בראשית, הוא בעצם ההסבר של העוזבים ללמה בני אדם מהתרבות שלנו הפכו להיות מה שהם ראו שהם, כלומר, לקחנים .
הפרשנות שלי לפסוקים כו-כז (בראשית א):
"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל-הארץ ובכל-הרמש הרמש על-הארץ. ויברא אלהים את-האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם."
היא שהפסוק מערבב שתי גרסאות:
בגרסא המוקדמת, זו של העוזבים, אין את החלק הזה:
"וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל-הארץ ובכל-הרמש הרמש על-הארץ."
לדעתי זו תוספת מאוחרת של הלקחנים.

הפרשנות שלי לפסוק המקוצר:
"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ... ויברא אלהים את-האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם."
היא:
בהתחלה אלוהים מדבר ברבים (בצלמנו ובדמותנו).
התהליך הוא של הזרמת תכונת הדואליות האלוהית לאדם.
ומה שהפסוק מתאר הוא את סופו של התהליך: אלוהים הופך יחיד (בצלמו) והאדם, רבים (ברא אותם).


לא נראה לי שהתיאור הזה "נכון" . אבל הוא סיפור די יפה על הדואליות שלנו בעיני.
הוא בטוח הרבה יותר יפה מהסיפור על "אישה נחש וגבר חלש"

אני בטוחה שהיו עוד המון סיפורים ומגוון ענק של תשובות תרבותיות לגבי היחסים וההבדלים בין נשים לגברים.

<אני באופן אישי לא מתחברת לאלו שהתנ"ך שלנו מספר>



אם את היית צריכה לנסח מספר עקרונות מנחים אשר יכולים להתוות את הדרך לחברה בריאה וצודקת, מה היית כותבת ואיך, כלומר באיזה לשון ונוסח היית כותבת את אותם עקרונות ?
אוח, שאלה מצויינת..
אני אדגור על זה קצת

ושוב, תודה על השיחה הזאת @}

[טנא_טאו*]

דליתוש תודה על הפרשנות לפסוק זה ממש פרשנות מקסימה בעיני

וגם מצאתי לך פירוש מעניין בקבלה
"ואומר הכתוב בצלמנו ובדמותנו אשר צלם הם מוחין דזכר ודמות הם מוחין דנקבה, שישתכללו הזכר והנקבה זה בזה, כי החסדים מיוחסים לזכר והארת החכמה לנקבה והזכר משתכלל בהארת החכמה ע"י הנקבה והנקבה משתכללת בחסדים ע"י הזכר"

[מישהי*]

אם את היית צריכה לנסח מספר עקרונות מנחים אשר יכולים להתוות את הדרך לחברה בריאה וצודקת, מה היית כותבת ואיך

יש כל מיני דרכים לנסח זאת אבל מה לזה ולתנ"ך. מי אמר ששם או בהקשר כלשהו למקור הזה נמצאות התשובות?
גם אם נורא מתאמצים קשה מאד לבסס חברה בריאה וצודקת על כרעי התרנגולת האלה.

[טנא_טאו*]

באופן אישי אני צמחוני אז הייתי מעדיף איזה נתח פשטידה (סתם, בצחוק)


זה נכון שהתנ"ך הוא ספר עתיק, שרבים מרעיונותיו אינם תקפים כבר בימינו , אך עדיין אפשר ללמוד הרבה ממנו ואת לא יכולה להתעלם שמדובר בתפיסת עולם ודרך ,שמצויה בשורשים של היהדות הנצרות האיסלאם. כלומר אולי שלושה רבעים מן האוכלוסיה האנושית. לדעתי במקום לנסות בכוח לזרוק את זה הצידה מאיתנו בנסיוננו להמשיך הלאה,
מוטב לו ניקח ואפילו שורה אחת , משפט אחד, רעיון טוב אחד, מוסר השכל קטן שיש לו משמעות לגבינו, וננסה לראות האם יש לדברים האלו תקפות לימינו, ובמה הם עוזרים לנו להמשיך הלאה, אך עדיין להיות מחוברים לשורשים חזקים ועמוקים.תנסי אולי לחשוב על עץ בטבע ככל ששורשיו עמוקים יותר באדמה כך הוא יכול לגדול לגובה.

[מישהי*]

תנסי אולי לחשוב על עץ בטבע ככל ששורשיו עמוקים יותר באדמה כך הוא יכול לגדול לגובה.


זה נכון אבל זה תקף רק לגבי עץ ששורשיו אינם רקובים.

[דליתוש_ב*]

מצאתי שני קישורים שקשורים לעניין

דיון בדיוק על הנושא topic]עשרת הדיברות- לגברים בלבד? id[/po]=1211335&whichpage=1

ועוד אחד על עשרת הדיברות:
mvne]עשרת הדיברות- טקסט רב מימדי hdbrot h[/po].html

@}

[דליתוש_ב*]

טנא טאו, תודה @}


הרהורי דגירה לכרגע:

אם הייתי צריכה, לנסח מספר עקרונות מנחים אשר יכולים להתוות את הדרך לחברה בריאה וצודקת?
א. תלוי מתי. תלוי איפה. תלוי באיזו שפה.
ב. באזור ידוע היום כמדינת ישראל (לא כולל שטחים כבושים ), לפני 4000 שנה, בעברית הייתי מנסחת כך:
לא תשא את שם אלוהיך לשוא, לא תרצח, לא תגנוב, כבד את אביך ואת אימך וכו וכו.
בקיצור, הייתי מנסחת בלשון ציווי זכר. כפי שאכן נוסח.

התשובה הרחבה הפילוסיפית, קצת יותר ארוכה :

זה בכלל לא מפתיע אותי שכך זה מנוסח, בכלל בכלל לא. אני אפילו לא חושבת שזה "לא בסדר" באיזשהיא צורה.
מה שהיה אז הוא מה שהיה אז.
בין השאר, חלק מהתרבות היה גברים שאומרים שיש רק דרך אחת נכונה לחיות ואומרים שמי שלא יחיה כך סופו רע ומר ואלוהים יעניש אותו.
המצב, עד כמה ש אני הבנתי מספורי התנ"ך (זה הזיכרון שלי, אם נראה שאני מעוותת את התמונה, אנא הבן כי זו פשוט התמונה שלי, ללא שום שיפוט מצידי על כל גרסה אחרת. וגם לא בא לי לפתוח תנ"ך עכשיו )
היה:
בני ישראל היו מיואשים או משהו ואז הם זנחו את אלוהים והתחילו לעבוד פסלים (מצטערת על העילגות P-: ככה אני מסבירה לעצמי גם..)
ואז משה עלה להר סיני, שם הוא בילה כמה ימים, יש אומרים בדיונים ארוכים עם האל בכבודו ובעצמו.
סיכום השיחה משה לאלוהים היה עשרה כללים הידועים כעשרת הדיברות. עד כמה שהבנתי, מדובר בלב הגישה היהודית, הדת היהודית.
דברי אלוהים חיים.
מצד אחד זה טוב, כי לזכור 10 (או 12 ! מסתבר, לא ידעתי ! "מצאתי את זהtopic] כאן id[/po]=1211335&whichpage=1 )
זה לא מסובך בכלל.
זה אפילו נורא קל כל ילד יכול.
מצד שני, כפי שמסופר אחר-כך בתנ"ך הכללים האלו מופרים פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם שוב ושוב ושוב וכך עד היום.

אז מה קורה פה?

למה בני אדם לא מצייתים לכללים?

כל השיטה של ציווים בנויה על ההנחה "לו רק בני אדם היו טובים יותר, הכל היה בסדר".
לו רק בני אדם היו קצת יותר מקשיבים למה שאומרים להם, הכל היה בסדר.
לו רק בני אדם היו שומרים על הכללים, הכל היה בסדר".

אבל, בני אדם הם בני אדם. והם עוברים על הכללים.
הפתרון הנבחר במקרה שבן אדם עבר על הכללים הוא: להעניש אותו.
שיתבייש בצד.

ועדיין, אל עף העונשים! אנשים ממשיכים לעבור על החוקים.
ולא מפסיקים לרגע להתנהג בדיוק כפי שבני אדם התנהגו מאז ומעולם.
לפעמים הם משקרים, גונבים, מתחצפים, מעליבים וכו וכו וכו.
לפעמים הם גם הולכים על הכביש למרות שאסור.

המסקנה שלי:
שיטת הציווי לא עובדת.

אין כל טעם בלאסור על משהו שאנחנו יודעים בודאות שיקרה.
אם אנחנו יודעים בודאות שבני אדם לפעמים גם גונבים, נואפים, משקרים, לא מכבדים, רוצחים, גונבים, נושאים את שם אלוהים לשוא וכו וכו, מה הטעם לאסור על כך?

אז מה כן הייתי עושה:
מסתכלת מה קורה בתרבויות אחרות.
שם לא אומרים שמה שבני אדם עושים הוא אסור.
אומרים מה קורה כאשר בני אדם מתנהגים בצורה תוקפנית, מעליבה, מכאיבה וכד' כלפי בני אדם אחרים, מוצאים את הפתרון שיוכל בצורה הטובה ביותר להחזיר את המצב לקדמותו לשני הצדדים . מזעור נזקים, במילים אחרות.

לכל חברה פתרונות משלה.
אבל כולם מכוונים לטובת מזעור הנזק לחברה בכלל ולפרטים בתוכה בפרט. לדוגמא, אף פרט בשבט, לא ימות ברעב, אם לא כל השבט מת ברעב. אין פרטים שסובלים נורא ופרטים שבעים ושמחים. כמישהו נפגע ממעשיו של אדם אחר בשבט, שלא בצדק, לא זונחים אותו, לא מאשימים אותו ולא גורמים לו סבל בכוונה.
הרי ברור שמצב כזה יהיה בלתי נסבל לחברה אנושית וגם מאוד לא יעיל לטווח הרחוק, כפי שכולנו נראה בעוד לא הרבה שנים (להערכתי).

הפתרון שלנו הוא להעניש את התוקפן ולזנוח את הקורבן.
או במילים אחרות מיקסום נזקים ופערים. פערים ונזקים.

חבל, לא?


משהו קטן לסיום: חשוב לי לציין, שהתיאורים שלי בד"כ כוללים גם הצגת רעיונות שקראתי במקומות אחרים. המון מקומות.
אצלי במוח הרוב מעורבב ולא ברור לי לחלוטין מאיפה בא הרעיון.
יש מקור אחד שאני יכולה לציין בבירור שאני לוקחת ממנו המון. הספר "ישמעאל שלי" של דניאל קווין, משמש לי השראה כבירה בימים האחרונים (ועוד לא סיימתי אותו אפילו).
ובכל מקרה, כל מה שאני כותבת, הוא על אחריותי בלבד

@}

[טנא_טאו*]

תודה דליתוש
דברים נפלאים שאת כותבת כל כך התחברתי.
גם הקישורים היו מאד מעניינים. מדהים בעיני הפרוק של עשרת הדיברות שעושה ר' משה קליין, הרעיון שבבסיסן מדברות הדיברות בשלושה כיוונים: רוח נפש וגוף, הוא כלכך חזק.
באמת התנ"ך מלא כללים וכל הזמן מסופר שבני ישראל חוטאים למרות כך, זה די מדהים ועצוב כמה קשה לרסן את טבע האדם.
הטאו טה צ'ינג כותב: כמו אהבה שלא צריכה סיבה כך גם צדק אמיתי הוא מעבר לכל החוקים"

ובכל זאת רציתי בדף זה לנסות כן לחשוף את היופי שיש ביהדות, וכן לנסות לאתר שורשים טובים, שמהם אפשר להמשיך ולהצמיח ולו רק פרח אחד קטן שיתן לנו תחושה שמה שהיה לא היה לשווא.

אני אנסה לתת דוגמא ודווקא עשרת הדיברות הן התחלה מצוינת,
בוא ניקח את הדיבר על השבת:
"זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו"

איך יכולה אמירה זו להתקשר לימינו: בוא לא ננסה לקבוע כלל אלא להעלות רעיונות מה אפשר לעשות בסוף השבוע כדי באמת להרגיש שאנחנו נחים ומקדשים את היום הזה בצורה מיוחדת.
(נכון אפשר להתניע תאוטו ולסוע בערב למסעדה דיסקוטק להורים וכדומה, אבל זה לא נחשב בעיני, את זה אפשר לעשות כל השבוע) מה באמת אפשר לעשות שיהיה מיוחד.
ובכן דוגמא: בוא נגיד, שאפשר לקבוע, שביום שישי בערב עושים מפגש של חברים וחברות, ליד מדורה קטנה או באיזה בית נחמד, אולי להתחיל במדיטציה וקצת הרפיה, אחר כך לאמר ביחד איזו תפילה או צ'נטינג, אחר כך להרים כוסית יין לשיר קצת אולי אפילו קצת לרקוד, וכל זה לכבוד יום השבת, לכבוד זה שסיימנו את השבוע בשלום ועכשיו אפשר לנוח ולהרגע, לכבוד זה שאלוהים שומר ודואג לנו כל הזמן.
ואולי ביום שבת נקום ולא נרצה לסוע לקניון, או להעביר את כל היום מול הטלוויזיה, אלא ננוח, נרגע, נתחבק עם אנשים שאנו אוהבים נעשה טיול קטן ליד הבית, לים, לשדה, לנחל או לגן הסמוך, ונרגיש טוב עם עצמנו, טוב שאנו חיים וחושבים ומרגישים ואוהבים.
ואז שוב נודה לאלוהים.
האם זה נשמע רע כלכך. סתם בצורה לא מחייבת כזו רק מתוך רצון פנימי.

מה דעתך את?

[דליתוש_ב*]

הי טנא טאו,

דעתי היא שדעתי שלילית למדי בכל הנוגע ליהדות, גם במצווה הזאת מצאתי "פגמים" (וגם בעוד מצוות לכאורה נעימות ומתקדמות)
ונראה לי שזה לא מתאים לדף הזה..
אני פשוט לא באמת יהודיה בנשמתי (בראייה הסובייקטיבית שלי, אין צורך לנסות להפריך), זה קורה, יש אנשים כאלו..
אם מעניין אותך, תן סימן ונעבור לדף אחר..

והרעיונות מאוד מאוד יפים בסה"כ, שלא תחשוב..

[טנא_טאו*]

הי דליתוש
דברי חופשי העיקר שזה בא מהלב

[טנא_טאו*]

שבת שלום ואהבה לכולם

• "תקרב רינתי לפניך אדני כדברך הבינני

תבוא תחנתי לפניך אדני כאמרתך הצילני...
תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי"*


רציתי היום לדבר קצת על אמונה מילה קשה לחלק מאיתנו בימינו. ראשית אשאל ואתן מוזמנים לענות:
מהי המשמעות של אמונה בעינינו? איזה דברים בחיים גורמים לנו להרגיש שאנו מאמינים: בדרך, ברוח, באין סוף באש, במים, בשמיים, באדמה, בטבע, בעולם, ביקום, באלים במלאכים, באלוהים

ובכן קשה באמת לדבר או להגיד מהי אמונה, ממה היא נובעת אולי היא באה מהצורך שלנו בביטחון, כמו ילד שזקוק לאמו כך אנו זקוקים למישהו שיגן עלינו ישמור עלינו ידאג לנו לאורך כל חיינו.
תחושתי היא שהאמונה נובעת מההבנה שהעולם הוא מיוחד מקסים ומלא בחיים ושהחיים הם דבר מופלא מתחדש משתנה שברירי נצחי רוחני טהור וקדוש.
האמונה היא המנורה שלנו שבה אנו בפשטות ובטבעיות יכולים להאיר לנו את הדרך, וכך נרגיש מלאים יותר במעשינו ואפילו אם הם מעשים קטנים יומימיים, כאשר הם נעשים מתוך אמונה נופך חדש נכנס בהם ופתאום חיוך הופך לאור מלאכים, מילה קטנה הופכת לאבן דרך, מעשה של חשבת שהוא מיוחד מציל את יומו של חברך או חברתך.
השאלה הכי קשה בעיני היא האם באמונה אנו באמת מאמינים האם שאנו מדברים לאלוהים אנו באמת מתכוונים אליו, באמת רגע אחד שוכחים מעצמנו מעולמנו ונותנים את נפשנו אליו, כך שיוכל לקחת אותה בידו ולתת לה חיבוק אבהי חיבוק נצחי שאין בו פחד אלא רק אהבה וחום ושלווה.

[עורב_מצוי*]

וואו
,איזה כייף לכם שבאתם מבית חילוני,אני בחורה שומרת מצוות(בגדול),ובאתי מבית דתי אבל בשביל להתפתח ולצמוח ולהרגיש שאני בן אדם שקרוב לאלוהיו,הייתי צריכה להרוס לגמרי את מה שלימדו אותי ולבנות את עצמי מחדש אבן אבן.
פעם ראשונה ששמעתי שאלוהים הוא טוב זה היה בגיל 20 והייתי בהלם.
אחרי כל השטיפת מוח הענקית שעשו לי וכל מיני משפטים סתומים שעל פיהם לימדו אותי בחינוך הדתי כמו"יש בחירה חופשית,אבל מי שלא מקיים מצוות מקבל עונש" ואם שאלתי למה צריך לעשות מצווה מסויימת היו עונים לי "כי ככה כתוב בתורה" האלוהים של רוב הדתיים נורא מפחיד
הוא ברא חיות בשביל שנעקם את האף ונגיד שהם טמאות ונחותות,וש24 שעות נרגיש רע עם עצמנו על כל דבר קטן.


אני ובעלי ,שני אנשים מאוד אנדוודואלים קוראים לעצמנו "עבריים" אנחנו מה זה אוהבים את אלוהים ואנחנו חיים באמונה גדולה שיש מעלינו חיוך ענקי שאיתנו כל הזמן,ושהוא שומר עלינו ואין לנו בכלל מה לדאוג.
ולפעמים כשאני לא מרגישה כ"כ טוב(קורה לכולם לא?)ושאני מרגישה שהבעיות סוגרות עליי והמציאות האמיתית והיפה נעלמת ואני נשארת עם "מציאות "יום יומית אפורה ו"רציונאלית" אני גם באה אליו בטענות ובוכה לו נורא.

סתם היה בא לי לכתוב מי אני וכאלה.
עכשיו בקשר ליהדות:

אני מאמינה שהמצוות זה עוד דרך מיני רבים להגיע לאלוהים,וזאת דרך טובה.
אבל אם אתה מרגיש שמצווה מסויימת גורמת לך להתרחק,כי אתה לא עושה אותה מרצון ואתה לא מחובר אליה,עדיף שלא תעשה אותה בכלל.
ככה גם רמח"ל כותב
וגם שמע ישראל(יש לי זכרון לא משהו אז אני לא יכולה בדיוק להצביע על הדברים)כתוב לשני סגנונות האנשים.
חלק ראשון-לאלה שמאמינם שצריך לעשות מצוות בכל מחיר
והחלק השני-לאנשים שמתמקדים יותר באמונה
הרמב"ם אמר את זה.

וזהו.
היה כייף,משחרר.

יש לכם מושג איפה יש בית כנסת קונסרבטיבי בדרום?

[טנא_טאו*]

שלום עורב מצוי
הדברים שאת כותבת מאד יפים
נשמע שעברת הרבה בחיים ושיש לך הרבה כוח פנימי ואמונה חזקה
זה ממש נפלא בעיני.

בעניין המצוות אני מאד מתחבר עם מה שאת אומרת
הייתי רוצה להוסיף שלאחר שאנו לומדים מצוות - מוסר, דרך חיים ואמונה, חשוב שכל אדם יבחן את עצמו וייגלה מתוכו מהם המעשים הנכונים והטובים, שבהם עליו לנהוג כלפי חבריו וכלפי עצמו
ומהי הדרך המיוחדת שלו להגיע ולהתחבר עם האל


בתי כנסת רפורמיים בדרום את יכולה למצוא באתר של התנועה ליהדות מתקדמת:
http://www.reform.org.il/COMMUNITIES/movementcomm.htm

[טנא_טאו*]

אהבת האל

כשאוהבים את אלוהים אורו ממלא אותך בחיבוק אבהי
את/ה מרגיש/ה שיש לך מישהו לדבר איתו בכל עת, ששומר עליך ואוהב אותך כל הזמן.

כשאוהבים את אלוהים העולם שלו נראה מלא ביופי.
ואת/ה מתחיל/ה לחפש את הצדדים החיוביים שיש בחיים,
את/ה יכול/ה לאהוב בחופשיות כי תמיד תהיה/י נאהב/ת,
את/ה יכול/ה לנדוד בחופשיות כי תמיד יהיה מי שידאג לך.

כשאוהבים את אלוהים האור של העולם מתחזק,
האנרגיה החיובית מתעצמת,
האהבה גדלה והמלאכים יודים מן השמים כדי לשכון על האדמה.

כשאוהבים את אלוהים אור ממלא את החיים
וגם כאשר נמצאים ברגעים חשוכים,
תמיד יש אור קטן כדי להאיר את הדרך החוצה.

לפתע החיים נראים כתחילתה של דרך אל האושר הנצחי

[טנא_טאו*]

כמה רעיונות לעשה ואל תעשה

עשה שהאהבה תמלא את חייך
ואל תהפוך שנאה ללחם חוקיך

עשה שהאושר ימלא את ביתך
ואל תיתן לחושך להיות חלק ממך

עשה שאורך יופץ לכל עבר
ואל תחסום אותו עם מסכות

עשה את הטוב שאתה מאמין בו
ואל תנסה להיות מי שאתה לא

עשה למען עצמך ולמען אחרים
ואל תסכים שהכסף ישלוט בדרכך

תן לחיים להפתיע אותך למלאת אותך ולרגשך
ואל תראה את השגרה כמאיימת להרדימך

מצא את היופי את הקסם את הזרימה המיוחדת שקיימת בך
ואל תתפוס את אישיותך כמקובעת וחסרת שינוי

פעל למען קרוב לבבות
ואל תגרום לריחוק וניכור בין בני אדם

חפש את הייחוד שבעולמינו
ואל תפגע ותהרוס אותו

התפלל אל אלוהים הנוכח בכל
ואל תתעלם מקיומו ומהשראתו על העולם

[דליתוש_ב*]

ובכל זאת רציתי בדף זה לנסות כן לחשוף את היופי שיש ביהדות, וכן לנסות לאתר שורשים טובים, שמהם אפשר להמשיך ולהצמיח ולו רק פרח אחד קטן שיתן לנו תחושה שמה שהיה לא היה לשווא.

אני קוראת עכשיו את הספר "לדרוש אלוהים" של יאיר כספי ומקבלת פרספקטיבה חדשה לי לגמרי על היהדות ועל היהודים.
נדמה לי, בפעם הראשונה שיש גם לי לאן ולמי להתחבר בשורשים היהודיים שלי....
קטונתי מלהמליץ, אבל אשמח לשמוע מחשבות שעלו בעקבותיו, אם מישהי מכן קרא (אולי שווה לפתוח דף לדרוש אלוהים?)

<זו הפעם הראשונה שהיהדות מעניינת אותי במובן חיובי ואני מתרגשת >

[טנא_טאו*]

חגים

חגים הם מן זמן של קרוב לבבות
פתאום כולם רוצים להיפגש, כולם מאחלים אחד לשני חג שמח ואפילו מחייכים יותר מן הרגיל.
לרגע מתפנה זמן לעצור ולהסתכל: אל העבר, אל ההווה ואל העתיד, ואז עולות השאלות מה היינו פעם?, איך אנחנו עכשיו?, ואיך היינו רוצים לראות את עצמנו בעתיד?.
ולפתע קל לנו להתחבר לעצמנו, למשפחתנו, לילדינו, לבית, לטבע, לאלוהים

שאלתם את עצמכם מה באמת אתם חוגגים, האם אתם חוגגים בשביל המשפחה או החברה, האם בגלל תחושת חובה פנימית או שזה בגלל שאתם נהנים, ואולי אתם רוצים להודות לאלוהים על כל הנתינה שקיימת בחיינו, מבלי אפילו שנשים לב.

אני מאמין שהמסורת צריכה להתפתח והחגים להשתנות, כדי שיהיו פחות שגרתיים ויותר מיוחדים וכדי שנרגיש בליבנו, שזוהי תקופה מיוחדת במינה ונעשה דברים בלתי שגרתיים, שונים מן היום יום:
נתחבר יותר אחד לשני, נהיה רוחניים יותר, נחפש אחר תחושת אחדות והרמוניה, נחפש להיות מוארים, ננסה לבדוק איפה אנו יכולים לשנות ולהשתנות, ננסה להקדיש זמן לקדושה ולשקט. ונאהב כמו ילדים, כמו שהיינו פעם לפני עשרים שנה, לפני מאה שנה לפני אלפי שנים.
בואו נרקוד על האדמה ונביט אל השמיים ונשיר תודה לאלוהים על ההזדמנות הזאת להיות ולהתהוות כאן ועכשיו, אתמול ומחר ונאהב. |L||*|ZZZ

[איילת_א*]

@}חגים בשבילי הם חלונות בזמן, השופעים אנרגיה מיוחדת ויחודית לאותו מועד.

עבורי הם עוד דרך להתחבר, להתקרב גם ל אלוהים, גם לאנשים.

זה מזכיר לי שיר נפלא שכתבה המשוררת זלדה:

"היה לנו אוצר סמוי של פנאי
עדין כאוויר הבוקר
פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות וחגים.
פנאי של אמא, פנאי של סבתא והדודות.
יושבות בנחת בסירה של זיו
שטות אט אט בדוגית השלום
עם הירח
ועם המזלות".

ההרגשה הזאת של פנאי, של רגיעה, של שלווה - בעיני זה מצב של יוגה (שהמשמעות שלה היא גם חיבור, איחוד).

אגב, הפסוק הראשון ב"פסוקי היוגה של פטנג'לי" אומר (בתרגום חופשי) שיוגה הינה השקטת (השבתה, ריסון) גלי המחשבה. "יוֹגָה'ס צִ'יטָה וְרִיטִי נִירוֹדְהַא".

• שזה מצב דומה מאוד למה שביהדות מדברים עליו כמצב של שַׁבָּת@}|עוגה|}

תודה על הדף הנפלא הזה|מתנה|@}

[טנא_טאו*]

איזה יופי
שיהיה לך חג נפלא

[איילת_א*]

תודה@} גם לך|בלונים|

[טנא_טאו*]

עצמאות
יום העצמאות עושה לי לחשוב על כל מה שמרגיש אצלי כחופש
חופש מעבודה, חופש ממחויבות, חופש מדאגות, חופש מהגבלות, חופש מחוקים ואיסורים
פשוט חופשי ומאושר
מעניין אותי מה היה קורה אם היה מן יום כזה שבו כולנו היינו יושבים יחד וחושבים איך להפוך את החברה למשחררת יותר, ליוצרת שלום ואהבה, מבלי הבדלות ומבלי גבולות מדיניים או נפשיים.
מן יום כזה שמחליטים שכל אחד יכול לתת לעצמו לעוף רחוק מבלי לפחד מביקורת ומפגיעה ואם ביטחון שהוא יקבל את אהבתנו.
מן יום כזה שהכחול והלבן שבשמיים הוא הדגל שלנו והטבע בכל מקום הוא מולדתנו ואנו שרים ורוקדים לא למען עצמאות של מדינה, עם, לאום אלא למען החופש הפנימי שלנו החופש לבטא את אהבתנו ולהפיץ את אורנו בעולם, החופש להרגיש לרגע שאנו לא סתם בני אדם שגרתיים אלא אנו יצורים מיוחדים
ילדים של אלוהים

[טנא_טאו*]

כשאני לפעמים מנסה לשאול מה המשמעות לחיים, עולה לי המחשבה מי אני ?
ובכן אני יודע שאני בן למין האדם, בוגר, חלק מתוך היצורים החיים בעולם עד מותם.
אבל למען האל הטוב מי אני באמת?
אולי אני אוסף של רגשות ומחשבות, אולי אני גוף עם יכולת תנועה, אולי פשוט רוח חופשייה ואולי אני מלאך שמחפש את הכנפיים כדי לחזור למעלה ואולי בכלל גרגיר חול שעף עם הרוח ורק מדמיין שהוא אדם.
לדעתי פשוט חייב להיות הסבר כלשהו, אז החלטתי לנסות להציע את ההסבר שלי

ובכן קודם כל יש עולם והוא יצור חי מרגיש ומתנועע ומהווה בית חם לכל הקיום שנמצא בתוכו מעין רחם ענקי.

בחלוקה הראשונית של העולם נמצאים השמיים והארץ. השמיים מספקים אנרגיה לארץ והארץ מספקת אנרגיה להתהוות שנוצרת עליה. השמיים הם הנפש של העולם והארץ היא הגוף שלו.

בחלוקה הבאה ישנם יסודות – אלמנטים.
היסודות הם אבני הבנין של כל הקיים על פני הארץ. היסודות הם גם חומרים וגם תהליכים אנרגטיים. לדוגמא האוויר מהווה חומר לנשימה ולרוח ומבחינה אנרגטית הוא מכולל תנועה, או האש שהיא חומר לבעירה וחימום ומבחינה אנרגטית היא מקור לאור, האור עצמו הוא יסוד שמספק את היכולת לראות וגם פותח אותנו ליופי ולאושר. גם האדמה היא יסוד הנותן חיים ואוכל וגם בסיס ואיזון, והמים שמשקים את העולם ויוצרים טוהר והרמוניה, גם הנפש היא יסוד היוצר תחושה רגש ואף תודעה.

החלוקה שלאחר היסודות היא הדברים המתהווים, בתוך חלוקה זו נכללים כל הדברים והיצורים למיניהם בעולם. הדברים שנקראים לכאורה דוממים אך כמובן שיש להם תנועתיות ואף רגש, כמו הרים, נחלים, סלעים עמקים ימים ונהרות. אל הצומח שהוא בעל יכולת גדילה והתפתחות פיזית ורגשית כמו עצים פרחים עשבים וכדומה. ואל בעלי החיים למיניהם מהחרקים ועד היונקים אשר הם בעלי יכול השתנות פיזית רגשית ומחשבתית, ובקצה של החלוקה עומד האדם.
האדם הוא החוליה המקשרת, אך זאת אך ורק אם הוא בוחר בכך, משום שאם הוא חי מתוך עיוורון הוא כמו כל בעל חי, אך אם הוא בעל מודעות לעצמו ולעולם הוא מתפתח והופך ליצור שמסייע ושומר על העולם, ואז הוא כמו מלאך של העולם, ובכך שהוא מחזק במעשיו, ברגשותיו ובמחשבותיו את העולם הוא הופך למעניק חיים.

ומעל הכל אהבה אלוהית

[טנא_טאו*]

סלינו על כתפינו
ראשינו עטורים
מכל הארץ באנו
הבאנו ביכורים

|גזר|{@

שבועות איזה חג מעניין פעם היו עולים למקום קדוש לחגוג ולהתפלל לאלוהים, היום המקדש כבר לא נמצא, אבל העולים עדיין כאן, ומיהם אנחנו, ואיפה המקדש בלב. אז בואו לכבוד החג נעלה אל הלב, אל הרגש המיוחד שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. אל המקום שממנו באה הנפש ובו היא הופכת לנשמה השואפת מעלה, אל האור, אל הנצח, אל האלוהים.

לפעמים אני חושב הלוואי והייתי יכול לשנות את העולם, כך שכולנו נשמח יותר, נחשוב חיובי יותר, נראה את האור יותר. ואז אני אומר לעצמי איזה התימרות הרי אני סתם נקודה קטנה בתוך הטבע העצום שמסביבי, אבל האמת שגם בתור נקודה קטנה מאד, אני מרגיש שיש בתוכי טבע עצום שרוצה להאיר החוצה את הטבע מסביב ולהתאחד איתו.

אני רואה תמונה של אנשים, הרבה אנשים, נשים וגברים יחדיו , בשלל צבעים, ובגדיהם מתנפנפים ברוח, כולם רוקדים על אדמה צחה בהירה, לקולות שירה לבבית וצוהלת וכולם שמחים כולם מרוצים, לכבוד חג השבועות לכבוד שכל השבועות שלנו יתמלאו באור על כך שאנו בני העולם הזה מקבלים את המתנה הזו להרגיש, לחוש ולאהוב.

[פשוט_אלון*]

[טנא_טאו*]

השלום האהבה והאחוה

אפילו אני שבורח מכל פיסת חדשות, לא הצלחתי בימים כאלה להתחמק, בבוקר פתחתי את הדלת והנה עיתון מונח ליד דלתה של השכנה, בשער הראשי כתוב מלחמה, אחר כך הלכנו לתקן את מכונת השער של הכלבה ובדיוק הגיע השעה אחת ובחנות הרדיו פתוח ואז כבר שמענו הרבה ממה שקורה, אפילו שניסיתי לעצום את האוזנים זה לא עזר. ובכן תשאלו למה אני בורח , אענה כי נמאס לי, לא רוצה מלחמה אני לא מאמין בכך, אני רוצה שלום, אני רוצה לאהוב ואני רוצה לחיות באחוה עם רעי ושכניי.
אז מה עושים אם תוקפים אותך, ובכן אין לי מושג, אולי פשוט הולכים ל 'אויב' ואומרים לו: שלום בו שב כאן לידי נדבר עד שנבין אחד את השני, לא רוצה לריב איתך, רוצה להשלים, רוצה שנחיה יחד בשקט ובאחווה, אלוהים אוהב את שנינו אז למה שלא נלמד להסתדר יחד, אין סיבה שאתה תנסה לפגוע בי או אני בך יחד בטוח נתרום יותר אחד לשני.

כאדם שבאמת מאמין בשלום בכל ליבו כל כך קשה לי להבין את המשמעות ,של מלחמה של מאבק שגורם לפגיעה כה קשה, אני שואל את אלוהים אם בראת עולם כזה מושלם, למה אנחנו נלחמים פו? למה אנחנו לא יכולים פשוט לפתור את הבעיות? ממה נובע כל הכעס הזה.
התשובה היחידה שיש לי ולא בטוח שהיא נכונה היא שאנחנו לא חיים נכון, אנחנו כלכך ממהרים היום כל כך לא מספיקים, למצוא שקט, רוגע, שלווה, אהבה שחרור ואחווה, שפשוט המתח מצטבר ומצטבר ובסוף נוצר קונפליקט שמתגבר ומתגבר.
אולי הפיתרון הוא להשתנות, אולי אם נפשוט את עורנו לרגע וננסה לחיות יותר כאחים לדרך גם בתוך שגרת היום יום,
אולי אם נחפש יותר איך לתת מעצמנו צומת לב לאחרים ופחות נקדיש את צומת ליבנו לאיך להרוויח ולהצליח, אולי אם ניתן לעצמנו להרגיש ונלמד להכיר את עצמנו ונידע יותר לטפל בכאב עוד לפני שהוא הופך לנוראי, אולי אם נאמין באלוהים בהוויה ובטבע יותר ולא נחשוב שהטכנולגיה המדע או הפוליטיקה יעשו את חיינו טובים יותר ואולי אם נידע המון המון להתחבר יחד לאהבה אז גם נלמד לחיות בשלום ואחווה
הלוואי |*|:-)|H|:-)ZZZ:-)|עוגה|

[טנא_טאו*]

לכבוד החגים שבאים ושיבואו עלינו לטובה בכל יום

• אשרי המאמין שהלך בדרכו ולא נגרר בדרכם של אחרים

אשר המאמין שדבק בנפשו ולא נתן נפשו לשווא
אשרי המאמין שנתן את ידו ולא חישב את המגיעה לו
אשרי המאמין שפקח את עיניו לראות את יופיו של עולם
אשרי המאמין שלקח את גורלו בין ידיו ושחרר את אהבתו למען אור עולם

אשרי מי שידע שהוא עצמו אינו יותר ואינו פחות מאשר הוא עצמו

אשרי מי שידע להודות לאלוהים על כל הטוב שהוא נוטע בחיינו*

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

@}

[תמרול_ה*]

לאחרונה יש לי הרבה שאלות על היהדות שלי והמקום שלה באיך שאני תופסת את עצמי.
אני מבית חילוני אבל מקושר למקורות, עם הרבה אהבה לתנ"ך.
מוצאת את עצמי בחגים האחרונים מחפשת באינטרנט איך חגגו את החגים האלה במצבים מאד קשים, כמו בשואה, בזמנים שאסור היה לחגוג וכדומה. מדפיסה, ומקריאה את זה לאלה שיושבים איתנו לשולחן החג.
גיליתי אפילו ספר על טבילה במקוה, בתנאים לא תנאים בכל מני מקומות וזמנים בעולם, ההקפדה על זה.
והבנה הזאת שהעקשות הזאת, להמשיך את זה, בעצם שמרה על העם הזה כעם.
ומרגישה לאחרונה שלא פחות מעצם "קיום המצוות" (שאיני עושה) יש כזה משקל לשרשרת הזאת של אלפי שנים שזה נשמר.
מרגישה חלק מהשרשרת הזאת. לא הייתי רוצה להיות החוליה שבה השרשרת תיקרע...
ומצד שני, מהי המהות של השרשרת הזאת עבורי? כחילונית באורח חיי?
חושבת על זה...

[שרון_ברקת*]

"לא פשוט לאדם להכיר במצבו. איש אינו יכול, למשל, להישיר מבט אל פניו. לכן אין לנו ברירה אלא להתבונן בהשתקפותנו במראה. על סמך הניסיון אנו מאמינים שבבואה זו מהימנה - אבל אין זו אלא אמונה בלבד."
מתוך קורות הציפור המכנית מאת הרוקי מורקמי

[פלוני_*]

לכל המתענינים ביהדות רציתי להמליץ על ספר שמאוד נהנתי ממנו על היהדות :"רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו"