סיפור ילדות
נשלח: 02 נובמבר 2007, 18:42
היא נולדה אל העולם.... קטנה ומתוקה....
סביה הגיעו מארץ רחוקה ועזבו את חייהם הארוכים רק כדי לראותה, הוריה גם כן גבעולים דקים וטריים בארצינו היפה... הם הצטופפו 9 אנשים בדירה סכורה וקטנה בת ארבעה חדרים ועם זאת המלאכית הקטנה זכתה בחדר משלה היא הייתה הילדה הכי מאושרת בכל העולם...
כולם מפנקים אוהבים ודואגים והיא התנהגה למופת ... ולמה להתנהג רע? הרי יש לה הכל!
משמלאו לה שלוש שנים עזבה את המושבה והגיעה יחד עם הוריה לעיר הגדולה כשסבא וסבתא הרחק והילדים בשכונה לועגים לה ולמבטאה וההורים חוזרים על אותם המילים פעם אחר פעם: אין זמן, אין כסף, יש המון עבודה....
המלאכית החלה להשטנות... ולא לטובה... בהתחלה היא הסתגרה הייתה שקטה אך עם הזמן החלה להפוך למפלצת קטנה ומטרידנית .....
היא הייתה תמיד עם מטפלות ובגיל ארבע הלכה לגן אלה היו זכורות לה כשנותיה היפות ביותר... בלי דאגות ....
כשעלתה לכיתה א' התחברה עם עוד בנות אחרות.... אך המטרידנות נשארה עכשיו היא הייתה מאושרת וגם הוריה כבר לא היו בחובות וכסף לא חסר להם... אך הרגלים קשה לשנות.... היא נהגה לריב הרבה ולהתווכח ולהידחף לכל דבר גם ם הוא לא נוגע לה כלל וכלל
עברו שנתיים עם מורה קשוחה שלא נתנה לשום מריבה להתפתח אך הדבר לא היה כך בחוג שלה חברותיה לספסל הלימודים הלכו איתה גם לחוג דרמה בוא היא חוותה על בשרה את החרם הראשון שהיה לה הבנות הקימו מועדון ותמיד מצאו סיבה לא להכניס אותה:"את לא לובשת וורוד" "למה לא הבאת נעלי ספורט?" וכך יצא שהיא נשארה לבד משהחלה כיתה ג' והמורה התחלפה הבנות השתחררו קצת והחלו להראות סימני התנגדות לנוחכותה אך היא לא שמה לב היא נאבקה בשיניה ובציפורניה להישאר במרכז העניניים היא הייתה בטוחה שאם תמיד תיהיה בסוד העניינים הכל יהיה בסדר ..... כמה שהיא טעתה.... ואז היא החלה להתרחק בלי שום סיבה נראית לעין.... אולי כי הבינה שאף אחד לא משתוקק להיות בחברתה ואול כי הבחינה שמאז כיתה ב' לא קיבלה אף הזמנה לא למסיבה ולא ליום הולדת....
כעת הייתה מבלה את ההפסקות בסיפרייה,בסריגה, בקריאה, בלימודים, או סתם מפטפטת עם אחת המורות, הספרנית או השומר....מהר מאוד היא שכחה איך לתקשר עם ילדים בני גילה ..... בכיתה ד' החליטה לחדש את הקשר עם ילדי הכיתה אךהם לא רצו בזה וכך התחיל החרם השני שלה הם היו מתאספים בחבורות הולכים אחריה אחרי בית הספר... קורעים לה את הבגדים זורקים לה את הטיק לבוץ קורעים לה את המחברות מרביציםומקניטים אותה אך היא לא שטקה היא לא הלכה בשקט והבליגה למרות קומתה הקטנה וגופה הצנום היא נאבקה בהם בשיניה בציפורניה ובאגרופיה הזעירים משחזרה הבייתה מופסדת מהקרב המתיש נפלה לחיקה של אימה ושפכה את ליבה בבכי תמרורים כשחלפה לה השנה לאם נמאס לשמוע על כך היא כבר הלכה למורה כמה וכמה פעמים ואותה תשובה הייתה באה פעם אחר פעם "ביתך לא יודעת להסתדר עם אנשים ... איני יכולה לעשות דבר" המורה הייתה גם מעודדת חרם על ילדים סוררים כך שהילדה לא התפלאה כשאימה הייתה חוזרת פעם אחר פעם עם אותה תשובה לכן לקראת כיתה ה' החליטה להעביר אותה לבית ספר אחר ....
הילדה הייתה בשוק כל הילדים הלא מוכרים האלה המורים והמנגים הכל כך שונים היא הסתגרה... יותר לא הציקה ולא הקניטה פשוט ישבה בפינת הכיתה עם ספר ושתקה.. שתקה בהפסקות שתקה בשיעורים שתקה בדרך לבית הספר שתקה בבית ושתקה בחוג היא לא חייכה אפילו פעם אחת באותה שנה... ורק ילדה אחת הייתה איתה לוקחת אותה ממקום למקום בידכאילו הייתה בובה שלה אבל לה... לה לא היה אכפת.. היא נכנסה לדיכאון.... לקח לה שנה וחצי לצאת ממנו ואז כבר הסתיימו הלימודים והיא הקטנה והעדינה הייתה צריכה לעבור למקיף
כעת כבר הייתה מוסנת מפני מעברים חדים והייתה מוכנה גם להיכנס לנבחרת של התעמלות אומנותית חבורת בנות במקיף קיבלו אותה בזרועות פתוחות והיא הייתה מאושרת! כל חייה השתנו כעת היא שוב חייה יש לה חברות טובות יש לה המון מדליות מהתחרויות והיא טובה בכל מה שהיא עושה היא אפילו קיבלה תעודת הצטיינות בלימודים!!!!
ואז הכל התפוצץ לה בפרצוף..... הבנות מהמקיף קראו לה ביומן והשמיצו אותה לפני כל הכיתה וכעת אף אחד לא רוצה להיות איתה העיפו אותה מהנבחרת כי לא הייתה גמישה מספיק וציוניה ירדו כי הייתה חולה לפרק זמן ארוך כעת היא נכנסה לשנתה השמינית בבית הספר ואפילו הספיקה להסתכסך קשות עם ההורים
היא פתחה בפניכם את ליבה את נשמתה ואת עברה
מה אומרים לילדה כזו? שאיבדה את כל מה שהשיגה שוב ושוב ושוב ושוב?
סביה הגיעו מארץ רחוקה ועזבו את חייהם הארוכים רק כדי לראותה, הוריה גם כן גבעולים דקים וטריים בארצינו היפה... הם הצטופפו 9 אנשים בדירה סכורה וקטנה בת ארבעה חדרים ועם זאת המלאכית הקטנה זכתה בחדר משלה היא הייתה הילדה הכי מאושרת בכל העולם...
כולם מפנקים אוהבים ודואגים והיא התנהגה למופת ... ולמה להתנהג רע? הרי יש לה הכל!
משמלאו לה שלוש שנים עזבה את המושבה והגיעה יחד עם הוריה לעיר הגדולה כשסבא וסבתא הרחק והילדים בשכונה לועגים לה ולמבטאה וההורים חוזרים על אותם המילים פעם אחר פעם: אין זמן, אין כסף, יש המון עבודה....
המלאכית החלה להשטנות... ולא לטובה... בהתחלה היא הסתגרה הייתה שקטה אך עם הזמן החלה להפוך למפלצת קטנה ומטרידנית .....
היא הייתה תמיד עם מטפלות ובגיל ארבע הלכה לגן אלה היו זכורות לה כשנותיה היפות ביותר... בלי דאגות ....
כשעלתה לכיתה א' התחברה עם עוד בנות אחרות.... אך המטרידנות נשארה עכשיו היא הייתה מאושרת וגם הוריה כבר לא היו בחובות וכסף לא חסר להם... אך הרגלים קשה לשנות.... היא נהגה לריב הרבה ולהתווכח ולהידחף לכל דבר גם ם הוא לא נוגע לה כלל וכלל
עברו שנתיים עם מורה קשוחה שלא נתנה לשום מריבה להתפתח אך הדבר לא היה כך בחוג שלה חברותיה לספסל הלימודים הלכו איתה גם לחוג דרמה בוא היא חוותה על בשרה את החרם הראשון שהיה לה הבנות הקימו מועדון ותמיד מצאו סיבה לא להכניס אותה:"את לא לובשת וורוד" "למה לא הבאת נעלי ספורט?" וכך יצא שהיא נשארה לבד משהחלה כיתה ג' והמורה התחלפה הבנות השתחררו קצת והחלו להראות סימני התנגדות לנוחכותה אך היא לא שמה לב היא נאבקה בשיניה ובציפורניה להישאר במרכז העניניים היא הייתה בטוחה שאם תמיד תיהיה בסוד העניינים הכל יהיה בסדר ..... כמה שהיא טעתה.... ואז היא החלה להתרחק בלי שום סיבה נראית לעין.... אולי כי הבינה שאף אחד לא משתוקק להיות בחברתה ואול כי הבחינה שמאז כיתה ב' לא קיבלה אף הזמנה לא למסיבה ולא ליום הולדת....
כעת הייתה מבלה את ההפסקות בסיפרייה,בסריגה, בקריאה, בלימודים, או סתם מפטפטת עם אחת המורות, הספרנית או השומר....מהר מאוד היא שכחה איך לתקשר עם ילדים בני גילה ..... בכיתה ד' החליטה לחדש את הקשר עם ילדי הכיתה אךהם לא רצו בזה וכך התחיל החרם השני שלה הם היו מתאספים בחבורות הולכים אחריה אחרי בית הספר... קורעים לה את הבגדים זורקים לה את הטיק לבוץ קורעים לה את המחברות מרביציםומקניטים אותה אך היא לא שטקה היא לא הלכה בשקט והבליגה למרות קומתה הקטנה וגופה הצנום היא נאבקה בהם בשיניה בציפורניה ובאגרופיה הזעירים משחזרה הבייתה מופסדת מהקרב המתיש נפלה לחיקה של אימה ושפכה את ליבה בבכי תמרורים כשחלפה לה השנה לאם נמאס לשמוע על כך היא כבר הלכה למורה כמה וכמה פעמים ואותה תשובה הייתה באה פעם אחר פעם "ביתך לא יודעת להסתדר עם אנשים ... איני יכולה לעשות דבר" המורה הייתה גם מעודדת חרם על ילדים סוררים כך שהילדה לא התפלאה כשאימה הייתה חוזרת פעם אחר פעם עם אותה תשובה לכן לקראת כיתה ה' החליטה להעביר אותה לבית ספר אחר ....
הילדה הייתה בשוק כל הילדים הלא מוכרים האלה המורים והמנגים הכל כך שונים היא הסתגרה... יותר לא הציקה ולא הקניטה פשוט ישבה בפינת הכיתה עם ספר ושתקה.. שתקה בהפסקות שתקה בשיעורים שתקה בדרך לבית הספר שתקה בבית ושתקה בחוג היא לא חייכה אפילו פעם אחת באותה שנה... ורק ילדה אחת הייתה איתה לוקחת אותה ממקום למקום בידכאילו הייתה בובה שלה אבל לה... לה לא היה אכפת.. היא נכנסה לדיכאון.... לקח לה שנה וחצי לצאת ממנו ואז כבר הסתיימו הלימודים והיא הקטנה והעדינה הייתה צריכה לעבור למקיף
כעת כבר הייתה מוסנת מפני מעברים חדים והייתה מוכנה גם להיכנס לנבחרת של התעמלות אומנותית חבורת בנות במקיף קיבלו אותה בזרועות פתוחות והיא הייתה מאושרת! כל חייה השתנו כעת היא שוב חייה יש לה חברות טובות יש לה המון מדליות מהתחרויות והיא טובה בכל מה שהיא עושה היא אפילו קיבלה תעודת הצטיינות בלימודים!!!!
ואז הכל התפוצץ לה בפרצוף..... הבנות מהמקיף קראו לה ביומן והשמיצו אותה לפני כל הכיתה וכעת אף אחד לא רוצה להיות איתה העיפו אותה מהנבחרת כי לא הייתה גמישה מספיק וציוניה ירדו כי הייתה חולה לפרק זמן ארוך כעת היא נכנסה לשנתה השמינית בבית הספר ואפילו הספיקה להסתכסך קשות עם ההורים
היא פתחה בפניכם את ליבה את נשמתה ואת עברה
מה אומרים לילדה כזו? שאיבדה את כל מה שהשיגה שוב ושוב ושוב ושוב?
