גיסתי ואני

יש לי כל מיני דוגמאות לספר, עליי ועל גיסתי (זו שנשואה לאח של שביט) ועל היחסים שלי עם (הלוואי) גיסתי לעתיד חברה של אחי.
בשתיהן הייתי צריכה לשבור את הקרח בהתחלה, אבל היום אנחנו אפילו מדברות ללא תיווך, כלומר בלי שאח שלי יגיע אליי או יתקשר ואני אשאל מה שלום החברה שלו, כנ"ל גיסתי (אגב, צילום סרט הלידה המס את הקרחונים הקטנים קטנים שנשארו בסוף) מהצד של שביט שמתקשרת סתם לדבר.
הייתי צריכה לעשות הרבה דיבורים. המון. בסוף הן "נשברו". פשוט התחילו לדבר חופשי.
בכל מקרה - חיבוק!

גיסי, אחיו של בעלי, לא מדבר איתי כבר למעלה מ 13 שנים, מהיום שהכרתי את בעלי. אין לי מושג למה. הוא פשוט מתעלם לחלוטין מקיומי. במפגשים משפחתים הוא מברך את כולם לשלום - ומתעלם ממני. כשהוא מתקשר לדבר עם בעלי (לעיתים נדירות מאוד, כי היחסים ביניהם לא משהו) הוא מבקש את בעלי מבלי לשאול לשלומי או בכלל להראות שהוא מבין שלא ענתה לו העוזרת או מישהי אחרת. בשנים הראשונות מאוד מאוד נפגעתי. חיפשתי ופישפשתי בלי סוף במעשי ובדקתי מה לעזאזל אני עושה לא בסדר?!?! כעסתי על בעלי שאינו נוקט עמדה ואינו דורש מאחיו התיחסות חיובית יותר כלפי. ודבר לא הועיל. בשנתיים האחרונות פשוט ירדתי מזה. ברור לי שזו לא בעיה שלי. לבן אדם יש איזושהי נכות רגשית, כי הרי זה לא רק כלפי שהוא מתייחס באופן בעייתי, וירדתי לחלוטין מהנושא. אני לא מתאמצת יותר לשאת חן, לחשוב על נושאים שיעניינו אותו בשיחה, להיות רגישה, נחמדה, נעימה וכו'. מבחינתי הוא אוויר כמו שאני הייתי אוויר במשך שנים. ואני לא אומרת את זה בקטע של נקמה, אלא בקטע של ויתור אמיתי על האדם ועל התחושות הקשות שהוא עשה לי. זהו, יש אנשים כאלה. אני לא אחראית עליהם, ועל הקשיים הרגשיים שלהם. אני מציעה לך מכל לב לנהוג כך. היא הרי לא בעייתית רק כלפיך, אין לי ספק שהיחס אליך הוא רק פסיק קטן ברפרטואר של קשיים רגשיים ומעבר לסימפטיה שניתן לחוש כאדם, אין לך אחריות על בעיותיה ועל חייה. חיי את חייך, תהני מבעלך ומילדך, ופשוט תרפי מזה לחלוטין.

אני ג"כ בקשיים עם הגיסה שמתיחסת אלי רק כשהיא רוצה את האחיין, היא ילדה קטנה (בתיכון) אבל זה עדיין מעליב.

נורית מ צודקת לדעתי. יש מקום לפעולה.

אני הייתי במצב שונה אך דומה שבו בעלי (אז עוד רק חברי) נקרע ביני לבין הוריו שלא אהבו אותי. התקשרתי אליהם בלי ידיעתו וקבעתי פגישה. בשיחה ביקשתי לאוורר את כל המשקעים ולפתוח דף חדש. היתה שיחה לא פשוטה, אבל זה עבד והועיל מבחינות רבות:
קודם כל ההרגשה שלי, על שעשיתי צעד כה בוגר ואחראי וכן - גם אמיץ מאוד, היתה פשוט מעולה.
שנית היחסים השתפרו פלאים, עד כדי כך שכל התקופה השחורה (שנים שכף רגלי לא דרכה בביתם) פשוט נמחקה מזכרונם.
אני לא שוכחת כלום ממה שהיה, אבל יודעת להעריך עד מאוד את מה שיש היום, בעיקר שיש כבר נכד וחצי.

היי, אמנם אני בסוג של הסגר מאינטרנט, אבל אני כותבת כדי לא לשכוח (לעצמי וגם למי שמתעניין בדף הזה).

אז ככה, הלילה חלמתי על אחותו (זו שאין קשר איתה). אני לא זוכרת ממש את החלום, רק שהתקרבתי לקבוצה שהיא הייתה חלק ממנה, של אנשים שישבו יחד. ראיתי אותה, והחלטתי להצטרף בעדינות, שמרתי על מרחק בטוח (אולי כדי לא להרגיז אותה , שלא תקום ותלך בפתאומיות ותרגיש שאני לוקחת לה את המקום), ואז הסתכלתי בה, והפלא ופלא - היא יצרה אתי קשר עין (לא קרה עד היום). וגם, וזה שינוי משמעותי היא נראתה לי כמעט יפה, עיניה הכחולות היו מאירות ורכות , לעומת הסבל והחרדה שאני רואה בהן בדר"כ. היא גם נראתה לי יפה יותר, הזכירה לי השחקנית ממטריקס (לא זוכרת את שמה), שבעיני יש לה פנים יפות. בחיים היא נראית רזה מאד, לא בריאה, אפילו קצת זקנה. וגם ראיתי על פניה שלוה ורמז לחיוך- אלי.
ואני הרגשתי אליה אמפטיה, וקצת שמחה, הערכה על המאמץ שלה להביט בי חזרה.
התעוררתי.

על פי המסורת היונגיאנית של פרשנות החלומות אצלנו במשפחה, אני יכולה לומר שפגשתי את הצל שלי בחלום. יש דברים רבים בקשר בינינו (בהיעדרו בעיקר...) שיש בהם התמודדות עם הצל, והחלום זה הראה לי שאני מתמודדת איתם בהצלחה. יש לי עוד הרבה מה לחשוב על החלום הזה, אבל בינתיי, מבחינתי האישית לפחות, יש התפתחות טובה.

שמתי לב עכשיו שכבר כמה ימים אני חולמת על דמויות שהן צללים שלי, מעניין, אולי בגלל חודש אלול, שמעורר את חשבון הנפש.

נורא אהבתי את עניין הצל וגם את האהבה שיוצאת ממך אליה בחלום , למרות ההתעמרות שלה בכם ובהוריה . מכל מה שקראתי אני בעיקר מרחמת עליה וגאה בך שאת לא מחזירה מלחמה אלא באיזשהי דרך מקבלת.

אגלאיה - בא לך לפרט על הצל שהזכרת?

גילה, עוד מעט, אני עדיין מנסחת את זה.

השחקנית ממטריקס (לא זוכרת את שמה)
קארי-אן מוֹס, בתפקיד טריניטי.

שלום לכולם אולי אני בבלוג הלא נכון אולי הייתי צריכה לקרוא לו אני וגיסי אבל לי יש בעיה בזמן האחרון שמציקה לי מאוד אחותי נשואה לגבר המבוגר ממנה ב-15 שנים היא מהסוג שלמרות התארים האוניברסיטאיים שלה אני מכנה "חסרי חוליות" הוא עובד ממשרדו הפרטי הנמצא בבית היא כרגע בחופשת לידה ובמקצועה מורה כך שרוב הזמן הם ביחד אין לה שום דיעה משלה לפני כמה חודשים החלטנו על אירוע מסויים במקום נחשב משום מה הם נזכרים לקבוע אירוע באותו מקום שבועיים לפנינו דבר שהרתיח את כולנו הם כמובן לא מבינים על מה כל המהומה מה דעתכם יפה להתנהג ככה בא לי ממש להתפוצץ מהם ולהם לא אכפת הבעיה שלדבר עם אחותי זה לא עוזר כי הוא משתלט מיד על העינינים וצריך להסביר לו ולדבר איתו אןף זה מה זה מרגיז מה דעתכם?

אחותי השנייה התקשרה איליה ואמרה לה שלקחנו את זה מאוד קשה והיא אמרה לה בסדר אז אנחנו נבטל שם ומיד אחרי זה גיסי התקשר איליה לברר מה הבעיה והיא הסבירה לו הם חשבו שאני לא יודעת מכל השיחות האלה כרגע הם החליטו לא לעשות אירוע בכלל כביכול בגללינו לי לא היה אומץ ולא נעים להסביר לה כזה דבר מכיוון שמיד אני נכנסת לעימות איתו ואז אי אפשר לדעת לאן זה מתגלגל. זהו עכשיו לא בא לי לדבר איתם ולא עם אף אחד אחר רק שיעזבו אותי במנוחה כי פשוט נמאס לי מכולם.

נורא קשה עם כל הפלוני אלמוני האלה. אולי תבחרו כינוי לפחות?
זאת עם האירוע במקום הנחשב:
אני אשמח להסבר (אני לומדת פולניות כאן ועכשיו כרגע) למה זה בעצם כל כך נורא שיהיו שני אירועים משפחתיים באותו מקום בהפרש של שבועיים?
האירועים לא חופפים, ושבועיים זה מספיק זמן, ויהיה לכולם כיף להיפגש, וגם יהיה קל למצוא את המקום בפעם השניה (תמיד מבאס אותי לנסוע לאירועים במקומות שאתה לא ממש מכיר את הדרך ואיפה חונים ולאן הולכים).
אז מה בדיוק הבעיה?
אני שואלת ברצינות, לא בקנטרנות.

יש פה איזו דרך חשיבה שחדשה לי, ואני מרגישה צורך ללמוד אותה.
שלא ייצא שאני בעצמי אעשה טעויות כאלה וארגיז לא בכוונה מישהו שזה ממש פוגע בו, כשאני בכלל לא תיארתי לעצמי שעלולה להיות בעיה.

שלום לך בשמת א,
אומר לך בכנות מעולם לא חשבתי שאדרש לסוגיה כזאת ולכן את גם לא חושבת שזה יכול לקרות הרי מכל האולמות והמלונות הקימים דווקא לעשות אירוע במקום שאת סגרת חודשים מראש יש בזה טעם לפגם עם כל הכבוד זה אירוע משפחתי ובכל זאת כמה אפשר לחדש באוכל. אותו אוכל , אותם אנשים , כל היחודיות של אירוע שאת עמלה עליו כל כך יורד לטימיון אני מבטיחה לך שאת לא היית חושבת לעשות אירוע במקום שאחותך קבעה ,לפי דעתי צריך ממש מוח מעוות וחוסר רגישות מוחלט בכלל ללכת לאותו מקום. אבל זאת דעתי . (הנה הוספתי שם כינוי)

אוקיי, ליבלובית, נדמה לי שהבנתי, אבל תקני אותי אם טעיתי:,
אז מה שמפריע הוא:
א. האירוע לא יהיה ייחודי, כי רק המוקדם יותר בתאריך (אבל דווקא המאוחר שנקבע) יהיה ייחודי.
ב. הייחודיות היא באוכל ובאנשים.
פספסתי משהו?

יכול להיות שאם הם ישנו רק את התאריך שקבעו, שיהיה יותר מאוחר מהתאריך שלכם, אז אתם תהיו הראשוניים והייחודיים, והם יהיו "מספר 2", אם לא מפריע להם.

אני עכשיו מבינה יותר למה באמת לא הבנתי, כי במשפחה שלי אף אחד לא עושה אירועים ייחודיים.
טוב, אנחנו גם כמעט לא עושים אירועים (מבין 5 חתונות אצלנו - אנחנו 5 בנות דודות - רק אחת היתה בגן אירועים. 4 היו "בבית" כאשר הבית של 3 מהמתחתנים היה בקיבוץ שלהם, והבית של המתחתנים מס' 4 היה בבית ההורים של אחד מהם, כי אף אחד מהם לא מקיבוץ... לזאת שעשתה בגן אירועים פשוט לא היתה אופציה של בית).
במפגשים המשפחתיים, שנעשים בבתים של מי שיש לו מקום, באים כמובן תמיד אותם אנשים (טוב, נוספים הילדים שנולדים בינתיים ובני הזוג שמתווספים בינתיים) ואוכלים תמיד פחות או יותר את אותו האוכל, הרגיל והאהוב והלא ייחודי בכלל, שמכינים בבית. אנחנו פשוט אוהבים להיפגש. איפה ניפגש ומה נאכל הם עניינים שוליים, בעיקר טכניים.

לשאלתך על אחותי:
אז באמת חשבתי על זה. את צודקת, לא היה יכול לקרות משהו כזה אצלנו. קודם כל, כי אם יש לי או לה רגישות בקשר למשהו, השניה יודעת מזה ושומרת עליה. אם אני עושה אירוע, אז ברור שאחותי מעורבת בכל התהליך, וגם ההיפך: אנחנו נלך זו עם זו לבדוק ולראות ולהחליט. יתרה מזאת: בלידה האחרונה שלנו ילדנו שוב "יחד", ובאמת התלבטנו אם לחגוג באירוע. ההתלבטות היתה בגלל שאין מקום בדירות שלנו למשפחה. שתינו לא אוהבות אירועים באולמות/גני אירועים. חשבנו שאולי נעשה אירוע משותף, והעלינו כל מיני רעיונות. בסוף אף רעיון לא נראה לנו והחלטנו שנחגוג רק ביום שבו אחת מאיתנו תעבור לבית יותר גדול שאליו כן אפשר להזמין את כל המשפחה...

ליבלובית,
אז בעצם המצב הוא כרגע מה שרצית, רק שלא אהבת את כל ההתעסקות מסביב ושבכלל הגעת למצב שהיה?

ערכו את הדף הזה או שנדמה לי?

בשמת,
לפעמים הבעיה בשני אירועים סמוכים (לאו דווקא באותו מקום) היא, שאם יש משפחה שגרה רחוק ומגיעה רק לאירועים, הם עשויים להגיע רק לאחד מהם. לא רלוונטי אם הקשרים הם כאלה שכולם יגיעו בכל מקרה.
אגליה,
לא נראה לי, אבל את יכולה לבדוק.

בשמת היקרה תודה להתיחסותך מצטערת אם מדברי השתמע שהאירועים שלך פחות יחודיים והאוכל או האנשים גם לא לכך התכוונתי את מפספסת את כל העיקר במין עליהום לא מובן לי ותסלחי לי מראש בסה"כ התכוונתי לשפוך את ליבי.

וצודקת סמדר נ בדבריה יש לי הרבה משפחה הגרה רחוק שלשם כך צריכה להטריח עצמה פעמיים לאותו כיוון ןעוד לאתו מקום ........

ליבלובית, פיספסת אותי: )-:
אני ניסיתי להסביר, שלא הבנתי אותך מפני ש אני ומשפחתי לא רוצים ייחודיות .
הואיל וזה לא היה חשוב לי, לא הבנתי אותך בהתחלה. לא תפסתי מה הציק לך.

אחרי שהסברת, הבנתי את ההבדל והבנתי מה חשוב לך.

בוודאי שלא נעלבתי מזה ש"האירועים שלי פחות ייחודיים" - להיפך, הם בכלל לא ייחודיים, ואני אוהבת אותם ככה.

טוב, אי אפשר שכולם יהיו דומים!
יש מי שאוהב אירועים ייחודיים - ויש מי שלא אוהב אירועים ייחודיים.
יש מי שאוהב צבע כתום (בתי) - ויש מי שממש לא אוהב צבע כתום (אני, אבל אני מתרגלת, בגלל בתי... ) (-:

ואשמח אם תוכלי לענות על שאלתי, כי זה יעזור לי להבין (נורא חשוב לי להבין אנשים שחושבים אחרת ממני, כמו שאמרתי, כי אני דואגת שאני בטעות אפגע במישהו מחוסר ידיעה):

יכול להיות שאם הם ישנו רק את התאריך שקבעו, שיהיה יותר מאוחר מהתאריך שלכם, אז אתם תהיו הראשוניים והייחודיים, והם יהיו "מספר 2", אם לא מפריע להם.
אם הם יזיזו את התאריך של האירוע שלהם, שיהיה אחריכם - אז זה יפתור את הבעיה שלך? נדמה לי ככה, כי אז ייצא שאתם תהיו הראשונים והייחודיים, והם השניים וה"חקיינים". אבל אולי אני טועה ומפספסת עוד משהו.

במין עליהום לא מובן לי
גם לי לא. איזה עליהום? קראתי שוב את דברי ולא מצאתי שום עליהום.

בכל מקרה, אולי גם בזה פיספסת אותי, לשאלתך על אחותי עניתי שאת צודקת.
שמה שעשתה אחותך לא היה קורה עם אחותי, מפני שהיא היתה מספרת לי ומתייעצת איתי מראש, וגם אני, אם הייתי עושה אירוע, אחותי היתה מראש בתמונה ככה שלא היה יוצא שתעשה לי איזשהו "תרגיל".
זה היה מאוד לא יפה מצד אחותך - לאו דווקא זה שהיא קבעה אירוע במקום שלכם בתאריך לפניכם, אלא זה שהיא לא תיאמה איתך .
זה באמת מאוד לא יפה, וגם אני הייתי נעלבת אילו אחותי היתה פתאום קובעת אירוע בלי לדבר איתי מראש.

אני מקווה שעכשיו הצלחתי להסביר את עצמי יותר.

נכון בשמת את צודקת ,נפגעתי בעיקר מזה שאחותי לא התייעצה איתי אלה שאם היא הייתה אומרת לי משהוא , ככה את יודעת במין שיחת אחיות כזו . הייתי מיד אומרת לה שזה לא בדיוק נראה לי ובטח היינו מגיעות להבנה בדרכים אחרות.

אלה שכאן גיסי מתקשר אלי ובמין הערת אגב זורק לי את זה וזהו ביי ושלום .... אוף כמעט נחנקתי ....הוא לא אחותי- ולא יעזור , אני לא יכולה לדבר איתו בפתיחות כמו אחותי .
ומרגיז אותי שכשהתקשרתי אליה לא אני קבעתי את המונח "יחודי" היא אומרת לי הוא אמר שזה המקום היחיד והמיוחד ורק שם....
רבאק... אם הייתי יודעת שזה כך הייתי הולכת למקום "יחודי " אחר (תאמיני לי לא מעניין אותי יחודיות וכלום)

טוב, זה בעצם שייך לדף אחותי ואני , אבל באמת מעניין מה עקץ את אחותך, ליבלובית. לא יפה )-:

מכתב לגיסתי,
שלום לך,
אני יודעת שאנחנו לא תמיד מסתדרות טוב, או אם לקרוא לילד בשמו , "לא משדרות על אותו גל",
אני רוצה לומר לך ש:
את צריכה להאמין בעצמך ,קודם כל את, אז אחרים יתחילו להאמין בשבילך גם.
את צריכה לעמוד על שלך ולהאמין שאת ראוייה לכל הטוב שבעולם.
את בחורה יפה, חכמה, מוכשרת רגישה, שאף אחד לא יגיד לך אחרת, ולא זו לא בדיחה זו האמת.
את צריכה לעמוד על שלך וכך תקבלי מה שאת רוצה באמת,וגם לרצות את זה.
את צריכה להאמין שתקבלי את הזוגיות הכי יפה שאת רוצה להגיע אליה ואת כל החבילה גם כן (ילדים, אלא מה).
את צריכה להבין, שקודם כל זאת את , כי אם תשקיעי קודם כל בעצמך, לעולם לא תרגישי מנוצלת, כי את תיהיי מלאה קודם כל.וכך יהיה לך כוח לאחרים.
את רוצה להאמין, שאת אדם טוב, ואת אכן כזאת, אבל מה לעשות שגם לך היה קשה בחיים ולפעמים זה יוצא החוצה,אבל זה לא עושה אותך אדם פחות טוב.
אני מאחלת לך משפחה חמה ואוהבת ותומכת,אני בטוחה שתוכלי ליצור כזו.
תמיד תייהיה שלמה עם הבחירות שלך ותתחברי אליהן, לא משנה מה אומרים לך מהצד.
קומי כל יום בבוקר ותאהבי את עצמך קודם כל , כי את הכי ראוייה לזה בעולם.
שכל יום שלך יהיה נפלא מקודמו כי אלה הם החיים שלך.
ואת החיים שלך את בונה ולכן את צריכה לבחור מה שהכי מתאים לך ולא לאף אחד אחר.
חייכי ואז העולם יחייך אליך חזרה.
את אדם טוב האמיני בזה.
רק לך יש אחריות על חייך חיי אותם בצורה הטובה ביותר עבורך.
מאחלת לך כ-ל טוב, אהבה, פריחה שגשוג והגשמה עצמית בכל דרך שתבחרי.

מזאת, שאת חשובה לה ועומדת מהצד וחושבת שיכול להיות לך כל הטוב שבעולם @}

גיסה של

מכתב כל-כך אמיתי. תודה שכתבת אותו כאן.

הייתי שולחת אותו (או דומה) לגיסתי הבעייתית, אלא שזה רק היה מעצבן אותה יותר

.

אין לי כל כך מה לייעץ, אבל דבר אחד חורה לי.
את מציינת את שמך ואת שמה כולל שמות המשפחה בלי לחשוב מה זה עלול לעשות לה.
אני מציעה לך לשנות ולהשתמש בשמות בדויים.
שמירה על כבודה לא סותרת פנייה לעזרה.
הרי ייתכן שמישהו ממקום עבודתה רואה את הכתוב או שכנים, חברות והרי מדובר לא בדברים חיוביים.

ההודעה הנ"ל כמובן מיועדת לאנגליה רוזנטל.

גם לי יש גיסה כזאת. היא נשואה לאחי. המקרה המצער הוא שהוא לא מדבר איתנו בגללה (מעצם העובדה שהיא אשתו והוא לא רוצה להרגיז אותה)
וככה איבדתי אח. פעם עוד חשבתי שאני יכולה לאהוב אותה, שתהיה לי עוד אחות, הרי אנחנו כמעט באותו גיל. הפסקתי לפנטז, היום אני ממש לא סובלת אותה, ודי טוב לי עם העובדה שאני לא חייבת להיות נחמדה אליה בפעמים הנדירות שאנחנו נפגשים. אבל זה יושב באיזה מקום כזה בבטן ומציק, ואני לא מצליחה להרפות, לא עד הסוף. זה מין חור שחור כזה, שאי אפשר למלא אותו. לפעמים יכול להיות די מייאש. הצעתי להורי להזמין את כולם לטיפול משפחתי, אפחד לא הסכים לבוא.
אגליה היתה איזה התקדמות אצלכם?

שלום ג'ינ ג'ית

אמא נמרה הוא כינוי שלי, שיש לו אמנם קשר למציאות, אבל אם מישהו מהמשפחה או מהחברים יקרא כאן הוא לא יקשר בינה לביני.

כך נשמר הכבוד במידה סבירה.

<בואי נאמר שאפילו אם ההורים שלי או הורי בעלי יקראו כאן יקח להם הרבה זמן ורצון טוב להבין שזה הכינוי שלי . מה שיכול להסגיר הוא רק התוכן, ואת תוכן הלוואי והייתי יכולה לשנות>

יופי!

_המקרה המצער הוא שהוא לא מדבר איתנו בגללה (מעצם העובדה שהיא אשתו והוא לא רוצה להרגיז אותה)
וככה איבדתי אח._

מיכל, אולי זה לא מתאים ל דף תמיכה מסוג זה, אבל רק רציתי לציין שאת לא יכולה להאשים רק אותה בזה שאחיך לא מדבר איתך. גם לו יש אחריות על העניין.

מיכל, אולי זה לא מתאים ל דף תמיכה מסוג זה, אבל רק רציתי לציין שאת לא יכולה להאשים רק אותה בזה שאחיך לא מדבר איתך. גם לו יש אחריות על העניין.

מיכל ,לצערי אני מסכימה לחלוטין עם אמירה ,זו לאחיך יש 50 % בעיניין חוסר הקשר..
מנסיון ענף בעיניים משפחתיים.

מעצם העובדה שהיא אשתו והוא לא רוצה להרגיז אותה
מיכל, אני מצטרפת לטוענות שלאחיך יש חלק - הנה, בעצמך ציינת שהוא בוחר לא לדבר אתכם. (לא יודעת אם זה רלוונטי, אבל לי היו הרבה שיחות עם אחי בתחילת נישואיו) לפעמים הוא לא ראה דברים שקרו, לפעמים ראה ולא היו לו רעיונות כיצד לעשות אחרת. זה שיפר את היחסים איתו.

יש לי שלוש גיסות, והדבר הראשון שאמא שלי הכניסה לי לראש שהרגש הבסיסי אליהן חיב להיות חיובי, כי הן אלה שיבלו עם אחיי עד 120 והן האמהות של אחיניי. זה לא אוצר להתעלם מכל שאר הרגשות שלי, אבל כל כעס ש'ינבוט' על מצע חיובי יהיה מן הסתם מרוכך וסובלני יותר.
אגב, החברה הכי טובה שלי היא גיסתי לשעבר, אין סיבה שאפרד ממנה רק בגלל שאינה גרה עם אחי יותר - וזה הדבר הראשון שאמרתי לו לאחר שסיפרו לי על הפרידה. אני אוהבת גם את אשתו השניה - הרבה יותר מרגש חיובי בסיסי. ולפעמים כשאני כועסת/רוגזת/ נעלבת מאחת מגיסותי אני מנסה לחשוב איך הן רואות אותי, והאמינו שגם אני לא תמיד צדיקה.
אולי תשבו גם אתן, האם אתן לא מספרות רק צד אחד של המטבע, מזלזלות קצת באחרות שאולי לא חושבות כמוכן, תולות את כל הפגמים במרשעת שנישאה לאח היקר שלכן, מאשימות את הגיסה בקשר הגרוע שלה עם אמא שלכן כשאולי הן בכלל לא מתחברות מטבען ואולי אמכן היא לא חמות הכי הכי.
תחשבו על זה.....

פלוני אלמוני,
יש לי גיסה אחת ושאני נמצאת עם אחיה מזה 8 שנים אף פעם לא היה בינינו קשר חם/אוהב/חיובי, אבל היתה תקופה מסויימת של התקרבות , שהיום אני ידועת שנעשתה בצורה לא טובה משום שאני באתי עם רצון לעזור לה לשפר את חייה, (האמת זה מה שהאמנתי שהיא רוצה),והיא פשוט שיתפה פעולה,אבל מה שהסתבר מאוחר יותר היה שהיא פשוט נגררה אחרי, ולא אהבה כלל את מה שקרה בינינו והרגישה מאוד פגועה מהיחסים עד למצב שבוא אני פישלתי וזה הביא לעוד ריחוק ונתק שגם ככה היה,
העיניין שאני היום מתלבטת לגביו הוא הקשר בינה ובין אחיה (אישי כאמור) איננו קרוב, והוא מסתובב בעיקר סביב עינינים תכניים, הקשר איתי טעון יותר, משום, שאני מאוד איך לומר לא תכני וזה מוציא משתינו בוא נגיד לא את הכי טוב, מה שכן, אני בדילמה אם ליצור את הקשר שקיים לא קיים, או לתת לשני האחים את הזמן שלהם - המחשבה הבעייתית היום היא שהאח לא ממש משקיע ואין לו כוח ואני מרגישה כמו נתקעת כאילו שזה לא מקומי, אני לא ממש יודעת איך לנהוג בימים אלה, וגם משום שאני מרגישה שהיא מרחיקה אולי לא בכוונה אבל זו התחושה , אותנו מעל פניה, ואני מרגישה שכדי ליצור עימה קשר שיהיה משותף עם אחיה זה להתערב המון בחייה שאני לא ידועת אם היא מעוניית בכך..
רעיונות ?

חיפושית
החיים הם לא מדע מדויק, אבל ממה שאני רואה אצלי ואצל חברותי, טיב הקשר בין גיסתך ואחיה ותכניו אינם דומים לקשר בין שתי נשים - גיסות. נכון שקשר דם הוא חזק ביותר, אבל האם יש את אותו ה'טעם' לקפה שאת שותה עם אחיך לבין זה שאת שותה עם חברה, מה לעשות, נושאי השיחה הם פחות טכניים ויותר רגשיים, אפשר למצוא תמיד נושאי 'מזג אויר: ילדים, בגדים, עבודה, סיפורים קטנים מפה ומשם, ספר שקראת וכד'. הכוונה שלי שקשר טוב אינו חייב תמיד להיות בעל איזה שהוא פועל יוצא או להביא למעין תוצאה, אלא פשוט שנעים להיות יחד, ואפילו סתם לשבת עם הילדים יחד ולשתוק, או לצאת לחנות בגדים, תתפלאי שלפעמים נעים לצאת לעשות גם את הקניות השבועיות יחד, את לא פותרת לה את הבעיות שלה ולא גורמת לה תחושה מעיקה או שהיא נגררת. סתם משהו נחמד/נעים לעשות יחד, אפילו לא חייב להיות ממש כף. זה נותן המון תחושת ביטחון בקשר, ואמון. את מכירה את גיסתך, תציעי משהו מתאים, שלא יהיה חדירה לפרטיות או שתלטנות, סתם משהו שגם את לא 'תקריבי' הרבה למענו, ותראי מה יצא מזה.
אל תשכחי: כגודל הציפיות כן גודל האכזבות.
ולא חייבים תמיד קשר רציף, אני למשל, כשיש לי תקופה רעה או לחץ ואין לי חשק לראות אף אחד, כדי שלא יהיו אי הבנות אני מצלצלת לתא הקולי ומשאירה הודעה קצרה בנוסח :'עכשיו אני במצב רוח רע,אני לא יודעת מתי הוא ישתפר אבל תדעי שאני עדיין אוהבת אותך', וזהו, זה עושה המון, היא לא תנדנד לי עד שאחזור לעצמי ואני לא אאבד חברה.
שלא תחשבי שכך זה עם כל גיסותי, אני עדיין נזכרת בעלבון בגיסתה (האמידה מאוד) שהזכירה לי בדיוק כשהיינו באירוע משפחתי שאני חייבת לה כסף (עשרים ש"ח) על משהו שביקשתי שתקנה לי, מגעילה. מאחר והיא גיסתי לא עשיתי מזה ענין, אך מאחר וקשה גם לי להגיש את הלחי השניה פשוט אמרתי שאני מחכה שתצבר ריבית עד שיהיה סכום כזה שבאמת שווה להזכיר אותו בתוך המשפחה - הגברת הבינה ומבחינתי הענין נסלח, למרות שכמו ששמת לב - לא נשכח, שאר גיסותי וגם אני אפילו לא נחשוב לבקש את הכסף חזרה (בסכומים סבירים מן הסתם).

חייבת לה כסף (עשרים ש"ח) על משהו שביקשתי שתקנה לי
איזה קטע! איזה הבדלי נורמות יש בין משפחות.
אני, למשל, אם ביקשתי ממישהו שיקנה לי משהו - אני מחזירה את הכסף.
לא להחזיר את הכסף, מיוזמתי, זה כמו לבקש ממישהו כסף. סתם ככה.
יש הבדל בין לבקש טובה שתקנה משהו בדרך אם אתה כבר שם, לבין לשלוח את גיסתך לקנות משהו ואחר כך אפילו לא לנסות להחזיר את הכסף. בעיני - חסר טקט, לכל הפחות.
נכון, זה גם חסר טקט להזכיר לך, בסכום קטן (אבל איפה עובר הגבול בסכומים? תשעים שקל זה כבר מספיק חשוב להזכיר לך להחזיר לי בבקשה?) - אבל היא בטח חושבת עלייך שאת חסרת תרבות, לא? ("מבקשת ממני לקנות ולא מציעה אפילו להחזיר לי את הכסף! רק בגלל שיש לי אז כל העולם מבקש ממני לקנות בשבילו על חשבוני? מגעילה!" P-: סתם, התסריט שלי כמובן, אבל פשוט לא כולם באים מרקע נורמטיבי דומה וכדאי לקחת את זה בחשבון).

יקירתי,
מה שעשיתי היה במסגרת הנורמה ביננו כבר שנים,
יצאנו יחד לקנות משהו והיא שילמה עבורי בכרטיס הנחה(עציץ). מה שאת לא יודעת הוא שאני קונה הרבה דברי עבורה וגם נותנת כסף לילדים שלה כשהיא בחו"ל וחסר להם וכד'. אני לא מבקשת וגם לא מקבלת ממנה את הכסף חזרה ומבחינתי בעיקר - לתת לאחיני זה לא לתת לאדם זר, לכן הגעיל אותי שהיא ביקשה את הכסף חזרה וסילחי לי אם זה לא בתחום הנורמה הגבוהה שלך, וסתם לשם חיוך, כשהיא ראתה עציץ פורח ענק בגינתי השבוע היא פשוט ביקשה לקחת אותו, לא לקנות ממני...
ביני לבין גיסותי האחרות ביקשתי במפורש, וזו יוזמה שלי, שלא לעשות חשבונות, אם אני מבקשת שיקנו כרטיסים להצגות או שאני קונה כל מני דברים, מאחר ואלה לא סכומים שמצריכים משכנתא , אין סיבה להתחיל חשבונאות.
ומה תעשי למשל אם ילדייך ילונו אצל גיסתך והיא תצא איתם לבלות - תבקשי חשבון הוצאות?
ואל תשכחי שלפעמים מצב כלכלי של משפחה יכול להיות קשה יותר לעומת אחרת ובא למישהו לפנק או לשמח או סתם להציע עזרה קטנה.
עובדה שעם גיסותי האחרות הכל הולך מצוין, בהתאם לנורמות שאני מעריכה, וגם הן.

נו, אם ככה אז זה ממש קטנוני מצידה. מה, היא פולניה?

ומה תעשי למשל אם ילדייך ילונו אצל גיסתך והיא תצא איתם לבלות - תבקשי חשבון הוצאות?
לא חושבת. אבל זה מקרה אחר: זה לא שביקשתי שגיסתי תיקח את הילדים שלי לסרט ולפיצה, נגיד, אלא היא החליטה.

אבל הנה, דווקא קרה לי מקרה שמזכיר את זה עם אחותי:
נסענו יחד לחו"ל ויצא שהם שילמו עלינו סכום נכבד במזומן (יצא כמה מאות שקלים) ממש בדרך ארצה.
אז כמובן שסיכמנו שנחזיר להם בשקלים בארץ.
והנה כעבור כמה ימים הלכנו לסרט עם אחייני (אנחנו הלכנו בהרכב מלא ולקחנו אותו איתנו).
אחותי מייד הזכירה לי להוריד מסכום החוב את עלות הסרט. ברגע הראשון זה הפתיע אותי, כי בכלל לא חשבתי שאני צריכה להתחשבן איתה אם אני מזמינה את אחייני לסרט. אבל בעצם מרגע שהיה חוב גדול, אז אחותי התייחסה לכל סכום שאני משלמת "עבורה" כאל הזדכות על החוב. אילו הייתי מזמינה אותו לסרט לא בזמן שאני חייבת לה, אני מניחה שהיא היתה מציעה להחזיר לי ואני כמובן הייתי אומרת שזכותי להזמין את אחייני. אבל היא היתה מציעה להחזיר לי.
אז באמת, הקונטקסט קובע הרבה.

'להבדיל' מגיסותי האחרות, גם זו פולניה (כמו כל היתר).
אבל כבר לשם הקוריוז, חמותי מגדירה את כולן כפולניות ו'נותנת בהן סימנים', אז זו למשל נקראת אצלה 'אוקראינית' שזה נחשב אצלה ממש עלבון.
וכדי ל'סיים מעגל' בנושא הכספי, אנסה גם להסביר את ההרגשה הטובה שיש לי כשאני לא עושה חשבונות כספיים 'בתוך המשפחה' (בסכומים סבירים כמובן) הדבר יוצר מעין הבדל בין משפחה לבין 'זרים' ולכן אני בעד 'קופה משותפת' שכזו.
עוד נושא שאפשר לשמוע עליו סיפורים (מצחיקים ובוכיים כאחד) הוא מתנות במשפחה, הכי שנוא עלי זה שלפעמים נקלעים לתחורות המתנה הגדולה/יקרה יותר, ז"א אם קיבלתי מתנה אז צריך לקנות בחזרה משהו לפחות שווה ערך.
כמו שהבנת ממה שכתבתי - אין לי בעיה עם זה, אבל נחמד לשמוע סיפורים מצחיקים (למה להתחיל את השבוע בדמעות) אצל אחרים.
יש כאלה שברגע אחרי שנתת את המתנה כבר ביררו כמה היא עלתה ואיפה בדיוק. ויש כאלה שתמיד, אבל תמיד, יחליפו אותה.
ולאותם שכאלה אני הכי אוהבת להביא מתנות שניקנו הרחק הרחק ו/או אצל אומנים בביתם והכי כף לשים מידבקה של בית עסק אחד על מתנה שניקנתה במקום אחר.
ושוב, שלא תביני אותי לא נכון, לא מדובר בדברים יוצאי דופן או יקרים וכד', סתם מתנות בנליות שמשמחות לבב, ובאמת עבור עמישראל הרחב אין שום סיבה להחליף/להעריך מחיר וכד'.

איך משנים את שם הדף?

במקום גיסתי ואני , צ"ל : גיסתי ואני .

אח, איזה כיף שבמשפחתי יש די הסכם "לא מביאים מתנות".
אם כי יש לי גיסה אחת שתמיד מצליחה למצוא לילדים שלי מתנות מוצלחות, ולכל מיני הזדמנויות (מוצלחות, אבל אני ממש לא צריכה, אין פה יותר מקום אפילו לפאזל שטוח). יש לה בית מלא צעצועים, בגדים לילדים וציוד, ולא חסר לה כלום. ממש לא נעים לי שאני לא מביאה מתנות בכל הזדמנות, וגם שאני אף פעם לא יודעת מה להביא לה. חבל שלא עוזר להגיד לה לא להביא מתנות...

היתה לי שיחה עם גיסתי,
והגענו למסקנה (ביחד ולחוד), ובאמת מאוד מאוד קשה ליצור משפחה חמה ומקבלת אם לא גדלנו ככה אף אחד מאיתנו וגם היום האמא הקושרת בין כולנו למשל ביום שישי נמצאת עם מידת כזו או אחרת של קרירות ..
עכשיו אחד הדברים שלי הכי מפריעים בכל העסק המשפחתי הזה הוא חוסר התקשורת, ואי היכולת לשתף בצורה פתוחה מכל מיני סיבות, וגיסתי חושבת שאני חושבת שאם הדברים יהיו פתוחים אז הכל היה יותר קל- וכאן אני יודעת שהיא טועה וגם אמרתי לה זאת - כי אני ממש לא חושבת שדברים הופכים להיות קלים יותר אם הם פתוחים אלא פשוט יודיעם שהם שם לא מסתירים שום דבר ועל זה אני מדברת, כמו כן שוחחנו על כך שהקשר בינה ובין אחיה לא ממש מקתיים אלא בהחרך שי ימי שישי ושאר ירקות - והיא אמרה והיא גם צודקת שאני לא יכולה להכריח את אישי בעצם להכיר בחשביות הקשר הוא צריך להבין את חשיבות המשפחה לגמרי מעצמו, אני רק מקווה שזה לא היה מאוחר מידי,
הסיבה שכל הדברים האלה מנקרים לי בראש הרמון בזמן האחרון זה משום שהבנתי כמה חשובה לי משפחה וחום וקירבה ולדעת שיש על מי לסמוך - ומאוד קשר לי עם זה שאין דבר כזה בחיי (אני לא ממש מיחסת בעל לצורך העיניין),
כמו כן שיתפנו בידיעה כי על קשר מכל סוג שהוא אם רוצים שהוא יהיה איכותי צריך לעבוד קשה ותמיד וזה עושה את כל העינין קשה יותר כשזה לא בא טיבעי...

על השיחה עם גיסתך!

לצערי, אין לי קשר מי יודע מה עם גיסתי, וחבל מאוד... חלמתי שנלך לקניות ביחד, נצלצל כשבא לי סתם לדבר, בלי לחשוב על תוכן השיחה. זה מציק אבל הבנתי ששני אנשים שאין בינהם קליק מלכתחילה, זה לא יעבוד. אך הכי חשוב, זה לכבד ולא לפגוע חס וחלילה.

הגיסים שלי אמורים להגיע לביקור מחו״ל. אני לא הכי אוהבת אותם, והאח של בעלי כנראה לא הכי אוהב אותי. למרות זאת, האחים מאד קשורים, ולכן הזמן שבו הם מגיעים הוא מאד אינטנסיבי. אבל אני נלחצת מזה, וזה גורם לכל העסק להיות עוד פחות זורם ונעים. אני נלחצת כי אני חייבת להסתדר עם מישהו שאני לא הכי אוהבת, ולא סתם להסתדר אלא להסתדר בלי חיכוכים כלל.
כל פעם שאני עומדת על דעתי וזה לא נראה לגיס (למשל, היינו ביחד בירדן, ואני רציתי לטבול עם הבן, אבל אשתו היתה בהריון והיה לה לא נוח (כנראה, היא לא אומרת כלום אף פעם), והיתה פרצופייה שלמה על זה שנכנסנו לחמש דקות)), אז הבנזוג נלחץ מזה שאחיו מתבאס, ואז נהיה יותר גרוע. יש גם בעיית תקשורת כנראה, כי עכשיו כשאני קוראת את מה שכתבתי, אני קצת מתפלאת על עצמי. אני בדרך כלל מאד מתחשבת בנשים בהריון.
אז בשנים שאחרי זה פשוט שתקתי, ושטפתי כלים וכאלה, אבל התבאסתי מזה, זה לא שאני מקבלת את המצב בשיוויון נפש ונהנית מהכלים. הרגשתי שזו המחוייבות שלי, כלפי חמותי המארחת וכלפי הבנזוג. השטיפת כלים גם היתה פיזית, אבל גם הרגשתי שזה כאילו דוחק אותי למקום המשרת, הלא נעים. לא הרגשתי שיש בכלל התחשבות בצרכים שלי, ושאני נדרשת להדחיק אותם בשביל לא ליצור חיכוכים ולהסתדר.
כשקצת עמדתי על דעתי (למשל כשהיה לי חשוב שהילדים לא יסיימו בילוי עם גלידה כשאני יודעת שחמותי מחכה עם ארוחת צהריים ואחריה עוד ממתקים), וגם על זה זכיתי לפרצופים. אפילו שלא מנעתי מהילדה שלו גלידה, אלא רק בילוי משותף עם גלידה. למען הסר ספק, גם לא ישבנו והסתכלנו עליהם בעיניים כלות.
ועכשיו הטקס השנתי עומד לחזור שוב. אני לחוצה מזה כבר איזה זמן. אני שונאת להיות לחוצה מזה מראש. עכשיו יש לי חשד ל cmvוהגיסה בהריון. הגיס לא מוכן לשאול אותה אם יש לה נוגדנים כי זה ילחיץ אותה. ברור לי שה cmv בא ממקום רגשי. אם היתה לי אפשרות הייתי מוותרת על כל הקשר איתם. אבל אין, אז אני אסתפק בלמצוא דרך להתנהל מולם בלי לחץ מצידי.

בקשה ממי שמזהה אותי - אנא שימרו את המידע לעצמכם. אתם מוזמנים להגיב כמובן.

לשתות קצת או לעשן צינגלה קטנה לפני המפגש .. אפשר להסתפק בלנשום עמוק לעיתים קרובות ולשנן מנטרות חיוביות ומרגיעות.להכנס לפרופורציות המתאימות . זה מה שאני עשיתי בעבר כשדיברתי הייתה עולה לי על העצבים . ולעשות איורור רגשות, לכתוב פה .

לחוצה יקרה,
כמה דברים היו לי מוזרים,
רצית לטבול בירדן עם הבן שלך וזה הפריע להם? למה? מה הבעיה שאת תטבלי בירדן והם לא?
רצית לא לאכול גלידה (לא מנעת מהם) וזה הפריע להם? מה הסיפור שלהם? (סליחה שאני כותבת בצורה לא כל כך מאופקת)
ממה שאת כותבת נראה שבאמת יש קצת השתלטות עלייך, אולי את אדם שקצת מוחק את עצמו, מניסיוני - האישי - זה בא מאיזה חוסר איזון פנימי, אי הפרדה ביני לבין האחר. אצלי.
כשאני הבנתי שאני זה אני והאחר הוא האחר - זה נשמע טריויאלי אבל זו הבנה פנימית מאוד משמעותית - דברים נהיו לי הרבה יותר קלים. עדיין הרבה פעמים יש נפילות וקשיים, אבל אם אני מצליחה לחזור להבנה של לא להתערב יותר מדי בחיים של אחרים - ולא לתת לאחרים להתערב בענייניי - המון דברים מסתדרים.
ומניסיוני האישי, כשמוחקים אותי - זה יוצר אצלי לחץ עצום. במיוחד כשהדברים לא כל כך מודעים אצלי, יש התנהלות שאני לא כל כך מבינה אותה, אבל לא נעים לי בה, ואז כשאני מבינה מה היה כאן - זו הקלה גדולה.
אני לא יודעת אם הדברים מדברים אלייך.
ייתכן שיש כאן עוד דברים, אולי אם תרחיבי על היחסים יהיה אפשר להבין יותר. אולי יש קשיים אחרים שעומדים ברקע.
שוב מניסיוני - היה לי תקל רציני מאוד עם גיסתי, ורק אחרי שעסקתי בו - עם עצמי - המון זמן ועם ייעוץ מבחוץ, הבנתי שברקע היה צורך שלה לקירבה שאני לא עניתי עליו, וזה היה הרבה הרבה קודם.
לגבי הCMV - ההתנהלות כאן היא לא פיירית כלפייך. תגידי אם ההתנהלות הבאה אפשרית עבורך - את אומרת לבעלך, "תשמע, הדבקה ב CMV בהריון משמעותה יכולה להיות מאוד קשה (ותפרטי). אני לא מוכנה לקחת את האחריות על זה. אם הגיס לא מוכן לשאול את אישתו אם יש לה נוגדנים לזה, אני לא מוכנה לארח אותם. " או - "תארח אותם אתה, אני לא אהיה בסביבה".
מה את אומרת? האם משהו מזה מדבר אלייך?

תודה לעונות! אכן, אלכוהול עוזר לי לשחרר לחצים, אולי אני אנסה

מגראס אני נמנעת בהנקה, אז אני אוותר הפעם לצערי, אולי בשנה הבאה (בתקווה שאני לא אצטרך, כי אני אהיה שלמה עם עצמי ועם המצב).
הטבילה בירדן הפריעה להם כי הם ישבו על הקרקע וצפו בנו ולגיסה ההריונית היה לא נוח. חמש דקות אחרי שנסענו, בנזוגי ואני כבר הבנו שהם פשוט היו יכולים לנסוע קצת לפנינו או לחכות חמש דקות באוטו, אבל באותו הרגע זה לא היה ברור בכלל.
לגבי הגלידה- זה היה אחרי בילוי של בוקר בגן שעשועים, ואני חושבת שלגיס היה תסריט שבו כולם אוכלים גלידה ביחד וזה הגראנד פינאלה של האירוע, ואני הרסתי את התסריט. ואז אני יוצאת הלחוצה שלא זורמת עם העניינים ולא מאפשרת לילדים גלידה והורסת לכולם. או הלא מתחשבת שמכריחה אישה בהריון לשבת על הקרקע, והיא מנומסת מכדי להגיד משהו ואז הגיס כועס עלי.
היו כל מיני דברים שהבלגתי עליהם, שקשורים למערכת היחסים עם הילדים, למשל כשהבת שלו עושה בלגאן ומאשימים אותם ומבקשים מהם לסדר (בזה גם הסבתא השתתפה). למשל כשהבת בת השנתיים וחצי חוטפת להם דברים וצועקת עליהם די! ואז ברור לכולם שהם עשו משהו לה, כי אחרת היא לא היתה צועקת די, ובכלל, הם בנים ואנרגטיים ולכן מופרעים, ואילו היא ילדה ואנגלייה ולכן בסדר. הדברים האלו קצת פחות העיקו עלי כי אני מסוגלת לראות שמדובר על ילדה בת שנתיים וזה מין גיל כזה לא פשוט לכולם.
נזכרתי בעוד אירוע שהרגיז אותי מאד: שני האבות עם הילדים שלי והילדה שלהם הלכו לגן שעשועים. אחד הבנים שלי נפל למים. חזרו דרך ארוכה ברגל, הילד מסכן ורטוב ומלוכלך. הסבתא מרשה לו להיות רק במרפסת. אני רוצה לרחוץ אותו, ואז הגיסים אומרים:לא, זה זמן האמבטיה של הבת בת השנה וחצי, ואנחנו לא רוצים להרוס לה את הרוטינה. יש עוד אמבטיה אבל גם בה אי אפשר (לא זוכרת למה). הילד בוכה, והם מתעקשים שקודם הבת שלהם בגלל הסדר יום. אני מתלבטת מאד. ואז אני רואה שלוקח להם קצת זמן להפשיט את הילדה (כנראה גם בזה יש רוטינה). הופ אני מכניסה את הילד למקלחת, דקה ונגמר. הם נכנסים למקלחת כשהוא כבר מתנגב, ושוב עושים פרצוף. בכלל, אסור להיות נוכחים או חלילה להפריע באמבטיה זה זמן קדוש עבורם, ככה שלא היה מצב לקלח את שניהם ביחד.
אני לפעמים מוחקת את עצמי (ואז מתרגזת על המצב). אני לומדת עם הזמן לשמור על הגבולות שלי אבל מול האנשים האלה יותר קשה לי לעשות את זה. אני לא כל כך מצליחה להבין למה.
מערכת היחסים ביננו היתה בסדר, עד שהבת שלהם הגיעה לגיל שבו לא כל הזמן על הידיים ושותקים. לפני זה היה בסדר גמור. איתו היה לי משבר גדול ביחסים כשהוא היה נשוי לאשתו הראשונה, ואז כשהם התגרשו הכל חזר להיות אחלה, ועכשיו שוב. הם שניהם מאד ממרכזים את הילדה, והיא כאילו מנטרלת אותם מכל יכולת לעשות משהו אחר (למשל לשטוף כלים כשהם מתארחים, אפילו אם אלו ששוטפות נמצאות בהריון מתקדם או עם תינוקת במנשא והשנייה בת 78).
הגיס ישאל את אישתו אחרי שאני אדע בוודאות אם זה cmv. שאלנו אותו קודם כי קיוויתי להימנע מבירור רשמי, מסיבות אישיות. אז אני מתגברת על הסיבות האישיות, מצאתי פיתרון שמאפשר בדיקות בלי יותר מדי בעיות עבורי. הגיסה לא אמורה לבוא אלינו, רק הגיס עם הילדה, ואחר כך אנחנו אמורים לפגוש את כולם אצל חמותי ובחתונה. אם לי היה עכשיו cmv אז גם לביתי הפעוטה היה גם כן. לא לראות אותם משמעו להישאר לבד עם הקטנה בערך עשרה ימים, כי אנחנו גרים רחוק, ואולי גם לא ללכת לחתונה משפחתית (?) אני לא יודעת אם זה עד כדי כך מידבק. זה פשוט כל כך הרבה אירועים, שהמחיר קצת כבד אם צריך לוותר על כולם, אפילו שתהיה בזה גם הקלה גדולה.

אני קוראת את צפריר שיפרון בדף אחר: אינך אחראי לרגשותיו של הזולת. אח, כמה נכון.
ובכל זאת אני מתקשה לתרגם את זה לפרקטיקה.

לחוצה, אני הייתי במצב מאוד דומה לשלך. אחיו של בנזוגי ובת זוגתו (שגם גרים בחו"ל) היו גורמים לי לתחושות מאוד קשות כשהם היו מגיעים. גם אני הייתי מרגישה נשכחת כי בנזוגי כל כך רצה להיות עם אחיו ואחיו רק הלך אחרי זוגתו שבהתחלה חשתי שאני פשוט נגררת אחריהם. זאת היתה הרגשה ממש לא נעימה. היתה הרגשת תחרות ביני לבין גיסתי, דבר שמאוד העיק עלי. ממש הרגשתי שאני אמורה להתנהג בצורה שונה ושגם בנזוגי מתנהג בצורה שונה. הפתרון שלי, לפחות חלקי, היתה לנטוש את בנזוגי במערכה. לא עזבתי אותו אבל כבר לא נסחבתי אחריו כשהוא רדף אחרי אחיו. מה שהוא גילה היה שהוא לבד, שאני כבר לא מאחוריו ולדעתי זה גרם לו לראות בבירור את המצב. אני חושבת שלבנזוגך יש תפקיד חשוב במצב הזה, הוא אמור ל"הגן" על האינטרסים שלך ושל ילדכם. אם אין קשר טוב אז אני חושבת שהוא צריך להתמודד מול אחיך ולתמוך. אני לא רוצה להלהיט את הרוחות אבל את לא צריכה להיות זאת שיוצאת הכבדה או המפריעה אם להם יש כל כך הרבה בעיות. אני משערת שעקב העובדה שהם באים מחו"ל גורמת למשפחה לכרכר סביבם אבל אולי יהיה לך טוב לקחת מרחק ולתת לבנזוגך להתמודד ולקבל החלעות? אולי אם הכל יפול עליו הוא יצטרך להחליט מה הוא רוצה ועל מה שווה להילחם?

לחוצה יקרה, קודם כל אני מקווה שלאט לאט את נהיית קמעה פחות לחוצה ולא יותר

לגבי מה שקרה בירדן, הם באמת יכלו לנסוע קודם או לחכות באוטו או לפחות להגיד אם באמת לא נוח לה. אני חושבת שזה לגיטימי לרצות לטבול בירדן.
לגבי הגלידה, אני מבינה שאת חושבת שכנראה היה לו תסריט - ז"א שהוא לא שיתף מראש, אלא התבאס כשהשתנו לו התוכניות שכללו אתכם אך שהוא לא התייעץ או שיתף אתכם לגביהן? עניינו, לא? הוא תכנן, אך לא בדק עם השותפים לעניין. האם את יכולה לשחרר את ההתבאסות שלו? בשני המקרים?
מהסיפור עם המקלחת ומשאר הסיפורים עולה תחושה שהם כאילו בתפקיד החלשים, הנזקקים ליותר התחשבות בגלל שקשה להם, אולי בגלל שהם לא בבית וזה קשה להם, אולי בגלל שזה האופי שלהם. מן קורבנות, שאולי פוגשת את זה שהם רואים אותך כחזקה ומוצלחת שהכל קל לה אז למה שאת לא תתגמשי, תתחשבי...
אבל הם לא רואים ילד שקר לו ומסכן במרפסת
ובאופן כללי מהסיפורים שלך נשמע שהם לא רואים הרבה יותר ממטר מסביבם.
אתם לא אוהבים אחד את השני, מה שמוסיף על הקושי להסתדר יחד.
תשמעי, אני מאוד מבינה את התחושות הקשות שלך ואת הלחץ. זה לא הוגן מה שהם דורשים ממך, וכן, גם לך יש צרכים, שהם לא מתחשבים בהם.
אני לא חושבת שאת צריכה לעשות שמיניות באוויר כדי לדעת לגבי ה CMV.
אני מניחה שהגיסה מסתובבת בחנויות, תחבורה ציבורית, ואירועים בהם היא עלולה להיות חשופה ל CMV בדיוק באותה מידה שבה תהיה חשופה אם את והיא תהיו באותו אירוע, או אם הבת שלה ובעלה יגיעו אלייך.
אני לא חושבת שאת צריכה לוותר על חתונה!

לא לראות אותם משמעו להישאר לבד עם הקטנה בערך עשרה ימים, כי אנחנו גרים רחוק
למה עשרה ימים, ולמה לבד?

אם אני מנסה ככה לנסח מה אני מציעה, זה שכן תעמדי על הצרכים שלך, תוך כדי שאת הוגנת כלפיהם, תתחשבי עד כמה שאפשר - בלי לוותר על מה שחשוב לך, ותשחררי את עצמך מהרגשות שלהם
וגם תצמצמי מגע עם מה שעושה לך לא טוב, אבל אל תוותרי על מפגשים משפחתיים שחשובים לך, בגללם. כמובן שאם את כבר מכירה סיטואציות שיכולות להיות נפיצות, אז אולי את יכולה להתארגן מראש כך כדי לנטרל אותן,
עכשיו כשאני כותבת את זה זה נראה לי מצד אחד - להשקיע הרבה אנרגיה, להתעייף, ממשהו שאמור להיות נעים וממלא, ומצד שני - התנהלות שיכולה להיות עבורך אוסף של שיעורים שמתוכם את לומדת וצומחת וגדלה.
מקווה שמשהו מזה מסייע...

אה, ומה שכתבה פלונינית נראה לי ממש לעניין.
מעניין אותי מה את אומרת על זה

הם פשוט אנשים חוצפנים שחיים בסרט שהשמש זורחת להם מהתחת. תתרכזי בעצמך .עם אגואיסטים יש לנהוג באותו האופן. מילא למחוק את עצמך בשביל שקט תעשייתי, אבל ילד קטן שזקוק לאמבטיה לא צריך לחכות להם. חצופים! לפני שנולדו לי ילדי הבלגתי המון עם גיסתי , מאז שנולדו אני עומדת על שלי ונחשי מה? היום אנחנו חברות טובות.

תודה רבה על כל התגובות! הן מאד מחזקות אותי ואני הגעתי למסדרונות דומות בעצמי, בפרט לגבי החוסר אחריות לבעסה שלו על דברים שבאמת לא קשורים בו.
לגבי הcmv, עשיתי בדיקות דם ונראה. אני גם חושבת שאם לא הייתי חושבת שזה זה אז לא היה קורה כלום, ועצם המחשבה מעוררת מחול שדים ואולי חבל.
אני רואה בזה הזדמנות למסע אבל הוא נמשך כבר המון שנים. אני מקווה שהשנה יהיה יותר טוב מבחינתי. אני כבר הרבה פחות לחוצה.

לגבי מה שכתבה פלונינית, אכן היא צודקת. במקור תיכונית ללכת לרק חלק מהזמן, אבל אחרי שיחה עפה בנסוג דברים התבהרו והציפיות הובהרו וזה מאד מעודד.

מסכימה מאוד עם מה שכתבו מעלי בנוגע לעבודת שחרור עצמי מהקשיים של אנשים אחרים. אין לנו השפעה על כך - צריך קצת צניעות אולי כדי להבין את זה. אנחנו לא עד כדי כך רבי השפעה...

הרבה מאיתנו, שרגישים לסביבה יותר מלעצמם נוטים להתחשב -מידי . אחרי שאנחנו מתחשבים - מידי ומתחילים להרגיש לחוצים ומדוכדכים כי אף אחד לא מתחשב בנו כמו שאנחנו באחרים- אנחנו נוטים להקצין את התנהגותנו ואפילו גורמים לאחרים להאשים אותנו בהכל...

לחוצה, נראה שגיסתך משליטה את רצונותיה בשתיקותיה ובפרצופיה גם על גיסך. אני מבינה שגם עם אשתו לשעבר הוא איבד את עצמו ביחסים?
מכירה מקרוב, גם לנו יש גיסה כזו במשפחה, תמיד עם פרצוף חמוץ, לא מחייכת לא משתחררת, נראית סובלת ואחי זורם איתה.עם השנים למדנו ללמוד ליהנות, גם כשברקע פרצוף שמביט עלינו בעליונות מה. אם יש לה בעיה- שתגיד או שלא תבוא. אנחנו נשארים כמו שאנחנו. יש לה קיטונות של מרמור שאנחנו בהחלט מבינים ממה הוא מופרה וממה משריש, אבל אין לנו יכולת להשפיע עליו בשום דרך, כי זה אומר שנאבד את עצמנו בסיפור וגם אז לא תהיה מרוצה! בשנים האחרונות המצב החמיר, לאחר שאבי נפטר ועוד יותר - כשאמי הפכה לסיעודית. אחי וגיסתי חושבים להשליט את רצונותיהם והחלטותיהם על המשפחה (בכל מה שקשור לאמי הסיעודית למשל) ואנחנו פשוט לא מעוניינים בשלטון יחיד.

לחוצה, עם השנים הבעיות האלו רק מחמירות, כי פתאום ההורים מתבגרים וזקוקים שידיהם יתמכו בהם. צריך לשתף פעולה אחרת הנטל נופל על חלק מהילדים.
אני מאמינה שעשינו טעות גדולה בזה שכל הזמן התחשבנו בהם ויזמנו "שלום בית" תוך כדי התעלמות מהפגיעה שפגעו בנו, רק כדי שיהיה נחמד והנכדים יוכלו להיפגש. אחותי הגדולה נוטה לנקוט בשיטה " עכשיו אתנהג כמוהם והם ילמדו עכשיו מה זה". אז זה מחזיק תקופה עד שהזמן מחליש את הכעס (שלנו לפחות) ואנחנו שוב יוזמים שלום בית. בעיני זה לא עובד בכלל. בסופו של דבר נוצר רק נתק גדול יותר ומרמור עמוק ומושרש יותר בשני הצדדים.
הדרך היחידה, היא להעלות את הבעיה בצורה הכי ישירה והכי פתוחה ולהקפיד שלא ישתחלו שום משפטי ארס ציניים. לחשוב ולתכנן כל משפט ולבנות אותו בצורה חכמה. אפשר להשתמש ב סמס לעניינים פשוטים וכל לנסח בצורה טובה. זו הדרך שאני ואחותי נוקטות בה בשנים האחרונות איתם ואני חייבת להגיד שבזכות הדרך הזו, אנחנו מצליחים לשתף פעולה בכל הנוגע לאמי. נכון שהיחסים לא חמים כמו שאמורים להיות. קשה להם עדיין שלא מקבלים את דעתם ללא עוררין. היינו צריכות לעשות זאת בעבר כשהיו כל מיני עניינים קטנים כמו פינוי שולחנות ושטיפת כלים. הבלגנו ונתנו להם לחשוב שהכל אפשרי אצלנו. הכל יעבור בסוף. כל כך פשוט היה לבוא ולהגיד- הייתי רוצה שנחלק את עבודת הפינוי בחג הזה. בואו נקבע מראש ואחכ לא תהיה הרגשה לא נעימה. או- להתעקש על תכנון ארוח וביקור אמא שלי בחגים, מראש ולא לחכות עד שיזמינו, כי תורם ובסוף, ברגע האחרון לגלות שהם לא יכולים ואפילו לא הטריחו את עצמם לחשוב מה עם ההורים.

לגבי התנהלויות יום יומיות מפתיעות- תנסי כמה שאפשר לא לענות מיד, להגיד "אחשוב על זה", לא להראות חיבת יתר והתלהבות יתר שאת לא ממש מרגישה ומצד שני לא להסתגר לחלוטין ולאבד קשר, כמו בהדחת הכלים לבדך ובמין קורבנות שכזו.
לגבי cmv...שוב התחשבות יתר שהיא לא הייתה עושה למענך. לדעתי פשוט לכתוב לה סמס פשוט וענייני , ישירות אליה, שיש חשד ואת עושה בדיקה או לא (טרם החלטת) ושנראה לך חשוב ליידע אותה. שהיא תשבור את הראש מה היא עושה עם המידע הזה. דברי איתה ישירות ולא דרך בעלך וגיסך. זה גם מאוד מכבד לדבר אל אדם ישירות ולא בדרך עוקפת. אני מאמינה שגם לה יש קשיים לבטא את רצונותיה, אבל אין לך שליטה על זה. זו נשארת העבודה שלה עם עצמה.

מקווה שתרמתי. בהצלחה

קחי לך כמה דקות עם עצמך בנחת.
תבחרי שאלה אחת שאת רוצה לקבל עליה תשובה.
תקפידי שהשאלה תהיה קשורה בך. (לא באדם אחר)
שאלי את השאלה והביעי כוונה לקבל עליה תשובה.
ו... חכי

הכי טוב לעשות את זה לפני השינה.
בבוקר בדקי האם התקבלה תשובה.
בהצלחה
(@

תודה, מחליטה, זה נשמע מאד מאד דומה למה שקורה אצלנו, בשינויים מינוריים. אצלנו הפרצופייה היא אידיאולוגית. יש קהילות אירופאיות שבהן זה נחשב כדרך לגיטימית להביע את עצמך. אני חושבת שהגיס לקח את זה לקיצוניות, כי היא בסך הכל אדם נעים וסימפטי, אפילו שהיא לא מביעה את הצרכים שלה. זה גורם לגיס לנסות להביע את הצרכים שלה בעבורה, ואנחנו אף פעם לא בטוחים בפרשנות של הגיס.

חני בונה, התוכלי לפרט? נשמע כמו שיטה מעניינת...?

חני בונה, התוכלי לפרט? נשמע כמו שיטה מעניינת...?
כשיש לנו "אישו" עם אנשים קבועים, בדרך כלל משפחה קרובה או משפחת בן הזוג,
זו הזדמנות להתבוננות עצמית.
האישה היקרה שהעלתה את הבעייה מתעייפת בהתנהלות שלה מול משפחת בן הזוג.
היא יכולה לשאול נניח את השאלה הבאה:
איך אני יכולה להקל על עצמי?
או: מה יעזור לי לנשום טוב יותר כשאני מולם בסיטואציות שהזכרתי?
ואז לחכות. לתת זמן לשאלה לשקוע ולתשובה לעלות.
ואולי לשכוח מהשאלה. (אם תחכה לתשובה ולא תרפה זה יוצר מאמץ. כשנמצאים במאמץ אי אפשר לשמוע את התשובה שהתקבלה. ).
הזמן הטוב ביותר לעשות זאת הוא לפני שינה כי אחרי השאלה הולכים לישון ואין מאמץ

ובבוקר פעמים רבות התשובה קופצת מאליה לתודעה.

תודה! מעניין.