על ידי לא_סינדרלה* » 05 דצמבר 2009, 19:48
בארץ קרובה מאוד, ממש לאחרונה, חיה לה ילדה קטנה.
לצורך אי זיהוי נקרא לה סינדרלה,
למעשה שמה התאים לה מאוד, יען כי סינדרלה היתה למעשה ילדה מפוחמת. לגמרי מפוחמת.
מבפנים כמו גם מבחוץ.
מבחוץ - סינדרלה (=פחמית בתרגום העברי של שמה) מאוד לא אהבה להתקלח, בלשון המעטה, והיתה מכוסה בוץ, לכלוך וגם קצת פחם - כי מאז ומתמיד אהבה לשחק באש ולצייר בפחם.
ומבפנים - לבה היה כולו מפוחם. מרוב כעס על העולם, על הוריה (הביולוגים!) על סביבתה הקרובה, ואף על אלה שלא ממש הכירה...
סינדרלה חיה בבית גדול, עם משפחה גדולה ואוהבת, קבלה את כל מה שבקשה -בגבולות הסביר כמובן-, אך תמיד חשה מקופחת.
בעיניה ואך ורק בעיניה, ראתה את עצמה בודדה, לא אהובה, ענייה, ו, כן, מקופחת, ועל כן היתה עצובה וכועסת כל הימים וכל הלילות.
לבה המפוחם של סנדרלה גרם לה לפגוע בכל מי שרק אפשר, בעיקר במשפחתה, אך גם מחבריה הקרובים לא חסכה את שבט לשונה. התייחסה לא יפה, שיקרה, גנבה, ופגעה בצורות נתעבות ממש, בעיקר בחלשים ממנה.
סינדרלה ידעה מה מצופה ממנה, כילדה אהובה בבית נעים, אך מאוד לא רצתה לשתף פעולה עם באי ביתה, ובעיקר לא עם הוריה.
לעיתים נסתה לשוב ולהתנהג בצורה שנתפסה בעינייה ראוייה, חיבקה ונשקה את סובביה, חייכה, ובהחלט הזכירה את שנותיה הראשונות, אך מעולם לא החזיקה מעמד יותר מזמן מועט, ותוך זמן קצר חזרה לסורה.
סינדרלה נתבקשה לסדר ולנקות את חדרה מידי יום, אך משלא שיתפה פעולה, אמה הפסיקה לבקש להציע ובחדרה נערמו ערמות על ערמות של בגדים מלוכלכים, וכל מיני דברים שהובאו לשם כשהמטרה הראשונית שלשמה הגיעו נשתכחה זה מכבר.
סינדרלה נתבקשה להשתתף גם בעבודות הבית (להוריד את הזבל, לערוך את השולחן, לפנות את כלי האוכל מן השולחן בתום הארוחה, לשמור על אחיה הצעירים, לטייל עם כלבה, ועוד אי אילו דרישות שונות שהתאימו לגילה ומשפחתה), אך משלא הסכימה, הוריה רטנו אמנם אך עשו זאת במקומה.
סינדרלה המתינה לנסיך, המתינה והמתינה, ויום אחד הוא הגיע.
אמנם מוקדם מן הצפוי (כך חשבו הוריה) אמנם לא כזה "א גרוייסע מציעא" (לא הכי מנומס, לא הכי חכם, עשיר, ואף לא הכי חתיך ) אך ככלות הכל, נסיך. והכי חשוב: הנסיך אהב את סינדרלה.
בהתחלה סינדרלה אהבה את הנסיך, סיפרה לו הכל והיתה, לפעמים, מאושרת.
אך בסוף זה נמאס לה קצת, והיא פשוט נהנתה להציק לו ולפגוע בו, ואפילו להסתובב קצת בגנים זרים...
הוריה, שאהבו אותה מאוד (ולרוב ניחנו בזיכרון מאוד קצר) לא ממש ידעו מה לעשות, איך לגרום לה להבין שהיא באמת אהובה מאוד, ושהדרך שלה לראות את העולם דרך משקפיים כהים כל כך, לא תוביל אותה לשום מקום נעים.
בארץ קרובה מאוד, ממש לאחרונה, חיה לה ילדה קטנה.
לצורך אי זיהוי נקרא לה סינדרלה,
למעשה שמה התאים לה מאוד, יען כי סינדרלה היתה למעשה ילדה מפוחמת. לגמרי מפוחמת.
מבפנים כמו גם מבחוץ.
מבחוץ - סינדרלה (=פחמית בתרגום העברי של שמה) מאוד לא אהבה להתקלח, בלשון המעטה, והיתה מכוסה בוץ, לכלוך וגם קצת פחם - כי מאז ומתמיד אהבה לשחק באש ולצייר בפחם.
ומבפנים - לבה היה כולו מפוחם. מרוב כעס על העולם, על הוריה (הביולוגים!) על סביבתה הקרובה, ואף על אלה שלא ממש הכירה...
סינדרלה חיה בבית גדול, עם משפחה גדולה ואוהבת, קבלה את כל מה שבקשה -בגבולות הסביר כמובן-, אך תמיד חשה מקופחת.
בעיניה ואך ורק בעיניה, ראתה את עצמה בודדה, לא אהובה, ענייה, ו, כן, מקופחת, ועל כן היתה עצובה וכועסת כל הימים וכל הלילות.
לבה המפוחם של סנדרלה גרם לה לפגוע בכל מי שרק אפשר, בעיקר במשפחתה, אך גם מחבריה הקרובים לא חסכה את שבט לשונה. התייחסה לא יפה, שיקרה, גנבה, ופגעה בצורות נתעבות ממש, בעיקר בחלשים ממנה.
סינדרלה ידעה מה מצופה ממנה, כילדה אהובה בבית נעים, אך מאוד לא רצתה לשתף פעולה עם באי ביתה, ובעיקר לא עם הוריה.
לעיתים נסתה לשוב ולהתנהג בצורה שנתפסה בעינייה ראוייה, חיבקה ונשקה את סובביה, חייכה, ובהחלט הזכירה את שנותיה הראשונות, אך מעולם לא החזיקה מעמד יותר מזמן מועט, ותוך זמן קצר חזרה לסורה.
סינדרלה נתבקשה לסדר ולנקות את חדרה מידי יום, אך משלא שיתפה פעולה, אמה הפסיקה לבקש להציע ובחדרה נערמו ערמות על ערמות של בגדים מלוכלכים, וכל מיני דברים שהובאו לשם כשהמטרה הראשונית שלשמה הגיעו נשתכחה זה מכבר.
סינדרלה נתבקשה להשתתף גם בעבודות הבית (להוריד את הזבל, לערוך את השולחן, לפנות את כלי האוכל מן השולחן בתום הארוחה, לשמור על אחיה הצעירים, לטייל עם כלבה, ועוד אי אילו דרישות שונות שהתאימו לגילה ומשפחתה), אך משלא הסכימה, הוריה רטנו אמנם אך עשו זאת במקומה.
סינדרלה המתינה לנסיך, המתינה והמתינה, ויום אחד הוא הגיע.
אמנם מוקדם מן הצפוי (כך חשבו הוריה) אמנם לא כזה "א גרוייסע מציעא" (לא הכי מנומס, לא הכי חכם, עשיר, ואף לא הכי חתיך ) אך ככלות הכל, נסיך. והכי חשוב: הנסיך אהב את סינדרלה.
בהתחלה סינדרלה אהבה את הנסיך, סיפרה לו הכל והיתה, לפעמים, מאושרת.
אך בסוף זה נמאס לה קצת, והיא פשוט נהנתה להציק לו ולפגוע בו, ואפילו להסתובב קצת בגנים זרים...
הוריה, שאהבו אותה מאוד (ולרוב ניחנו בזיכרון מאוד קצר) לא ממש ידעו מה לעשות, איך לגרום לה להבין שהיא באמת אהובה מאוד, ושהדרך שלה לראות את העולם דרך משקפיים כהים כל כך, לא תוביל אותה לשום מקום נעים.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות