על ידי צפריר_שפרון* » 18 מרץ 2004, 13:05
ברווז,
על פני להניח מראש שאנו יודעים מה מעניין את הילד ובאיזו דרך מתאים לו ללמוד, ניתן לסמוך על הילד במאה אחוז שהוא ידע מה מעניין אותו ומהי הדרך שלו להשיג ידע או מיומנות זו.
אמנם, על מנת לסמוך על הילד אנו נדרשים תחילה לסמוך על עצמנו, דרישה בלתי נתפשת על ידי מי שגודלו בדרך בה נלקחה מהם האחריות על חייהם כבר בגיל צעיר (אנחנו בעצמנו), אבל זו המשמעות העמוקה של מעשה החינוך הביתי.
שנמצאים ההורים סומכים על עצמם שידעו לתת את הסביבה הנכונה ביותר בעבור הילד ובכך למלא את חובתם לראות את טובתו ולפעול למענה, ונמצאים ההורים מאצילים הסמכה עצמית זו על הילדים, בהשאירם להם את הבחירה, החופש והחירות להיות מי שהם.
כפי שההורים לוקחים את האחריות אשר מוטלת עליהם בלאו הכי לגידול וחינוך ילדיהם, כך הם מאצילים על הילד את המרחב בו הוא רשאי לקחת אחריות על מה שבאחריותו בלאו הכי. למשל, ניתנת לעולל האפשרות לקבוע מתי הוא רעב וזקוק למזון, כמה מזון יאכל, ומתי עליו להציא את פסולת גופו מבלי התערבות של ההורים. לכשיגדל מעט יקח לעצמו עוד ועוד תחומי אחריות, מקביעת סוגי מזונו ועד בחירת לבושו (או עירומו), מבחירת ענייניו (אותם ענינים שמענינים אותו) ועד הדרך בה הוא משחק.
אט אט גדל הילד בתוך סביבה שרירותית בעלת חוקים שרירותיים (שנמצאת כל סביבה שרירותית מבחינת הילד), כשהוא מוקף באוירה אוהדת ואוהבת, ומקבל את החירות לבחירותיו מהוריו.
דרך זו של החינוך הביתי איננה טהורה ממשגים וטעויות. אלה הכרחיים כפי שתסכולים שונים הכרחיים להתפתחות הילד. אותם תסכולים טעויות ומשגים כאשר הם מתרחשים באוירה משפחתית אוהדת, נמצאים מועילים ומקדמים בעוד אותם תסכולים טעויות ומשגים המתרחשים בסביבה שרירותית שאיננה אוהדת ועיקרה הוא כפיה במובנים רבים, נמצאים מעכבים בהכרח את ההתקדמות ברמת הלמידה, ויש הטוענים שאף מותירים חותם הרסני ומלא ארס בנפשו של הילד, מה שעשוי במקרים רבים לצלק בעיות רגשיות ונפשיות בילד. צלקות אלה שמעידות על היכנעות בפני גורמים חזקים מהילד, הכופים את דרכם עליו, ניתנות להבראה וריפוי, וניתן אף להצדיקן במציאת קורטוב של טוב מעצם קיומן.
כאן מתחייבת שאלת הבחירה. שאנו יכולים לבחור בדרך המעניקה לנו אשליה של שליטה וידיעת הצפוי (הכל צפוי - ) ולכפות על הילד מסלול ברור של טעויות משגים ותסכולים בעודנו מכתיבים לו את בחירותיו בכוח.
מאידך, עומדת בפנינו האפשרות לבחור בבלתי צפוי, כשאנו סומכים על עצמנו ויודעים שעלינו בלבד מוטלת האחריות להניח לילד את חירותו, בחירותיו מתוך כבוד למי שהוא. ( - והרשות נתונה)
אמונותינו הבסיסיות ביותר הן אלה שמכתיבות את עמדתנו. כאשר עולה אי התאמה בין אמונותינו העמוקות ודעתנו אנו רשאים לבחור להתבונן בקונפליקט עצמו. למצוא את הדרך להתחבר לעומקי הוויתנו ולדעתנו, ולמצוא את הכוח המגשר בין אלה ואלה. אז, תפישות מנוגדות עשויות להשלים זו את זו, ומתוך שוויון זה נוכל לבחור בלב ובנפש את דרכנו.
כאשר נתנת תשומת הלב (אהבה) לילד בלב חצוי מהנפש, נמצאת אפשרות קבלת תשומת הלב חצויה, או חסרה, כאשר הלב הנותן שלם עם הנפש, תשומת הלב מתקבלת בשלמותה.
מכך, כל דרך בה נבחר כהורים תהא ראויה, כאשר לבנו שלם ונפשנו בשיוויה.
ברווז,
על פני להניח מראש שאנו יודעים מה מעניין את הילד ובאיזו דרך מתאים לו ללמוד, ניתן לסמוך על הילד במאה אחוז שהוא ידע מה מעניין אותו ומהי הדרך שלו להשיג ידע או מיומנות זו.
אמנם, על מנת לסמוך על הילד אנו נדרשים תחילה לסמוך על עצמנו, דרישה בלתי נתפשת על ידי מי שגודלו בדרך בה נלקחה מהם האחריות על חייהם כבר בגיל צעיר (אנחנו בעצמנו), אבל זו המשמעות העמוקה של מעשה החינוך הביתי.
שנמצאים ההורים סומכים על עצמם שידעו לתת את הסביבה הנכונה ביותר בעבור הילד ובכך למלא את חובתם לראות את טובתו ולפעול למענה, ונמצאים ההורים מאצילים הסמכה עצמית זו על הילדים, בהשאירם להם את הבחירה, החופש והחירות להיות מי שהם.
כפי שההורים לוקחים את האחריות אשר מוטלת עליהם בלאו הכי לגידול וחינוך ילדיהם, כך הם מאצילים על הילד את המרחב בו הוא רשאי לקחת אחריות על מה שבאחריותו בלאו הכי. למשל, ניתנת לעולל האפשרות לקבוע מתי הוא רעב וזקוק למזון, כמה מזון יאכל, ומתי עליו להציא את פסולת גופו מבלי התערבות של ההורים. לכשיגדל מעט יקח לעצמו עוד ועוד תחומי אחריות, מקביעת סוגי מזונו ועד בחירת לבושו (או עירומו), מבחירת ענייניו (אותם ענינים שמענינים אותו) ועד הדרך בה הוא משחק.
אט אט גדל הילד בתוך סביבה שרירותית בעלת חוקים שרירותיים (שנמצאת כל סביבה שרירותית מבחינת הילד), כשהוא מוקף באוירה אוהדת ואוהבת, ומקבל את החירות לבחירותיו מהוריו.
דרך זו של החינוך הביתי איננה טהורה ממשגים וטעויות. אלה הכרחיים כפי שתסכולים שונים הכרחיים להתפתחות הילד. אותם תסכולים טעויות ומשגים כאשר הם מתרחשים באוירה משפחתית אוהדת, נמצאים מועילים ומקדמים בעוד אותם תסכולים טעויות ומשגים המתרחשים בסביבה שרירותית שאיננה אוהדת ועיקרה הוא כפיה במובנים רבים, נמצאים מעכבים בהכרח את ההתקדמות ברמת הלמידה, ויש הטוענים שאף מותירים חותם הרסני ומלא ארס בנפשו של הילד, מה שעשוי במקרים רבים לצלק בעיות רגשיות ונפשיות בילד. צלקות אלה שמעידות על היכנעות בפני גורמים חזקים מהילד, הכופים את דרכם עליו, ניתנות להבראה וריפוי, וניתן אף להצדיקן במציאת קורטוב של טוב מעצם קיומן.
כאן מתחייבת שאלת הבחירה. שאנו יכולים לבחור בדרך המעניקה לנו אשליה של שליטה וידיעת הצפוי (הכל צפוי - ) ולכפות על הילד מסלול ברור של טעויות משגים ותסכולים בעודנו מכתיבים לו את בחירותיו בכוח.
מאידך, עומדת בפנינו האפשרות לבחור בבלתי צפוי, כשאנו סומכים על עצמנו ויודעים שעלינו בלבד מוטלת האחריות להניח לילד את חירותו, בחירותיו מתוך כבוד למי שהוא. ( - והרשות נתונה)
אמונותינו הבסיסיות ביותר הן אלה שמכתיבות את עמדתנו. כאשר עולה אי התאמה בין אמונותינו העמוקות ודעתנו אנו רשאים לבחור להתבונן בקונפליקט עצמו. למצוא את הדרך להתחבר לעומקי הוויתנו ולדעתנו, ולמצוא את הכוח המגשר בין אלה ואלה. אז, תפישות מנוגדות עשויות להשלים זו את זו, ומתוך שוויון זה נוכל לבחור בלב ובנפש את דרכנו.
כאשר נתנת תשומת הלב (אהבה) לילד בלב חצוי מהנפש, נמצאת אפשרות קבלת תשומת הלב חצויה, או חסרה, כאשר הלב הנותן שלם עם הנפש, תשומת הלב מתקבלת בשלמותה.
מכך, כל דרך בה נבחר כהורים תהא ראויה, כאשר לבנו שלם ונפשנו בשיוויה.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות