הסדרי ראייה תינוק
נשלח: 02 אפריל 2014, 15:44
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
התגרשנו. אלימות נפשית. איומים. עד היום. המערכת המשפטית נוטה שלא להאמין לי לחלוטין. מילים בסיגנון של אנחנו רואים הרבה האשמות שווא של נשים נגד גברים.
אין לך פנס בעין. אז הוא התעצבן פעם אחת... מה קרה...
עכשיו התינוק התחיל לישון אצלו, בן פחות משנתיים, הוא מגיב לא טוב, חוזר צרוד מרוב שבכה בלילה וביקש אותי. הוא עדיין יונק. בתחושה שלי חווה חרדת נטישה. המום כשרואה אותי שוב אוספת אותו מהמעון חזרה הביתה. לא רץ לזרועתיי כמו תמיד. מביט בחוסר הבנה, חוסר אמונה בי...כועס כאילו שנטשתי אותו. לוקח כמה שעות עד שהוא חוזר לעצמו. לצחוק, לשיר לדבר איתי. נקרע לי הלב והם לא מבינים...
אין לי כבר מילים לתאר... לכן המשפטים כל כך קצרים ומלאים בפסיקים. כבר אין לי אויר ובא לי לבכות. המערכת כל כך אטומה. מתייחסים אליי כאילו שאני אישה שקרנית שרוצה להרחיק תינוק מאביו אבל לא כך הדברים.
הוא לא יציב, הוא לא מטפל בו כראוי, הוא מפחיד אותי. כך היה בזמן הנישואים וכך גם היום. אם הילד חשוב לו איך הוא יכול לנתק אותו מאימו כשעדיין לא נגמל??? לשמוע אותו בוכה כל הלילה ?
למה המדינה הפכה לכל כך אטומה? הרווחה, בתי המשפט
אני חווה את הילד שלי, מרגישה אותו ורואה מה עובר עליו. אני אומרת לו בחיוך שהיום מהוא יילך לאבא, והוא לא רוצה. אומר "לא לא לא" ומרים את הכתף בתנועה של אי רצון ומצוקה. הוא אומר לי שבכה בלילה ורצה אותי. אבל אם אספר את זה יטילו עליי גם את ההגדרה של "הסתה" וניכור הורי"
יש מליון קבוצות של "זכויות גברים" ו"הורות משותפת" שם מאשימים נשים בהאשמות שווא נגד הגבר וניכור הורי ואין קבוצה של נשים כמוני שקורעים מהן את התינוק בגיל כל כך צעיר ואף אחד לא שם את הדעת שיש כאן מהלך נקמני של הגבר. נסיון לפגוע ולהתנקם באישה על הפרידה. קנאה תהומית ונקמנות אכזרית שלא ברור איפה הגבולות שלה.
כמה תינוקות כאלו יש שהמערכת המשפטית קבעה עבורם לינה אצל האב?
איפה אתן- האימהות שלא מקשיבים להן? איך יש הפלייה מתקנת עבור גברים בגירושין כשאנחנו עדיין חשופות לאלימות, איומים ונקמנות של גברים?
אני כבר לא יודעת מה לעשות. התינוק שלי חווה טראומה, המרחק מאימו הגיע בגיל מוקדם מדיי ולא מתאים למקרה ועדיין אין מאמרים בנושא שמתריעים בפני השלכות נפשיות של המהלך הזה. קולי לא נשמע
התגרשנו. אלימות נפשית. איומים. עד היום. המערכת המשפטית נוטה שלא להאמין לי לחלוטין. מילים בסיגנון של אנחנו רואים הרבה האשמות שווא של נשים נגד גברים.
אין לך פנס בעין. אז הוא התעצבן פעם אחת... מה קרה...
עכשיו התינוק התחיל לישון אצלו, בן פחות משנתיים, הוא מגיב לא טוב, חוזר צרוד מרוב שבכה בלילה וביקש אותי. הוא עדיין יונק. בתחושה שלי חווה חרדת נטישה. המום כשרואה אותי שוב אוספת אותו מהמעון חזרה הביתה. לא רץ לזרועתיי כמו תמיד. מביט בחוסר הבנה, חוסר אמונה בי...כועס כאילו שנטשתי אותו. לוקח כמה שעות עד שהוא חוזר לעצמו. לצחוק, לשיר לדבר איתי. נקרע לי הלב והם לא מבינים...
אין לי כבר מילים לתאר... לכן המשפטים כל כך קצרים ומלאים בפסיקים. כבר אין לי אויר ובא לי לבכות. המערכת כל כך אטומה. מתייחסים אליי כאילו שאני אישה שקרנית שרוצה להרחיק תינוק מאביו אבל לא כך הדברים.
הוא לא יציב, הוא לא מטפל בו כראוי, הוא מפחיד אותי. כך היה בזמן הנישואים וכך גם היום. אם הילד חשוב לו איך הוא יכול לנתק אותו מאימו כשעדיין לא נגמל??? לשמוע אותו בוכה כל הלילה ?
למה המדינה הפכה לכל כך אטומה? הרווחה, בתי המשפט
אני חווה את הילד שלי, מרגישה אותו ורואה מה עובר עליו. אני אומרת לו בחיוך שהיום מהוא יילך לאבא, והוא לא רוצה. אומר "לא לא לא" ומרים את הכתף בתנועה של אי רצון ומצוקה. הוא אומר לי שבכה בלילה ורצה אותי. אבל אם אספר את זה יטילו עליי גם את ההגדרה של "הסתה" וניכור הורי"
יש מליון קבוצות של "זכויות גברים" ו"הורות משותפת" שם מאשימים נשים בהאשמות שווא נגד הגבר וניכור הורי ואין קבוצה של נשים כמוני שקורעים מהן את התינוק בגיל כל כך צעיר ואף אחד לא שם את הדעת שיש כאן מהלך נקמני של הגבר. נסיון לפגוע ולהתנקם באישה על הפרידה. קנאה תהומית ונקמנות אכזרית שלא ברור איפה הגבולות שלה.
כמה תינוקות כאלו יש שהמערכת המשפטית קבעה עבורם לינה אצל האב?
איפה אתן- האימהות שלא מקשיבים להן? איך יש הפלייה מתקנת עבור גברים בגירושין כשאנחנו עדיין חשופות לאלימות, איומים ונקמנות של גברים?
אני כבר לא יודעת מה לעשות. התינוק שלי חווה טראומה, המרחק מאימו הגיע בגיל מוקדם מדיי ולא מתאים למקרה ועדיין אין מאמרים בנושא שמתריעים בפני השלכות נפשיות של המהלך הזה. קולי לא נשמע
