מנסיוני כשפוגעים בי עד כדי כך שאני מרגישה מעורערת אז הדינמיקה שאת מתארת דומה, מנסים הלרגיע את עצמנו עד שנרגעים ומוצפים בעלבון וכעס כששוב נפגעים
או במקרים אחרים לפחות אצלי - אני מתחממת ומתחממת עד שאני מתפרצת כלומר לא נותנת לפגיעה עלבור דרכי.
שתי ההתמודדויות לפעמים טובות לפעמים לא.
אני החלטתי דיממזמן שאני פשוט מ ת נ ת ק ת מאנשיםש לא עושים לי טוב.
זה כולל ניתוק מוחלט משני אחיי, ואני מדברת על משפחה חמה ואוהבת ומרפדת משפחה שאין דבר כזה "לא מדברים". משפחה מזרחית קשורה בעבותות, אבל החלטתי שעם כל זה
Aאני יודעת שהם אוהבים אותי אהבה עזה וכל זה שאני יודעת
שהם דואגים לי ורוצים עלזור יל אפילו כלכלית גם בימים אלו של ניתוק כשהם יודעים שאני בבעיה כלשהי ולמרות שיש לי אחיינים וכו', למרות כל אלה החלטתי שאני מ ת ר ח קת
כי לא מספיק לי לדעת שלא היתה כוונה לפגוע, ולא מספיק לי לדעת שככ ההם כשהם עצבנים או חמומי מח או שיש להם צרות ולכן ככה הם מדבירםכ שהם מדברים, ואל אכפת לי שעל כל רגע רע יש ארבעה רגעים נחמדים
כבר לא אכפת לי.
התנתקתי כבר כמה חודשים וטוב לי. באמת טוב לי.
וכשבוסית אחת חצתה קווים, הודעתי לה למחרת שאני עוזבת.
וכשבוס אחר במקום אחר הנחית עליי מנהל במחוץ בלי להודיע לי קודם, וחתר תחתיי תוך שבועיים הייתי בחוץ בדרמה וכעס והקלה גדולים.
וזה משהו שהחלטתי עליו בשנתים האחרונות.
אחרי שנתתי לכמה אנשים להלום בי הרבה מדי זמן. למרות שלצד זה נחשבתי בעצמי הולמת לא קטנה. והרגשתיש זה כבר "שורט" אותי מבפנים - החלטתי שלא עוד.
זה לא פתרון קסם להתרחק ולנתק מגע בכל זינמיקה פוגענית אבל יש אנשים ויש התנהלויות שהן כאלה בלי קשר אלייך ויש שלחלק מהן את תורמת. העובדה היא שיש מספיק אנשים סביבי של אפוגעים בי מדי, שלא מערערים את שלוותי, אז אין סיבה לחשוב שהכלמתחיל ונגמר בנו. השינוי כן, אבל לא מאמינה בלשנות אחרים או דינמיקות מקצה לקצה, ב מקסימום מקסימום להגיע לאמעצ הדרך וזה רק אחרי עבודה קשה של שניים. יש אנשים שבאופן שיטתי ואפילו בניגוד לרצונם, כולל גברים מכים - מאבדים עשתונות או משחריים ארס וחורבן כשהם עצבניים ואני אומרת זאת בידיעה שלמה כי גם אני כזו. מיש נקלע איתי למריבה עקובה יואצ בשן ועין ואני מתביישת בזה אבל לצערי בפעם בשנה שזה קורה לי וזה קורה עם שני אנשים בלבד - אני אל שולטת בזה. פשוט לא. רציונלית זה עובר לי בראש להפסיק, לעצור כאן, להירג ע- וכלום, את לא רואה כלום, רק המילים שיוצאות ושוצפות ופוגעות ודורסות ואחכ בא לי למות.
ולכן בגלל שאני כמירה את זה
ממני אני יודעת כמה קשה לשלוט בזה מהצד האחר.
ותאמיני לי שזה נכון שיש אנשים שיותר מזמנים את זה עליהם ויש שפחות אבל בסופו של יום אם תכניסי אנשים כמוני לסיר לחץ מתישהו הם יתפרצו לא משנה על מי, השאלה כמה קרובה תהיי לדבר הזה. כמה הם ירגישו חופשי להתפרץ או להתנהל בכוחניות או לפעול בהערות סרקסטיות שכבר הם מזמן שכחו למה הם משרתות אותם.
ומהנקודה הזו החלטתי שעם עצמי - שאני בעצמי מטפלת, מתרחקת, לומדת להתנצל עמוקות, לומדת להוקיר, לומדת לצמצם מגע בסיטואציותש הופכות אותי לפסיכית, למשל ביקורים קצרים יותר, סביבה נעימה (טמפרטורה, נוחות לא רעבה לא עייפה לא משועממת) ועוד.
אבל גם מנגד אני לעצמי לא נותת יותר לאף אחד לפגוע בי וממושכות, ולהמשיך להנות בקשר איתי.
ולכן גם במשפחתי, שהם דומים לי וליבם ופיהם פחות ארסי משלי למרות זאת - החלטתי הלתרחק.
אם לא מדובר בבעלך אבי ילדייך - ואם מדובר בכל גורם שהוא ממעגל רחוק - אפשר גם לנתק. זו קודם כל, שתקחי בחשבון שמורת ואפשרי וזה בסדר גם להתנתק! אני בכלל לא מאשימה אותםב ניתוק, אלא בי. אני אומרת לעצמי שאני כל כך נפגעת וכל כך לא יכולה ורוצה ומעסוגלת הלכיל את המפגשים האלה שבכל אחד מהם אני חוזרת פצועה מסיבות אחרות, חלקן מוצדקות, חלקן באמת אובר רגישות שלי - שלא משנה לי מה איתם, ומה יגידו ואיך וכמה, משנה לי אני. ואני רוצה שקט ואני רוצה לקחת אחורה וזה נהדר לי וככה עשיתי ועושה וממליצה להשאיר את האופציה פתוחה, בלי דרמה, בלי לחץ, מותר הלרתחק, מותר לנתק. בלי הצהרות של להצח בלי מריבה. לעשות המ שטוב לך.
דבר שני - חשוב להכיר ברגשות שלך כשהם עולים בלי להיבהל מהצורך להרגיע אותם או יותר מזה בלי להיבהל מהצורך לנקוט פעולה בעקבותיהם. מה שגורם לך להשקיט את העובדה שכרגע פגעו בך זו המחשבה שלא תוכלי לשאת את עוצמת הפגיעה או את האקט שתידרשי לבצע בעקבותיה. ואז את גם מסרסת את עצמך מהצורך להרגיש וגם מהאקט המתאים.
תרשי לעצמך להיפגע מאוד ואז תרשי לעצמך לחשוב מה את עושה עם זה. מבליגה וממשיכה הלאה, פותחת ומדברת על זה. מנתקת מגע או הולכת לפסיכולוג.
את יכולה להתחיל בלהריגש את עוצמת הפגיע הולתת לעצמך פטור מנקיטת פעולה בגלל הביישנות שלך, הפחד שלך.
זה גם תוצר של פגיעה ממושכת. כשאני נפגעת מישהו פעם אחר פעם אני מתחילה לפחד מנו, הוא הופך מפלצת, הפגיעה כבר אינה עומדת בפני עצמה, זה לא מוכר פיצה שאמר מילה לא במקום ויכול לקבל ממני שאגה באותו רגע כתגובה. הדינמיקה שאת מתארת היא מאנשים קרובים שיש שמהו שהתנהלות שלהם שכבר הפך אותך לרגישה מאוד - מישהו שכל מילה שלו הופכת אותך חשופה, עירומה, מבולבלת, מחוללת. ולכן תרשי לעצמך רגע להחזיר את הפרופורציות ואת הכאב למקום ש הוא אמור להיות בו - נפגעת מותר לך פגעו בך ולא זה לא בסדר, למה להפוך את זה לבסדר? זה לא בסדר. ועכשיו תרגישי את הכאב ותחליטי שיום אחרי שיחלוף תחשבי מה את עושה איתו. אני לפעמים מתבוססת בו עד שהוא הורס את האנרגיות שלי ולא יותר מזה או עד שאני מתפרצת וגועשת על הגורם או על מישהו אחר ומשלמת מחיר (טוב או רע) או עד שזה עובר לי כאילו כלום או עד שאני מגיעה למסקנה שכדאי לדבר, לעזוב, לבקש, לכתוב , משהו ועושה את זה.
מותר לך לכעוס ולהיפגע ולהיות בסערת רגשות. למה אסור? לימדו שאסור שחשוב להיות בקור רוח. גישה גברית מטופשת. מותר מותר מותר לכאוב. עד הסוף. מותר גם לבכות. ולקלל. או לרצות להיכנס לישון מוקדם כי זה ריפה אותך גמר אותך עשה לך רע. מותר להכיר בזה שבכמה שעות האלה את מנוטרלת כי ככה. ואני לא נותנת את הכח למי שפגע, אני חושבת שזו אני ככה ומותר לי לאפשר לעצמי להיות אני גם ברגעים כאלה, בלי לחשוב שבגללו אני כזו אלא בגללי. הוא פגע אבל אני מגיבה ככה ומותר לי.
להרגיש.
אפשרות נוספת שיכולה לבוא במקביל זה גם להתחיל טיפול בכדורים ממשפחת הפרוזאק.
גם אם פוגעים בך באופן ממשי זה עוזר להתמודד, יוצר חוסן וכהות מסויימת לרגישות הגבוהה. ואז הראש צלול יותר להתמודד כראוי ולא מתוך סערת רגשות.
לפעמים זה גם מעניק משקפיים רגועות יותר על העולם ומראש לא נפגעים או מראש יכולים להעיף יתושים כאלה בלי להניד עפעף כי פתאום הם נראים כמו יתושים ולא כמו מפלצת מין השאול.
אין לי עצות איך להתנהל עם מישהו שהוא כן קרוב אלייך וכן את חייבת ללמוד לחיות איתו כי זה משהו שאני עובדת עליו, אבל אני חושבת שכדורים בליווי מטפלת קרובה שמתמחה בזוגיות (כן בזוגיות) גם אם הבעיה היא עם עמית עלבודה או גיסה - כי הם מבינים את כמות הכאב והמשקעים והעלבון והכונירקה של פגיעה מתמשכת שאפשר לפרום אותה ולטפל בה בצורה אלגנטית (ולא כמוני - בגרזן חד).
אבל כמוש אמרתי - תשקלי את כלה אופציות - מותר בגרזן, מותר בפינצטה, מותר הלרגיש ומותר לקחת כדורים. תעשי מה שטוב לך. תכווני לעשות קודם מה שטוב לך בכל סיטואציה וזו כב רנקודה להתחיל ממנה בהתחשב בעובדה שאת ביישנית וכנראה מדחיקה את מה שטוב לך לסוף הרשימה גם במחיר של לספר לעצמך סיפור שלא פגעו בך והכל בסדר .
חיבוק גדול
ול
מנסיוני כשפוגעים בי עד כדי כך שאני מרגישה מעורערת אז הדינמיקה שאת מתארת דומה, מנסים הלרגיע את עצמנו עד שנרגעים ומוצפים בעלבון וכעס כששוב נפגעים
או במקרים אחרים לפחות אצלי - אני מתחממת ומתחממת עד שאני מתפרצת כלומר לא נותנת לפגיעה עלבור דרכי.
שתי ההתמודדויות לפעמים טובות לפעמים לא.
אני החלטתי דיממזמן שאני פשוט מ ת נ ת ק ת מאנשיםש לא עושים לי טוב.
זה כולל ניתוק מוחלט משני אחיי, ואני מדברת על משפחה חמה ואוהבת ומרפדת משפחה שאין דבר כזה "לא מדברים". משפחה מזרחית קשורה בעבותות, אבל החלטתי שעם כל זה [b]Aאני יודעת שהם אוהבים אותי אהבה עזה[/b] וכל זה שאני יודעת [b] שהם דואגים לי ורוצים עלזור יל אפילו כלכלית גם בימים אלו של ניתוק כשהם יודעים שאני בבעיה כלשהי[/b] ולמרות שיש לי אחיינים וכו', למרות כל אלה החלטתי שאני מ ת ר ח קת
כי לא מספיק לי לדעת שלא היתה כוונה לפגוע, ולא מספיק לי לדעת שככ ההם כשהם עצבנים או חמומי מח או שיש להם צרות ולכן ככה הם מדבירםכ שהם מדברים, ואל אכפת לי שעל כל רגע רע יש ארבעה רגעים נחמדים
כבר לא אכפת לי.
התנתקתי כבר כמה חודשים וטוב לי. באמת טוב לי.
וכשבוסית אחת חצתה קווים, הודעתי לה למחרת שאני עוזבת.
וכשבוס אחר במקום אחר הנחית עליי מנהל במחוץ בלי להודיע לי קודם, וחתר תחתיי תוך שבועיים הייתי בחוץ בדרמה וכעס והקלה גדולים.
וזה משהו שהחלטתי עליו בשנתים האחרונות.
אחרי שנתתי לכמה אנשים להלום בי הרבה מדי זמן. למרות שלצד זה נחשבתי בעצמי הולמת לא קטנה. והרגשתיש זה כבר "שורט" אותי מבפנים - החלטתי שלא עוד.
זה לא פתרון קסם להתרחק ולנתק מגע בכל זינמיקה פוגענית אבל יש אנשים ויש התנהלויות שהן כאלה בלי קשר אלייך ויש שלחלק מהן את תורמת. העובדה היא שיש מספיק אנשים סביבי של אפוגעים בי מדי, שלא מערערים את שלוותי, אז אין סיבה לחשוב שהכלמתחיל ונגמר בנו. השינוי כן, אבל לא מאמינה בלשנות אחרים או דינמיקות מקצה לקצה, ב מקסימום מקסימום להגיע לאמעצ הדרך וזה רק אחרי עבודה קשה של שניים. יש אנשים שבאופן שיטתי ואפילו בניגוד לרצונם, כולל גברים מכים - מאבדים עשתונות או משחריים ארס וחורבן כשהם עצבניים ואני אומרת זאת בידיעה שלמה כי גם אני כזו. מיש נקלע איתי למריבה עקובה יואצ בשן ועין ואני מתביישת בזה אבל לצערי בפעם בשנה שזה קורה לי וזה קורה עם שני אנשים בלבד - אני אל שולטת בזה. פשוט לא. רציונלית זה עובר לי בראש להפסיק, לעצור כאן, להירג ע- וכלום, את לא רואה כלום, רק המילים שיוצאות ושוצפות ופוגעות ודורסות ואחכ בא לי למות.
ולכן בגלל שאני כמירה את זה [b]ממני[/b] אני יודעת כמה קשה לשלוט בזה מהצד האחר.
ותאמיני לי שזה נכון שיש אנשים שיותר מזמנים את זה עליהם ויש שפחות אבל בסופו של יום אם תכניסי אנשים כמוני לסיר לחץ מתישהו הם יתפרצו לא משנה על מי, השאלה כמה קרובה תהיי לדבר הזה. כמה הם ירגישו חופשי להתפרץ או להתנהל בכוחניות או לפעול בהערות סרקסטיות שכבר הם מזמן שכחו למה הם משרתות אותם.
ומהנקודה הזו החלטתי שעם עצמי - שאני בעצמי מטפלת, מתרחקת, לומדת להתנצל עמוקות, לומדת להוקיר, לומדת לצמצם מגע בסיטואציותש הופכות אותי לפסיכית, למשל ביקורים קצרים יותר, סביבה נעימה (טמפרטורה, נוחות לא רעבה לא עייפה לא משועממת) ועוד.
אבל גם מנגד אני לעצמי לא נותת יותר לאף אחד לפגוע בי וממושכות, ולהמשיך להנות בקשר איתי.
ולכן גם במשפחתי, שהם דומים לי וליבם ופיהם פחות ארסי משלי למרות זאת - החלטתי הלתרחק.
אם לא מדובר בבעלך אבי ילדייך - ואם מדובר בכל גורם שהוא ממעגל רחוק - אפשר גם לנתק. זו קודם כל, שתקחי בחשבון שמורת ואפשרי וזה בסדר גם להתנתק! אני בכלל לא מאשימה אותםב ניתוק, אלא בי. אני אומרת לעצמי שאני כל כך נפגעת וכל כך לא יכולה ורוצה ומעסוגלת הלכיל את המפגשים האלה שבכל אחד מהם אני חוזרת פצועה מסיבות אחרות, חלקן מוצדקות, חלקן באמת אובר רגישות שלי - שלא משנה לי מה איתם, ומה יגידו ואיך וכמה, משנה לי אני. ואני רוצה שקט ואני רוצה לקחת אחורה וזה נהדר לי וככה עשיתי ועושה וממליצה להשאיר את האופציה פתוחה, בלי דרמה, בלי לחץ, מותר הלרתחק, מותר לנתק. בלי הצהרות של להצח בלי מריבה. לעשות המ שטוב לך.
דבר שני - חשוב להכיר ברגשות שלך כשהם עולים בלי להיבהל מהצורך להרגיע אותם או יותר מזה בלי להיבהל מהצורך לנקוט פעולה בעקבותיהם. מה שגורם לך להשקיט את העובדה שכרגע פגעו בך זו המחשבה שלא תוכלי לשאת את עוצמת הפגיעה או את האקט שתידרשי לבצע בעקבותיה. ואז את גם מסרסת את עצמך מהצורך להרגיש וגם מהאקט המתאים.
תרשי לעצמך להיפגע מאוד ואז תרשי לעצמך לחשוב מה את עושה עם זה. מבליגה וממשיכה הלאה, פותחת ומדברת על זה. מנתקת מגע או הולכת לפסיכולוג.
את יכולה להתחיל בלהריגש את עוצמת הפגיע הולתת לעצמך פטור מנקיטת פעולה בגלל הביישנות שלך, הפחד שלך.
זה גם תוצר של פגיעה ממושכת. כשאני נפגעת מישהו פעם אחר פעם אני מתחילה לפחד מנו, הוא הופך מפלצת, הפגיעה כבר אינה עומדת בפני עצמה, זה לא מוכר פיצה שאמר מילה לא במקום ויכול לקבל ממני שאגה באותו רגע כתגובה. הדינמיקה שאת מתארת היא מאנשים קרובים שיש שמהו שהתנהלות שלהם שכבר הפך אותך לרגישה מאוד - מישהו שכל מילה שלו הופכת אותך חשופה, עירומה, מבולבלת, מחוללת. ולכן תרשי לעצמך רגע להחזיר את הפרופורציות ואת הכאב למקום ש הוא אמור להיות בו - נפגעת מותר לך פגעו בך ולא זה לא בסדר, למה להפוך את זה לבסדר? זה לא בסדר. ועכשיו תרגישי את הכאב ותחליטי שיום אחרי שיחלוף תחשבי מה את עושה איתו. אני לפעמים מתבוססת בו עד שהוא הורס את האנרגיות שלי ולא יותר מזה או עד שאני מתפרצת וגועשת על הגורם או על מישהו אחר ומשלמת מחיר (טוב או רע) או עד שזה עובר לי כאילו כלום או עד שאני מגיעה למסקנה שכדאי לדבר, לעזוב, לבקש, לכתוב , משהו ועושה את זה.
מותר לך לכעוס ולהיפגע ולהיות בסערת רגשות. למה אסור? לימדו שאסור שחשוב להיות בקור רוח. גישה גברית מטופשת. מותר מותר מותר לכאוב. עד הסוף. מותר גם לבכות. ולקלל. או לרצות להיכנס לישון מוקדם כי זה ריפה אותך גמר אותך עשה לך רע. מותר להכיר בזה שבכמה שעות האלה את מנוטרלת כי ככה. ואני לא נותנת את הכח למי שפגע, אני חושבת שזו אני ככה ומותר לי לאפשר לעצמי להיות אני גם ברגעים כאלה, בלי לחשוב שבגללו אני כזו אלא בגללי. הוא פגע אבל אני מגיבה ככה ומותר לי.
להרגיש.
אפשרות נוספת שיכולה לבוא במקביל זה גם להתחיל טיפול בכדורים ממשפחת הפרוזאק.
גם אם פוגעים בך באופן ממשי זה עוזר להתמודד, יוצר חוסן וכהות מסויימת לרגישות הגבוהה. ואז הראש צלול יותר להתמודד כראוי ולא מתוך סערת רגשות.
לפעמים זה גם מעניק משקפיים רגועות יותר על העולם ומראש לא נפגעים או מראש יכולים להעיף יתושים כאלה בלי להניד עפעף כי פתאום הם נראים כמו יתושים ולא כמו מפלצת מין השאול.
אין לי עצות איך להתנהל עם מישהו שהוא כן קרוב אלייך וכן את חייבת ללמוד לחיות איתו כי זה משהו שאני עובדת עליו, אבל אני חושבת שכדורים בליווי מטפלת קרובה שמתמחה בזוגיות (כן בזוגיות) גם אם הבעיה היא עם עמית עלבודה או גיסה - כי הם מבינים את כמות הכאב והמשקעים והעלבון והכונירקה של פגיעה מתמשכת שאפשר לפרום אותה ולטפל בה בצורה אלגנטית (ולא כמוני - בגרזן חד).
אבל כמוש אמרתי - תשקלי את כלה אופציות - מותר בגרזן, מותר בפינצטה, מותר הלרגיש ומותר לקחת כדורים. תעשי מה שטוב לך. תכווני לעשות קודם מה שטוב לך בכל סיטואציה וזו כב רנקודה להתחיל ממנה בהתחשב בעובדה שאת ביישנית וכנראה מדחיקה את מה שטוב לך לסוף הרשימה גם במחיר של לספר לעצמך סיפור שלא פגעו בך והכל בסדר .
חיבוק גדול (())
ול
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות