על ידי ילדת_טבע* » 08 נובמבר 2007, 21:23
סוף דבר.
נסענו לחיפה היום, הקטנה מאוד שמחה לטיול ברכבת ושיתפה פעולה באופן מופלא. כל הדרך כירסמה מלפפונים וגזר בעודה יושבת על השולחן ומביטה בנוף החולף (תוך קריאות רמות לכל דבר שהיא רואה משם). הגענו, קיבלו אותנו בחיוך ענקי. הרופא מיד התרגש ממנה והיא מבחינתה היתה שבויה שלו, הוא הכניס אותנו לחדר הטיפולים ביקש ממנה לשבת על הרצפה בפינה שטופת שמש עם המון פעמוני רוח, היא מצידה ישבה שם ושיחקה בכמה שמונצעס שמצאה בחדר הקבלה ומדי פעם בדקה מה עושים לאמא. מיד הסתבר שאכן הרופא שהייתי אצלו ממש לא מקצועי וחסר אחריות, אם הייתי מקשיבה לו ומחכה עד אחרי הלידה קרוב לודאי שהייתי צריכה לעשות את כל הטיפול מחדש ברבית דריבית כי באמת לא היה נשאר לי על מה להניח את הגשר ובעיקר היה צריך לעשות לי גשר מחדש וזה לכל מי שיודע עולה הון. השן טובה, ובריאה והכל מצויין. הוא הדביק לי לא זמנית כי אם הדבקה קבועה וחסל. ביקש שאחרי הלידה, כשהכל יהיה כבר רגוע וטוב נגיע שנינו לביקורת אמיתית כי כבר ארבע שנים לא היינו וככה נוכל להעדר עוד ארבע שנים בלב שקט. בזמן ההדבקה אישתו, שגם היא רופאת שיניים מרפאה, ישבה עם הקטנה על הברכיים והסבירה לה בדיוק מה עושים לאמא. עכשיו החיפושית יודעת להסביר ודיברה על זה כל הדרך הביתה. יצא שהיא אפילו נהנתה מכל הסיפור ושיתפה פעולה כמו שאמרתי באופן יוצא דופן. ילדה מדהימה הקטנה הזו.
אחר כך הלכנו ברגל למרכז הכרמל, ישבנו לאכול ארוחת צהריים ומשם הלכנו לגן החיות (כמו שתכננתי כבר מזמן ולא יצא) ככה שהיא הרוויחה בכלל יום כייף עם אמא לפני הלידה. היה מאוד כייף איתה. גן החיות בצהריים, נעים, כל החיות לפני או בזמן האוכל עירניות וטובות לב. הקטנה רצה מחיה לחיה בצחוק פעמונים הביטה בחיות והתרשמה עד מאוד. "איזה צבעים יפים יש לו!" אמרה על הטיגריס "איזה זנב ארוך יש לו!" קראה לנמר. זכתה להופעת גלגולים מטורפת של הגירית שגררה צחוק פרוע של רבע שעה. היה כייף. אחר כך הלכנו לאכול גלידה ונסענו הביתה. היה יום מצויין.
ולא, זה לא עלה לנו הון. סתם דאגתי לחינם. אבל טוב שיש רופאים כמוהו (אני תכף הולכת לרשום המלצה במקום המתאים, הוא שווה את זה).
חמותי ובן זוגה גילו שאנחנו לא מתכוונים לימול את תינוקי לכשיוולד. איך גילו? נו, אני לא יודעת לשקר. חמותי שאלה "כן או לא" ולא נשאר לי אלא להגיד "לא" ודי. מכיוון שלא שמעתי כלום ממנה אחרי הלא הנ"ל הנחתי שהיא מבינה. היא ציינה שזה צפוי וזהו. אכן, צפוי. למחרת בן זוגי היקר קיבל מכתב אלקטרוני מבן זוגה של אמו שכלל המון דברים ובעיקר את אי שביעות רצונו מההחלטה שלנו. בסדר, הוא יכול להיות לא מבסוט, עניין שלו. בן זוגי קצת העצבן בעיקר מהחוצפה שהיתה לו בכלל לשלוח מכתב שכלל המון שטויות בלי בדיקה עמוקה של "עובדות" נו, גם זה לא חדש ולא נגיד שלא צפוי. אבל מה שהכי הקפיץ את האיש היקר שלי היה שהוא, הסב החורג, העז לערער על דרך החינוך שלנו, לטענתו אנחנו פוגעים בהתפתחות התקינה של ביתנו (להזכיר שנתיים ושלושה חודשים) בכך שהיא לא בגן (כדאי לציין שמדובר בפורפסור מפורסם לחינוך?), לטענתו הדבר ניכר בעיקר בכך שהיא לא יודעת עדיין לדבר... אותי זה הצחיק. אני יודעת שהילדה יודעת לדבר. לפעמים אפילו יודעת יותר מדי. כבר הביכה אותנו מספר פעמים בציבור. נו, שויין. שיגיד. אבא שלה דיבר בראשי תיבות עד כיתה א' (רק סופי מילים) ודודה שלה לא דיברה כלל עד גיל 4 וגם מאז לא ממש יצור תקשורתי ברמה הורבלית, הם כן הלכו לגן. שניהם, אגב, אנשים בוגרים ועצמאים היום, בעלי מקצוע ומשפחה.
אז נסענו במונית, אחרי גן החיות והגלידה, לתחנת הרכבת, הקטנה יושבת איתי במושב האחורי ומדברת בעיקר עם עצמה, משווה נהגי מוניות (נסעה עם ארבעה ביום אחד, זה המון!) ומסבירה לעצמה שלרכבת יש פסים ולאוטו יש כביש. הנהג שואל אותי "בת כמה הגברת הפטפטנית הזו שלך?" בחיוך, אני עונה לו והוא שואל "התחילה לדבר בגיל מוקדם מאוד?" עניתי "לא ממש, די רגיל." והוא "היא מדבר מאוד יפה לגילה! ממש מפותחת ורבלית!" (לשמוע משפט כזה מנהג מונית זה לא משהו ששומעים כל יום) עניתי לו "מצחיק שאתה אומר את זה, כי סבא שלה, טען לפני כמה ימים שהיא ממש לא מפותחת ורבלית" הנהג צוחק ועונה "תגידי לו, שאני סבא להרבה הרבה נכדים ואני יודע טוב מאוד."
כן, זה הצחיק אותי שוב. כשסיפרתי את זה לאבא שלה בטלפון גם הוא צחק.
סוף דבר.
נסענו לחיפה היום, הקטנה מאוד שמחה לטיול ברכבת ושיתפה פעולה באופן מופלא. כל הדרך כירסמה מלפפונים וגזר בעודה יושבת על השולחן ומביטה בנוף החולף (תוך קריאות רמות לכל דבר שהיא רואה משם). הגענו, קיבלו אותנו בחיוך ענקי. הרופא מיד התרגש ממנה והיא מבחינתה היתה שבויה שלו, הוא הכניס אותנו לחדר הטיפולים ביקש ממנה לשבת על הרצפה בפינה שטופת שמש עם המון פעמוני רוח, היא מצידה ישבה שם ושיחקה בכמה שמונצעס שמצאה בחדר הקבלה ומדי פעם בדקה מה עושים לאמא. מיד הסתבר שאכן הרופא שהייתי אצלו ממש לא מקצועי וחסר אחריות, אם הייתי מקשיבה לו ומחכה עד אחרי הלידה קרוב לודאי שהייתי צריכה לעשות את כל הטיפול מחדש ברבית דריבית כי באמת לא היה נשאר לי על מה להניח את הגשר ובעיקר היה צריך לעשות לי גשר מחדש וזה לכל מי שיודע עולה הון. השן טובה, ובריאה והכל מצויין. הוא הדביק לי לא זמנית כי אם הדבקה קבועה וחסל. ביקש שאחרי הלידה, כשהכל יהיה כבר רגוע וטוב נגיע שנינו לביקורת אמיתית כי כבר ארבע שנים לא היינו וככה נוכל להעדר עוד ארבע שנים בלב שקט. בזמן ההדבקה אישתו, שגם היא רופאת שיניים מרפאה, ישבה עם הקטנה על הברכיים והסבירה לה בדיוק מה עושים לאמא. עכשיו החיפושית יודעת להסביר ודיברה על זה כל הדרך הביתה. יצא שהיא אפילו נהנתה מכל הסיפור ושיתפה פעולה כמו שאמרתי באופן יוצא דופן. ילדה מדהימה הקטנה הזו.
אחר כך הלכנו ברגל למרכז הכרמל, ישבנו לאכול ארוחת צהריים ומשם הלכנו לגן החיות (כמו שתכננתי כבר מזמן ולא יצא) ככה שהיא הרוויחה בכלל יום כייף עם אמא לפני הלידה. היה מאוד כייף איתה. גן החיות בצהריים, נעים, כל החיות לפני או בזמן האוכל עירניות וטובות לב. הקטנה רצה מחיה לחיה בצחוק פעמונים הביטה בחיות והתרשמה עד מאוד. "איזה צבעים יפים יש לו!" אמרה על הטיגריס "איזה זנב ארוך יש לו!" קראה לנמר. זכתה להופעת גלגולים מטורפת של הגירית שגררה צחוק פרוע של רבע שעה. היה כייף. אחר כך הלכנו לאכול גלידה ונסענו הביתה. היה יום מצויין.
ולא, זה לא עלה לנו הון. סתם דאגתי לחינם. אבל טוב שיש רופאים כמוהו (אני תכף הולכת לרשום המלצה במקום המתאים, הוא שווה את זה).
[hr]
חמותי ובן זוגה גילו שאנחנו לא מתכוונים לימול את תינוקי לכשיוולד. איך גילו? נו, אני לא יודעת לשקר. חמותי שאלה "כן או לא" ולא נשאר לי אלא להגיד "לא" ודי. מכיוון שלא שמעתי כלום ממנה אחרי הלא הנ"ל הנחתי שהיא מבינה. היא ציינה שזה צפוי וזהו. אכן, צפוי. למחרת בן זוגי היקר קיבל מכתב אלקטרוני מבן זוגה של אמו שכלל המון דברים ובעיקר את אי שביעות רצונו מההחלטה שלנו. בסדר, הוא יכול להיות לא מבסוט, עניין שלו. בן זוגי קצת העצבן בעיקר מהחוצפה שהיתה לו בכלל לשלוח מכתב שכלל המון שטויות בלי בדיקה עמוקה של "עובדות" נו, גם זה לא חדש ולא נגיד שלא צפוי. אבל מה שהכי הקפיץ את האיש היקר שלי היה שהוא, הסב החורג, העז לערער על דרך החינוך שלנו, לטענתו אנחנו פוגעים בהתפתחות התקינה של ביתנו (להזכיר שנתיים ושלושה חודשים) בכך שהיא לא בגן (כדאי לציין שמדובר בפורפסור מפורסם לחינוך?), לטענתו הדבר ניכר בעיקר בכך שהיא לא יודעת עדיין לדבר... אותי זה הצחיק. אני יודעת שהילדה יודעת לדבר. לפעמים אפילו יודעת יותר מדי. כבר הביכה אותנו מספר פעמים בציבור. נו, שויין. שיגיד. אבא שלה דיבר בראשי תיבות עד כיתה א' (רק סופי מילים) ודודה שלה לא דיברה כלל עד גיל 4 וגם מאז לא ממש יצור תקשורתי ברמה הורבלית, הם כן הלכו לגן. שניהם, אגב, אנשים בוגרים ועצמאים היום, בעלי מקצוע ומשפחה.
אז נסענו במונית, אחרי גן החיות והגלידה, לתחנת הרכבת, הקטנה יושבת איתי במושב האחורי ומדברת בעיקר עם עצמה, משווה נהגי מוניות (נסעה עם ארבעה ביום אחד, זה המון!) ומסבירה לעצמה שלרכבת יש פסים ולאוטו יש כביש. הנהג שואל אותי "בת כמה הגברת הפטפטנית הזו שלך?" בחיוך, אני עונה לו והוא שואל "התחילה לדבר בגיל מוקדם מאוד?" עניתי "לא ממש, די רגיל." והוא "היא מדבר מאוד יפה לגילה! ממש מפותחת ורבלית!" (לשמוע משפט כזה מנהג מונית זה לא משהו ששומעים כל יום) עניתי לו "מצחיק שאתה אומר את זה, כי סבא שלה, טען לפני כמה ימים שהיא ממש לא מפותחת ורבלית" הנהג צוחק ועונה "תגידי לו, שאני סבא להרבה הרבה נכדים ואני יודע טוב מאוד."
כן, זה הצחיק אותי שוב. כשסיפרתי את זה לאבא שלה בטלפון גם הוא צחק.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות