באופן טבעי

צליל ('בגליל', בשמו המלא) הוא מקום לילדים ולהורים. הילדים (15) -בגילאי 3-8. התחלנו את שנתנו השניה לפעילות.

ה"דוגמאות" לצליל הן שתיים- קודם כל המפגשים אצל חדווה ורני כשר (ילד שלא יונק, לא מתקבל..סתם!) החופש שניתן לילדים, ההקשבה, האפשרות לפרוק רגשות, האי-למידה המכוונת, שהייה של הורים במקום, אוירה של בית, בישולים, טלפונים... חיים. השני הוא מיתר- אחת ההתרשמויות הכי חזקות שלי משם היא ריבוי החדרים: טיילתי שם ובכל חדר מצאתי ילדים עסוקים בעיניניהם, בלי שאיזה מבוגר יבלוש אחריהם או יגיד להם. כשאתה נכנס לחדר, אתה פוסע לתוך איזו התרחשות אינטימית שהילדים יצרו, וכמו כל נכנס אחר, אתה צריך לקבל רשות להשתתף.

הוספנו לצליל סדנאות עבודה למבוגרים (לי למשל יש שם סדנא לקדרות), מתוך כוונה שהורים יוכלו לשהות עם הילדים שלהם, יחד עם חברים שלהם, ואולי אפילו מבוגרים נוספים, יוצרים ועובדים, ולהתפרנס, בלי להתניע את המכונית.

למדנו המון משנת הפעילות הראשונה- למדנו על הקשר בין הצעירים לבין הבוגרים, למדנו על האלימות שקיימת בכולנו, ועל איך אפשר להתמודד איתה, למדנו על הציפיות של הורים ואיך אם בכלל אתה אמור לעמוד בהן, למדנו על הכוחות הפנימיים של הילדים שלנו, על הביטחון שלהם, על הגבולות, על האחריות שמוטלת עליהם, שמוטלת עלינו... למדנו מה שכל הורה לומד בבית, אבל עשינו את זה יחד. צליל הוא מאד מקום של משפחות. יש דיונים שנמשכים כבר שנה כמו למשל אם צריך גדר או לא. אני למשל לא מאמינה בגבולות חיצוניים. יותם מעולם לא לבש מצופים בבריכה, ומדי פעם אני נותנת לו לצלול, והוא מרים את עצמו. לעומתי יש הורים שחושבים שגדר זה א-ב של בטיחות (למרות שאנחנו בתוך קיבוץ). או חופשים- כמה הילדים יהיו בבית, מתי? מה ההורים יעשו איתם? מה עם חופש לצוות? איפה החופש של ההורים? אולי אפשר להגיד ש'צליל' הוא תהליך.

אתם מוזמנים לבקר בתאום טלפוני מראש 6955103-04. להתראות.

ליאת, אני מבינה שצליל הוא בגליל אבל... הגליל גדול, היכן?

בקיבוץ גונן, רבע שעה מקרית שמונה.

באמת יש הורים שמצליחים לעבוד ולהתפרנס מתוך המקום?

מאחר שליאת מתרשלת, אספר ממה שאני יודעת:
במקור, הרעיון היה שהורים יוכלו לעבוד בגן או לידו, ושהילדים יוכלו לראות אותם, להיות איתם ואולי אפילו לעזור ולהשתתף בעבודתם. בסופו של דבר, רק לכמה מההורים יצא לבוא לגן ולתת לילדים לראות ולהתנסות במה שהם עושים, אבל זה לא משהו יומיומי. רק לליאת יש ממש חדר שם (או לפחות היה), אם כי אני לא יודעת עד כמה היא עובדת בו.

אני לא בטוחה שהיא מתרשלת...היא פשוט עובדת קשה בצליל! (-:
אנחנו די נפעמנו כשביקרנו שם. זה מקום מיוחד במינו, ואם לא היה במרחק שעה נסיעה מהבית שלנו, גם אנחנו היינו שם לפחות יום-יומיים בשבוע (שזה מותר שם, בניגוד לגנים אחרים). הדבר הבולט ביותר היה השקט, לא מצד הילדים, אלא מצד המבוגרים (שלא נקראים, דרך אגב, גננות, אלא אנשי צוות), שבאופן בולט לא הפריעו לילדים, אלא עסקו בפעילויות שונות לצדם, ונענו לפניותיהם במקרה הצורך. אחלה מקום ושווה ביקור (כדאי אולי להוסיף לדף אטרקציות בצפון).

אולי אפשר לספר יותר על המקומות מסביב בהם אפשר לגור כדי להיות חלק מקהילת צליל? האם כל משפחה יכולה לקחת חלק בפרוייקט? למה מה שתוכנן במקור מבחינת השתתפות ההורים לא התממש במציאות? מהן ההגבלות?

שוב ליאת לא כאן, אז אעשה כמיטב יכולתי לענות:

• צליל נמצא בקיבוץ גונן שבגליל העליון. אפשר לשכור דירות באחד הקיבוצים באזור, לשכור בית או לקנות משק באחד המושבים באזור, או לגור בקרית שמונה.
• עד כמה ידוע לי לא עושים סלקציה למי שרוצה להשתתף, אבל זה עולה כסף כמו כל גן. ההורים מוזמנים להיות בגן במשך היום, אבל אני לא יודעת אם זה עוזר מבחינת תשלום.
• התכנון שהורים יעבדו בן או לידו לא קורה כי העבודה של רוב ההורים היא במקומות אחרים, וזה כנראה לא פשוט להעביר אותה. אולי גם לא כל כך קל להצליח לעבוד בתוך גן ילדים...

מי יזם את הגן? האם היתה זו קבוצת הורים? אני מניחה שהגן לא קשור לקיבוץ, ומעניין אותי היחס של הקיבוץ לגן.

דף זה היה רדום זמן רב... נראה לי נכון להעירו כי דברים קורים בצליל.

אתחיל בעובדות: בתי הבכורה איילת היא אחת מילדי צליל (מה"צעירים" - נכנסה לצליל בתחילת השנה, בגיל כמעט 3).

לאורך השנה היו לי ולאשתי ספקות מדי פעם אם זו מסגרת מתאימה. בעיקר מפני שעיקר תשומת הלב הוא לשכבת ה"בוגרים" (גילאי גן חובה ומעלה) ובגיל של איילת יש רק כ-5 ילדים, ולא כולם באים כל יום.

בסופו של דבר נשארנו עד היום. סיכום השנה הוא די חיובי - לנו יש הרגשה שזה מקום טוב לילדים (מקריאת דפים אחרים כאן, כמו דמעות גן, למה לא גן, הרושם שלי הוא שצליל הוא שושנה בין החוחים... לגנים כמו שמתוארים שם לא הייתי שולח ילד שלי).

התייצבנו על אורח חיים שכולל הגעה לגן רק 3-4 ימים בשבוע, בדרך כלל בשעה 9:30 בערך. בצליל זה מקובל, ומבחינתנו זה אפשרי - אשתי בבית עם בן צעיר יותר, כך שהשעות גמישות. בימים שאיילת לא בגן היא לפעמים בקיבוץ, לפעמים אצל סבא וסבתא או מקומות אחרים. אנחנו לא מרגישים שרע לה, לא בבית ולא בצליל.

לאורך השנה היו נסיונות לגייס ילדים נוספים, בעיקר בגלל בעיות כלכליות של צליל (זו עמותה ולא עסק פרטי) - זה לא כל כך הלך.

העתיד של צליל לא ברור. בשנה הבאה עוזבות בוודאות שתי משפחות שהן יחד 5 מילדי צליל. אנחנו שמענו שמועות על ילדים נוספים שאולי לא יהיו. אין עדיין הכרה של משרד החינוך ולכן הכסף מצומצם.

אנחנו החלטנו לא להמשיך בשנה הבאה. איילת תלך לגן "רגיל" בקיבוץ. ביקרנו בו מספר פעמים והוא נראה בסדר, ובמיוחד, וידאנו שנוכל להמשיך את אותה חצי-מסגרת שאנו מקיימים היום.

תחושתי היא שחבל שמקום כמו צליל לא הצליח להכות שורש (ואולי כן? מי יודע).

אשמח אם מישהו מהותיקים יותר, או מאנשי הצוות (ליאת...), יגיב לדף הזה, כדי שהתמונה תהיה שלמה יותר.

האם ניתן לשכור בגונן?

אני לא גר בגונן כך שאיני יכול לומר. כדאי לשאול את ליאת (אם אינה קוראת את הדואר שלה, אני אוכל לשאול אישית).
עם זאת, אני כמעט בטוח שבקיבוצי עמק החולה, באופן כללי, ניתן למצוא דירות להשכרה. אנחנו שוכרים במעיין ברוך, וזה קיבוץ נחמד מאוד, ויש עוד כמה טובים בסביבה. אנחנו בחרנו לפי החברה (רועי ויונת) וכמו כן מצאנו דירה טובה ומתאימה למשפחה - שני הפרמטרים האלה הכי חשובים לדעתי.

אני בונה על כך שברגע שמצוק עורבים יאוכלס (עוד כשנה) יהיו עוד אנשים שיגיעו לצליל, אני בכל אופן בונה עליו אז שלא יסגר...

הבהרה לענת: גן "רגיל" בקיבוץ, כנראה אינו לגמרי "רגיל"... אני אכן מקווה שהוא לא יאכזב.

בטח שאפשר לשכור דירות בגונן - אנחנו גרנו שם שנתיים. הקיבוץ מקסים, מטופח ויושב באיזור הכי יפה בארץ (לדעתי).
כמובן, שאין מלאי בלתי מוגבל של דירות. עונת ההשכרות מתחילה בדרך כלל באפריל-מאי.

הקיבוץ כל כך מטופח, שחצי מבני הקיבוץ אלרגיים לפריחה בעונות השונות...
עוד יתרון: נדמה לי שבגונן יש עדיין חדר אוכל (אם כי מאז שנעשה "כשר", לכבוד הצימרים והאורחים, אבא של גיסי מחרים אותו...). ולמי שמתעניין, בגונן יש גם ג'ודו עם אחד מבכירי המאמנים בארץ.
אה, והוא יושב במקום מוגן מבחינה בטחונית.

מישהו יודע אם ביה"ס צליל עדיין פועל?
אנחנו בונים עליו לאופק לעוד שנתיים אם נעבור למצוק עורבים...

למרבה הצער הוא לא החזיק מעמד.

מפעילה בצליל הבנתי שהם פשוט מחכים לזמן נכון יותר . המקום נקלע לקשיים כי היו מעט מדי משפחות . הם הגדירו את הסגירה הפסקה עד שיפתח שוב.

צליל בגליל לא קיים יותר, וחבל.

אני דווקא הייתי שומרת את הדף הזה, כי הוא מתאר אלטרנטיבה ייחודית.