אמהות שואלות אמהות חלק 1

[רק_מה*]

ירוק יכול להיות גם עדות ללויקוציטים (?!) שאומר שהיה וירוס כלשהו שעבר לה. יכול להיות גם רגישות למשהו במזון. חיסון גם עושה ירוק. המרקם: קצפי? רגיל? דליל? עם ריר?

[תפילה_לאם]

רוצה לשאול על מתן מים לתינוקות:
התחלתי מוצקים כבר לפני כחודש וחצי, אבל עדיין איננו מגיעות לארוחות של ממש - לכל היותר כמה כפיות.
מצד אחד, אני מעדיפה שהיא תרווה מהנקה, וכך תרוויח את כל העושר שבחלב.
מצד שני, אולי בכל זאת צריכה משקה דליל יותר? לפעמים היציאות שלה סמיכות-מוצקות יותר ממה שאני מכירה.

[שמנדובה*]

היציאות מתמצקות עם אכילת המוצקים. ה נורמלי וכל עוד זה יוצא, וזה לא יבש/קקי עיזים ויש שתן בהיר, אז הכל בסדר. מים בשלב ההזה זה בעיקר להיכרות. שלוק פה ושם זה סבבה.

[שמנדובה*]

הקקי הירוק - חוץ מקקי, עוד משהו נראה או מרגיש לא תקין? כי אם זה רק הקקי, אאני לא הייתי מתרגשת ממזה. אם עוד משהו נלווה - כאבי בטן, למשל, או עצירות או שתן כהה מאד, אז כדאי לחקור קצת מעבר.

[פלוני_אלמונית*]

צבע הקקי

[דנד_י*]

הרדמת תינוקות

לגבי הרוטה
אצלינו לכולם היה רוטה, השני אכן התייבש, למרות שינק. היה רק בן חצי שנה (ברור שהיה איתי בבית).
כשהשלישי חטף את זה התחלתי לחשוד שאולי זה משפחתי, שאולי הגדולים שלי סוחבים עליהם את החיידק עדיין ובעונה המתאימה הוא מועבר לאח שעוד לא חטף את זה...
ולמרות זאת לא חיסנתי.
חיסנו רק למה שהוגדר כהורג, ורוטה לא הורג.
את הקטנה כבר לא חיסנתי בכלל, אבל זה כבר סיפור אחר.

[תפילה_לאם]

תודה, שמנדובה.
בינתיים לא נתתי אפילו שלוקים, וזה דווקא יכול להיות לנו לעזר בנסיעות.
אני מתלבטת אם לתת לה בקבוק או להתחיל ישר ב"כוס פטנט".

[דנד_י*]

לנו יש גם וגם, ושניהם נוחים לה. משהו שיהיה לה נוח לאחוז לבד.

[שמנדובה*]

אצלנו יש הכל - בקבוק, כוס פטנט, כוס רגילה, קשית...

[רסיסים_של_אור*]

אני מתלבטת אם לתת לה בקבוק או להתחיל ישר ב"כוס פטנט".

אני נותנת בכוס שתיה רגילה שאני מחזיקה. בהמשך יש כמובן את שלב ה"אני שופך את כל המים" ...

[אורי*]

אני נתתי בבקבוק
וגם כיום זה בקבוק למרות שבעצם אפשר גם בכוס פטנט אולי (זה לא קל בעיניי לשאוב את המים בכוס כזו,ניסיתי בעצמי פעם,היה רק סוג אחד סביר)
כוס רגילה גם מנסה מדי פעם בשביל ההתנסות וכי זה נחמד לה, אבל אני רוצה שתהיה מסוגלת לבד להחזיק ולשתות בלי לשפוך כי זה מאוד עוזר לי,גם בנסיעות וגם כשהיא אוכלת ואני עם הגדולים יותר עסוקה. לפעמים זה מעסיק אותה לכמה רגעים, ואלו רגעים שאני צריכה בזמן הארוחה בעיקר. (המקבילה של ה'לשפוך את הכוס' זה לזרוק כל הזמן לרצפה את הבקבוק,אבל זה קצת פחות מלכלך:-))
מה עשית עם הגדולים? או שהם כבר יצאו למטפלת בשלב הזה?

[תפילה_לאם]

הגדולים הכירו בקבוק מגיל צעיר יותר, כי שתו חלב שאוב...
היא התנסתה בינתיים רק בשתיית מיץ ענבים מגביע הקידוש.
והשיקול של נוחות בנסיעה רלוונטי מאוד עבורי.

[גוונים*]

אז הפיצקית ישנה במיטת תינוק בלי דופן שצמודה למיטה שלנו. עכשיו, היא כל כולה בהתלהבות ההתחלתית של להתהפך לכל הכיוונים וגם זזה בכל מיני צורות ואופנים בדרך ללהתחיל לזחול.
אז מה עושים? איך שומרים עליה שלא תגיע לקצה המיטה שלנו ותיפול? אני חוסמת עם כריות וכאלה שזה אולי מספיק לעכשיו אבל לא נראה לי שזה יעבוד כשהיא ממש תזחל.
עצות מבוגרי לינה משפחתית יתקבלו בברכה (או שכולם ישנים על מזרונים ופותרים כך את הבעיה? הייתי רוצה אבל לאיש יש בעיות גב ולא בשבילו לישון נמוך).

[שמנדובה*]

אנחנו דווקא כן על מיטה, ואפילו בלי מיטת תינוק מחוברת, התינוק פשוט איתנו. יש מעקה בצד שלי של המיטה.

הפתרון שלי הוא שאין מצב בו תינוקי נשאר לבד על המיטה. אם אני משכיבה אותו, אני נשארת איתו. בלילה הוא די צמוד אלי ואני מרגישה מתוך שינה כל תזוזה שלו . בהמשך ודאי ילמד לרדת מהמיטה בכוחות עצמו, ברוורס, כפי שלמדו כל אחיו ואחיותיו בזמנם.

[אורי*]

או שכולם ישנים על מזרונים ופותרים כך את הבעיה
מי שבאמת עושה לינה משפחתית לדעתי זה מה שעושה
בדיוק דנו בזה ב יאללה בוא . מכל מיני סיבות אנחנו לא נעבור למזרונים, וזו עובדה קיימת, אז אני מרפדת למרגלות המיטה (שטיח,אבל יותר טוב מכלום). מיטה צמודה לקיר בצד אחד והיא ביני לבין הקיר. ממש משתדלת שהיא לא תהיה ביני לבין בעלי,כי הוא שוכח,קם בבוקר ולא מאבטח את האזור שלא תיפול. ואני מניחה אותה לישון במיטה שלה כשהיא נרדמת בערב, ובאחת ההנקות היא עוברת אליי למיטה. לשמחתי היא מאפשרת את זה (אבל מתעוררת יותר לדעתי, כשישנה לידי קמה פחות) . מן חצי מיטה משפחתית.

[שמנדובה*]

מי שבאמת עושה לינה משפחתית לדעתי זה מה שעושה

מה זתומרת? על מיטה אי אפשר באמת ללון יחדיו? שיט, חבל שמספרים לי את זה רק בילד החמישי ; -)

[אורי*]

מה זתומרת? על מיטה אי אפשר באמת ללון יחדיו?
אפשר חלקית, כי הם יכולים ליפול מהמיטה בגיל זחילה. כשהם כבר יודעים לרדת זה פחות בעיה.
איפה את שמה תינוק כשאת לא במיטה?

[דנד_י*]

מי שבאמת עושה לינה משפחתית לדעתי זה מה שעושה
מי שעושה לינה משפחתית של כל המשפחה זה מה שהוא עושה, כי אז אפשר להוסיף עוד מזרון ועוד ועוד ויש מקום לכולם.
אצלי תמיד הקטן ישן איתנו עד שגדל מספיק לישון ליד האחים.
הם ישנים ביני לבין הקיר.
כשהם התחילו לזוז שמתי שמיכת פוך גדולה ברגליים שלי, כך שלא יוכלו להגיע דרך שם לרצפה
וכשאני בעצמי קמתי מהמיטה שמתי עוד שמיכה / כריות למגן אותם מהצד שלי.
כשהם גדלו עוד ויכלו כבר להגיע לצד השני שלי המיטה (בבוקר, כשאני ובעלי כבר קמנו לדוגמא), שמנו פוף ליד המיטה, ואכן פעם או פעמיים כל אחד מהם נפל לתוך הפוף והתעורר מהבהלה.
בשלב הזה הייתה כבר מיטת תינוק פתוחה בתוך החדר, אז היא זו שהגנה על המיטה מהצד של הרגליים
כמו ילדים גדולים שלומדים לא ליפול מהמיטה גם הפיצקים אחרי פעם פעמיים לומדים להישאר על המיטה ולא להתגלגל ממנה, לפחות ככה היה עם שלי.

[דנד_י*]

אגב למיטה שלנו יש דופן רחבה, אז כדי להצמיד אותה לקיר היה צריך פתרונות והשלמות וקומבינות.
תמיד מוצאים פיתרון
הכי הרבה נוסעים לשילב וקונים מגיני מיטה ומקיפים את המיטה.
אין כמו לישון עם הילד שלך

[שמנדובה*]

תינוקשלא יודע לרדתמהמיטה, איננימניחה במיטה. הם ישנים עלי, במנשא, על שמיכונת בסלון, מחצלת על הדשא, וכן הלאה. אם אני יכולה, לפעמים אני נשארת לידם במיטה, אבל זה נדיר שזה מתאפשר אז אינני טורחת בכלל להניח... ברגע שהם יודעים לרדת לבד זה כבר פחות בעייתי. יש לנו גם מעקה וזה עוזר. כה עשינו עם כל התינוקות, שאצלנו בממוצע ישנים איתנו בין שנתיים לשלוש.

[אורי*]

הם ישנים עלי, במנשא, על שמיכונת בסלון, מחצלת על הדשא, וכן הלאה.
אצלי היא תתעורר ככה. במנשא כשהאחים שלה מסתובבים היא תתעורר. חוץ מזה שאני כבר לא מסוגלת,היא כל כך כבדה,וישנה גם בלעדיי אז אני מניחה אותה. על שמיכה בסלון גם תתעורר.
אני מצאתי שלשנת הבוקר הכי טוב לה לישון בעגלה ואז היא ישנה טוב (תינוקת שישנה ממש גרוע עד כה) . ובלילה היא מוכנה לישון בלול עד שגם אני נכנסת לישון. (ועדיין אני קצת לחוצה מזה, בגלל החוויה שהבן שלי נפל כשזחל מעליי כשאני ישנתי. שמיכות וכריות כחסם כבר לא עובדות מספיק טוב. אני מקווה לפחות שעד שהיא תצליח לעבור את המכשולים ולהגיע לקצה המיטה אני כבר אתעורר מזה.


נוסעים לשילב וקונים מגיני מיטה ומקיפים את המיטה.
את מתכוונת למעקה למיטה? ואז איך נכנסים אליה אם הכל מכוסה במעקים? (מעניין לשמוע את תגובתו של בעלי לרעיון שכזה במיטה שלו)

[דנד_י*]

מטפסים מעל, הם הרי לא גבוהים אפילו בשבילה אם היא תעמוד על הברכיים, זה רק נועד למנוע התגלגלות בשכיבה.
גם בעלי חשב שזה לא נוח במיותר, ולכן הקפנו את המיטה - פוף ענק בצד אחד והמיטה שלה בצד שני אז אין לה מאיפה ליפול ולקבל מכה.

שמנדובה -
איפה הם ישנים אצלך בשעות הלילה כשאת לא הלכת לישון מידי או בשעות בוקר כשכבר התעוררת לפניהם?

[שמנדובה*]

לפני שהלכתי לישון התינוהתינוק עלי, בסלון יחד איתי. בבוקר אין מצב שאני קמה לפניו... הוא משכים אותי. אבל במקרה הנדיר שקם לפני, אני נוטלת לי ספר ויושבת לידו עד שקם. הוא בן חצי שנה כרגע, לכשיגדל זה ישתנה, וכשהוא ילמד לרדת מהמיטה בעצמו ודאי אחוש יותר בנוח להניחו במיטה.

אגב, בצד אחד יש לי מעקה גבוה ממש, כי לא ניתן להצמיד המיטה לקיר. אילו הייתי יויודעת כיצד מצרפים פה תמונה הייתי מצרפת אחת להמחשה.

[אורי*]

מטפסים מעל, הם הרי לא גבוהים אפילו בשבילה אם היא תעמוד על הברכיים, זה רק נועד למנוע התגלגלות בשכיבה.
אז זה לא כל כך מתאים לזוחלים שעדיין אין להם פחד. הבת שלי יכולה לקפוץ ראש מדבר כזה,זה צריך ליהות גבוה ככה שאי אפשר גם ליפול אפילו אם עומדים (כמו במיטת תינוק בעצם),לפחות לפרק הזמן המסויים עד שהם לומדים לרדת לבד,או לפחות קצת לפחד מהגובה (זה בא ביחד לא? לא זוכרת)

[דנד_י*]

אצלי היא מתעוררת בבכי (כי הרי אמא והציץ שלי אמורים להיות כאן בהישג הפה, אז איפה הם בדיוק?)
אז היא עסוקה בלבכות ולא בלנסות לקפוץ, היא גם יודעת שאני מגיעה צ'יק צ'ק.
כשאני משאירה אותה במיטה שלי לבד אני מוכנה בכוננות על, ברגע ששומעת ציוץ אני טסה אליה תוך קריאות רגע רגע.
פעם אחת היא ניסתה לקפוץ או לרדת לבד בלי לקרוא לי ונחתה בבהלה גדולה על הפוף, מאז היא לא עשתה את זה, אלא בפעמים הנדירות שבהם היא לא התעוררה בוכה אלא בשמחה אז היא הלכה לקצה וקראה לי וחיכתה שאבוא.

[אורי*]

פוף ענק זה רעיון טוב אלא ש
אין לנו דבר כזה
ואין לנו בכלל מקום לדבר כזה (ודוקא חבל כי הילדים אוהבים מאוד, אבל אין אפילו טיפת מקום לזה)

[דנד_י*]

זה באמת אביזר מגניב.
לפני שהיא נולדה הוא היה בסלון ואז האחהצ שלנו נחלק לשני חלקים
חלק ראשון הילדים עושים קמיקזה מהספה לכסא לפוף אחד אחרי השני ואם באים חברים אז כולם בעסק
חלק שני אמא שוכבת מעולפת על הפוף אחרי כל הרעש וכולם שוכבים עליה

מאז הוא עבר למיגון המיטה בחדר השינה כל הקסם הזה נעלם (שכחתי שהוא היה עד שנזכרתי הרגע)

[הולכת_והרוח_בפניי*]

שאלה בענייני אוכל: בן שנתיים, היה אכלן מצויין, עד גיל שנה וחצי. אכל מהכל ובכיף, מעולם לא הוטרדתי מנושא המזון. הייתי מניחה כמה אופציות על השולחן, משהו מהן היה מגיע אליו לפה (כמובן אחרי הפרשת מעשרות למגש האוכל, הכיסא, הרצפה והחתול). אחרי זה התחלנו עם רצף של הצטננויות ווירוסים, והתיאבון לא היה משהו. אבל עכשיו, כשנראה לי שטפו טפו אנחנו בריאים, הוא לא אוכל. ממש פירורים, ממה שאני רואה. אין בבית שוקולד ושטויות, יש המון פירות בהישג יד, ואם פעם הוא היה מנצל את הישג היד הזה, נראה שכרגע הוא ממש לא שם.
בגיל שנה וחצי היינו בבדיקת דם, ברזל היה במינימום התקין. הרופא המליץ לא לקחת תוספת ברזל כדי לא להתסכן בעצירויות. הוא יונק, לדעתי גם די הרבה לגילו - בבוקר, בערב, לפני השינה וגם בלילה לפעמים. גם בגן מדווחים שהוא לא מי יודע מה אכלן גדול. ואני מודאגת, כי הוא נולד באחוזון גבוה (נראה לי מעל 85%) וכרגע הוא ממש בסף הנמוך של משקל-גובה, אם לא מתחתיו.
ניסינו להקפיד על תזונה עשירה בברזל, אבל הוא ממילא לא משתף פעולה בענייני אוכל, מה שאומר שגם מוצרי חלב הוא כמעט לא אוכל כלומר לא אמור להיות משהו שמפריע לספוג ברזל).
זה מציק לי ומפריע לי שהילד עלול להיות אנמי. השילוב של לא אוכל+נראה לי טיפה חיוור+ נוטה להצטננויות למרות היותו בן שנתיים יונק+ חוסר עליה במשקל נראה לי לא טוב. שוקלת מה לעשות לפני שאני קונה טיפות ברזל.
מה דעתכן?

[שירה*]

תנסי פלוריויטל, לילדינו פריפל (זה הברזל הנוזלי שבדרך כלל רושמים לילדים)
עשה כאבי בטן ממש חזקים.
פלוריויטל לעומת זאת לא משפיע אצלנו לרעה.
אני חושבת שהוא נספג טוב ואני מרגישה שגם משפר את התיאבון באופן משמעותי.

[שירה*]

לגבי הצטננויות, יש כל מיני שיטות לחזק את מערכת החיסון.
אני כותבת רק מה שאני עושה, אבל יש עוד המון:
אויר צח- לוודא שהוא נמצא בחוץ ולא כל היום במבנים ממוזגים,
לפתוח חלונות בבוקר, גם אם ממש קר כדי לאוורר את הבית.
בבוקר האויר הכי נקי, כי עדיין לא ספג המון אדי פליטה של מכוניות.

להלביש טוב ברגע שמרגישים התחלה של הצטננות, להוסיף עוד שכבה דקה,
שיהיה גם נוח ולא מסורבל. אני נוהגת לעסות את החזה והגב לפני השינה בתערובת
שמנים מחזקים לחורף (יש של כל מיני מותגים, אני כרגע משתמשת בשמן וינטר של עומר הגליל).

כמה שפחות מתוק, אפילו אם זה בייתי, אני מרגישה שזה מחליש, אבל זו רק דעתי.
הנקה זה ממש מחזק.

בילדותי ההורים שלי היו עושים לי מקלחת של מים קרים בבוקר, במיוחד בחורף,
הם טענו שזה מאד מחזק, אבל רצוי להתחיל עם זה בקיץ, כדי שהגוף יתרגל. אני שנאתי את זה
ולא עושה את זה לילדיי. עד היום אני שונאת מים קרים במקלחת! זו סתם אנקדוטה- לא ממליצה.

[אמא_צעירה*]

תנסי פלוריויטל, לילדינו פריפל (זה הברזל הנוזלי שבדרך כלל רושמים לילדים)
אצלי דווקא הפריפל היה מעולה. כשניסיתי של סופהרב היא פלטה כל הזמן והרסה לי בגדים

מה שבטוח, תתכונני לגמישות, תנסי 2-3 סוגים עד שתגיעי למה שהכי מתאים לך.
מרשם מרופא מוזיל עלויות משמעותית

ואם קר אצלכם- תחממי את החדר שלו, כי מצטננים המון גם דרך הנשימה

[רסיסים_של_אור*]

_לפני שהיא נולדה הוא היה בסלון ואז האחהצ שלנו נחלק לשני חלקים
חלק ראשון הילדים עושים קמיקזה מהספה לכסא לפוף אחד אחרי השני ואם באים חברים אז כולם בעסק
חלק שני אמא שוכבת מעולפת על הפוף אחרי כל הרעש וכולם שוכבים עליה_

[הולכת_והרוח_בפניי*]

תודה לעונות! השאלה היא לא רק באיזה ברזל להתחיל, אלא האם כדאי לנסות עוד אלטרנטיבה כלשהי לפני

[דנד_י*]

מתי הוא החלים מכל המחלות?
לפעמים לוקח לגוף כמה שבועות לחזור לעצמו.
האם היו אלו מחלות עיכול?
אולי פרוביוטיקה תעזור לו לקבל תיאבון מחדש?

[תפילה_לאם]

הולכת,
יש פה מעין מלכוד, כי מקובל להגיד שחוסר בברזל יוצר הפחתה בתאבון.
אם תערבבי לו טחינה גולמית מלאה עם דבש מגובש - הוא יאכל?
אני לא יודעת אם תהיה השפעה לברזל שאת תצרכי (דרך מזון או כתוסף). נראה לי שזה רלוונטי בעיקר במקרה שרמת הברזל שלך נמוכה ממש, אבל אולי בכל מקרה. שווה לשאול מישהו שמבין (בשמת?).

ומה בעצם קורה בארוחות? הוא פשוט מנקר כמה פרורים וזהו?

[אמא_צעירה*]

הוא פשוט מנקר כמה פרורים וזהו?
וגם: מה הוא מנקר? חיוני או ג'אנק?

[הולכת_והרוח_בפניי*]

היי דנדי,
אתמול בערב עלה החום (כבר כמה ימים מנוזל-משתעל) והיום לקחתי לרופא שאבחן דלקת אוזניים, אחת שכדאי שתפגוש אנטיביוטיקה (ובדרך כלל הוא לא ממליץ, אז אני קשובה).
בדרך כלל אלו לא מחלות עיכול, ב99% אלו מחלות צינון של דרכי נשימה עליונות - נזלת, שיעול, אחרי זה יש טיפונת באוזן, וגם דלקות עיניים למכביר (בהתחלה ניסיתי עם אופטימיצין, אחרי זה עם חלב אם - שנתן תוצאות טובות בהרבה).
אני בוחנת את התיאבון שלו לפחות שבוע וחצי שבועיים אחרי מחלה, ולרוב התמונה עגומה - מוותר כמעט לחלוטין על ארוחת בוקר, אוכל מעט בצהריים, ושתיים שלוש כפות בארוחת ערב.
אולי אנסה באמת עם פרוביוטיקה, אבל על מה לפזר אותה אם הוא לא אוכל?

תפילה - אני אנסה, אבל עד כמה שזכור לי כבר עשיתי ניסיון כזה ולא הלך משהו. אולי אכל כפית. נראה לי שרמת הברזל שלי לא מדהימה, אבל בתור פעוט בן שנתיים - עד כמה הוא אמור להיות תלוי באיזון שלי? בארוחות, במקרה הטוב הוא אוכל מעט (נניח פנקייק אחד עם קצת יוגורט, או כמה כפיות יוגורט, גבינה צהובה, בננה, כמה פיסות של נודלס שעועית, או כמה ביסים של מלפפון). במקרה היותר גרוע הוא או מסרב לאכול בכלל, או פשוט משחק עם האוכל. שמתי לב שאם אנחנו "מבשלים ביחד" - כלומר אני נותנת לו לשחק עם מה שאני מכינה, בזמן שאני מכינה, או שהוא מנסה לעזור- כמה חתיכות מוצאות את דרכן אל הפה (זה פחות מעודד כשאלו חתיכות של בצק לקובה). אבל בתור שיטה - זה לא יעיל, אני לא יכולה להתחיל לבשל כל פעם שאני רוצה שהוא יאכל.

את עניין המלכוד אני מכירה, בגלל זה שוקלת להתחיל עם טיפות ברזל, רק להרים קצת את המוראל של התיאבון, ואם אני אראה שזה אכן הכיוון, אפשר יהיה לנסות להציע יותר ברזל בתזונה, מה דעתכן?

אמא צעירה- ג'אנק ממש אין לנו בבית, אבל מבחינתי גם פסטה סתם, או פנקייק, או דומיהם הם סוג של מזון לא ממש מזין. הוא כן אוהב פירות ומדי פעם אוכל אותם (במיוחד הקלמנטינות מהעץ של השכנים), לפעמים פיסות מהסלט שלי. אבל נניח - מרק, חביתה, פשטידה, ממולאים, ירקות מאודים - לא נוחל מי יודע מה הצלחה. פעם מאוד אהב דגים ועוף, עכשיו אין התלהבות מזה.

אגב, מה הדין לגבי דגים נאים? אני מאוד אוהבת סביצ'ה, מותר לתת לילד, או שיש איזה אישיו עם הפרזיטים?

[אמא_צעירה*]

פסטה סתם, או פנקייק
התכוונתי לאלו, לא לסוכריה

אולי תעשי לו איזה אובר של בדיקות דם ותעקבי על חסכים? B12 ו-D יכולים להיות גם משמעותיים בבריאות, במצב רוח ועוד. שניהם עם C חשובים למניעת המחלות שהזכרת
>אצלנו זה לא עזר<

[תפילה_לאם]

גם כפית של טחינה גולמית זה משהו. אפשר לנסות להגיש את התערובת הזאת כרוטב לפנקייק שלכם.

עד כמה הוא אמור להיות תלוי באיזון שלי?
לא יודעת. אמרת שיונק לא מעט.

פנקייק, או דומיהם הם סוג של מזון לא ממש מזין.
יש המתכון של צילי משקדים טחונים במקום קמח!

אני לא יכולה להתחיל לבשל כל פעם שאני רוצה שהוא יאכל.
לא בישול רציני, אבל חביתה או איזה גזר מבושל, נגיד.

פעם מאוד אהב דגים ועוף, עכשיו אין התלהבות מזה.
ואם ממציאים סיפורים או קודים מיוחדים למאכל?
הקטן שלי מחבב "גלגלי גזר", והיו פעמים שהקפדנו לספור ארבעה בכל הגשה כדי שיוכל לנסוע , וכשהוא היה מטוס והתכבד בפרוסות תפוח אדום, נולד לתפוח הכינוי "דלק מטוסים".

[תפילה_לאם]

תהיו בריאים!

[אמא_צעירה*]

אוי, זה טוב!!
למה לא טנק או זחל? (כמה גלגלים יש להם....?)

[דנד_י*]

מסכני! תראי, כרגע הוא ממש חולה, אז אין מה לדבר על לאכול.
בקטע הזה ילדים מאוד נכונים ומדוייקים, את בטח מכירה את זה מספיק שמשהו מתחיל להתבשל והם נכנסים לכוננות ניקוי הגוף, יעני צום.
נותנים לגוף לטפל במחלה.
מזל שהוא יונק עדיין, ובדיוק בשביל זה יש את ההנקה בגילאים האלו.

אם הוא אכל עד גיל שנה וחצי הכל, והפסיק כי התחיל להיות חולה, אז לדעתי תעזבי את עניין האוכל, ותדאגי לחזק לו את המערכת החיסונית.
הומאופתיה אולי או כל טיפול אחר שאת מכירה ואוהבת.
ברגע שהגוף שלו יתחזק הוא יחזור לאכול.

לגבי הברזל - נשמע לי שלא יכול להזיק, אם לפני חצי שנה הוא היה על המינימום ובמשך חצי שנה הוא נלחם במחלות ולא אכל כמו שצריך,
אז יכול להתאים להוסיף לו ברזל ולראות איך הוא מגיב לזה.
אנחנו משתמשים לקטן בפלורוויטל - לאט לאט ובעדינות הברזל והמאגרים של הברזל עולים. רואים את זה בבדיקות.

לגבי פרוביוטיקה - יש גם לא באבקה אלא בדובונים כאלה, סוכריות.

[אמא_של_צוק*]

שאלה לי: לאיילה הקטנה (7 חודשים) יש תמיד ידיים קרות כאלה - בעצם לא תמיד, ביום בזמן הזחילות (על הריצפה הקרה) ובלילה הפנים קרות-היא לבושה טוב ומכוסה ואיתנו במיטה.
ובמקביל יש לה הרבה נזלת והיא אומללה למדי (אי אפשר למצוץ מוצץ כשנושמים דרך הפה : )
זה קשור? יש קשר בין קור למחלות? אולי יש בעיה חיסונית לה? או לי?(היא יונקת ואנחנו תמיד חולות ביחד) מה אפשר לקחת כדי לעודד חיסונית?
אשמח לעצות

[דנד_י*]

יש המון מה לרשום על הנושא הזה -
מדור מחלות ואתגרים בריאותיים
כל החלק הראשון הוא על הצטננות ואיך משפרים מערכת חיסונית. (וגם על הקשר בין קור למחלות)

אצלנו מי שמנוזל - לא אוכל מוצרי חלב ודברים מתוקים (הקטנה בכלל לא נוגעת בשניהם כל הזמן), שותה סירופ של בצל ודבש (מה שסותר את הדברים המתוקים), ישן עם בצל חתוך לידו בלילה וטיפות שמן אקליפטוס על הכרית, מקפל טפטופים של חלב אם תוך האף כאשר שוכב על הגב (למי שמסכים), טיפות של R9 נדמה לי, יש לי פה עוד טיפות של איזה יצרן מהגולן שעובד עם מוצרי כוורת (מגעיל סוף הדרך, רק אני מסכימה לשתות את זה).

[תפילה_לאם]

יש קשר בין קור למחלות?

בעבר נהגתי לחשוב שלא: קור הוא לא וירוס.
אבל בעצם אנחנו אמורים לחיות בטמפרטורות מסוימות, ועל אף היותנו בעלי דם חם, אם נימצא בסביבה קרה מאוד, נרגיש לא טוב (ואף גרוע מזה) אם לא נתלבש היטב.
הגעתי למסקנה (אישית ולא מבוססת) שאם נחשפנו לקור, הורדנו במידת מה את הסבילות שלנו להתמודדות עם וירוסים ושות'.
ולכן הייתי דואגת להלביש אותה חם יותר - עוד שכבה, אפילו רק בגד גוף קצר שלא יסרבל או יבשל אותה. ואולי יש אפשרות לרפד את הרצפה בשמיכות או בשטיחים?

[אמא_צעירה*]

יש קשר בין קור למחלות?
מאוד הגיוני. מה עם לחמם את החדר? מצטננים בנשימה.
היא ממש זוחלת, או סתם זזה קצת?
אם רק זזה קצת, הבת שלי התחילה לזוז מוקדם (שנה שעברה בתקופה הזו הייתה בת חודשיים וחצי. ) לקראת סוף החורף, כי בניתי לה את הפאזל הענק מסול (30*30 ס"מ) וכך היה לה 1.2 מ,ר לזוז עליהם - קשיח ומבודד. מקסימום עוד שמיכה מתחת.

או שטיח אם יש לך. קשיח ומאפשר לזוז, אבל מבודד מהקור.

[רסיסים_של_אור*]

שותה סירופ של בצל ודבש - לא לתינוקות בני פחות משנה

[רק_מה*]

אני מרגישה אצל הקטנה שלי צורך לשמור כרגע (עונות מעבר, אבק, וירוסים) על יתר-חום. היא גם בת 7 חודשים. אולי זה מן רגרסיה שלי להיזכר שהיא עדיין תינוקת אפילו שהיא כבר מרעישה ומצלצלת...
אז כמו שהקפדתי כשהיתה זערורית על טמפרטורת ״לחמניה בתנור״ כך גם עכשיו- בעיקר בזחילות במרחבי הבית (בחוץ היא יותר נישאת ומוגנת ממילא).
איך-

1- גרביונים ומעל מכנסיים עבים (2 שכבות שיהיה בידוד מהרצפה) או מכנסיים ומעל פליס בלי רגלית
2- החלפת טיטול תכופה
3- ווסט בלי שרוול / לחימום אזור הבטן

זה גיל עם מלא שינויים- שיניים ואכילת מוצקים, הוצאת אנרגיה על זחילה, פטפטת ראשונית... אצל בנותיי זה הגיל בו נפסקה העלייה הדראסטית במשקל.

אגב גם ל״גדולה״ טוב כשיותר חם (גרביים. שרוול ארוך) מזון כתום חמים. רדיאטור על חום נמוך אחרי האמבטיה.

[אמא_צעירה*]

אני מרגישה אצל הקטנה שלי צורך לשמור כרגע (עונות מעבר, אבק, וירוסים) על יתר-חום
אין דבר יותר טוב מזה.
בדרך כלל מתחרטים על הכיוון השני
>אמאצ הלבישה לבת שלה בגיל חודש רק חיתול חד"פ כי היה לה חם רותח<

[הולכת_והרוח_בפניי*]

היי דנד י,
תודה! אני מאוד בעד לחזק מערכת חיסונית, לכל חברי הצוות בבית. אני תחת הרושם שאנחנו משחקים באקווה-קווה-דלה-אומר של העברת וירוסים כבר תקופה. רק לא בטוחה מה הדרך - לאכול אנחנו כבר אוכלים הכי מאוזם שהמשטר של אמא (כלומר, אני) יכול להשיג (והספאזם האנאלי שזה גורם זה נושא לדיון בפני עצמו). נכון שחסר אוויר צח, פעילות גופנית, תה צמחים או בכלל, משהו כזה מרענן ופרופילקטי - אבל למי בימינו יש חוץ מהיוונים על האי ההוא שבו לאף אחד אין כוח למות כי כולם בסייסטה תמידית.
הקטינא סיים (טפי עליך מרפי) את אירוח הוירוס (בלי אנטיביוטיקה! כיפאק היי!) ואכן נרשמו נשנושים. היום לארוחת ערב נאכלו פנקייקים עם שמנת ודבש, כמה זיתים, קצת חומוס. מרגישה שכבר לא אכפת לי מהחיוני, העיקר שיאכל. אגב, את הבישול של הוירוסים אני מרגישה פחות בתזונה, ויותר באופן בו הוא פתאום נצמד לציצי והופך חסר מנוחה.
לגבי הרזל - אני גם לא רוצה לצאת ממשבצת ה"רק טבעי" וגם חוששת להסתבך עם עצירויות וגם, מקנן בי איזה חשש פנימי חצי רציונאלי, שויטמינים ומינרלים סינטטיים אולי מתחרים עם הטבעיים? כלומר, אולי זה מזיק יותר ממועיל ופשוט היום לא יודעים את זה? בקיצור, חששות.

אולי תעשי לו איזה אובר של בדיקות דם ותעקבי על חסכים? B12 ו-D יכולים להיות גם משמעותיים בבריאות, במצב רוח ועוד. שניהם עם C חשובים למניעת המחלות שהזכרת לא רוצה לדקור...קטנוני, אני יודעת, אבל בכל זאת. וגם - להיכנס למעקבבים הללו גורם לי להרגיש שאני מנהלת פרוייקט פיתוח בעבודה, ולא מגדלת ילד. רוצה לסמוך עליו ועל המערכות שלו שהכל מתנהל טוב שם בפנים, ומה שלא - אני מסוגלת לראות את הסימנים מבחוץ ולווסת בהתאם. מקווה שאני ברורה.

_אני לא יכולה להתחיל לבשל כל פעם שאני רוצה שהוא יאכל.
לא בישול רציני, אבל חביתה או איזה גזר מבושל, נגיד._ אזז הוא יאכל רק את הגזר, אם בכלל... בשבת הכנתי איתו מאפינס. אז הוא עמד על קצות האצבעות ליד המיקסר ושפך פנימה כל מה שהבאתי לו ופיקח שזה מתערבל במהירות הנכונה. ואז גם לקח כף וטעם (כן, כן, ביצים לא מבושלות גם במתכון - אבל הוא היה כזה מתוק כשליקק את הקערה). על אותו תקן, אם הוא עומד לידי ואנחנו "מכינים סלט ביחד" אז הוא מנשנש את המלפפון - במקרה הבנאלי את הפרוסות החתוכות ובמקרה היותר מצחיק נועץ שיניים במלפפון השלם, לאורך. אבל מאוד קשה, ליתר דיוק לא ישים לבשל ביחד עם הילד כל מה שאני רוצה שיאכל..

_פעם מאוד אהב דגים ועוף, עכשיו אין התלהבות מזה.
ואם ממציאים סיפורים או קודים מיוחדים למאכל?
הקטן שלי מחבב "גלגלי גזר", והיו פעמים שהקפדנו לספור ארבעה בכל הגשה כדי שיוכל לנסוע happy, וכשהוא היה מטוס והתכבד בפרוסות תפוח אדום, נולד לתפוח הכינוי "דלק מטוסים". _
רעיון חמוד. פעם פשוט הייתי עושה לו "מטוס" עם כף, שזה גם ככה רעיון מעצבן בעיני, אבל עבד. עכשיו זה לא עובד. צריך לנסות את עניין הגלגלים. מצד שני, מדי פעם יותר מעניין אותו להתעסק עם האוכל מאשר לאכול אותו (לערבב את היוגורט עם טחינה ואת שניהם עם מיץ הרימונים הסחוט) ואני תוהה אם זה בגלל שהוא לא רעב או בגלל שבגיל הזה תשומת לב ממוקדת היא לא הצד החזק שלהם (אז הם שוכחים מהאוכל כשיש משחק ברקע)

[דנד_י*]

מה עם מרק? גם מתאים לעונה, גם מתאים להחלמה ממחלות, גם לא גורם לעוד ליחה ועוד מחלה.
אצלי הראשון שמראה כאן ציוץ של מחלה, וישר יש סיר מרק על הגז
איכשהו כשהם לא מרגישים טוב, הם תמיד רוצים לאכול מרק, גם אם אחרת הם לא היו רוצים.

לגבי חיזוק מערכת חיסונית אני ממליצה על הומיאופתיה, יש כאלה לא יקרים מידי שבהחלט עושים את העבודה.
חיזוק המערכת החיסונית זה החלק הברור בהומיאופתיה, לא צריך להיות מומחה כדי לעשות את זה טוב. (כך להבנתי)

לגבי התזונה החיונית / פחות חיונית.
אני דווקא חושבת שבאמצע מחלה או אחרי מחלה חשוב שהתזונה תהיה חיונית
אם לא חיונית, עדיף שלא יאכל.
הגוף צריך כוח כדי להבנות בחדש.
אם הוא מקבל דברים שלא מתאימים לו, זה רק מחליש אותו, לא מחזק.
הרי כשהם חולים הם מסוגלים לא לאכול כמה ימים, כי הגוף עסוק במחלה.
אני בטוחה שהוא יחזור לאכול אחרי שהוא יתחזק קצת.

[תפילה_לאם]

אז הוא יאכל רק את הגזר, אם בכלל...
מה רע?

צריך לנסות את עניין הגלגלים.
לאו דווקא גלגלים. כל דבר.
אתמול הוא אכל שבעה חצאי פקאנים, כי אלה היו ימות השבוע: אכל את שבת ואחר כך את ימות החול.

[תפילה_לאם]

_לגבי התזונה החיונית / פחות חיונית.
אני דווקא חושבת שבאמצע מחלה או אחרי מחלה חשוב שהתזונה תהיה חיונית_
גם אצלי מבריא עכשיו, וכמה שהוא רוצה ממתקים! וכמה רבנו על זה היום.
ומתישהו הסברתי לו, שהנה, עכשיו, אחרי שהיה חולה, כדאי שיאכל דברים מחזקים. אז הוא אמר: "אבל אני כבר בריא".

[הולכת_והרוח_בפניי*]

זה גם קטע. הרי אני סומכת עליו שהוא קשוב לעצמו ולכן יודע לבחור, תחת ההנחה שיש מזון מגוון על השולחן, את מה שמתאים לו. אז למה אי הנחת הזו כשהוא בוחר "סתם" פחמימות? אולי זה מה שחיוני עבורו כרגע? ממתקים פר-סה הם כמובן חריגים בנוף הזה, בערך כמו שהרואין חריג בסל צמחי המרפא

[דנד_י*]

מוכר.
בקטעים האלו - בניגוד לשוטף - יש לי את הביטחון להיות נחרצת
אתמול היה יום הגלידה החלבית השבועי ורק האמצעי הלך לקנות כי רק הוא בריא לגמרי

[אמא_צעירה*]

מקווה שאני ברורה.
ברורה מאוד. אני כמובן חולקת על דעתך לגבי הדקירות, אבל זה ממניעים של אמא ששרוצה להיות רגועה, ולא מספיק בטוחה בעצמה
במבט לאחור אני סבורה שדי צדקתי, היא הייתה אנמית, וראינו שהיא חיוורת ולא מספיק מתפתחת. כשנתתי לה ברזל היא עשתה קפיצות בהתפתחות.

להתעסק עם האוכל
אולי תתני לו לעצב משהו בצלחת מהאוכל? ותספרי לכל מי ש(לא) נמצא בבית שתראו איזו צלחת יפה הוא הכין מהאוכל? (הבנאלי ביותר זה לחם שמעוצב כפרצוף, אבל אני בטוחה שתמצאי עוד)

ולגבי המטוס עם הכף, נראה לי שזה עלול לגרום להם לחשוב שאוכל חייב לבוא כמשחק/ בהסחת הדעת (קריאה בגיל מבוגר וכדו), אולי כדאי שתתני לרעיון לנוח איזה זמן, עד שיישכח מלב הילד ואז קר אם אין ברירה- לשלוף אותו מעלה אבק מן הבויידם אחרי שהוא שכח שהיה בכלל...

[מיכל_בז*]

יש לי שאלה קצת מפגרת. לולי בת שלושה חודשים ונראה שהיא מתחילה להירגע. מכיוון שיש לה פתאום רגעים שקטים ואני אשכרה לא כל היום עסוקה בלקפוץ איתה על כדור פיזיו, אני מוצאת את עצמי תוהה, מה בעצם עושים עם תינוקת? חוץ מלהאכיל, להחליף ולהרדים... מה עוד עושים?

[אמא_צעירה*]

מדברים ושרים ומחבקים והומים ומזמזמים וחוזרים על ההמיות שלה, ועושים הצלבות בגוף (חציית קו אמצע וחיבורי יד ורגל נגדית) ומפתים להרים את הראש ולהתהפך (אם היא בשלב הזה) ולהסתכל לצד*2 ומעסים, ומסניפים

מספיק?
יאללה, לעבודה!!
D-:
סתאאם, רק אם יש לך זמן..
אני עיסיתי המון ושרתי ודיברתי (בהתחלה זה מצחיק ואחר כך זה כל כך טבעי שאת צוחקת על אלו שלא מדברים עם התינוקות), ותרגלתי חציית קו אמצע (מפתח את המוח ו מחייב שימת לב לתינוקת כי זה יכול להיות קשה לה. רואים על המבט, שהוא נהיה טיפה מבולבל, או מבוהל קצת, זה אומר שזה מעל לכוחותיה.)

היום היא מלכת החכמים!! בת 15.5 חודש מבינה הוראות מורכבות, אומרת אבא (כולל את אבאמא, וסבסבתא, וכל איש זר ברחוב), דו (כדור), בו(בקבוק, בובה) גי (גינה ) גה (ברווז, געגעג, ובסגול- גרב), כה (כן), לא(רק עם הראש), פותחת לעצמה שולחן אצל הגננת ומוצאת את הלחם ששכחנו מאתמול, ועוד..
אני תולה הרבה מזה בגנטיקה, כמובן סתם. הרוב זה האומגה 3 שלקחתי בהריון וההצלבות שעשיתי לה מגיל פיצי

[גוונים*]

מיכל, איזה עדכון כייפי!!
אני מדברת איתה ושרה לה המון.
וגם עושה לה ואיתה קצת תרגילים שלמדתי בסדנת אימהות תינוקות.
וגם, הרבה מהזמן היא משחקת לבד (עכשיו קצת פחות, בדיוק מתגבשת לי שאלה לכאן, האם בגיל חצי שנה הם מפסיקים להעסיק את עצמם לבד ורוצים יותר ויותר להיות על הידיים או שישבו איתם, או שזו רק התינוקת הפרטית שלי).
בערך בגיל 3 חודשים ארגנתי לה אזור קטן (שטיח ועליו שמיכה) שבו היא שכבה לה על הגב או על הבטן ולאט לאט התחילה לשחק יותר ויותר בכל מיני צעצועים שנתתי לה (לשחק = בעיקר לאכול) ופיזרתי סביבה.
וגם, טרמפולינה - יש לכם? לנו מאד עזר עם הפליטות, כדי לא להשכיב על הגב אחרי האוכל (היא פלטה המון, עכשיו קצת פחות) היא מאד אהבה לשבת בטרמפולינה ולהסתכל עלי מבשלת, רוחצת כלים וכד' וגם בטרמפולינה שלנו יש מן קשת עם כמה קשקושים תלויים עליה, בהתחלה זה העסיק אותה המון, בהתחלה רק הסתכלה עליהם, אח"כ הושיטה יד, אח"כ הצליחה לתפוס, היום היא כבר ממש מושכת ומתפרעת אתם לגמרי.
זהו פחות או יותר. אני הבנתי לאט לאט שלא צריך כל הזמן לעשות איתה דברים, אלא שהיא מאד מתעניינת במה שקורה בבית והרבה פעמים מספיק לה פשוט להיות איתנו ולהסתכל ולהקשיב לנו או לחלופין לשחק במשחקים שלה לבד. (לאט לאט היא תתחיל לשחק יותר ויותר, זה מה זה מגניב!)

[אמא_צעירה*]

נשמע לי ש זו רק התינוקת הפרטית שלי
אבל זה בא בתקופות. יכול להיות שה"לבד" שלה כבר לא מאתגר אותה?
היא על הרצפה, בעריסה, בעגלה?
אולי תנסי לשנות לה מיקום או צעצועים?

אני לא יודעת מה אצלך, אבל אצלי עם הבת שלי (15.5 חודש) למדנו להחביא חלק מהצעצועים והמשחקים ואז היא מחדשת אותם מפעם לפעם.

[גוונים*]

היא על הרצפה, בעריסה, בעגלה?
היא על הרצפה (במקומות שונים בבית או במרפסת) בטרמפולינה, בעגלה (פחות) על המיטה שלנו, אני משנה לה את הנוף, כי ראיתי שזה באמת משפיע על הסבלנות שלה.
וגם אני מחליפה לה את מגוון הצעצועים, ומוציאה כל יום כמה שהיא לא ראתה כבר כמה ימים.
כל הטריקים האלה עבדו עד לפני כמה ימים...
ועכשיו, היא משחקת כמה דקות בודדות וישר מתחילה ליילל, לפני כן בקלות יכלה לשחק בסבבה 10-15 דקות ברצף ולפעמים גם 20 דקות ומעלה.
ודוקא עכשיו כשהיא זזה יותר, חשבתי שיהיה לה מעניין יותר, היא כבר מתהפכת לכל הכיוונים, זזה לצדדים (מחוג) והתחילה אפילו לזוז קדימה (זחילת גחון?) ובכל זאת דווקא עכשיו אין לה סבלנות לכלום.
אני מתארת לעצמי שזה אכן בא בתקופות, אבל תהיתי אם יש משהו קולקטיבי יותר בגיל הזה, או שזה סתם אפיזודה פרטית.

[אמא_צעירה*]

כל הטריקים האלה עבדו עד לפני כמה ימים...
אוף, איזה מעצבן זה :S

והיא לא הייתה חולה או שהיה איזה שינוי משמעותי בתקופה האחרונה?

[רסיסים_של_אור*]

אני חושבת שלהיות אמא לבד עם תינוק אחד זה ממש ממש קשה. הרבה יותר קל כשהילדים האחרים כאן מסביב וככה הוא בעיקר עסוק בלנסות להגיע אל הדברים שלהם ואליהם והם עסוקים בלנסות להרחיק אותו ... מידי פם הם גם משתעשעים איתו ומידי פעם הוא מטפס אליי למטבח, אז אני פותחת לו את המגירה התחתונה שמלאה בקופסאות פלסטיק והוא יכול להוציא ולהכניס כאוות נפשו. הוא גם מאד אוהב לרדוף אחרי בקבוק פלסטק ריק שמתגלגל על הרצפה וכמובן לנסות לבדוק האם החתלתול רוצה לשחק איתו, מה הטעם שלו ועד כמה הוא נמתח...

[תפילה_לאם]

הבנאלי ביותר זה לחם שמעוצב כפרצוף, אבל אני בטוחה שתמצאי עוד
אתמול פרצפתי לקטן חביתה.


תהיתי אם יש משהו קולקטיבי יותר בגיל הזה, או שזה סתם אפיזודה פרטית.
כשאת שואלת , יכול להיות שגם אצלי ככה. כלומר, תמיד העדיפה להיות על הידיים, אבל נדמה לי שהיו תקופות שיותר העסיקה את עצמה על הרצפה.
הקטע הוא שהיא עדיין לא זוחלת (לפי העברי כבר מלאו לה שמונה חודשים), רק קצת אחורה, אם כי מתהפכת לכל הכיוונים, זזה לצדדים (מחוג) . אני בונה על הזחילה שתגרום לה להסכים להיות יותר על הרצפה, רק שאז תעלינה בעיות חדשות כמו נגישות יתר לדברים שלא כדאי במיוחד שתגיע אליהם...

[אמא_צעירה*]

אתמול פרצפתי לקטן חביתה.
איזה מותק!! במחבת מיוחדת, או בפיסול עצמאי ?

[תפילה_לאם]

פרוסות של ירקות על החביתה בצלחתו.

[שמנדובה*]

מה בעצם עושים עם תינוקת?

ממשיכות בחיים. שמות במנשא ויוצאות לסידורים, הולכות לקפה עם חברה, יוצאות לסרט, מטיילות, חלקנו עובדות. על הדרך הםמתפתחים, פלא שכזה...

[רק_מה*]

אני חושבת שלהיות אמא לבד עם תינוק אחד זה ממש ממש קשה

חותמת על זה. עם הבכורה הייתי ממש מסתבכת ועם נאמבר טו אני עושה מה ששמנדובה אמרה (בעיקר עבודה ועבודת בית) ומגלה שצריכים אותי הרבה פחות ממה שחשבתי

אבל גם- יש גיל ביניים כזה שעושים איתם... פחות (כן גוונים לשאלתך: גם לי יש תחושה שסביבות זחילה יש איזו מודעות שמתפתחת לגבי ״אמא! איפה את?! תבואי או שאני שוב אנדוד חצי בית אחרייך?!״)

זה לקיחת אוויר שכזו. קחי אותה @}

הייתי מטיילת במנשא איתה, מראה לה עצים. חברת אמהות טריות נעימות. תעשי בשביל עצמך, אם את מזהה גל כזה של תקופונת בה היא יכולה גם להירגע אצל סבתא/ מטפלת נעימה תפרגני לך שעה לעצמך. זה לא יהיה לנצח

פעילות בבית: זמן לתרגל איך עושים הכל עם תינוק.
ראש והתהפוכות: כשהיא על הגב אפשר לשים לה משהו מעניין מאחוריה קצת בטווח ראייה, כשהיא תתהפך לשם. אני הקראתי ספרים (פלוטו, שמוליקיפוד...) כשהיא על הבטן.

[אמא_צעירה*]

גם לי יש תחושה שסביבות זחילה יש איזו מודעות שמתפתחת לגבי ״אמא! איפה את?! תבואי או שאני שוב אנדוד חצי בית אחרייך?!״
אולי זה סוג של חרדת נטישה?
אמרת שהיא בת חצי שנה? אומרים שזה בדרך כלל בערך ב 7 חודשים.

זה לקיחת אוויר שכזו. קחי אותה
בתקופות האלו בונים את המקום הבטוח של התינוק. אם תזרמי אותה היא תהיה הרבה יותר בטוחה שכשאמא הולכת, עדיין הכל בסדר.

[גוונים*]

יש גיל ביניים כזה שעושים איתם... פחות (כן גוונים לשאלתך: גם לי יש תחושה שסביבות זחילה יש איזו מודעות שמתפתחת לגבי ״אמא! איפה את?! תבואי או שאני שוב אנדוד חצי בית אחרייך?!
היא עוד לא זוחלת, עכשיו בשלב שמזיזה את עצמה מעט קדימה ע"י הרמת רגליים וטוסיק (כמו זחל, זה כזה חמוד:-)) אמנם מתקדמת אבל לא מצליחה לרדוף אחרי אבל בהחלט יש מבטים וקולות של "אמא, איפה את? בואי! עכשיו! אני צריכה שתהיי פה לידי". ברור שהשאלה היא לגבי הזמן שהיא לא במנשא או בחוץ בטיולים וסידורים, שאז הכל סבבה, מדובר על זמן הבית... איכשהו חשבתי שהזמן שלה במנשא בבית יקטן ככל שהיא תגדל ובימים האחרונים הוא רק גדל... אולי היתה לי קונספציה מוטעית..
תמיד העדיפה להיות על הידיים
ברור, היא מעולם לא התנגדה לידיים, אבל הסכימה יותר בקלות לדברים אחרים. אז איך את מצליחה שהיא תהיה על הידיים הרבה וגם להספיק לעשות את כל מה שאת עושה, במנשא?
זמן לתרגל איך עושים הכל עם תינוק.
בהחלט. אבל כאן יש לי עוד שאלה. אתן באמת מצליחות לעשות הרבה דברים בבית עם תינוקי במנשא? (קדמי) אני מצליחה לקפל כביסה ולהחזיר אותה לארונות, ובכלל להחזיר דברים למקום ודברים ברמה הזו. אבל לרחוץ כלים, לבשל, דברים כאלה, אני לא מצליחה כשהיא במנשא. ואז יש בעצם קטעים שלמים שהיא במנשא ואני מסתובבת איתה הלוך ושוב סתם. וזה מן זמן מת כזה, לא מנוצל לכלום. ברור שהיא מקבלת מזה את הקרבה שהיא צריכה כנראה, והיא אכן רגועה וחמודה אבל בשבילי זה זמן לא מנוצל, וגם בשבילה אני תוהה כמה זה בסדר להעביר ככה את הזמן, עלי, בבהיה, כשאני אפילו לא עושה שום דבר מעניין לה לצפות בו אלא בעיקר הולכת ממקום למקום וקצת מזיזה חפצים לכאן ולשם.

חברת אמהות טריות נעימות.
נקודה קצת כאובה. לא הצלחתי לארגן לעצמי כאלה..

אם את מזהה גל כזה של תקופונת בה היא יכולה גם להירגע אצל סבתא
בדיוק חשבתי כשהתעוררתי הבוקר שיש מצב היום פשוט להתקפל ולנדוד לאמא שלי, עד שהאיש חוזר בערב מהעבודה (עוד לא קרה, אז נראה..)

אני הקראתי ספרים (פלוטו, שמוליקיפוד...) כשהיא על הבטן.
בגיל הזה? (חצי שנה) כבר כמה אמרו לי שהן הקריאו כבר בגיל הזה, אבל כל פעם שאני מתיישבת איתה עם ספר היא רק רוצה לחטוף ולאכול אותו, נראה שהיא לא ממש מבינה את הקונספט (אבל כנראה טעים לה:-))

[תפילה_לאם]

אני קולטת שהיו תקופות שיותר העסיקה את עצמה על הרצפה כנראה כשגם הייתה ישנה טוב יותר.
איך אפשר לצפות מתינוקת עייפה לשעשע את עצמה לבד לאורך זמן?
אבל למה היא ישנה גרוע כל כך?
הבוקר כשחזרנו מסבב פיזור הבנים, היא עוד איכשהו חיכתה בסלקל, בזמן שהמשכתי לארגן את פריקת הקניות שלא הושלמה מאז אתמול. כשראיתי שכבר ממש נמאס לה, הוצאתי אותה. הלכנו לשרותים, אבל היא רק בכתה. ניסיתי גם בכיור למעלה, אתר מקובל יותר (שרותים התחלתי לנסות רק לאחרונה). בכתה גם שם. חיתלתי. הינקתי נרדמה. התעוררה תוך פחות מעשרים דקות. קקי בחיתול...
מיניקה עכשיו שוב, ונראה אם נצליח למשוך לשנה ארוכה יותר. מתלבטת איפה להשכיב...

[גוונים*]

תפילה, זה בטח לא עוזר ואולי אפילו מעצבן לשמוע, אבל יש משהו כל כך מנחם (אותי) ומרגיע ואפילו עוזר, לדעת שגם אימהות מנוסות ומעולות מתלבטות בדיוק באותן שאלות שמעסיקות אותי.
אז תודה:-)

[תפילה_לאם]

בכלל לא מעצבן!
מנחם (אותי) ומרגיע גם אותי. @}
ובכלל לא מרגישה מנוסה. קצת כי שכחתי וקצת כי אני עושה דברים אחרת (מה שאני מקווה שמקרב אותי להיות מה מעולות .

[אמא_צעירה*]

יש משהו כל כך מנחם (אותי) ומרגיע ואפילו עוזר
כי את מגלה שבעצם זה נורמלי, וככה המצב הכי טבעי ההתנהלות המתבקשת...
גם מי שמגדלת חמישה בקצב של אחד לשנה תתלבט באותם דברים כי כל ילד שונה מהאחים שלו, בתגובות ובדרך שלא נעים לו, וממילא צריך לגשש באפלה אצל כל אחד בנפרד

[אמא_אחת*]

ועכשיו, היא משחקת כמה דקות בודדות וישר מתחילה ליילל, לפני כן בקלות יכלה לשחק בסבבה 10-15 דקות ברצף ולפעמים גם 20 דקות ומעלה.
גם אצל בת שבעת החודשים שלנו בדיוק אותו דבר...הם כנראה כבר מתחילים להבין קצת יותר מי נגד מי ושאפשר לגרום לאמא לסטות ממסלולה לכיור/ארון הבגדים/מקרר/מחשב/שירותים ולהגיע ישר אליהם. מחשבים בשבילנו מסלול מחדש...(-:
זה באמת שלב קצת מתיש כי הם לא ניידים אבל כבר רוצים להיות. זה עניין של שבועות עד נניח חודשיים שלושה שאז מתחילים לזחול וזה עולם אחר. לכל המעורבים.

[תפילה_לאם]

כי כל ילד שונה מהאחים שלו, בתגובות ובדרך שלא נעים לו, וממילא צריך לגשש באפלה אצל כל אחד בנפרד



זה באמת שלב קצת מתיש כי הם לא ניידים אבל כבר רוצים להיות.
בדיוק.

זה עניין של שבועות עד נניח חודשיים שלושה שאז מתחילים לזחול וזה עולם אחר. לכל המעורבים.
תודה על העידוד!

עכשיו דווקא הסכימה לשחק איזה זמן, אחרי שהתעוררה כשניסיתי להשכיב אותה. הספקתי כמה דברים לידה, ולמען האמת, גם כשהיא משחקת ברצון, אני נוטה להתפעל ממנה ומאטה את קצב תליית הכביסה...

[דנד_י*]

אני דווקא חושבת שלא צריך להשאיר ילדים לבד (חושבת כן? כי כן עשיתי את זה, רק בדיעבד הבנתי שטעיתי)
אני חושבת שצריך לפתח בהם 100% ביטחון שאמא איתם, לקחת אותם לכל מקום בבית שהולכים, להשכיב במיטה לידך אם את רוצה לעשות משהו בחדר, על הידיים אם את רוצה לעשות פיפי.
הרגעים האלה שהם לא רואים את אמא, והם חסרי אונים ולא יכולים להגיע אליה, הרגעים האלה שנראה שהם מעסיקים את עצמם ו"משחקים" ואז מסתבר שהם עסוקים בלהבין איך מסתובבים לחפש את אמא, מבחינתם זה נצח, מבחינתם אמא נעלמה ולא חוזרת.
נכון זה קשה, נכון זה מעצבן, נכון מתחשק לנצל את התקופה הזו שהם שוכבים רגע בסלון ולקפוץ לחדר, כי הם עוד לא יודעים להביע את עצמם ולהסביר.
אבל זה שווה את ההשקעה, כי אח"כ כשהם גדלים הם יהיו פחות נידי, פחות נדבקים, יותר משוחררים.
קצת כמו עקרון הרצף רק שלא חושבת שצריך כל הזמן על הידיים, אבל כן כל הזמן בקשר עין או מגע או קול (מקרוב, לא מרחוק א נ י כ ב ר ב א ה)
הלוואי והייתי מצליחה לגדל את כל הילדים שלי ככה, הלוואי והייתי מבינה את זה אז.

את צריכה מנשא גב טוב, כי אז אפשר בהחלט לעשות הכל - כולל בישול וכלים.

נראה לי מוקדם להתחיל עם ספרים בגיל צעיר, אני מבינה את הצורך של האמהות לחפש משהו לעשות עם הילד, אבל הוא לא צריך את זה ובטח לא מבין.
ואם יש זמן רגוע ופנוי בבית אז מה שבהחלט אפשר לעשות, וכמה שזה כיף, והלוואי והיה לי כל היום פנאי לעשות רק את זה ומישהו אחר היה מנהל פה את הבית... זה לשכב איתם ביחד על מזרן/מיטה ולנשק לחבק לדגדג לדבר לספר סיפורים מהראש לשיר שירים להסניף לגלגל.
אפשר גם לשים שירים שאוהבים, לחבר למנשא או בידיים ולרקוד ביחד - כיף כיף כיף לכל הגורמים.

ואם מתחשק לך קצת שקט לעצמך, אז למנשא ולקרוא ספר טוב תוך כדי הליכה.

אני בטוחה שגם להם מתחשק לפעמים קצת זמן לעצמם, להיות על אמא ורק לבהות, בלי שמישהו יתקשר איתם. נראה לי הגיוני.

[דנד_י*]

ואיך שכחתי - פשוט לבהות בהם בזמן שהם עושים את הדברים שלהם.

[דנד_י*]

וגם לי יש שאלה, רשמתי אותה בבלוג שלי (למרות שהייתה מתאימה גם כאן)

[גוונים*]

_לקחת אותם לכל מקום בבית שהולכים, להשכיב במיטה לידך אם את רוצה לעשות משהו בחדר, על הידיים אם את רוצה לעשות פיפי.
הרגעים האלה שהם לא רואים את אמא, והם חסרי אונים ולא יכולים להגיע אליה, הרגעים האלה שנראה שהם מעסיקים את עצמם ו"משחקים" ואז מסתבר שהם עסוקים בלהבין איך מסתובבים לחפש את אמא, מבחינתם זה נצח, מבחינתם אמא נעלמה ולא חוזרת._
אבל דנדי איך אפשר? ברור שאני לוקחת אותה איתי והיא לידי בכל מקום שבו אני נמצאת, אבל אם אני לשניה הולכת להביא משהו, לענות לטלפון, לקחת משהו מהמקרר וכו' וכו' וכו', אי אפשר כל פעם כזו לעצור אותה ממה שהיא עושה, להרים אותה וללכת, מה גם שלפעמים צריך שתי ידיים פנויות. אז אני ממש משתדלת להיות כל הזמן בקשר עין או קול גם מרחוק, א נ י כ ב ר ב א ה אבל כמו שאת אומרת היא לא באמת מבינה את זה.
את ממש כל הזמן לוקחת אותה אתך לכל מקום? (אני למשל לא לוקחת אותה לפיפי, לפעמים אם היא בטרמפולינה או בעגלה אז כן, אבל לא מצליחה לעשות פיפי כשהיא על הידיים, מסובך לי מדי עכשיו כשהיא כבר גדולה).

אני בטוחה שגם להם מתחשק לפעמים קצת זמן לעצמם, להיות על אמא ורק לבהות, בלי שמישהו יתקשר איתם. נראה לי הגיוני.
ברור, אני הכי מבינה את זה, כי אני מאד אהבתי כילדה להסתכל (לא זוכרת בגיל הזה כמובן, אבל כן זוכרת את עצמי כילדה קטנה ממש מאד אוהבת פשוט להסתכל על ההורים שלי ובכלל על העולם והיא הבת שלי אז הגיוני שגם היא תאהב את זה לא? ) אבל בימים האחרונים זה פשוט נהיה הרבה מאד מהזמן. בדיוק היום אמרתי לה, מתי תלמדי לזחול אם את כל הזמן במנשא? היא הסתכלה עלי וחייכה חיוך מהמם (מתה עליה!!)

[דנד_י*]

לא חושבת זה אפשרי כל הזמן, הרי אני רשמתי שאני לא עשיתי את זה, פשוט מספיק שזה במודעות שזה לא טוב להם הלבד הזה. וזה לא טוב לנו להמשך הדרך, ואז מוצאים פתרונות.
בשירותים, סליחה על הפירוט, אני מושיבה אותה על ברך אחת, מפשפשת, מנגבת, אוספת אותה עם היד השנייה לידיים (היום היא כבר פשוט יורדת לרצפה), ומרימה בגדים ושוטפת.
הרבה פעמים היא יונקת כשאני בשירותים...

ולגבי ללמוד לזחול - אני חושבת שכמו שחוה בת חיים למדה אותי שילדים לומדים לצייר גם אם הם לא מציירים, אותו כנ"ל זחילה והליכה. זה בטבע שלהם ולכן יעשו את זה. אבל אני לא מומחית בתחום.

[רק_מה*]

אח"כ כשהם גדלים הם יהיו פחות נידי, פחות נדבקים, יותר משוחררים

הגם שאני מסכימה איתך שאין צורך להשאיר תינוק ללא קשר עין עם אמא (גם אני ממניקות השירותים ) אני לא יודעת אם משהו יכול להבטיח ילד נדבק/ילד משוחרר. נראה לי שאין לזה מתכון. עם בכורה לא היה סיכוי בכלל שאשב לעבוד במחשב בעוד היא לידי אוכלת איזו נעל.... מה שעובד היטב עם אחותה. והיא (בכורה) מאוד משוחררת מצד אחד, ותלותית מהיבטים אחרים.

לגבי ספרים אני בטוחה שזה רק צורך של אמא "לעשות משהו". אבל אני גם בטוחה שמשהו מזה "מובן" לתינוק. כפי שאני בטוחה שקטנתי יודעת מה זה אומר: "רוצה חלב?" לעומת "יש לך קקי". וגם ברובד אחר- ההנאה שלי מלהקריא ולקרוא, ההתפעלות שלי מתמונה/ מילה עוברת דרך העניין הזה. יש ספרים שלא עושים לי כלום. יש כאלה שממש מרגשים אותי. יש כאלה שעוברים במוחי שוב ושוב כל פעם בצורה אחרת...
מצטרפת לקריאה לרקוד ליד התינוק, לעשות מתיחות לצידו/ איתו. כיף אדיר

קצת התבלבלו לי התשובות, חלק היו למיכל בקשר ל"מה עושים?" וחלק היו לגבי דברים אחרים.
בכל מקרה, אני מצליחה לבשל לדוגמה עם מנשא כאשר בפעולות קריטיות (אש, מים רותחים וכו) אני מניחה לרגע לידי (באיזור בטוח!!!) עם איזו מסננת טעימה, מנצלת יכולות ריכוז של 2 דקות. חיתוך וקילוף אפשר לעשות בגובה שולחן נמוך כשהעולל לידך/על הברכיים שלך. עדיף לתת לו לימון/תפוח אדמה/ מקל סלרי למשחק ונשנוש.

לגבי גיל שנתיים ... גם אותי משגעת לפעמים יבבנות. מעצבן שלא תמיד מוצאים את ה"מקור" שלה. זה נשמע שאת כן מתמודדת- אין פתרון מוחלט. זה קצת לספוג, לעיתים להוציא (קורה. לכולן). אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים "משחקת עם הבובה" ומזמינה אותה לסדר את השולחן אחרי הארוחה... קצת לשחד. את כבר עולה על משהו שקשור בסיפוק צרכים ב"חוץ". "שובע". עצמאות והחלטה על עצמי. זה יופי. נראה לי שגם היא קצת מבולבלת מזה ומתנסה ב"מה יעשה לה טוב"

[רק_מה*]

אגב שאלה לאימהות לילדים "גדולים". איך מדובבים אותם?
אני לא מדברת על תקשורת מקרבת וכל מיני. אני מדברת ספציפית על: זה שבגיל שלוש לא משנה מה אני שואלת היא תענה "כן"- אז אני לא שואלת כבר ככה, אלא שואלת שאלות פתוחות. אבל לפעמים חסרה לי אינפורמציה ואני לא יודעת איך לקבל מענה. למשל, היא היתה רעבה (היא בגן עד הצהריים) ולא עלה על דעתה להגיד לי: שלחתי אותה עם קופסה חיונית למדי שלא נאכלה כמעט, ולקח לי הרבה זמן להבין ממנה שהיתה מעדיפה כריך באותו יום ושהיא אכן (כפי שחשבתי) רעבה. מדובר בילדה שמדברת מהבוקר עד שמישהו עוצר אותה, חולמנית ומלאת דימיון ולפעמים ממש קשה לתקשר איתה בגלל הנ"ל.

(להגיד כן על אף שהכוונה היא ללא, לגרום לי לנחש דברים פשוטים שעברו עליה במהלך היום, אין לי דוגמה מובהקת כרגע)

[אמא_צעירה*]

לגבי ספרים אני בטוחה שזה רק צורך של אמא "לעשות משהו". אבל אני גם בטוחה שמשהו מזה "מובן" לתינוק. כפי שאני בטוחה שקטנתי יודעת מה זה אומר: "רוצה חלב?" לעומת "יש לך קקי". וגם ברובד אחר- ההנאה שלי מלהקריא ולקרוא, ההתפעלות שלי מתמונה/ מילה עוברת דרך העניין הזה. יש ספרים שלא עושים לי כלום. יש כאלה שממש מרגשים אותי. יש כאלה שעוברים במוחי שוב ושוב כל פעם בצורה אחרת...
אני חושבת שמה שלא נעשה איתם או לידם- מפתח.
אפילו אם אני משננת לה עכשיו ש"כלב נובח האו האו" ואני יודעת שעכשיו חודש היא לא תראה כלב כי לא ניסע עד אז לסבא וסבתא, אבל עצם השינון גם אם הוא נשכח מיד אחר כך- חורט לה משהו בראש.
ואגב, לר"ה נסענו לסבא וסבתא שלה, כל ערב ירדנו למטה ושיננו "הנה חתול, החתול מיילל מיאו מיאו / הכלב וכו, שבת שלום כלב, חג שמח חתול " (לפי העניין והזמן)
חודש אחר כך נסענו שוב, ביום שישי היא הציצה מהחלון של האוטובוס ואמרה "כ (סגול)... כ... ה(פתח) ה...." (כלב, האו)
והיה שם כלב!!
משהו נכנס. גם אם הם ישכחו, בפעם הבאה הם ילמדו מהר יותר כי זה כבר נמצא איפשהו, במגרה מאובקת בראשם החמוד (יש להם שם אבק??! לא יודעת... )

[הולכת_והרוח_בפניי*]

הרבה פעמים היא יונקת כשאני בשירותים...
אז זהו, כבר לא יצלמו אותי לעיתון ולא יכניסו לספר גינס בתור האמא ההזויה ביותר?
רגע, עוד ניסיון לחזור להיכל התהילה : אצלי הוא קורע חתיכות של נייר טואלט ומגיש, עם סימן שאלה על הפנים שאומר - אמא, תסתדרי לבד עם זה?

[דנד_י*]

אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים "משחקת עם הבובה" ומזמינה אותה לסדר את השולחן אחרי הארוחה... קצת לשחד.
תודה רקמה.
לגבי זה צריכה הרחבה בבקשה.

לגבי הדיבוב - בגיל הזה הם פשוט ממציאים כל הזמן, לא בדיוק ממציאים, אלא חיים בתוך עולם דמיון משלהם ולכן לא יודעים בדיוק לספר מה קרה בפועל, הרי מבחינתם הגיע דרקון לגן היום, וכל הילדים נכנסו לים שבחצר, אז קצת קשה לפרט מה הם אכלו ומה קורה כרגע בבטן.
שלי היו בבית בגיל הזה, ושמעתי מה הם סיפרו לאבא בערב, קטעים.
זה ממשיך אגב עד גיל 4 בערך לפעמים יותר, תלוי בילד.
אנחנו יכולות לנסות לשאול את הגננת, ולנסות לתפור טלאים טלאים ממה שנשמע לנו אמיתי מתוך הסיפורים.
הרבה פעמים אחרי ששאלתי את הגננת מה היה, הבנתי איך הם הגיעו לעולמות שלהם. לבד לא הייתי מנחשת.

אצלי הוא קורע חתיכות של נייר טואלט ומגיש, עם סימן שאלה על הפנים שאומר - אמא, תסתדרי לבד עם זה?
ברור, לי אסור לגעת בנייר בעצמי, גם את זה היא לבד
את הרעיון של לעשות פיפי איתה לקחתי כאן מאיזה דף, לבד לא חושבת שהייתי חושבת על זה.
חסך לנו הרבה דמעות!

[אמא_צעירה*]

אצלי הוא קורע חתיכות של נייר טואלט ומגיש, עם סימן שאלה על הפנים שאומר - אמא, תסתדרי לבד עם זה?
קורע!!!!
איזה חמודון

[בשמת_א*]

נניח פנקייק אחד עם קצת יוגורט, או כמה כפיות יוגורט, גבינה צהובה
כל אלה די הרבה מוצרי חלב לילד שלא אוכל כמעט.
כל מוצר חלב כזה פוגע בספיגה של ברזל מהמזון שעתיים אחרי האכילה שלו.
יש סכנה שרמת הברזל בדם ירדה עד כדי כך שהיא גורמת למחלות ולחוסר תיאבון. בגיל הזה הברזל אמור להגיע מהמזון (בשר הודו אדום? ממקור צמחי נספג פחות מדי, אל תבנו יותר מדי על טחינה), ולא מחלב האם.

הרי אני סומכת עליו שהוא קשוב לעצמו ולכן יודע לבחור, תחת ההנחה שיש מזון מגוון על השולחן, את מה שמתאים לו. אז למה אי הנחת הזו כשהוא בוחר "סתם" פחמימות? אולי זה מה שחיוני עבורו כרגע?
זה נכון אך ורק כשמדובר במזון אמיתי בצורתו הטבעית. מה זה "סתם פחמימות"? לחם, לדוגמא, הוא מוצר מעובד שמכיל כמות אדירה של סוכר אלא אם כן הכנת בבית מגרגרים שטחנת ממש לפני האפייה ואת יודעת אם הכנסת שם סוכרים, ואיזה.

וגם בטרמפולינה שלנו יש מן קשת עם כמה קשקושים תלויים עליה
ממליצה להמנע מטרמפולינות ככל האפשר. הן הורסות לילדים את היציבה. מספיק שכסאות הבטיחות במכונית גורמות נזק אורתופדי ליציבה ולעמוד השידרה של הקטנים שלנו )-: חבל להוסיף על זה עוד מתקנים גרועים גם ללא הכרח בטיחותי.

[מיכל_בז*]

יש לי שאלה ובבקשה תהיו כנות. כמה שעות ביום התינוקות שלכן באמת במנשא? כי התינוקת שלי מאז שאמרתי שהמצב נרגע והשטן בדיוק הקשיב, נמצאת כל היום כל היום כל היום על הידיים. ואיכשהו יש לי הרגשה שכשאני מקבלת עצות למנשא לא באמת מדובר על השעות המטורפות, הארוכות, בהן היא על הידיים. (כל היום כל היום כל היום. אולי רבע שעה בטרמפולינה בסך הכול. ומכיוון שיש לה ריפלוקס הטרמפולינה זה הדבר ביחיד שהיא מוכנה לסבול. ואני כן רוצה לעשות פיפי לבד, בעוונותיי.)

[תפילה_לאם]

לא הבנתי את השאלה, מיכל.
בכל אופן, שלי לא הרבה במנשא אבל הרבה על הידיים או בתנועה: קצת על הידיים, נדמה לי שנרגעת, קצת משחקת על שמיכה (עדיין לא ממש זוחלת, לפחות לא קדימה), קצת יונקת, נרדמת, נשארת עליי, עוברת לעגלה/ למיטה/ למזרן/ מתעוררת, יונקת, במנשא, על הרצפה וחוזר חלילה... די מעייף... לפחות היא ח-מ-ו-ד-ה!!!