איך משנים דינמיקה של פגיעה

[חמניה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוצה לשאול משהו את הנשים החכמות של האתר. לבקש את עצתן. (גם גברים מוזמנים לענות כמובן).
משהו שאני לא כל כך יודעת איך לשאול...
אולי אם אצליח להגיע למה השאלה בדיוק, זה יהיה חלק מהדרך לפתרון.
(ואנא תנו לי להתייעץ, אם הדף הזה יתברר כלא שייך אפשר למחוק אותו אחר כך).
וחלק מהקושי הוא גם שמאוד קשה לי להחשף, ואני מאוד רוצה להצליח להתייעץ מבלי להסגיר יותר מדי פרטים מזהים...
אוקיי.

[חמניה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מישהו בחיים שלי, שפוגע בי שוב ושוב. מאוד. מכיוון שהוא שייך למשפחה שלי, ואני כרוכה בו דרך אנשים נוספים, אין לי דרך לחתוך אותו החוצה מהחיים שלי לחלוטין – רק לצמצם מגע.
וגם דרכי הפגיעה שלו בי הן עקיפות והרבה באמצעות אנשים אחרים.
החוטים המשפחתיים שמקשרים אותנו מאפשרים לו נגישות לאמצעי פגיעה מאוד עוצמתיים.
הדף הזה הוא כדי לנסות להבין באיזו דרך אני מאפשרת את זה, אני מהווה חלק מהמנגנון, או שהתגובות שלי פותחות פתח לפגיעה.
(או אם תרצו אני נשארת "קורבן" בסיטואציה, למרות שקשה לי מאוד עם המילה/האשמה הזו, בין השאר כי אני נאבקת בכנות ובנחישות כבר כל כך הרבה זמן לשנות את הסיטואציה – ובכנות נכשלת).
מה שהצלחתי לעלות עליו, ככיוון לתשובה. כרמזים או מפתחות:

[חמניה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אחד.
שאנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בתנועה גלית. (ועכשיו אני מתייחסת למה שקורה בתוך התודעה שלי ביחס למציאות) כאשר עובר זמן מאז הפגיעה האחרונה, ואני מצליחה אחרי מאמצים רבים להרגע, אני כאילו מדחיקה. כאילו מה שעוזר או אפילו מאפשר לי להרגע בסופו של דבר מהאימה – זה שאני קצת משכנעת את עצמי שבעצם הוא לא כל כך נורא. או שמכאן ואילך הוא לא יפגע בי. או נזכרת בתקופות שבהם דברים היו רגועים, וכאילו מקיפה את עצמי בזה – כאילו זו המציאות והיא איכשהו חזרה, וכל מה שקרה אחר כך לא רלוונטי או איכשהו מובטח לי שלא יקרה יותר. קשה מאוד להסביר את זה, כי זה לא שאני שוכחת או לא יודעת להגיד שהבן אדם פשוט רשע וזהו. זה מין שיר ערש שאני שרה לעצמי כדי להצליח להרגע, כי רק ככה אני מצליחה להרגע. ואז אני חוזרת להיות בסדר – אני מקבלת בחזרה יומיום שפוי. שמח. וקצת אחרי שהמהלך הזה מושלם ואני נרגעת, מגיעה פגיעה חדשה, איומה, איומה יותר כי היא בעצם תופסת אותי כל פעם מחדש לא מוכנה. כאילו כל פעם אני משכנעת את עצמי שהבן אדם הזה לא יפגע בי יותר.

[חמניה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שני.
אני איכשהו מרגישה, לגמרי באינטואיציה, שבתקופה שבה דברים התדרדרו נוצרה בינינו דינמיקה שבה ככל שאני ראיתי יותר שהוא הופך מסוגל לרע, שהפונטציאל לרוע הולך ונובט וקונה בו שביתה, הבעתה שהפונטציאל הזה יתממש והוא ירע לי בפועל השתקפה בעיניים שלי – ואיכשהו זה שכל כך פחדתי שהוא יירע לי והפחד הזה היה מולו נוכח ומוחשי – זה איכשהו גם האיץ את התהליך או דחף אותו לצד של הרוע. כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
לא. אני רואה עכשיו שבניסוח שכתבתי זה נשמע כמו קורבן שלוקחת עליה את האחריות שכולה עליו. אני אומרת משהו אולי קצת יותר מבוסס מזה. שאולי כל פעם שהוא היה רע אמרתי לו שהוא רע וזה החזיר לו השתקפות שהדגישה מאוד את הרוע שבבבואה שלו, וגרם לו להאמין שהוא כזה ובכך הפך אותו לרע יותר.

[חמניה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלישי.
בושה היא איכשהו בלב של כל העניין הזה. לי יש ממנה המון. יותר מדי, גם איפה שבכלל לא אמור להיות. לו אין ממנה בכלל. כמו ליקוי. הוא איכשהו פטור לגמרי. ולמרות זאת הוא יודע, כאילו גילה, מה עוצמתה והשפעתה עלי, ומשתמש בזה במדויק. יש לו המון כוח עלי כי הוא יודע בדיוק ועד כמה, הו עד כמה אפשר לגרום לי לחוש בושה.


טוב. חושפני מדי. אבל אם יהיו תובנות שיאירו דרך החוצה זה שווה את זה.
תודה.

(ואם למישהו נדמה שמזהה – שבבקשה ישמור את זה רק לעצמו).



מישהו רואה שלט 'יציאה' מהבהב איפשהו?

[תמרול_ה*]

לחמניה,
בושה זה משא לא קל,
אם לא היית חשה בושה, האם זה היה עושה הבדל?
אולי כאן המקום להתחיל?

<למודת נסיון מבושה עמוקה ביותר שחשתי כלפי השמיעה שלי, וההקלה הגדולה שיש כאשר זה הוקל, גם אם לא נעלם לגמרי, בתהליך מרפא שהעברתי את עצמי בין היתר גם כאן באתר>

[לי_אורה*]

נראה לי שיהיה מאוד מועיל אם תכתבי דוגמה מייצגת - כמובן, בלי פרטים מזהים, בלי משהו ספציפי. דוגמה למשהו שהוא אומר או עושה שכל כך פוגע בך.
וגם הסבר כללי. למשל: האם הוא מעליב אותך באיזו שהיא דרך ישירה או עקיפה? האם הוא יודע משהו עליך שאת לא רוצה שידעו והוא סוחט אותך בדרכים שונות, כלומר מאיים שיספר, או כל הזמן מתייחס לנושא שגורם לך מבוכה או בושה או פחד? האם הוא לוחץ לך על יבלות כלשהן? האם הוא ציני? סרקסטי? מאיים? האם הוא מסתפק באמירות או הוא גם עושה דברים שונים - למשל מספר דברים שקריים עליך לאנשים? או מספר אמת שאת לא רוצה שידעו? או גורם לסכסוכים בינך לבין אנשים?

ועוד שאלות: האם מדובר ביחסי אהבה-שנאה? האם יש לך איזה שהוא רגש כלפיו שהוא מנצל?
ואיך את מגיבה למה שהוא עושה? האם הוא פוגע בעוד אנשים בדרך זו? מה המניעים שלו עד כמה שידוע לך? האם הוא רוצה לשלוט בך? או רוצה לפגוע בך רק כדי לפגוע?

האם סיפרת על כך למישהו או למישהי מבני המשפחה? האם התייעצת איך לנהוג איתו? האם ניסית להתעלם ממנו? ניסית להראות לו שהוא לא מצליח לפגוע בך? האם ניסית "להחזיר" לו? האם ניסית להתגונן בדרכים שונות? או לתקוף בדרכים שונות?

אם את לא רוצה, לא חייבת להשיב לשאלות. אבל שימי לב שמדובר בשאלות מסוגים שונים שמתייחסים לתחומים שונים (למשל, איך הגבת, מה המניעים שלו, אלו רגשות יש שם וכו'). אז אם לא בא לך - אל תכתבי תשובות כל השאלות או לחלק מהן. מקווה שעצם השאלות עוזר לך לעשות איזה שהוא סדר בעניינים. הן בעצם מיועדות לך.

[לי_אורה*]

_גם דרכי הפגיעה שלו בי הן עקיפות והרבה באמצעות אנשים אחרים.
החוטים המשפחתיים שמקשרים אותנו מאפשרים לו נגישות לאמצעי פגיעה מאוד עוצמתיים._
האם הוא משתמש באנשים אלו (בידיעתם או לא בידיעתם) כדי להעביר לך מסרים פוגעים?
האם האנשים האלה מבינים מה הוא עושה? אם כו, מדוע הם משתפים פעולה?
דרך אחת לפתור את העניין הוא פשוט לסרב לשמוע מה שהוא אומר. כלומר, לומר לכל האנשים הללו שפשוט לא מעניין אותך מה הוא אומר עליך ושאת מבקשת שלא יספרו לך. ואם הם מתחילים: X אמר עלייך ש..... - מייד לעצור אותם ולומר: לא מעניין אותי!!! הוא לא מעניין אותי ומה שהוא אומר לא מעניין אותי!
בכך גם תימנעי מלשמוע את הדברים שפוגעים בך וגם תעבירי לו מסר שבדרך זו הוא לא יכול לפגוע בך ובייחוד את המסר שהוא לא מעניין אותך.
והם בוודאי יעבירו לו את המסר שלך.

ולחלק מהאנשים. אלו שאת יודעת בוודאות שאוהבים אותך ורוצים בטובתך - כדאי שתסבירי להם שהוא משתמש בהם כדי לפגוע בך. הם בוודאי לא ירצו בכך. ויש ביניהם בוודאי אדם או שניים שאת יכולה לשתף במה שקורה, לספר איך את מרגישה ולהתייעץ איך להתמודד איתו. ולאלו שאת לא בוטחת בהם - אל תספרי להם כדי שלא יעבירו לו.

[לי_אורה*]

ולגבי הבושה. אם הוא יודע סוד שלך שאת מנסה להסתיר וזה כוחו עליך
כדאי לשקול את האפשרות של "לצאת מהארון". כלומר לספר את הסוד הזה לאנשים שונים ובכך להחזיר לעצמך את הכוח ולקחת ממנו את כל הכוח שיש לו עליך - האיום בגילוי הסוד, סחיטות כאלה או אחרות וכו'. אני כמובן לא יודעת אם זה המצב, אבל אם הוא יודע סוד שלך ופוגע בך באמצעותו - זו אחת מהדרכים לנטרל את הכוח שלו עליך ואת היכולת שלו לפגוע בך.

[לי_אורה*]

ועוד משהו בנוגע לבושה. בלי לדעת במה מדובר, נראה לי שבאופן כללי בושה קשורה לחוסר אהבה עצמית, קבלה עצמית וכו'. האם את יכולה לקבל את המשהו הזה שאת מתביישת בו? כלומר להסכים לקבל את עצמך כמי שעשתה משהו או הרגישה משהו או קרה לה משהו? שזו חלק מההתנסויות שלך בחיים? פשוט להסכים לקבל את זה. להסכים שזה קרה או היה ולאהוב את עצמך ככה, עם המשהו הזה. ולומר לעצמך (ואח"כ אולי לומר גם לו) .
נכון. אני עשיתי/הרגשתי/קרה לי X. אז???

לדעתי. כדאי לך לשנן היגדים חיוביים כגון (ברוחה של לואיז היי)
אני אוהבת את עצמי
אני מכבדת את עצמי
הכל כשורה בעולמי
אני חיה כאן ועכשיו

[תמרול_ה*]

_האם את יכולה לקבל את המשהו הזה שאת מתביישת בו? כלומר להסכים לקבל את עצמך כמי שעשתה משהו או הרגישה משהו או קרה לה משהו? שזו חלק מההתנסויות שלך בחיים? פשוט להסכים לקבל את זה. להסכים שזה קרה או היה ולאהוב את עצמך ככה, עם המשהו הזה. ולומר לעצמך (ואח"כ אולי לומר גם לו) .
נכון. אני עשיתי/הרגשתי/קרה לי X. אז???_

ולחבק את עצמך, על האנושיות שלך. שזה אנושי וזה בסדר.

[חמניה*]

אוי, אתן כאלה חמודות. המלים מחזקות ותודה. אני רוצה להישאר ולהגיד הרבה, אבל כרגע בדרך מכאן לשם.
אז עכשיו אגיד רק - בקשר לבושה.
זה לא על משהו מסוים כמו סוד אפל. זה על המון דברים - שבעצם אני פשוט אדם מתבייש. גם עכשיו אני נלחמת בבושה כדי לכתוב. ומיד מתביישת שכתבתי.

[לי_אורה*]

שבעצם אני פשוט אדם מתבייש. גם עכשיו אני נלחמת בבושה כדי לכתוב. ומיד מתביישת שכתבתי.
אז אולי בשלב הראשון כדאי פשוט לקבל את עצמך ככזו: אדם שמתבייש.
לא כדאי להוסיף על כך: בושה על הבושה, מבוכה על הבושה, מלחמה בבושה וכו'
פשוט להישאר עם הבושה הראשונית ולקבל אותה.

ולנסות לחשוב מה עומד מאחוריה: אשמה? כעס לא מבוטא? מבוכה חברתית?
ובמה את מתביישת? (שוב, לא חייבת לכתוב כאן. אלו שאלות עבורך)
מה יקרה לדעתך אם אנשים ידעו את הדברים האלה שאת מתביישת בהם? ידחו אותך, ישנאו אותך, יפגעו בך, לא יקבלו אותך? קודם כמובן את צריכה לקבל את עצמך... בינתיים ככה, עם הבושה.

[לי_אורה*]

חשבתי שוב על שם הדף ורוצה להוסיף:
את יכולה לשנות רק את עצמך.
את לא יכולה לשנות את הזולת.
אבל, לשמחתנו, כדי לשנות מצב מספיק לשנות את עצמך!
צריך 2 לטנגו ואם תשני את עצמך - פשוט לא יהיה לו פרטנר לריקודים העקומים שלו!

[תמרול_ה*]

וברוח זו, היגד חיובי נוסף:

אני ביישנית, ואני גאה בזה (-:

[מיכל_צמות*]

חמניה אהובה (כי זה מה שאת - אהובה. תסתכלי - ותראי שזה נכון).
אני דווקא רוצה לענות לשאלה הישירה ששאלת בכותרת הדף: "איך משנים דינמיקה של פגיעה?".
כדי לשנות את הדינמיקה, עלייך לזוז. להחליט שאת זזה - שלא מוכנה יותר לקבל את הפגיעה ולעמוד על כך.
מה שאת מתארת ביחסייך עם האיש - הוא תיאור מדוייק של מעגל האלימות - כמו בין בני זוג. הבעל "בטעות" נותן סתירה, האשה נעלבת, הוא מתנצל, מביא פרחים. אחרי חודש "בטעות נותן אגרוף". האשה נעלבת, בוכה, לא מספרת לאיש ומסתגרת. הוא מתנצל, מביא פרחים, לא מבין איך זה קרה לו. יש התפייסות. אחרי שלושה שבועות הוא דוחף אותה בעוצמה ומוסיף כפה על הדרך. היא נפגעת והוא מתנצל עד עמקי נשמתו. מבטיח שיותר זה לא יקרה בחיים. התחושה של השלמה, ירח דבש. אחרי שבועיים - טרח! הוא זורק עליה משהו. הוא לא מבין איך זה קרה. והיא ממש מתביישת לספר למישהו שכך הוא מתנהג אליה. היא בוכה. הוא יוצא בכעס. אחרי שעתיים חוזר ומתנצל. יורד על 4 מנשק את רגליה. הם מתעלסים באהבה. שבוע אחר כך - הוא דוחף אותה על הקיר ונותן לה אגרוף.... וכך זה ממשיך, כך שכל פעם טווחי הזמן מתקצרים בין פעם לפעם - מדי פעם נראה כאילו זה כבר לא יחזור - ואז זה בא משום מקום, אחרי ששניהם היו בטוחים שזה כבר מאחריהם... האשה המומה כל פעם, ונזהרת ומתחילה להרגיש אשמה בכך שהוא אלים כלפיה - היא לא מספיק רגישה, היא לא מספיק קשובה. הוא גם טורח לומר לה את זה. הפחד והבושה גדלים יותר ויותר. והאשה נמצאת בתוך מלכוד. זו דינמיקה של פגיעה נמשכת.
איך עוצרים את זה? אומרים די. הדרך להגיד די כרוכה במחיר. חייבת להגיד, שבכל המקומות שבהם נתקלתי רוב המחיר היה לתווך קצר. אבל יש גם מחיר לתווך ארוך.
חייבת ללכת. אמשיך מאוחר יותר.

[קוראת_אותך*]

מנסיוני כשפוגעים בי עד כדי כך שאני מרגישה מעורערת אז הדינמיקה שאת מתארת דומה, מנסים הלרגיע את עצמנו עד שנרגעים ומוצפים בעלבון וכעס כששוב נפגעים

או במקרים אחרים לפחות אצלי - אני מתחממת ומתחממת עד שאני מתפרצת כלומר לא נותנת לפגיעה עלבור דרכי.

שתי ההתמודדויות לפעמים טובות לפעמים לא.

אני החלטתי דיממזמן שאני פשוט מ ת נ ת ק ת מאנשיםש לא עושים לי טוב.

זה כולל ניתוק מוחלט משני אחיי, ואני מדברת על משפחה חמה ואוהבת ומרפדת משפחה שאין דבר כזה "לא מדברים". משפחה מזרחית קשורה בעבותות, אבל החלטתי שעם כל זה Aאני יודעת שהם אוהבים אותי אהבה עזה וכל זה שאני יודעת שהם דואגים לי ורוצים עלזור יל אפילו כלכלית גם בימים אלו של ניתוק כשהם יודעים שאני בבעיה כלשהי ולמרות שיש לי אחיינים וכו', למרות כל אלה החלטתי שאני מ ת ר ח קת

כי לא מספיק לי לדעת שלא היתה כוונה לפגוע, ולא מספיק לי לדעת שככ ההם כשהם עצבנים או חמומי מח או שיש להם צרות ולכן ככה הם מדבירםכ שהם מדברים, ואל אכפת לי שעל כל רגע רע יש ארבעה רגעים נחמדים

כבר לא אכפת לי.

התנתקתי כבר כמה חודשים וטוב לי. באמת טוב לי.

וכשבוסית אחת חצתה קווים, הודעתי לה למחרת שאני עוזבת.

וכשבוס אחר במקום אחר הנחית עליי מנהל במחוץ בלי להודיע לי קודם, וחתר תחתיי תוך שבועיים הייתי בחוץ בדרמה וכעס והקלה גדולים.

וזה משהו שהחלטתי עליו בשנתים האחרונות.

אחרי שנתתי לכמה אנשים להלום בי הרבה מדי זמן. למרות שלצד זה נחשבתי בעצמי הולמת לא קטנה. והרגשתיש זה כבר "שורט" אותי מבפנים - החלטתי שלא עוד.


זה לא פתרון קסם להתרחק ולנתק מגע בכל זינמיקה פוגענית אבל יש אנשים ויש התנהלויות שהן כאלה בלי קשר אלייך ויש שלחלק מהן את תורמת. העובדה היא שיש מספיק אנשים סביבי של אפוגעים בי מדי, שלא מערערים את שלוותי, אז אין סיבה לחשוב שהכלמתחיל ונגמר בנו. השינוי כן, אבל לא מאמינה בלשנות אחרים או דינמיקות מקצה לקצה, ב מקסימום מקסימום להגיע לאמעצ הדרך וזה רק אחרי עבודה קשה של שניים. יש אנשים שבאופן שיטתי ואפילו בניגוד לרצונם, כולל גברים מכים - מאבדים עשתונות או משחריים ארס וחורבן כשהם עצבניים ואני אומרת זאת בידיעה שלמה כי גם אני כזו. מיש נקלע איתי למריבה עקובה יואצ בשן ועין ואני מתביישת בזה אבל לצערי בפעם בשנה שזה קורה לי וזה קורה עם שני אנשים בלבד - אני אל שולטת בזה. פשוט לא. רציונלית זה עובר לי בראש להפסיק, לעצור כאן, להירג ע- וכלום, את לא רואה כלום, רק המילים שיוצאות ושוצפות ופוגעות ודורסות ואחכ בא לי למות.

ולכן בגלל שאני כמירה את זה ממני אני יודעת כמה קשה לשלוט בזה מהצד האחר.

ותאמיני לי שזה נכון שיש אנשים שיותר מזמנים את זה עליהם ויש שפחות אבל בסופו של יום אם תכניסי אנשים כמוני לסיר לחץ מתישהו הם יתפרצו לא משנה על מי, השאלה כמה קרובה תהיי לדבר הזה. כמה הם ירגישו חופשי להתפרץ או להתנהל בכוחניות או לפעול בהערות סרקסטיות שכבר הם מזמן שכחו למה הם משרתות אותם.

ומהנקודה הזו החלטתי שעם עצמי - שאני בעצמי מטפלת, מתרחקת, לומדת להתנצל עמוקות, לומדת להוקיר, לומדת לצמצם מגע בסיטואציותש הופכות אותי לפסיכית, למשל ביקורים קצרים יותר, סביבה נעימה (טמפרטורה, נוחות לא רעבה לא עייפה לא משועממת) ועוד.

אבל גם מנגד אני לעצמי לא נותת יותר לאף אחד לפגוע בי וממושכות, ולהמשיך להנות בקשר איתי.

ולכן גם במשפחתי, שהם דומים לי וליבם ופיהם פחות ארסי משלי למרות זאת - החלטתי הלתרחק.
אם לא מדובר בבעלך אבי ילדייך - ואם מדובר בכל גורם שהוא ממעגל רחוק - אפשר גם לנתק. זו קודם כל, שתקחי בחשבון שמורת ואפשרי וזה בסדר גם להתנתק! אני בכלל לא מאשימה אותםב ניתוק, אלא בי. אני אומרת לעצמי שאני כל כך נפגעת וכל כך לא יכולה ורוצה ומעסוגלת הלכיל את המפגשים האלה שבכל אחד מהם אני חוזרת פצועה מסיבות אחרות, חלקן מוצדקות, חלקן באמת אובר רגישות שלי - שלא משנה לי מה איתם, ומה יגידו ואיך וכמה, משנה לי אני. ואני רוצה שקט ואני רוצה לקחת אחורה וזה נהדר לי וככה עשיתי ועושה וממליצה להשאיר את האופציה פתוחה, בלי דרמה, בלי לחץ, מותר הלרתחק, מותר לנתק. בלי הצהרות של להצח בלי מריבה. לעשות המ שטוב לך.

דבר שני - חשוב להכיר ברגשות שלך כשהם עולים בלי להיבהל מהצורך להרגיע אותם או יותר מזה בלי להיבהל מהצורך לנקוט פעולה בעקבותיהם. מה שגורם לך להשקיט את העובדה שכרגע פגעו בך זו המחשבה שלא תוכלי לשאת את עוצמת הפגיעה או את האקט שתידרשי לבצע בעקבותיה. ואז את גם מסרסת את עצמך מהצורך להרגיש וגם מהאקט המתאים.

תרשי לעצמך להיפגע מאוד ואז תרשי לעצמך לחשוב מה את עושה עם זה. מבליגה וממשיכה הלאה, פותחת ומדברת על זה. מנתקת מגע או הולכת לפסיכולוג.
את יכולה להתחיל בלהריגש את עוצמת הפגיע הולתת לעצמך פטור מנקיטת פעולה בגלל הביישנות שלך, הפחד שלך.

זה גם תוצר של פגיעה ממושכת. כשאני נפגעת מישהו פעם אחר פעם אני מתחילה לפחד מנו, הוא הופך מפלצת, הפגיעה כבר אינה עומדת בפני עצמה, זה לא מוכר פיצה שאמר מילה לא במקום ויכול לקבל ממני שאגה באותו רגע כתגובה. הדינמיקה שאת מתארת היא מאנשים קרובים שיש שמהו שהתנהלות שלהם שכבר הפך אותך לרגישה מאוד - מישהו שכל מילה שלו הופכת אותך חשופה, עירומה, מבולבלת, מחוללת. ולכן תרשי לעצמך רגע להחזיר את הפרופורציות ואת הכאב למקום ש הוא אמור להיות בו - נפגעת מותר לך פגעו בך ולא זה לא בסדר, למה להפוך את זה לבסדר? זה לא בסדר. ועכשיו תרגישי את הכאב ותחליטי שיום אחרי שיחלוף תחשבי מה את עושה איתו. אני לפעמים מתבוססת בו עד שהוא הורס את האנרגיות שלי ולא יותר מזה או עד שאני מתפרצת וגועשת על הגורם או על מישהו אחר ומשלמת מחיר (טוב או רע) או עד שזה עובר לי כאילו כלום או עד שאני מגיעה למסקנה שכדאי לדבר, לעזוב, לבקש, לכתוב , משהו ועושה את זה.

מותר לך לכעוס ולהיפגע ולהיות בסערת רגשות. למה אסור? לימדו שאסור שחשוב להיות בקור רוח. גישה גברית מטופשת. מותר מותר מותר לכאוב. עד הסוף. מותר גם לבכות. ולקלל. או לרצות להיכנס לישון מוקדם כי זה ריפה אותך גמר אותך עשה לך רע. מותר להכיר בזה שבכמה שעות האלה את מנוטרלת כי ככה. ואני לא נותנת את הכח למי שפגע, אני חושבת שזו אני ככה ומותר לי לאפשר לעצמי להיות אני גם ברגעים כאלה, בלי לחשוב שבגללו אני כזו אלא בגללי. הוא פגע אבל אני מגיבה ככה ומותר לי.
להרגיש.

אפשרות נוספת שיכולה לבוא במקביל זה גם להתחיל טיפול בכדורים ממשפחת הפרוזאק.
גם אם פוגעים בך באופן ממשי זה עוזר להתמודד, יוצר חוסן וכהות מסויימת לרגישות הגבוהה. ואז הראש צלול יותר להתמודד כראוי ולא מתוך סערת רגשות.
לפעמים זה גם מעניק משקפיים רגועות יותר על העולם ומראש לא נפגעים או מראש יכולים להעיף יתושים כאלה בלי להניד עפעף כי פתאום הם נראים כמו יתושים ולא כמו מפלצת מין השאול.

אין לי עצות איך להתנהל עם מישהו שהוא כן קרוב אלייך וכן את חייבת ללמוד לחיות איתו כי זה משהו שאני עובדת עליו, אבל אני חושבת שכדורים בליווי מטפלת קרובה שמתמחה בזוגיות (כן בזוגיות) גם אם הבעיה היא עם עמית עלבודה או גיסה - כי הם מבינים את כמות הכאב והמשקעים והעלבון והכונירקה של פגיעה מתמשכת שאפשר לפרום אותה ולטפל בה בצורה אלגנטית (ולא כמוני - בגרזן חד).

אבל כמוש אמרתי - תשקלי את כלה אופציות - מותר בגרזן, מותר בפינצטה, מותר הלרגיש ומותר לקחת כדורים. תעשי מה שטוב לך. תכווני לעשות קודם מה שטוב לך בכל סיטואציה וזו כב רנקודה להתחיל ממנה בהתחשב בעובדה שאת ביישנית וכנראה מדחיקה את מה שטוב לך לסוף הרשימה גם במחיר של לספר לעצמך סיפור שלא פגעו בך והכל בסדר .

חיבוק גדול

ול