פעם עבדתי בחנות פרחים בעיר קולטת עליה. למדתי הרבה מנהגים רוסיים הקשורים לפרחים ןבין היתר למדתי שכשיש לילדה יום הולדת אבא מביא פרחים בשבילה וגם בשביל אמא שלה. הכי מרגשים היו האבות שבאו עם הבנות הקטנות ונתנו להן לבחור פרחים לאמא לכבוד יום ההולדת של עצמן.

מזל-טוב לאומני ולכל המשפחה, בריאות ושמחה תמיד, עד 120. |בלונים| |עוגה|
אצלינו, כשהיה לנו יום הולדת תמיד סבתא שלי הזכירה לנו שבעצם מגיע גם מזל-טוב לאמא, שהיתה מספרת אנקדוטות מהלידה. וביום ההולדת של אמא אנחנו מברכים גם את סבתא.

ואני ביום הולדת שנה סוף סוף כתבתי את סיפור הלידה.

ורד אהובה כן גם דודו ובודאי אומני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את בקשת הסליחה ואת הרכנת הראש הכנה לכל עונש שיושת עלי.. למרות שכבר הענשתי את עצמי וכבר 3 ימים הכל אצלי משובש.
יומולדת לאומני זה גם יומולדת למתנה נפלאה שקבלתי משלשתכם, הזכות ללוות אתכם בלידה, ועל זה אין לי מילים להודות
אתם בליבי וחשובים כל כך ואהובים כל כך .

לא חשבנו שהעתקת. פשוט מדהים לראות דברים שחשבת שהם ייחודיים - אצל מישהו אחר!

גילה,
לא יונת. אחד מהאחים שלה, וזה באמת מרגש.

לא העתקתי מיונת! ולא מאבא של בשמת! זה באמת! כבר שנים!

[u]ממש מוזר לי שההורים שלי שוכחים באופן קבוע את ימי ההולדת של ילדיהם[/u]
בדיוק בגלל זה אחותי ואני ילדנו בדיוק בימי ההולדת שלנו (הפוך). כדי שהורי המסכנים לא יצטרכו לזכור עוד תאריכים (או: "אולי סוף סוף תזכרו את התאריכים האלה, לכל הרוחות!"). ;-)
גם עם הלידות השניות יש טריק בתאריכים.

ורד, איך אומני בת שנה?! רק אתמול נולדה! והופעת פה!

כבר דיברנו על זה פעם.
אני חושבת שיונת סיפרה שהיא מתקשרת לומר לאמה מז"ט ביום ההולדת שלה.

סופסוף קראתי את הדף הזה מההתחלה והוא מקסים! מזל טוב לכם!

טוב, צריך פה [po]פירוק לגורמים[/po]...
לי יש כוונה לכתוב משהו לילד בכל יום הולדת, ואז מתישהו בעתיד לתת להם חבילה, אבל אני חושבת שלבכורה יש עד היום שלושה מכתבים כאלה, ולקטנצ'יק - אף לא אחד...
ממש מוזר לי שההורים שלי שוכחים באופן קבוע את ימי ההולדת של ילדיהם.

[u]<כל שנה ביומולדת שלי אני מברכת את אמא שלי במזל טוב ואומרת לה תודה>[/u]
לא מאמינה, ברונית: אבא שלי טען לפני כמה שנים שזה מה שצריך לעשות ביומולדת (בגלל שהוא שכח שזה היה יום הולדתי ולא ברך אותי, אז הוא מייד המציא את הגירסה החדשה).
בסיפור הלידה שלי אמא שלי לא פירטה. כאבים, קצר. מה שכן, היא אמרה שהייתי התינוקת הכי יפה בכל בית החולים, ושבאו מכל בית היולדות לראות אותי.
(במשך כמה שנים זה סופר בנימה של "היום אי אפשר היה לנחש...")

מזל טוב לאומני ולורד!!! זה בהחלט גם יום ההולדת שלך!
|עוגה|
X |מתנה|
X |בלונים|

מזל טוב לאומני ולאמא!
הרבה שנים מאושרות ביחד!
הופ הופ טרללה!

<כל שנה ביומולדת שלי אני מברכת את אמא שלי במזל טוב ואומרת לה תודה>

מזל טוב!
מה, היא כבר בת שנה? וואאו איך שהזמן טס.
לא ראינו אתכן כבר איזה חודש!

מזל טוב!
המחשבה הזאת - להזכר ולספר על הלידה ועל הימים הראשונים של "ילד היום-הולדת" - איך לא חשבנו על זה קודם? כל כך פשוט ונכון ומתבקש. משהו שמיד יהפוך למסורת שנראית כאילו היתה מאז ומעולם.

מזל טוב!
מזל טוב!
|עוגה|
|מתנה|
|בלונים|

לאומני מזל טוב ושפע ברכות! |H|
מוצאת חן בעיניי המסורת, למרות שכשאני חושבת על זה אני נזכרת באימא שלי, שכשהייתה מתחילה לספר סיפורים היא הייתה מתרגשת וכולם היו משתיקים אותה "שמענו, שמענו" אבל אולי זה בגלל שמה שאני זוכרת מהחיים עם הוריי זה את גיל ההתבגרות ולא את הילדות, חוץ מזה, דיבורים מלב אל לב ומרחם לרחם אף פעם לא היו הצד החזק אצלנו.
אז אני מחזקת את ידייך ומאחלת למשפחתך היפה עוד שנות אושר רבות!
@}

טוב, לא נראה לי שאפשר לנקד בכותרת (נדמה לי שניסיתי פעם)

אוף. מאז ההערה של [po]שרון ברקת[/po], גם אני קוראת [u]לאוּמני[/u].

מזל טוב!
וגם אני כמו [po]שרון ברקת[/po] חשבתי שיש פה חומר פוליטי...

מזל טוב!
|בלונים|

מזל-טוב!

בשנים האחרונות אמא שלי התחילה לספר לנו את סיפורי הלידה שלה, לכל אחד ביום ההולדת שלו, אומני עוד קטנה, אבל בהמשך..

מזל טוב לאומני ולכל אוהביה ואהוביה @}
>מה שהריץ את שרון לדף הזה היה דווקא השד השמאלני הקטן שקרא [po]יומולדת לאומני[/po] בשורוק, וקיווה לאיזה התגוששות פוליטית לילית, אבל שמח לפגוש במשהו כל כך שונה, ושוב נוכח שציפיות נועדו לעטוף כריות, בעיקר בשעה זו של הלילה<

מזל טוב לאומני!
מעניין מה שכתבת על סיפור הלידה... אמא שלי דווקא שמחה לספר לי את סיפור הלידה, (וגם את הסיפור העצוב של הלידה המוקדמת שהסתיימה במות התינוקת שהיתה לפניה, או בעצם לפני...) ואני לא זוכרת מתי שמעתי אותו לראשונה, אבל לאו דווקא בהקשר של יום ההולדת.

מזל טוב לאמא של אומני ולאומני {@
גם אצלי, עולה איזכור הלידה שלה באוזניה ביומולדת ובעוד מצבים, ותמיד יש איזו תחושה עמומה של "לא לענין".
בעקבות מה שכתבת הבנתי שזה משום שאני לא שמעתי את זה מאמא שלי. האיזכור היחיד שהיה לא היה מופנה אלי, ובטח לא ביומולדת : "הלידה של ענת היתה הכי קשה".
אולי אמהות פשוט שוכחות אחרי כל השנים את עצמת הרגשות שהציפו. האינטנסיביות של כל מה שבא אחר כך מעמעמת, אולי.
ובמיוחד האמהות שלנו, בניגוד אלינו שלא מפסיקות לדבר רק על זה, שאצל רבות מהן זה היה אירוע קשה, בודד, ושהס מלדבר עליו, כי זה נורא נורא אינטימי ומביך.
אני לא רוצה לשכוח.

הרבה אושר - זה באמת יום גדול, ומרגש. אני מזדהה איתך!

לפני חודשיים חגגנו יומולדת שנה לאוריה, וכל אותו השבוע הסתובבתי עם פרפרים בבטן והתרגשויות.
בפרספקטיבה של שנה, הבנתי איך ברגע אחד הפכתי אמא לפלא הנפלא הזה, ואיזו זכות גדולה יש לי שהוא לידי, ואני יכולה לצפות בגדילתו וללוות אותו.
בפרספקטיבה של שנה ראיתי איך הוא השתנה. כמה שינויים וגלגולים הוא עבר, וכמה תהפוכות, משברים ואתגרים אנחנו, כהורים שלו עברנו.

הסיפור על היום בו אני נולדתי הוא סיפור ידוע ומסופר במשפחתינו. אמא שלי גם תמיד אומרת שהיום שהיא הביאה אותי הביתה (אני בת בכורה) היה היום המאושר בחייה - איזה אמירה יפה, לא?
זה מרגש אותי עוד יותר מאז שאוריה נולד, להבין שגם אנחנו היינו פעם התינוקות המתוקים והיקרים מכל של ההורים שלנו. בעצם אנחנו עדיין...

לורד אומני ודודו מזל טוב, והיה כיף לפגוש אתכם בפסטיבל לאקטיביזם.

לאומני יומולדת והשמחה גדולה...
|בלונים| מזל טוב וכו'.
אז כמובן שהיא עוד קטנה מדיי מכדי להבין, אבל עלתה לי מחשבה שזו גם יומולדת בשבילי.
זה יום מאד משמעותי בשבילי, הוא שינה לי את החיים מקצה לקצה והיה יום מדהים ונפלא וכייף לי להיזכר ולהתעסק במה שהיה בדיוק לפני שנה.
אז איך זה שאף פעם לא שמעתי את אמא שלי מדברת איתי על הלידה שלי ביום הולדתי? אולי בגלל מי שהיא? אולי כי עם השנים נוצר איזשהו נתק בין האם לבת. התינוקת גדֵלה ונפרדת, תופסת עצמאות והיומולדת נשאר שלה והאם מנתקת עצמה מהזכרון הכ"כ משמעותי הזה?
קצת עצוב לי שזה ככה.
הייתי רוצה לנסות לזכור את היום הזה בצבעים הכ"כ עזים שהוא עוד צבוע בשבילי. אז נכון, יש בשביל כך את [po]מדור סיפורי לידה[/po] ואת מה ש [po]נועה ברקת[/po] ו [po]אמא גמדים[/po] עושות עם הסיפורים. זה חשוב.
אבל אני רוצה בשבילי, בשביל הבת שלי ובשביל הבנות שיבואו (>ורד מעדיפה לא להתעסק עם בנים, חיתוכים וריבים משפחתיים, עד, נגיד, הילד ה-5<) שישאר הזכרון ואולי להפוך את היום הזה ואת סיפור הלידה למעין מסורת כזו, שתשאיר את הילדות שלי מחוברות למקום ממנו הן הגיעו, או שדרכו הן הגיעו.
זו ה |מתנה| בשבילי!