באופן טבעי

דפים למעקב ב-מה חדש:
דג חתול
הילד רוצה לנגן אבל לא רוצה להתאמן
להימנע משאיפות עבור ילדינו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
תבנית נוף
בלוג גינה גלילית
בישול עונתי
אישה מתבגרת

טבעות
לחופה נכנסתי בטבעת הראשונה של אמא שלי, שהסירה אותה כשהתגרשה אבל שמרה אותה גם אחרי שהתחתנה מחדש. לא עלה בדעתי לקנות טבעת, וכשהגיע היום שאלתי אותה והחזרתי מיד אחרי החתונה, לא מודעת לקרמה הלא-משהו שיש בהשאלה הזו. הבורות הזו כנראה שמרה עלינו.

את טבעת הנישואין הבאה קניתי כמה שנים אחר כך, כשהתגלה לי שקל יותר להסתובב בעולם כאישה נשואה. זה חוסך כל מיני אי הבנות. טבעת צרה, דקה ופשוטה, הכי זולה שמצאתי. היא הופנתה מלכתחילה החוצה, ובתור שכזו לא מצאתי לנכון להשקיע בה יותר מדי. בכל זאת הקשר בינינו היה חזק. היא באה מבחוץ אבל מצאה מקום חשוב בתוך חיי.

עם השנים היא הפכה צרה קצת. גדלתי, גדלנו, הנישואין גדלו, והטבעת נהייתה צפופה לי.

את הטבעת החדשה קניתי בבוכרה, בשוק הזהב. גדולה קצת יותר, עם שוליים מעוגלים יותר, וזהב רך שרואים עליו סימנים. שמקבל את הצורה של האצבע, ולכן הטבעת נראית לא לגמרי סימטרית, אלא טיפה אליפטית ולא מוגדרת. עם מספיק מקום למה שהחיים יחד הפכו להיות.

איזה כיף לנו. תודה.

איזה כיף לנו

נכון:) אני חשבתי מיד כשנכנסתי: יש! מצ'רה כותבת! כמה מגניב!

תודה!

סתיו
כל תשרי, כבר הרבה שנים, אני עושה תשליך משלי:
אוספת עלים יבשים, כותבת עליהם מה אני כבר לא צריכה ומוכנה להשיר מעלי, ושולחת אותם על פני הזרם, מוכנה להמשיך בדרכי בלעדיהם.

השנה נשרו ממני בעצמם כל כך הרבה דברים, והסתיימו כל כך הרבה סיומים, שהגעתי לעונה הזו בלי שום עלה מיותר. אני כבר עמוק בשלכת.
אני מוצאת את עצמי עכשיו רוצה לעשות משהו אחר:
לרוקן את הארגז שמלא בקופסאות של זרעים. לקחת את הזרעים שאספתי בשנה החולפת ובשנים שקדמו לה, ולפזר ולטמון אותם בכל מיני מקומות. גם במקומות שבהם לא אראה אם נבטו ולא אוכל לעקוב אחרי גורלם.
זה התשליך שלי לשנה החדשה.

שנה טובה!

machara6 בג'ימייל
(רק שתדעי שאני לא יודעת מי את. רק כאן באתר.)

נמלים

שביל נמלים שיוצאות מסדק בין הרצפה לקיר חיצוני, לקערת האוכל של החתולה - בחדר אחר.
בין עשרות למאה- מאתיים נמלים, חוזרות לסדק עם שללן - פרורי אוכל חתולים (עם השנים שמתי לב שהנמלים אצלנו מתעלמות מסוכר ולחם, ומתענינות בחלבונים מהחי)
ריססתי את נקודת הכניסה שלהן בחומר לא אקולוגי בכלל (לא מעשי לסתום את כל הסדק הזה)

הנמלים בתגובה: התקבצו לכמה ועידות לאורך השביל, בקבוצות צפופות כאלה, וממש אפשר לראות שהן מהרהרות בכובד ראש מה לעשות, מתיעצות, משתפות ובטח מתווכחות גם.
לאט לאט כל אלה שהיו על השביל התרכזו בקבוצות הדיון האלה. הן לא זזו כמעט וחשבתי שהן מתות או גוססות, אבל ברגע שנגעתי בהן התפזרו לכל עבר. הן פשוט מצאו נחמה בקבוצות האלה, כשלא ידעו מה לעשות.

טיטאטתי אותן החוצה ביד ענקים זדונה ובוטחת ונזכרתי שאנחנו לא יודעים כלום על כל מיני דברים.

@}

לא מעשי לסתום את כל הסדק הזה
אני שופכת נוזל כלים בפתח הקן כשאני מוצאת אותו.
או מפזרת אבקת עץ הנים.

("יד ענקים זדונה ובוטחת, יד מתבדחת שמה לאל")

אני לא חושבת שהקן שם, זו רק הכניסה מהעולם החיצוני
אבל אני אנסה

כן, הקן למטה. אבל נוזל כלים מרתיע אותן.

פחות רעיל ולא מתפזר כמו ריסוס.

החורים בחולצה - היא לובשת ג׳ינס? אני חושבת שכשנשענים על משהו (נגיד השיש בזמן הכנת אוכל או רחצת כלים למשל) והכפתור של הג׳ינס משתפשף בין המשטח הקשה לחולצה, זה יוצר את החורים האלה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

החורים בחולצה - זו תופעה מוכרת ונפוצה. יש דיונים ברשת על הנושא. יש תאוריות והסברים שונים לתופעה גם בעברית וגם באנגלית. ההסבר שכתבו כאן הוא אחד מההסברים. ומעניין לדעת - האם בתך לובשת ג'ינס?

תודה לשתיכן.
כן, היא לובשת - אך כך גם שאר בני הבית...

מסתורין.. מכל התיאוריות שנתקלתי בהן, זאת של השיש בכיור נראתה לי הכי הגיונית. האם ביתך היא רוחצת הכלים במשפחה :-p ?
כשנשענים על השיש החולצה מתחככת.. לכן טוב ללבוש סינר ..

בעקבות התשובות כאן יצאתי לרשת, ומסתבר שזו השאלה שמעסיקה את טובי המוחות מאז שפתרו את המשפט האחרון של פרמה.
חלק מההשערות הזויות ממש. זו של כפתור הג'ינס היא הנפוצה.
והבעיה - אם זה כך, אז אין בעצם מה לעשות חוץ מלא ללכת עם ג'ינס - גזירה שהציבור הספציפי לא יכול לעמוד בה.
נו שוין.

היי מצ'רה,
שאלתך בכירכ הזכירה לי דיון נשכח בפורום המיתולוגי (?) "אמנות הלידה":
http://www.leida.co.il/[po]message focus[/po].asp?q id=58737&r id=516441

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז אין בעצם מה לעשות חוץ מלא ללכת עם ג'ינס

יכול להיות שאפשר לבדוק אם זה עוזר להחליף את כפתור הג'ינס לחומר אחר ולא מתכת.

להחליף את כפתור הג'ינס לחומר אחר ולא מתכת.
בדרך כלל זה לא כפתור אלה ניט מתכת כזה, ואם מוציאים אותו נשאר חור בבד...
בכל מקרה, משחררת את זה. מסרתי את המידע לנושאת התעלומה, ואם יהיה לי משהו חדש לשתף בקשר לזה - מבטיחה.
אולי נייסד פרס לפותר העתידי של התעלומה? מכספי הקרן לפתרון המשפט האחרון של פרמה, - בטח נשאר שם עוד משהו...

תודה. ולך אני מאחלת לשנה החדשה כְּמוֹ עָנָן לְהִתְגַּשֵּׁם.