על ידי הלחוצה* » 11 אפריל 2014, 20:55
תודה לעונות! אכן, אלכוהול עוזר לי לשחרר לחצים, אולי אני אנסה

מגראס אני נמנעת בהנקה, אז אני אוותר הפעם לצערי, אולי בשנה הבאה (בתקווה שאני לא אצטרך, כי אני אהיה שלמה עם עצמי ועם המצב).
הטבילה בירדן הפריעה להם כי הם ישבו על הקרקע וצפו בנו ולגיסה ההריונית היה לא נוח. חמש דקות אחרי שנסענו, בנזוגי ואני כבר הבנו שהם פשוט היו יכולים לנסוע קצת לפנינו או לחכות חמש דקות באוטו, אבל באותו הרגע זה לא היה ברור בכלל.
לגבי הגלידה- זה היה אחרי בילוי של בוקר בגן שעשועים, ואני חושבת שלגיס היה תסריט שבו כולם אוכלים גלידה ביחד וזה הגראנד פינאלה של האירוע, ואני הרסתי את התסריט. ואז אני יוצאת הלחוצה שלא זורמת עם העניינים ולא מאפשרת לילדים גלידה והורסת לכולם. או הלא מתחשבת שמכריחה אישה בהריון לשבת על הקרקע, והיא מנומסת מכדי להגיד משהו ואז הגיס כועס עלי.
היו כל מיני דברים שהבלגתי עליהם, שקשורים למערכת היחסים עם הילדים, למשל כשהבת שלו עושה בלגאן ומאשימים אותם ומבקשים מהם לסדר (בזה גם הסבתא השתתפה). למשל כשהבת בת השנתיים וחצי חוטפת להם דברים וצועקת עליהם די! ואז ברור לכולם שהם עשו משהו לה, כי אחרת היא לא היתה צועקת די, ובכלל, הם בנים ואנרגטיים ולכן מופרעים, ואילו היא ילדה ואנגלייה ולכן בסדר. הדברים האלו קצת פחות העיקו עלי כי אני מסוגלת לראות שמדובר על ילדה בת שנתיים וזה מין גיל כזה לא פשוט לכולם.
נזכרתי בעוד אירוע שהרגיז אותי מאד: שני האבות עם הילדים שלי והילדה שלהם הלכו לגן שעשועים. אחד הבנים שלי נפל למים. חזרו דרך ארוכה ברגל, הילד מסכן ורטוב ומלוכלך. הסבתא מרשה לו להיות רק במרפסת. אני רוצה לרחוץ אותו, ואז הגיסים אומרים:לא, זה זמן האמבטיה של הבת בת השנה וחצי, ואנחנו לא רוצים להרוס לה את הרוטינה. יש עוד אמבטיה אבל גם בה אי אפשר (לא זוכרת למה). הילד בוכה, והם מתעקשים שקודם הבת שלהם בגלל הסדר יום. אני מתלבטת מאד. ואז אני רואה שלוקח להם קצת זמן להפשיט את הילדה (כנראה גם בזה יש רוטינה). הופ אני מכניסה את הילד למקלחת, דקה ונגמר. הם נכנסים למקלחת כשהוא כבר מתנגב, ושוב עושים פרצוף. בכלל, אסור להיות נוכחים או חלילה להפריע באמבטיה זה זמן קדוש עבורם, ככה שלא היה מצב לקלח את שניהם ביחד.
אני לפעמים מוחקת את עצמי (ואז מתרגזת על המצב). אני לומדת עם הזמן לשמור על הגבולות שלי אבל מול האנשים האלה יותר קשה לי לעשות את זה. אני לא כל כך מצליחה להבין למה.
מערכת היחסים ביננו היתה בסדר, עד שהבת שלהם הגיעה לגיל שבו לא כל הזמן על הידיים ושותקים. לפני זה היה בסדר גמור. איתו היה לי משבר גדול ביחסים כשהוא היה נשוי לאשתו הראשונה, ואז כשהם התגרשו הכל חזר להיות אחלה, ועכשיו שוב. הם שניהם מאד ממרכזים את הילדה, והיא כאילו מנטרלת אותם מכל יכולת לעשות משהו אחר (למשל לשטוף כלים כשהם מתארחים, אפילו אם אלו ששוטפות נמצאות בהריון מתקדם או עם תינוקת במנשא והשנייה בת 78).
הגיס ישאל את אישתו אחרי שאני אדע בוודאות אם זה cmv. שאלנו אותו קודם כי קיוויתי להימנע מבירור רשמי, מסיבות אישיות. אז אני מתגברת על הסיבות האישיות, מצאתי פיתרון שמאפשר בדיקות בלי יותר מדי בעיות עבורי. הגיסה לא אמורה לבוא אלינו, רק הגיס עם הילדה, ואחר כך אנחנו אמורים לפגוש את כולם אצל חמותי ובחתונה. אם לי היה עכשיו cmv אז גם לביתי הפעוטה היה גם כן. לא לראות אותם משמעו להישאר לבד עם הקטנה בערך עשרה ימים, כי אנחנו גרים רחוק, ואולי גם לא ללכת לחתונה משפחתית (?) אני לא יודעת אם זה עד כדי כך מידבק. זה פשוט כל כך הרבה אירועים, שהמחיר קצת כבד אם צריך לוותר על כולם, אפילו שתהיה בזה גם הקלה גדולה.
תודה לעונות! אכן, אלכוהול עוזר לי לשחרר לחצים, אולי אני אנסה :-) מגראס אני נמנעת בהנקה, אז אני אוותר הפעם לצערי, אולי בשנה הבאה (בתקווה שאני לא אצטרך, כי אני אהיה שלמה עם עצמי ועם המצב).
הטבילה בירדן הפריעה להם כי הם ישבו על הקרקע וצפו בנו ולגיסה ההריונית היה לא נוח. חמש דקות אחרי שנסענו, בנזוגי ואני כבר הבנו שהם פשוט היו יכולים לנסוע קצת לפנינו או לחכות חמש דקות באוטו, אבל באותו הרגע זה לא היה ברור בכלל.
לגבי הגלידה- זה היה אחרי בילוי של בוקר בגן שעשועים, ואני חושבת שלגיס היה תסריט שבו כולם אוכלים גלידה ביחד וזה הגראנד פינאלה של האירוע, ואני הרסתי את התסריט. ואז אני יוצאת הלחוצה שלא זורמת עם העניינים ולא מאפשרת לילדים גלידה והורסת לכולם. או הלא מתחשבת שמכריחה אישה בהריון לשבת על הקרקע, והיא מנומסת מכדי להגיד משהו ואז הגיס כועס עלי.
היו כל מיני דברים שהבלגתי עליהם, שקשורים למערכת היחסים עם הילדים, למשל כשהבת שלו עושה בלגאן ומאשימים אותם ומבקשים מהם לסדר (בזה גם הסבתא השתתפה). למשל כשהבת בת השנתיים וחצי חוטפת להם דברים וצועקת עליהם די! ואז ברור לכולם שהם עשו משהו לה, כי אחרת היא לא היתה צועקת די, ובכלל, הם בנים ואנרגטיים ולכן מופרעים, ואילו היא ילדה ואנגלייה ולכן בסדר. הדברים האלו קצת פחות העיקו עלי כי אני מסוגלת לראות שמדובר על ילדה בת שנתיים וזה מין גיל כזה לא פשוט לכולם.
נזכרתי בעוד אירוע שהרגיז אותי מאד: שני האבות עם הילדים שלי והילדה שלהם הלכו לגן שעשועים. אחד הבנים שלי נפל למים. חזרו דרך ארוכה ברגל, הילד מסכן ורטוב ומלוכלך. הסבתא מרשה לו להיות רק במרפסת. אני רוצה לרחוץ אותו, ואז הגיסים אומרים:לא, זה זמן האמבטיה של הבת בת השנה וחצי, ואנחנו לא רוצים להרוס לה את הרוטינה. יש עוד אמבטיה אבל גם בה אי אפשר (לא זוכרת למה). הילד בוכה, והם מתעקשים שקודם הבת שלהם בגלל הסדר יום. אני מתלבטת מאד. ואז אני רואה שלוקח להם קצת זמן להפשיט את הילדה (כנראה גם בזה יש רוטינה). הופ אני מכניסה את הילד למקלחת, דקה ונגמר. הם נכנסים למקלחת כשהוא כבר מתנגב, ושוב עושים פרצוף. בכלל, אסור להיות נוכחים או חלילה להפריע באמבטיה זה זמן קדוש עבורם, ככה שלא היה מצב לקלח את שניהם ביחד.
אני לפעמים מוחקת את עצמי (ואז מתרגזת על המצב). אני לומדת עם הזמן לשמור על הגבולות שלי אבל מול האנשים האלה יותר קשה לי לעשות את זה. אני לא כל כך מצליחה להבין למה.
מערכת היחסים ביננו היתה בסדר, עד שהבת שלהם הגיעה לגיל שבו לא כל הזמן על הידיים ושותקים. לפני זה היה בסדר גמור. איתו היה לי משבר גדול ביחסים כשהוא היה נשוי לאשתו הראשונה, ואז כשהם התגרשו הכל חזר להיות אחלה, ועכשיו שוב. הם שניהם מאד ממרכזים את הילדה, והיא כאילו מנטרלת אותם מכל יכולת לעשות משהו אחר (למשל לשטוף כלים כשהם מתארחים, אפילו אם אלו ששוטפות נמצאות בהריון מתקדם או עם תינוקת במנשא והשנייה בת 78).
הגיס ישאל את אישתו אחרי שאני אדע בוודאות אם זה cmv. שאלנו אותו קודם כי קיוויתי להימנע מבירור רשמי, מסיבות אישיות. אז אני מתגברת על הסיבות האישיות, מצאתי פיתרון שמאפשר בדיקות בלי יותר מדי בעיות עבורי. הגיסה לא אמורה לבוא אלינו, רק הגיס עם הילדה, ואחר כך אנחנו אמורים לפגוש את כולם אצל חמותי ובחתונה. אם לי היה עכשיו cmv אז גם לביתי הפעוטה היה גם כן. לא לראות אותם משמעו להישאר לבד עם הקטנה בערך עשרה ימים, כי אנחנו גרים רחוק, ואולי גם לא ללכת לחתונה משפחתית (?) אני לא יודעת אם זה עד כדי כך מידבק. זה פשוט כל כך הרבה אירועים, שהמחיר קצת כבד אם צריך לוותר על כולם, אפילו שתהיה בזה גם הקלה גדולה.