באופן טבעי

שוב זה קורה לי. פה שכנה כזו, ובפה דודה. האנשים האלו(בעיקר נשים, או שזה נדמה לי??) שרוצים לנהל לך את החיים, שרוצים להעליב, שדוחקים אותך, שמכריחים לאכול עוד ביס..................... מה עושים עם זה?

זו לא את זה הם.
פשוט שמים גבול וגם לא עוברים אותו.

זו לא את זה הם.

נו באמת. בן החמש שלי כבר יודע להגיד לא באסרטיביות ראויה כשסבתא מנסה להכריח לאכול עוד ביס.

זה לגמרי לא הם. זה רק את.

רציתי לשאול בת כמה את, רוזה, אבל למען האמת אני חושבת שבכל גיל שכנה או דודה לא אמורות לנהל לך את החיים אלא לחיות לצידך בכיף.

< כשנכנסתי לדף חשבתי שהתלונה המרכזית תהיה נגד נהגים על הכביש. ופה אני מסכימה - זה הם >

זה הם אבל גם אני שאני לא יודעת לשים את הגבול, שאני מרגישה בת 5 בעצמי שזה קורה.
איך עושים את זה?

זה אף פעם לא את. אף פעם, ותזכרי את זה טוב טוב.
פתחת לי את הדף בול בזמן. ואני בכלל רציתי להתייעץ לגבי אנשים, לא נשים, שכאילו עומד מתח מיני שמלחיץ אותי באוויר.

דף מעניין.
לוטם בבקשה תרחיבי. השארת אותי במתח חיובי.

רוזה, אני חושבת שעלית בדיוק על הנקודה- הנקודה בה אני מרגישה כמו ילדה קטנה מול מבוגר, ועם החינוך שאני קיבלתי-
לא אומרים לא למבוגר. מדברים יפה, לא מעליבים, ובהחלט לא אומרים מה שחושבים, כמו "תסתמי את הפה" או אפילו "מפריעה לי הגישה הזו".
בדיוק אותה גישה שהפריעה לי בלידה הראשונה. כי לא מתווכחים עם רופאים, ואם רופא אומר שעכשיו פוקעים את המים אז זהו, סגור.
אחד הדברים הכי חזקים שאני לומדת זה לעמוד על שלי, וגם לאפשר לילדים שלי לעמוד על שלהם, לא להטמיע בילדיי את הכללים החברתיים שהופכים ילדה לילדה קטנה ואשה בטיפול רפואי בבי"ח ל"לא יודעת כלום אז תשבי בשקט ותשתקי".

כשאני אומרת "ילדה קטנה" אני מתכוונת ברמה המזלזלת, כמו שיש אנשים שמדברים ליד ילדים כאילו הם לא שם או צוחקים כשהילד אומר משהו חכם, התייחסות מזלזלת. לצערי כיום ישנם אנשים מבוגרים שמתייחסים אלי או לילדיי ככה ואני עוברת למקום של הרבה כעס, אשמה, ותחושת חוסר אונים עד שאני מבינה מה קרה שם. לפעמים די במילים כמו "מה שלומך ילדה" המופנות אלי, ואני הופכת להיות ילדה, במטה קסם, ילדה קטנה ופגיעה ופגועה. זה בהחלט יכול לחרבן לי את מצב הרוח.

גם אני:-(
וגם:כפרה, מותק, , חמודה, חמודלה, או שמתייחסים רק לבעלי וממני מתעלמים כאילו אני אויר.
מצד שני, לפעמים אני חושבת:הי! זה טריק של האנשים האלו להרגיש עליונות!
ואז יש לי דרכים שאני פועלת ולפעמים עובדות
דרך אחת היא כשאני מרגישה מלאת רוח קרב. נניח מול איזו פקידה, או איזה דודה שעלתה לי כבר על העצבים. ואז אני מצליחה להיכנס בה. זה לא מושלם, כי המטרה שלי לא להיכנס בה אלא רק לעמוד על שלי בלי שירמסו אותה ולא להיות תוקפנית בעצמי.
כמובן שיש לפעמים את ה"מה את כל כך מתעצבנת?" בגרסאות כאלו או אחרות אבל אני מתעלמת. או שאני מתפרצת, תלוי בחומרת המצב
גיליתי שכשאני ממש מאמינה בצדקתי יותר קל לי לצפצף על הזולת.
אבל שוב, המטרה שלי לשמור על שלי ולא להיכנס למלחמות. שהן לחם חוקם של המעצבנים.

ולגבי מתח מיני:אני אשאל אותך שאלה קשה:את מרגישה טוב עם המיניות שלך?
היה לי בדיוק היום דיון על זה עם חברה על חברה שלישית שהיא יפה וחכמה וכל הגברים מעריצים אותה, אבל כיוון שהיא מרגישה טוב עם עצמה, היא ממש לא מאויימת ממתח מיני שעולה .
אני כמובן כן מאויימת מזה. למה?טוב, כנראה זה כבר לספה הטיפולית

זה קושי לעמוד מול "סמכות" - הורים, מורים, רופאים, וכו' וכו'. אנשים שמציגים את עמדתם בצורה נחרצת, והם כביכול יותר "יודעים" יותר "מבינים".

הפתרון: להתאמן לעמוד על שלי, בצורה תקיפה אך לא תוקפנית.
רוצה דוגמאות?

ממליצה על הספר איך להגיד לא בלי להרגיש אשם

רוצה דוגמאות?
כן!

שכנה כזו, ובפה דודה. האנשים האלו(בעיקר נשים, או שזה נדמה לי??) שרוצים לנהל לך את החיים, שרוצים להעליב, שדוחקים אותך, שמכריחים לאכול עוד ביס...

לדעתי, עד שאת לא מחוזקת מבפנים - להתרחק. פשוט ללכת, להתעלם, לא להגיב, לצאת מהחדר.
בת 5 לא יכולה להתמודד עם רמה מסויימת כזו של אלימות.

כשאת עובדת על הפנימיות שלך להתחזק, צעד צעד, במקביל. שם את בודקת עם עצמך בכל מקרה לגופו, האם זה נכון או אפשרי כרגע להתמודד מול זה, או לא.
כך לדוגמא, כשאת פוגשת בשכנה והיא .....ץ....ץת..תתצממ..... (אומרת מה שאומרת) את מעבירה לעצמך שאלה מהירה בראש:
"בת כמה אני?"
"מה יש לי עם האישה הזו?"
"האם היא אימא שלי?"
"אני רוצה להישאר פה ולענות לה?"
"אולי עדיף להתעלם? היא הרי כלום בשבילי..."

תראי מה מתאים לך ואיך מסתדר לך מול איזה מפגש. אבל זה העיקרון.

עבודה מקבילה - איפה את מול ההורים שלך? האם את יכולה לעמוד מולם, האם הם מנהלים את חייך?
אם כל אחד בעולם "מופיע מולך" כמו הורה, או לחילופין, מול כל אדם שני את חוזרת לגיל 5 יש כאן משהו שלך.
ובלי קשר, ואם קשר, אנשים הם אלימים ותוקפניים רוב הזמן!
העניין הוא לגדל בתוכך את ההגנה המתאימה, את הסינון הרגשי לתרגל - מה שלי ומה לא שלי.

הפתרון: להתאמן לעמוד על שלי, בצורה תקיפה אך לא תוקפנית.
אם מתחזקת בתוכה לא חייבת תמיד להיות תקיפה, יכולה בהומור או בעדינות להשיג את מבוקשה.

אני דווקא בעד הומור.
שמכריחים לאכול עוד ביס..................... מה עושים עם זה?
"תגידי, מה נראה לך, אני פח זבל?" או,
"תגידי, קשה לי לסיים, אולי בא לך לעזור לי?"

אולי כדאי להעביר לדף התמודדות עם בריונות ?

התמודדות עם בריונות עוסק במשהו אחר לגמרי - התמודדות של הורים מול בריונות שמופעלת על הילד
לדעתי לא לאחד

יש כמה דפים על אסרטיביות.