משתוקקת לילד
נשלח: 24 יוני 2004, 13:41
רציתי לשתף בתחושות שלי. אולי יש למישהו עיצה או נחמה קטנה. אני בת 25 נשואה חצי שנה. אני ובן זוגי ביחד 5 שנים.
אף פעם לא חשבתי שאני ארגיש כזה רצון לילד - להיות בהיריון ואז ללדת את התינוק המתוק שלי. בחודשים האחרונים אני מרגישה לפעמים באופן חזק את התינוק שלי קורא לי ורוצה להיוולד. כשאני רואה תינוק אני פשו ט נמסה .
הבעייה היא ששנינו סטודנטים ולא ממש עובדים אלא על סף להתחיל לעבודה ב"עבודה אמיתית". ואני מפחדת שהיריון ותינוק עכשיו יפגעו בתכניות האלה, לפחות בתכנית שלי להתחיל לעבוד - שיקשה עלי למצוא עבודה ושיקשה עלי להקדיש לפריצה לשוק העבודה את האנרגיות הדרושות.
בעלי מאוד בעד שנעשה ילד כשבאמת יהיה לנו הפנאי להקדיש לו. אני מכירה נשים צעירות שעשו ילד ראשון תוך כדי לימודים ושלחו את הילד למטפלת , אך אני לא מתחברת לזה. נראה לי שבעלי עדיין לא מוכן לילד - הוא גם בן 25 השתחרר מן הצבא לפני 3 שנים, ומיד התחיל ללמוד באוניברסיטה בלי שהיה לו ממש זמן לעצמו לדברים שלו. (שנינו כבר 3 שנים באוניברסיטה ולשנינו יש עוד שנה לסיום התואר בע"ה) הוא מאוד מתעניין עכשיו בתחביבים ספורטיביים - אמנויות לחימה, רכיבת אופניים, והוא עובר מן תהליך של להגדיר לעצמו מה הוא באמת רוצה לעשות. אם לפני שנה יכולתי להיות בטוחה שהוא ירצה לעבוד במשרה מלאה בשמחה, היום זה לא כך, ואני אשמח אם תהיה לי האופציה התיאורטית לשאת באחריות כלכלית בבית . אני מרגישה שיש דברים שהוא רוצה לעשות לפני שתהיה לו האחריות של ילד. אני לא רוצה לדחוף אותו או לשכנע אותו לעשות ילד. אני לא רוצה לומר לו שזה מאוד חשוב לי דווקא עכשיו גם כי אני רוצה שהוא יגיע לרצון שלו בקצב שלו וגם כי אני בעצמי לא שלמה עם זה. הרי אם נחכה עד שנהיה קצת יותר מסודרים , החוויה שלנו של להביא ילד תהיה רגועה יותר וגם הילד יקבל הורים פנויים יותר. אבל יש בי קול שאומר שהדברים האלה הם בכלל לא באותו סדר גודל. שהיופי והקסם שבתינוק לא עומדים בשורה אחת יחד עם היומיום ושבסופו של דבר מסתדרים . אבל יש בי גם קול אחר שאומר שבסופו של דבר עם אהבה לא קונים במכולת (אהבה לתינוק) ושאני צריכה להתאזר בסבלנות. אבל אז הקול הראשון אומר שחבל, חבל לדחות משהו טוב. חשש נוסף שלי הוא שהיחסים שלי ושל בן זוגי ישתנו. עכשיו אנו זוג צעיר שדואג רק לעצמו ואת הפנאי שיש לנו אנו משתדלים להקדיש לטיפוח הזוגיות שלנו ולתחביבים שלנו שמאוד חשובים לנו. אני חוששת שהתקופה שיש לנו עכשיו אף פעם לא תחזור אחרי שנעשה ילד.
דבר נוסף - אולי אני לא בסדר - אני חושבת על ילד לא כעל ילד ש ל נ ו, אלא כעל ילד ש ל י. אני רוצה תינוק כי אני רוצה תינוק ואני לא מתקשרת בינו לבין האהבה הגדולה ביני לבין בן זוגי. יכול להיות שזה סימן שעדיין לא מתאים שא נ ח נ ו נעשה תינוק .
אם יש למישהו עצה או חוויה לספר בהקשר הזה מאוד מאוד אשמח.
תודה.
אף פעם לא חשבתי שאני ארגיש כזה רצון לילד - להיות בהיריון ואז ללדת את התינוק המתוק שלי. בחודשים האחרונים אני מרגישה לפעמים באופן חזק את התינוק שלי קורא לי ורוצה להיוולד. כשאני רואה תינוק אני פשו ט נמסה .
הבעייה היא ששנינו סטודנטים ולא ממש עובדים אלא על סף להתחיל לעבודה ב"עבודה אמיתית". ואני מפחדת שהיריון ותינוק עכשיו יפגעו בתכניות האלה, לפחות בתכנית שלי להתחיל לעבוד - שיקשה עלי למצוא עבודה ושיקשה עלי להקדיש לפריצה לשוק העבודה את האנרגיות הדרושות.
בעלי מאוד בעד שנעשה ילד כשבאמת יהיה לנו הפנאי להקדיש לו. אני מכירה נשים צעירות שעשו ילד ראשון תוך כדי לימודים ושלחו את הילד למטפלת , אך אני לא מתחברת לזה. נראה לי שבעלי עדיין לא מוכן לילד - הוא גם בן 25 השתחרר מן הצבא לפני 3 שנים, ומיד התחיל ללמוד באוניברסיטה בלי שהיה לו ממש זמן לעצמו לדברים שלו. (שנינו כבר 3 שנים באוניברסיטה ולשנינו יש עוד שנה לסיום התואר בע"ה) הוא מאוד מתעניין עכשיו בתחביבים ספורטיביים - אמנויות לחימה, רכיבת אופניים, והוא עובר מן תהליך של להגדיר לעצמו מה הוא באמת רוצה לעשות. אם לפני שנה יכולתי להיות בטוחה שהוא ירצה לעבוד במשרה מלאה בשמחה, היום זה לא כך, ואני אשמח אם תהיה לי האופציה התיאורטית לשאת באחריות כלכלית בבית . אני מרגישה שיש דברים שהוא רוצה לעשות לפני שתהיה לו האחריות של ילד. אני לא רוצה לדחוף אותו או לשכנע אותו לעשות ילד. אני לא רוצה לומר לו שזה מאוד חשוב לי דווקא עכשיו גם כי אני רוצה שהוא יגיע לרצון שלו בקצב שלו וגם כי אני בעצמי לא שלמה עם זה. הרי אם נחכה עד שנהיה קצת יותר מסודרים , החוויה שלנו של להביא ילד תהיה רגועה יותר וגם הילד יקבל הורים פנויים יותר. אבל יש בי קול שאומר שהדברים האלה הם בכלל לא באותו סדר גודל. שהיופי והקסם שבתינוק לא עומדים בשורה אחת יחד עם היומיום ושבסופו של דבר מסתדרים . אבל יש בי גם קול אחר שאומר שבסופו של דבר עם אהבה לא קונים במכולת (אהבה לתינוק) ושאני צריכה להתאזר בסבלנות. אבל אז הקול הראשון אומר שחבל, חבל לדחות משהו טוב. חשש נוסף שלי הוא שהיחסים שלי ושל בן זוגי ישתנו. עכשיו אנו זוג צעיר שדואג רק לעצמו ואת הפנאי שיש לנו אנו משתדלים להקדיש לטיפוח הזוגיות שלנו ולתחביבים שלנו שמאוד חשובים לנו. אני חוששת שהתקופה שיש לנו עכשיו אף פעם לא תחזור אחרי שנעשה ילד.
דבר נוסף - אולי אני לא בסדר - אני חושבת על ילד לא כעל ילד ש ל נ ו, אלא כעל ילד ש ל י. אני רוצה תינוק כי אני רוצה תינוק ואני לא מתקשרת בינו לבין האהבה הגדולה ביני לבין בן זוגי. יכול להיות שזה סימן שעדיין לא מתאים שא נ ח נ ו נעשה תינוק .
אם יש למישהו עצה או חוויה לספר בהקשר הזה מאוד מאוד אשמח.
תודה.
@}