על ידי חלוקית_נחל* » 09 אפריל 2010, 09:00
המחאה, בן כמה הילד?
מדברייך הכתובים לעיל, שהילד לא אהוב, כמו שאת רוצה, כי הוא מזכיר לך את עצמך או מאיים עליך עלו לי כמה שאלות, ראשית מהי הפנטזיה או השאיפה שלך לאהבת אם, אולי היא אידיאלית מידי או קשה להשגה, ושנית כפי שציינו, מהי המראה שהוא מציב לך לדברים שאת לא אוהבת בעצמך ולמה? אולי אם תלמדי לאהוב את עצמך העניינים יראו אחרת.
בכול אופן, בעיני זה עניין שלך עם עצמך, ואין צורך לערב את הילד בכך, היות והוא רק טריגר למשהו לא פתור אצלך בין אם זה חלקים שאת לא מקבלת בעצמך או שאיפות לא הגיוניות.
איך חשבת שזה ישנה את המצב או יתרום לשיפורו? אולי את התוצאה הזו שחשבת להשיג ניתן לקבל בדרכים אחרות. אולי זו תקופה כזו שאתם צריכים קצת מרחק ומישהו אחר בסביבה הקרובה יכול להיכנס קצת במקומך.
מנסיוני האישי הדברים הללו דינאמיים, תלויים ומושפעים מגורמים רבים ומשתנים בהתאם לשינויים שאנו עוברים.
יש פה גם עניין של פרשנות סוביקטיבית. אצלי לדוג', יחסי עם אמי היו תמיד מורכבים ואחרים מאשר עם אחיותי, "שוויוניים מידי". עכשיו בבגרותי אני מבינה שזה הכי טוב שהיא הייתה יכולה לתת לי ואני מודה על כול הטוב שקיבלתי ואני עדיין מקבלת ממנה גם אם זה לא בדיוק כמו שחשבתי שאני צריכה לקבל או כמו שאחיות שלי קיבלו. השוויוניות הזו או השאיפה לכך שהאהבה שלנו לאנשים שונים בתכלית תהייה זהה לחלוטין היא לא אפשרית בעיני. גם הילדים שלנו, או בנותיי שלי במקרה האישי, הביאו לי כול אחת שיעור שונה, הבכורה את שיעור "המראה", ואני אכן עובדת על עצמי לא להתערבב יותר מידי במה שעובר עליה, כי היא שונה ונפרדת, אבל בהחלט היא משקפת לי כול מיני התנהגויות ורגעים שאני זוכרת ומכירה בעצמי. השנייה הביאה את שיעור קבלת "השונה" ודווקא קבלת ההיפוך הייתה קשה לי יותר. היא חזקה וייצרית, מלאת רגש ויודעת לעמוד על שלה, והיה לי קשה מול התובענות שלה, במיוחד בהנקה, הרגשתי קושי אמיתי ואפילו ביטאתי אותו ואני זוכרת ששיתפתי משהי בכך, ואמרתי משפט שנחרט לי בלב ועכשיו אני לא מאמינה שיצא מפי, אבל כנראה שהיה נכון לתקופה ההיא, שאם היא הייתה אדם בוגר, סביר להניח שלא הייתי בוחרת בה להיות חברתי, עד כדי כך זה איים עלי בזמנו, והתשובה שלה טילטלה אותי. היא אמרה לי וואו, תחשבי איזה שיעור זה בשבילה. מודה, הייתי עסוקה בהתמודדות שלי ולא חשבתי עליה. הנחתי שבגלל שזה התלבטות ביני לבין עצמי היא לא הרגישה. אבל עצם ההתמודדות שלה עם משהי שלא דומה לה, לפחות כך חשבתי, היא גם אתגר בפני עצמו. יש לי נטייה מתוך הנסיון להבין ולהתמקד פנימה לראות ולחשוב פחות על הסביבה.
כיום, מתהפכת לי הבטן רק מלכתוב לך את הדברים, ואני מרגישה אחרת לגמרי, אני מאוהבת בחלקים הללו, שאני מנסה להצמיח בעצמי, בתוכי.
בכול אופן, בהגדרה העצמית שלי גם בתור ילדה וגם בתור אמא, תמיד הרגשתי אהבה, אוהבת ואהובה, לאהבה הזו היו ביטויים שונים, היא הציבה בפני קשיים שונים אבל היא הייתה קיימת. הקשר העמוק הזה, מהלב ומהבטן, ניתן לקרוא לו בשמות שונים, ואם את מרגישה שאהבה זה "ממוחזר מידי" או לא מדוייק עבורך, בחרי את מה שמתאים לך.
איך את יודעת שהילד שלך לא מרגיש אהוב?
אם את מרגישה שאת רוצה לתת לו יותר ומשהו בולם אותך, שוב בעיני זו מעין קריאה לבירור פנימי שלך עם עצמך. הוא לא מודע להגדרות שלך או לציפיות שלך ולכן אני לא חושבת שזה יסדר לו משהו, אלא רק עלול לפגוע בו וחבל
@}
כדי שלא יהיה לו את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדוברת? את זה לא הבנתי. איזה פער את חושבת שהוא חווה?
המחאה, בן כמה הילד?
מדברייך הכתובים לעיל, שהילד לא אהוב, כמו שאת רוצה, כי הוא מזכיר לך את עצמך או מאיים עליך עלו לי כמה שאלות, ראשית מהי הפנטזיה או השאיפה שלך לאהבת אם, אולי היא אידיאלית מידי או קשה להשגה, ושנית כפי שציינו, מהי המראה שהוא מציב לך לדברים שאת לא אוהבת בעצמך ולמה? אולי אם תלמדי לאהוב את עצמך העניינים יראו אחרת.
בכול אופן, בעיני זה עניין שלך עם עצמך, ואין צורך לערב את הילד בכך, היות והוא רק טריגר למשהו לא פתור אצלך בין אם זה חלקים שאת לא מקבלת בעצמך או שאיפות לא הגיוניות.
איך חשבת שזה ישנה את המצב או יתרום לשיפורו? אולי את התוצאה הזו שחשבת להשיג ניתן לקבל בדרכים אחרות. אולי זו תקופה כזו שאתם צריכים קצת מרחק ומישהו אחר בסביבה הקרובה יכול להיכנס קצת במקומך.
מנסיוני האישי הדברים הללו דינאמיים, תלויים ומושפעים מגורמים רבים ומשתנים בהתאם לשינויים שאנו עוברים.
יש פה גם עניין של פרשנות סוביקטיבית. אצלי לדוג', יחסי עם אמי היו תמיד מורכבים ואחרים מאשר עם אחיותי, "שוויוניים מידי". עכשיו בבגרותי אני מבינה שזה הכי טוב שהיא הייתה יכולה לתת לי ואני מודה על כול הטוב שקיבלתי ואני עדיין מקבלת ממנה גם אם זה לא בדיוק כמו שחשבתי שאני צריכה לקבל או כמו שאחיות שלי קיבלו. השוויוניות הזו או השאיפה לכך שהאהבה שלנו לאנשים שונים בתכלית תהייה זהה לחלוטין היא לא אפשרית בעיני. גם הילדים שלנו, או בנותיי שלי במקרה האישי, הביאו לי כול אחת שיעור שונה, הבכורה את שיעור "המראה", ואני אכן עובדת על עצמי לא להתערבב יותר מידי במה שעובר עליה, כי היא שונה ונפרדת, אבל בהחלט היא משקפת לי כול מיני התנהגויות ורגעים שאני זוכרת ומכירה בעצמי. השנייה הביאה את שיעור קבלת "השונה" ודווקא קבלת ההיפוך הייתה קשה לי יותר. היא חזקה וייצרית, מלאת רגש ויודעת לעמוד על שלה, והיה לי קשה מול התובענות שלה, במיוחד בהנקה, הרגשתי קושי אמיתי ואפילו ביטאתי אותו ואני זוכרת ששיתפתי משהי בכך, ואמרתי משפט שנחרט לי בלב ועכשיו אני לא מאמינה שיצא מפי, אבל כנראה שהיה נכון לתקופה ההיא, שאם היא הייתה אדם בוגר, סביר להניח שלא הייתי בוחרת בה להיות חברתי, עד כדי כך זה איים עלי בזמנו, והתשובה שלה טילטלה אותי. היא אמרה לי וואו, תחשבי איזה שיעור זה בשבילה. מודה, הייתי עסוקה בהתמודדות שלי ולא חשבתי עליה. הנחתי שבגלל שזה התלבטות ביני לבין עצמי היא לא הרגישה. אבל עצם ההתמודדות שלה עם משהי שלא דומה לה, לפחות כך חשבתי, היא גם אתגר בפני עצמו. יש לי נטייה מתוך הנסיון להבין ולהתמקד פנימה לראות ולחשוב פחות על הסביבה.
כיום, מתהפכת לי הבטן רק מלכתוב לך את הדברים, ואני מרגישה אחרת לגמרי, אני מאוהבת בחלקים הללו, שאני מנסה להצמיח בעצמי, בתוכי.
בכול אופן, בהגדרה העצמית שלי גם בתור ילדה וגם בתור אמא, תמיד הרגשתי אהבה, אוהבת ואהובה, לאהבה הזו היו ביטויים שונים, היא הציבה בפני קשיים שונים אבל היא הייתה קיימת. הקשר העמוק הזה, מהלב ומהבטן, ניתן לקרוא לו בשמות שונים, ואם את מרגישה שאהבה זה "ממוחזר מידי" או לא מדוייק עבורך, בחרי את מה שמתאים לך.
איך את יודעת שהילד שלך לא מרגיש אהוב?
אם את מרגישה שאת רוצה לתת לו יותר ומשהו בולם אותך, שוב בעיני זו מעין קריאה לבירור פנימי שלך עם עצמך. הוא לא מודע להגדרות שלך או לציפיות שלך ולכן אני לא חושבת שזה יסדר לו משהו, אלא רק עלול לפגוע בו וחבל (()) @}
[u]כדי שלא יהיה לו את הפער הזה בין המציאות כפי שהיא נחווית לבין המציאות המדוברת?[/u] את זה לא הבנתי. איזה פער את חושבת שהוא חווה?
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות