אני זוכרת, היא התעקשה שנדליק נרות שחשרה ומחילה הכינו ממסטיקים שהן גירדו מהמדרכה בתחנה המרכזית, ואז היא התלוננה על איכות הקומפוסט ועל זה שהסופגניות לא מאמרנט (הן היו מכוסמת מונבטת למי שתוהה. באמצע שמנו סלק טחון עם תמרים, ככה שיצא ורוד).

[u]למען האמת כלל לא ידעתי שאת קיימת עד היום. את נחמדה וחביבה, רק שלטעמי עדיף היה לו לא היית יוצרת רושם שאנחנו קשורות. בהצלחה.[/u]
אל תעלבי אחותי את יודעת שהיא מתכחשת לכולנו! ((-)) את זוכרת מה היה בהדלקת נרות אצל אמא בחנוכה!!!

לא הבנתי. הבלוג הזה מזכיר מאוד את בלוג [po]הכי טוב בבית לנו לפחות[/po], בשם, בסגנון, כמעט כאילו מישהו למד את הבלוג ההוא והחליט לנסות להוציא אותו שוב.
הטבריינית טוענת שאין קשר אליה ולבלוג שלה.
אז מה זה?
<לא כל כך כיף>

אבל חזרתי לומר שזה בסדר, חבל שאקלקל את ההנאה מהדף. אפשר למחוק את הודעתי.

<טבריינית והסנפרוסט>

[u]כן, הטבריינית היא גיסתי.[/u]
למען האמת כלל לא ידעתי שאת קיימת עד היום. את נחמדה וחביבה, רק שלטעמי עדיף היה לו לא היית יוצרת רושם שאנחנו קשורות. בהצלחה.

<טבריינית>

יש!

איך עבר עליכם החג?

ענק!

לאחרונה, נתקלתי במיזם חדש שתפס תאוצה בארה״ב, וזה גרסאות מותאמות לפעוטות של קלאסיקות ספרותיות מאד התלהבתי, זו נראית לי דרך מצויינת לפתח ולהעשיר את זאב ונהרה, בפרט שעכשיו בחודש שישי מתחיל להיות לי קשה להסתובב עם שני מנשאים.
ובכן, הצעתי לעז ולתם לנסות להכין כאלה בעצמנו, כי האנגלית של התאומים עדיין לא משהו. נכון שזו דרך להעשיר להם את האנגלית, אבל גם העברית חשובה... בכל אופן, שלפתי את מובי דיק מהמדף (עז מאד הסתקרן אחרי שהוא נתקל במובי דיק בקומיקס בון. הסבתא התעקשה לקנות לו עותק, אני הייתי לוקחת מהספרייה או מחפשת יד שנייה, כמה קשה ללמד את הסבתות על הסביבה) והתחלנו לקרוא ביחד. זה לקח הרבה זמן. ספר כבד.
כשסיימנו, לקחנו קרטונים, ציירנו את עיקרי הספר וכתבנו ציטוטי מפתח. יצא מדהים! אמנם אישי התלבט, כי זה לא מספיק אנתרופוסופי לטעמו, ויותר מדי מכווין את הילדים, ובכל זאת אני התלהבתי :-)

[u]באמת? גם אתם מתנגדים באופן עקרוני לצעצועי פלסטיק?[/u]
בטח, בטח. אנחנו מתנגדים גם לצעצועי פלסטיק של ההורים באופן עקרוני.

[u]אצלנו, בן השנה וחצי באמת עשה לא מזמן משהו כזה... היינו בחוץ ותליתי כביסה, הילד עשה קקי על הרצפה של המרפסת, ולפני שהספקתי להגיב לקח מגבת ידיים קטנה מהכביסה הנקייה והרטובה וכיסה בעזרתה את הקקי...[/u]
אני מקווה בשבילך שעוד לא הספקת לשפוך את הגיגית עם מי הכביסה ויכולת פשוט לשטוף מחדש בלי למלא שוב מים.
איזה כיף שיש אתבאופן שפה כולן מבינות את הדברים האלו!

אז ישבנו לנו בצל האיזדרכת ולצד המים המפכים, ושוחחנו שיחה אמיתית. שמענו מהבנות על ההתלהבות מהפליימוביל, ובמקביל סיפרנו אנו על המשמעויות הנסתרות של הפליימוביל, ואיך במסווה של צעצוע תמים לילדים מכניסים כל כך הרבה מסרים מעוותים הנוגעים לתרבות המערב, מסרים של צריכה, של ניצול עובדים בשכר רעב, ועוד. הוספנו, שאנחנו מרשים להן לבקש פליימוביל מסבתא לפסח (אוח, איך שזה היה משמח אותה) ושהן יכולות לעשות מה שמתאים להן, ושאנו סומכים עליהן.
לשמחתנו, אחרי פרק זמן של התלבטות, הן ביקשו חימר. אמנם אני אישית מעדיפה ללכת ולחפור את החימר שלי בעצמי, אבל תם טוענת שהוא גרגירי מדי והיא מעדיפה את הקנוי. קשה לי עם זה כי הוא לא מקומי, אבל במקרה הזה העדפתי את זה על האפשרות השנייה.
במהלך כל חול המועד הבנות ישבו וכיירו בובות מחימר, שרפו בטאבון שבחצר וצבעו (בצבעי אקריליק שחמותי ה@@##$ מתעקשת לקנות). הן שיחקו בהן יומיים, עד שהן נזנחו אחר כבוד בארגז הבוץ, שם זאב ונהרה אוהבים לזרוק אותן אחד על השני. זה בטח בגלל שהם רואים סרט פעם בחודש. זמן מסך מתחת לגיל עשר זה כמו סמים! אבל זה אצל חמותי ואני מבליגה למען שלום בית. ניחא.

[u]מאז שזאב למד לכסות את צרכיו, הוא מתעקש לעשות את זה גם בבית, והוא עוששה קקי ומכסה בשטיחים[/u]
:-D

אצלנו, בן השנה וחצי באמת עשה לא מזמן משהו כזה... היינו בחוץ ותליתי כביסה, הילד עשה קקי על הרצפה של המרפסת, ולפני שהספקתי להגיב לקח מגבת ידיים קטנה מהכביסה הנקייה והרטובה וכיסה בעזרתה את הקקי...

[u]למה לא נדע? אנחנו עושים את זה לפחות אחת לשבוע.[/u]
באמת? גם אתם מתנגדים באופן עקרוני לצעצועי פלסטיק? כי על זה היה מה שנמחק...
עכשיו, כשנגמרה ארוחת הצהרים (הדי מתישה, יש לציין. מאז שזאב למד לכסות את צרכיו, הוא מתעקש לעשות את זה גם בבית, והוא עוששה קקי ומכסה בשטיחים. הוא במיוחד אוהב לעשות קקי בזמן ארוחת הצהרים), אולי יהיו לי כמה דקות פנויות לשחזר את הטקסט האבוד.
כעקרון, קיבלנו החלטה משפחתית שנמעט לחשוף את הילדים לצעצועי פלסטיק, מתוך ההכרה שהם סימפטום של תרבות חולה ומנצלת, אבל בעיקר מפני שהם מהווים חסם לעושרו של הדמיון הילדי. מתוך הטבע הסובב אותנו בשפע בלתי נגמר אפשר ליצור משחקים בלי שהתרבות תיכנס ותכניס את החשיבה והמשחק לתוך מסגרות. כך למשל אנו מגדלים דלועי נוי, ויוצרים מהם בובות נטולות הבעה (ברוח האנתרופוסופיה, כפי שכתב מרן זצל שטיינר). כמובן שהן יכולות להיות גם כלי רכב, או דלעת אם אחת כזאת נדרשת במשחק. בכלל, דלועים זה דבר מאד שימושי, אנחנו גם לוקחים אותם עימנו בטיולים בתור מימייה.
בכל אופן, לפני כחצי שנה, הלל ותם נחשפו לבובות פליימוביל. הן מאד התלהבו ורצו כאלה גם. בהתחלה, בנזוגי ואני דאגנו מעט, שהרי זה מתנגש עם ערכי הבית, אבל אחרי הבהלה הראשונית התחלנו לראות את המצב כמו שהוא: הזדמנות ללמידה ולצמיחה רוחנית משותפת, הזדמנות לדייק לעצמנו את המקום הנקי שלנו, שבו כל צרכינו מתמלאים ולאיש לא חסר.
אז התישבנו לשיחה משפחתית בצל האיזדרכת, שכן ידוע שאין כצילו של עץ להרגיע ולטהר. אולי חוץ ממים זורמים, ולכן בהזדמנויות כאלו אנו פותחים את הברז בחצר. אני אשלח לפני שיימחק שוב.

[u]עכשיו לא תדעו איך הכנו נייר טואלט מפפירוס ופליימוביל מחמר![/u]
למה לא נדע? אנחנו עושים את זה לפחות אחת לשבוע.

[u]אני הולכת להכין שניצלים נאים על בסיס חמאת קשיו, מצופים בפירורי לחם מקוקוס[/u]
וגם את זה!
<אבל זה כבר באמת :-)>

אין לי זמן לכתוב שוב אני הולכת להכין שניצלים נאים על בסיס חמאת קשיו, מצופים בפירורי לחם מקוקוס.

שיט! כתבתי מלא ונמחק! עכשיו לא תדעו איך הכנו נייר טואלט מפפירוס ופליימוביל מחמר! אוף.

(-:

מדהים! חיזקת אותי

מגניב! עשית לי חשק לעבוד קצת במטלב - לא עשיתי את זה כמעט שנה :)

תמשיכי 9-:

תודה!

[po]בלוג הכי טוב בבית לנו לפחות[/po]

:-D

[u]איך מההתבוננות בעלי השלכת הנישאים בזרם האיטי של סוף הקיץ, עברנו לדבר על משוואות זרימה, ועל איך חזרנו הביתה ועז מעצמו פתח את המטלב (matlab בלעז), והתחיל לתכנת משוואות דיפרנציאליות שמתארות את הזרימה של הנחל.[/u]
את רצינית?!
וואו!

רציתי לכתוב על איך אתמול הלכנו לצפות בנחל הזורם, ואיך מההתבוננות בעלי השלכת הנישאים בזרם האיטי של סוף הקיץ, עברנו לדבר על משוואות זרימה, ועל איך חזרנו הביתה ועז מעצמו פתח את המטלב (matlab בלעז), והתחיל לתכנת משוואות דיפרנציאליות שמתארות את הזרימה של הנחל. פשוט מדהים מה שהילדים לומדים מעצמם! הוא קרא בעצמו את כל ה help ולימד את עצמו לתכנת, הכל מתוך העניין הכה עמוק שיש לו במתימטיקה שימושית. ולחשוב שהכל התחיל מהכאן ועכשיו - הוא רצה לבנות בית משחק מעץ ממוחזר לאחיו הקטנים, ולצורך כך היה צריך לחשב את הגודל האופטימלי של הבית והפתחים, כך שמעט עץ ככל האפשר ילך לאיבוד. אנחנו הצגנו לו את התוכנה כדי להקל עליו את החישוב, והשאר היסטוריה. מדהים מה אפשר ללמוד מתוך היומיום, כשמניחים את הילדים לנפשם. אולי ככה הוא גם למד אנגלית כי זה משהו שאני באמת לא יודעת איך הוא קרה.
בכל אופן, הבטחתי לקטנים יותר שנלבד היום פיות ברוח האנתרופוסופיה, ונכין מובייל על עץ טבעי מהפיות. לכן אני חייבת לקצר, וחבל, כי יש לי כמה התלבטויות שאני חשה בנוח לפתוח כאן, באתר הזה שבו יש בעיקר א.נשים מכבדות.ים. זה כנראה יאלץ לחכות.

[po]דף בלוג[/po]

פתיחה מעניינת. אשמח לקרוא עוד.

כן, הטבריינית היא גיסתי.
אנחנו לא מדברות כבר כמה שנים בגלל ויכוח על תזונה.
חבל, עד שיש משפחה שהם גם בחינוך ביתי. אבל יש אנשים קיצוניים וקנאים.

עוד!
קרובת משפחה של הטבריינית?

כבר הרבה זמן שאני חושבת לכתוב בלוג... אני מקווה שאצליח להתמיד ולכתוב בהנקות של זאב, נהרה הלל ותם(כן, כן, אני מניקה את התאומים ואת שני הילדים שמעליהם. לצארי עז כבר הפסיק לינוק. חבל שאין ארבעה ציצי :-) ) ושהבלוג יתמלא במילים של הפרייה הדדית.
אני חשה צורך לחלוק עם העולם איך הלמידה של הילדים מתרחשת מעצמה לגמרי! היום, בעודנו מלבדים עלי שלכת, צפיתי בהלל שבחרה לא להצטרף לפעילות היצירתית. בהתחלה חשבתי שהיא משתעממת, אבל אז הבנתי שהכל בראש שלי ושהיא נמצאת במקום של השעמום המבורך, המפרה. כמה דקות אחר כך היא אמרה לי: אמא, כתוב פה קוקוס באנגלית! הופתעתי מאד, שהרי אנחנו ברוח האנסקולינג האמיתית מאמינים שאל לנו ללמד את ילדינו דבר העלול להפריע להם במלאכת החקירה העצמית. מסתבר שהיא למדה מעז! מדהים מה הילדים פשוט סופגים מהסביבה בלי שאנחנו מפריעים להם!
סיימתי להתפעל והלכתי לי לאפות לחם בטאבון הבוץ שבחצר, ולהכין גבינת קשיו (טעימה שחבל על הזמן), בעודי מרדימה את זאב ונהרה במנשא. אגב, את הקשיו אני טוחנת עם אבן עגולה על אבן שטוחה, זה תורם לטעם הייחודי.