החיוניות שלי חלק שני

[גוגוס*]

ממ, בגלל זה הצעתי את סוף השבוע. אפשר להוריד קצב עבודה ואולי מישהו יכול לעזור קצת עם הילדה לצורך מטרה חשובה כל כך.
הצעה - לנסות גמילה בכאילו ולראות אחרי כמה זמן בלי קפה מגיע כאב הראש. יש אנשים שזה לוקח להם יום או יומיים ויש שאחרי כמה שעות.
לפי זה תדעי מתי כדאי לך להתחיל כדי שהרוב ייפול על סוף השבוע. אנשים שעברו את זה מספרים על יומיים או שלושה של כאבי ראש. לא שבוע.

אנונה, ברוכה הבאה.

[ממ*]

הצעה - לנסות גמילה בכאילו ולראות אחרי כמה זמן בלי קפה מגיע כאב הראש. יש אנשים שזה לוקח להם יום או יומיים ויש שאחרי כמה שעות.
כבר ניסיתי. בהתחלה זה היה מיד על הבוקר. עכשיו הגעתי ל-3 שעות אחרי שאני קמה (לעתים קצת פחות).

אנשים שעברו את זה מספרים על יומיים או שלושה של כאבי ראש. לא שבוע.
מה שחשוב בעבורי זה איך זה אצל מיגרנוטיים.

את צודקת. אני צריכה להסתכל ביומן ולראות מתי יש לי כמה ימים שבהם אוכל להרשות לעצמי שיכאב לי. האמינו לי שאין לי כאלה, אבל אני צריכה לגרד אותם ולקבוע אותם.

גוגוס, את חמודה

[במבי_ק*]

לצערי, הגמילה הפיזת מהקפה היא אמנם לא נעימה ומשביתה. אבל כבר עברתי את זה כמה פעמים בחיים - זה לא הדבר הקשה. הדבר הקשה זה לוותר על הקפה בהרגל. וכמו ש ממ אמרה - להיות עצובה בלעדיו. והכי מעציב ומעליב זה לשתות תחליפים. אני זוכרת את עצמי ממש נעלבת מזה... אם הייתי יכולה להיות עם הקפה כמו שאני כלפי כל דבר אחר בתזונה - לצרוך לפעמים, בכמויות משתנות על פי חשק, לפעמים כן לפעמים לא - אז הייתי פשוט הולכת על זה בכיף. אבל אצלי זה לא הולך ככה. אני או בלעדיו ועצובה. או שאני איתו. ממש מערכת יחסים מונוגמית

[גוגוס*]

מה שחשוב בעבורי זה איך זה אצל מיגרנוטיים.
עליהם אני מדברת. וחוץ מזה, תמיד אפשר להפסיק ולחזור לקפה אם את מגלה שאת לא עומדת בזה.

גוגוס, את חמודה
על מה ולמה זכיתי? איזה כיף. תודה. (האינסטינקט הראשוני היה לענות משהו לגמרי פולני שהיה גורם לי לאבד מיידית את זכות ההטפה לעוברת אורח. אז וויתרתי )

[במבי_ק*]

אגב, אני יכולה הרבה שעות בלי קפה ובלי כאב ראש. אבל זה יגיע.

[גוגוס*]

אני או בלעדיו ועצובה. או שאני איתו.
במבי, אולי עליכם נכתב "זמר שלוש המשאלות"?

"אל תאמר לי אותך לשכוח. כי את זה זאת אהובי לא אוכל, בשביל זה לא יהיה לי כוח"

[במבי_ק*]

לגמרי. איך שכתבתי את זה, חשבתי על זה שזאת תכונה שלא ממש אופיינית לי - אתך באש ובמים, אהובי! (וגם אתך, אהובתי המקינטה שאני סחבתי איתי עד ניו זילנד )

[במבי_ק*]

אני צריכה להסתכל ביומן ולראות מתי יש לי כמה ימים שבהם אוכל להרשות לעצמי שיכאב לי. האמינו לי שאין לי כאלה, אבל אני צריכה לגרד אותם ולקבוע אותם.

אם זאת באמת הבעיה - קחי חופש מחלה. כהה פשטו, זה עושה לך סדר בראש ולמעסיקים סדר בראש, וזאת לגמרי חופשת מחלה. תחשבי מה היה קורה אם מחר היית מתעוררת עם 40 חום - כל העיסוקים היו נדחים, נכון? אז אם זאת באמת באמת הבעיה - קחי חופשת מחלה. אבל אני חושבת שזאת הבעיה המשנית, למרות הכל...

היתה לך פעם תקופה ממשוכת ללא קפה?

[תמי_גלילי*]

תעברי לאמריקה . הרבה יותר קל להיגמל שם מקפה כי הוא פחות טעים (בלשון המעטה)...
אני נהנית היום מהריח בבתי קפה, וזה מספיק לי. נעלם לי לגמרי החשק לקפה (והייתי מאלה שמעריכות קפה טוב), גם כשאני במקומות שבהם הקפה כן טעים.
מדי פעם אני שותה שני שלוקים מהקפה של האיש בבוקר, אבל מתייחסת לזה כמו תרופה: רק שני שלוקים, רק בבוקר, רק כשאני ממש הרוגה וממש צריכה להיות ערנית (למשל לנהוג), ובהחלטה מראש שלא יותר מפעם בשבוע (בפועל יוצא פעם בחודש-חודשיים), כדי לא לפתח תלות.

כשהתחלתי בגמילה (לפני הרבה שנים, עוד גרתי אז בארץ), החלפתי חלק מהקפה בנטול קפאין, ולאט לאט הגדלתי את כמות הנטול ביחס לקפה הלא נטול.
היום גם הכמות הזעירה של קפאין שבקפה נטול יכולה להשאיר אותי ערה במשך שעות.

[ממ*]

אם זאת באמת הבעיה - קחי חופש מחלה. כהה פשטו, זה עושה לך סדר בראש ולמעסיקים סדר בראש, וזאת לגמרי חופשת מחלה. תחשבי מה היה קורה אם מחר היית מתעוררת עם 40 חום - כל העיסוקים היו נדחים, נכון? אז אם זאת באמת באמת הבעיה - קחי חופשת מחלה. אבל אני חושבת שזאת הבעיה המשנית, למרות הכל...
המממ.... יכוליות שזו הבעיה המשנית. כמובן שפרידה מהקפה היא יותר מפרידה מאהוב יקר.

תעברי לאמריקה . הרבה יותר קל להיגמל שם מקפה כי הוא פחות טעים (בלשון המעטה)...
אל תראי אותי ככה. לא נולדתי אתמול . גרתי כמה שנים בארצות הברית בשלושה מקומות שונים. גם בעיירה במיד-ווסט מצאתי מקום אחד שבו אפשר לטחון קפה סביר והכנתי אותו במקינטה שהבאתי איתי.

[עוברת_אורח*]

אוי גוגוס, מה פתאום מעצבן ומה פתאום למחוק, כשאת כותבת בכזו חמלה ונדיבות?

אין לי כרגע זמן, אבל נורא בא לי לכתוב על הפליאה שמתעוררת בי בכל פעם מחדש כשאני מבינה שמה שבשביל אחת הוא משוכה בלתי עבירה, בשביל השניה הוא דלת פתוחה לרווחה, ולהיפך (זה בעניין שיחות הקפה כאן. קוראת וחושבת: מה הבעיה לא לשתות קפה? היו חודשים שלא שתיתי קפה ולא הרגשתי בכלל; ועונה לעצמי: ומה הבעיה לא לאכול שוקולד? ואם זו לא בעיה אז איך זה שבחיים לא עברת יותר משבוע בלי שוקולד?)

[גוגוס*]

אם זאת באמת הבעיה - קחי חופש מחלה
וואו, במבי, רעיון מארץ הרעיונות. אומנם, קצת ממסגר את הסיפור תחת משהו קשה ולוחמני (חשבתי על לידה בבית חולים ) אבל זה באמת יופי של רעיון.

עוברת, שמחה שכך את רואה את זה. פשוט לא מכירה אותך כאן מספיק בשביל לדעת אם אני בטעות דורכת על משהו.

ועכשיו אלי - עשו לי את החיים קלים היום. תשעים וחמישה אחוזים מן המזון שהוגש באירוע היום היה גלוטני ומתובל בכבדות מה שלא עורר בי שום רצון ושום צורך במאבק. אכלתי מעט שרימפס אבל גם הוא היה מתובל בכבדות אז אחרי חמישה עצרתי. בקיצור, הכל טוב ושארית השמש שעוד נותרה בשמים בשעה זו מחייכת אלי.

[במבי_ק*]

אומנם, קצת ממסגר את הסיפור תחת משהו קשה ולוחמני

אני דווקא חושבת אחרת. אני חושבת שחופשת מחלה זה זמן שבו אתה והעולם מכירים בזה שיש לך זכות (+חובה) לשכב, לנוח, לא לפעול, לטפל בעצמך - ואם אתה שכיר, אז כל זה בתשלום! וזה חלק מהזכויות כי אלה ימים שנצברים, ואין כאן משהו לא מוסרי - כי עם מגרנות של גמילה מקפה ממילא אי אפשר ממש לעבוד. ברור שכדאי לקחת את זה בזמן שהכי פחות פוגע בעבודה. אבל התרגיל המחשבתי הוא בעיקר לדמות מצב שבו את עם 40 חום מעלות - תמשיכי ללכת לעבודה? לא. אז נכון שהעולם לא יתמוטט אם יומיים-שלושה לא תלכי לעבודה? נכון. אז אפשר למצוא יומיים-שלושה כאלה שבהם הפגיעה היא מינימלית, ולקחת חופשת מחלה - כי להיגמל מקפה גורם לתופעות קשות שלגוף הן כמו מחלה.

[גוגוס*]

חופשת מחלה זה זמן שבו אתה והעולם מכירים בזה שיש לך זכות (+חובה) לשכב, לנוח, לא לפעול, לטפל בעצמך
אני מבינה את זה. אני פשוט חושבת שיכולה להיות גמילה מקפה שלא דורשת את כל אלו. אבל אין לי מספיק ידע פיזיולוגי בשביל לבסס השערה רצינית. יכול להיות שמי שמכור קשה לא יכול לעבור את זה אחרת.
אני מסתכלת למשל על הסיפור של תמי בגמילה ועל הסיפור שלי. הם שונים כנראה מהסיפור שלך או של ממ. גם אני חוויתי סימפטומים של גמילה כאשר נפרדתי מהקפה אבל הקשיים היו באיכות אחרת.
אז את צודקת.

[ממ*]

אני מבינה את זה. אני פשוט חושבת שיכולה להיות גמילה מקפה שלא דורשת את כל אלו.
אני חושבת שזה עניין אישי-ביולוגי. אצלי השילוב בין מיגרנות, לחץ דם נמוך ונטייה התמכרותית לקפאין הופך את הגמילה לקשה מאוד. אני נאבקת עם זה שנים שנים. הגמילה מסיגריות לעומת זאת הלכה לי בקלות שעוררה קינאה אצל רבים.

במבי, שכחתי להשיב לך:
היתה לך פעם תקופה ממשוכת ללא קפה?
לא חושבת. היתה לי תקופה עם קפה נטול, והיתה לי תקופה עם קפה אחד ביום של חצי כפית קפה שחור.

[ממ*]

אתמול היה לי יום תזונתי שאין לי דרך לכנות אותו אלא כ"טפשי".
כמו שסיפרתי, אני ללא גלוטן, וגם ללא דגנים כמעט, בלי בעיות רבות. אפילו אם אני לוקחת ביס מבייגל פעם בזמן מה, זה לא מפיל אותי כלל, ואין לי צורך להמשיך.
אתמול בארוחת ערב רבת משתתפים אכלתי יפה מאוד: ירקות מוקפצים קלות, כרובית מאודה, סלט חסה, טחינה, טיפונת אורז. סבבה.
שבעתי. ואז הגיעו הקינוחים. לא תכננתי לגעת בהם. ואז חשבתי רק לטעום, ואז טעמתי ואז התנפלתי על עוגת קרם-שניט--שהשילוב בה של הבצק הקשה עם הקרם המתוק הוא פשוט הרסני בשבילי. עוד ביס ועוד חתיכה. זה היה לי מתוק מדי (כמה סוכר שמים היום בדברים--טירוף!) אבל המשכתי. ואפילו לא כמהתי לזה לפני כן. כלומר, תמיד כשאני חושבת על משהו מתוק זה נשמע לי כרעיון מצוין, אבל לא היה לי צורך במתוק.
בקיצור, הסוכר הוא לא חבר שלי. אל לי אפילו לגעת בו.
כמובן שהרגשתי שנהרס היום. שזו הרגשה טפשית גם היא. עלי ליהנות מכך שכל היום אכלתי ירקות ירוקים גזר ושקדים, ביצים אורגניות וקצת פטה. בשבילי זה אוכל מצוין.

[גוגוס*]

הסוכר הוא לא חבר שלי. אל לי אפילו לגעת בו.
מצטערת איתך על החוויה הזו. קורה. בטח קרה לך כבר המון פעמים. בטח יקרה עוד. החיים, את יודעת. דווקא נחמד שזה על רקע תזונה כל כך מוצלחת שעוזרת לזה להיעלם בין הררי הטוב.

אגב סוכר, אני לגמרי בלי באדיקות רבה בגלל שהחלטתי שהפטרייה שלי קשורה לסוכר. בכל אופן, ניצחתי אותה. לא יודעת אם היא היתה עוברת לבד או שהניתוק המוחלט מהסוכר עשה את זה.
מה שחשוב זה שהיא נעלמה.
ועוד משהו קרה שאין לי מושג אם הוא קשור אבל הוא בהחלט משמח - שלושה ימים אחרי שחתכתי ממנו לגמרי, כולל רטבים של סלט באכילה בחוץ וכו', חזרה לי היכול להירדם במהלך היום. מאז הפיכתי לאמא לא הצלחתי לישון במהלך היום אלא כאשר מצבי היה ממש אנוש. והנה, כבר כמה ימים שאני מצליחה לישון שלושת רבעי שעה כאשר הקטנה שלי ישנה. זה מחייה אותי וזה תענוג.
אני תוהה לעצמי אם זה באמת קשור איכשהו לסוכר אבל לא ממהרת לבדוק את זה על ידי החזרתו לתפריט. נכון שגם בעבר אכלתי ממש מעט סוכר שאינו טבעי לגמרי כך שזו לא פרידה קשה בכלל אבל בכל זאת. זה מורגש.
משהו יושב לי יותר טוב.

ואגב, חלף לו עוד יום ממש מוצלח ואני בטוב טוב טוב.

[ממ*]

ועוד משהו קרה שאין לי מושג אם הוא קשור אבל הוא בהחלט משמח - שלושה ימים אחרי שחתכתי ממנו לגמרי, כולל רטבים של סלט באכילה בחוץ וכו', חזרה לי היכול להירדם במהלך היום. מאז הפיכתי לאמא לא הצלחתי לישון במהלך היום אלא כאשר מצבי היה ממש אנוש. והנה, כבר כמה ימים שאני מצליחה לישון שלושת רבעי שעה כאשר הקטנה שלי ישנה. זה מחייה אותי וזה תענוג.
וואו! מדהים. וגם חשוב. אין כמו שינה לאיכות חיים פיזית ורגשית. נשמע לי מאוד הגיוני שאם הגוף הפסיק לעבוד במעגלים (אפילו מתונים) של אינסולין, יותר קל להירדם.

דווקא נחמד שזה על רקע תזונה כל כך מוצלחת שעוזרת לזה להיעלם בין הררי הטוב.
בהחלט. תודה על התזכורת.

היום גם לי היה מוצלח חוץ מהקפה. שני חצאים בבוקר המאוחר, ומשהו שאני כבר לא עושה מזמן: שני חצאים אחרי הצהריים. רציתי לעשות ספורט והרגשתי שאין סיכוי שאצליח להתרומם לשם. שני חצאי כפיות קפה שחור הרימו אותי, ובאמת התאמנתי בכיף 40 דקות. אבל הירידה שלפני כן מן הסתם היתה מהקפה של הבוקר. אבל לא הצלחתי להימנע מהקפה של הבוקר כי הרגשתי שלחץ הדם וכאב הראש אורבים לי. אוף.
נוסעת לכמה ימים. אחרי כן אנסה לפצוח בגמילה.

[גוגוס*]

צ'מעו מה עשיתי היום - יצאתי מהבית וידעתי שבקרוב מאוד אהיה רעבה. לא היה לי זמן להכין משהו מושקע.
זרקתי לויטמיקס שתי ביצים חיות, שני פלפלים אדומים, חופן מכובד של בצל ירוק וקורט מלח. זה בערך כל הדברים האכילים שנשארו בבית.
הפעלתי על עוצמה גבוהה וחיכיתי. דמיינתי מרק פושר וזה מה שיצא. היה לי ממש טעים. אחלה אופציה למצוקת זמן והשביע אותי בקלות עד הערב המוקדם.
מג-ניב!

וחוץ מזה, עוד אחלה יום מתקרב לסיומו הקולינרי. כמו שניצן היתה אומרת, אני על גל טוב. ובעצם... האמירה הזו לא נוחה לי בכלל. גל זה אומר שמתישהו יגיע הסוף ואני אתנפץ.
מי אמר? בטח לא אני.
אז מסתפקת רק ב - אני בטוב. ממש טוב.

[גוגוס*]

ולעניין אחר - גוונים יקרה, אם את מציצה פה, שתהיה לך אחלה חתונה! לא יודעת מתי זה בדיוק אבל זוכרת שזה ממש קרוב.
מחזיקה אצבעות להתרגשות ושמחה. יש לך את שלי, בכל מקרה.

[מיכל_בז*]

גוגוס, את כזאת חמודה. זה משהו.

גוונים, כל מה שגוגוס אמרה. יו! את בטח בהתרגשויות! תבואי לספר אחר כך.

היה לי יום מפתיע לטובה. למרות שלא נגמלתי מקפה. די. אני במשבר. זה יבוא אחר כך.

היום בבוקר שתיתי שייק! (זה כזה רעיון גאוני לקיץ.) אני נורא מרוגשת ומבסוטה כי הוא כמעט היה ירוק ואני מתה כבר מזמן לעשות לי שייקים ירוקים אלא שהבלנדר שלי מאעפן.
שמתי קצת מלון, תפוח, המון קרח, נענע ובזיליקום. היה אחלה. היה באמת אחלה. אחלה ארוחת בוקר.

פרדוקס הגוף מרזה ואילו הפנים מתחצ'קנות ממשיך במלוא עוז. אבל האמת היא שאני לא לגמרי רצינית. יש לי הרגשה שברגע שאני אהיה רצינית הכל ישתפר.

והדבר היחיד שאני אוהבת בקיץ, חוץ מים, זה את האוכל. אוכל של קיץ הוא כל כך מלבב ומשמח.

[גוגוס*]

פרדוקס הגוף מרזה ואילו הפנים מתחצ'קנות ממשיך במלוא עוז
סקרנית - זה עם גבינה או בלעדיה?

אוכל של קיץ הוא כל כך מלבב ומשמח.
מלבבת ומשמחת את בעצמך!
משתפת אותך שאני קוראת במקום האחר שלך שפתחת ומבינה אותך הרבה יותר טוב. שמחה בשבילך שאת כותבת. מי כמוני יודעת כמה זה מועיל.

[גוגוס*]

כבר הרבה זמן לא הייתי בטוב מדוייק כל כך למשך זמן רב כל כך.
יש לי איזה צורך לפצח את זה. לפצח מעבר להורמונים ומזג אוויר.
הסיבה לצורך הזה היא שקשה לי המחשבה שאני נתונה עד כדי כך לשליטה של נסיבות.
אין לי בעיה עם אי הוודאות אבל הייתי רוצה לדעת אם יש לי דרך לעודד את הדברים האלה לקרות.

מנסה משהו שנכון לגבי - אני מתרוממת הכי טוב כשאני ממש על הקצה. למשל, הסיבוב הזה התחיל מנפילה בלתי נגמרת שכבר אי אפשר היה לקרוא לה נפילה. זו פשוט היתה שגרה דפוקה של הרבה מאוד זמן.
הייתי עייפה ומתוסכלת, עצבנית מאוד, התקשיתי להתרכז, נהיו לי פצעונים על כל הפרצוף ועליתי ארבעה קילו. היה לי קשה לעשות יוגה. הגוף שלי ממש הגיב לאט.
זה איכסה רגיש ופיזי שמשפיע על כל התפקוד. מזה עליתי יפה מאוד.
גם מנפילות קטנות אני מתרוממת מהר ובקלות. הבינוניות, כמו למשל לאכול ממש מעט קמח כל יום ומדי פעם סוכר, הן אלו שקשות שלי.

קראתי לפני כמה ימים בדף על נפילה שפעם ארגנתי לעצמי. זה לא היה כל כך מזמן אבל זה היה מחריד. עשיתי את זה באופן מכוון וקיצוני וזה ממש הועיל.
אולי זו הלמידה שלי. שאם אני כבר בחשק ליפול או פשוט נופלת יש טעם להקצין את זה ממש מהר ולגמור עם זה בצ'יק במקום למרוח.
נחמד לחזור לקרוא בדף.

[מיכל_בז*]

גוגוס, יוצא לך לתהות אם הגוף שלך זקוק לנפילות האלה?

שואלת כי אני תוהה לגבי עצמי. לפני כמה זמן שוחחתי עם מישהי על התזונה שלי והיא שאלה אותי, בתמיהה רבה: אבל איך אנשים עומדים בזה? ועניתי את מה שאני יודעת: הם לא.
אני לא מכירה מישהו ש"עומד בזה" במזך הרבה זמן ללא נפילות.

אני לא אומרת את זה בכדי לבאס, כי אני לא חושבת שזה מבאס. אני חושבת שזה מה שקורה. לפחות מה שאני רואה בסביבה שלי.
השאלה אם באמת מדובר בנפילות או במשהו אחר?

[גוגוס*]

גוגוס, יוצא לך לתהות אם הגוף שלך זקוק לנפילות האלה?
כבר לא כי הגעתי לתשובה. הוא לא. היה לגוף שלי הרבה הרבה יותר טוב בלי רכבת ההרים הזו מדי פעם. אני חושבת שזו חוויה לא בריאה של שוק.

אני לא מכירה מישהו ש"עומד בזה" במזך הרבה זמן ללא נפילות.
תלוי למה את קוראת נפילות. האם לאכול משהו שאינו חלק מהתפריט הקבוע הוא נפילה או שרק מצב בו הדבר הזה מחרב את התזונה לכמה ימים זו נפילה.
אני חושבת שיכולתי בקלות רבה מאוד לאכול מדוייק עם גלישות מדי פעם למזון מבושל שאין בו שום קמח (מן הצומח + בשר איכותי בכמות קטנה). האמת, זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. אולי נחכה ונראה מה יצא לי

השאלה אם באמת מדובר בנפילות או במשהו אחר?
אצלי - לגמרי נפילות. בגלל מצב רוח רע שמוליך אותי אל הקמח. אין לי שום געגוע פיזי לזה כבר חודשים ארוכים מאוד. נשאר רק החיבור בין המצב הנפשי להרגל מקטנות להתנחם באוכל.
עוד הרגל זה ליהנות מחוץ לבית מאוכל נחמה וקושי לאכול בחוץ את מה שאני מכינה כל כך טוב בבית (סלט).
לו הצלחתי לשבור את ההרגל הזה לא היתה לי שום בעיה. בחיי שאין לי שום כמיהה פיזית לסוכר או גלוטן ואני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היתה לי.

משהו בהתמודדות שלי עם ההתמכרות לגלוטן עבר פאזה.
תודה על השאלה שלך ועל האפשרות לסמן את זה לעצמי. זה די מרגש כשחושבים על זה ולא חשבתי על זה בעצמי. עברתי חת'כת דרך, מי היה מאמין.

[מיכל_בז*]

מה שלומכן?

[קרן_שמש_מאוחרת*]

"קפה" תמרים זה לניו אייג'ים שמסתדרים עם הקוסמוס, לא לאנשים קשוחים
ממ גיריינתי אותך

[עוברת_אורח*]

אצלי יש גם מזה וגם מזה - גם מצבים שבהם ברור שאני מלאה לגמרי ובכל זאת לא מפסיקה, וגם מצבים של "הספיק לי, תודה".
השמחה שלי היא על כך שברוב הפעמים יש לפחות מודעות, שהיא מבחינתי צעד הכרחי ובכלל לא טריביאלי. זה אומר שלרוב אני יודעת שאני שבעה, אני עוצרת, וגם אם אחר כך אני ממשיכה זה אחרי שדיווחתי לעצמי על המצב. עכשיו צריך רק לשפר את אחוזי ההצלחה....

[מיכל_בז*]

השמחה שלי היא על כך שברוב הפעמים יש לפחות מודעות, שהיא מבחינתי צעד הכרחי ובכלל לא טריביאלי. זה אומר שלרוב אני יודעת שאני שבעה, אני עוצרת, וגם אם אחר כך אני ממשיכה זה אחרי שדיווחתי לעצמי על המצב. עכשיו צריך רק לשפר את אחוזי ההצלחה....

פייר, משמח.

אני עוד לא שם. למען האמת אני רחוקה מזה שנות אור. או לחילופין קרובה לזה מאוד. אין לי מושג. אבל כל המנגנון הזה לא מצליח להידבק בכלל לתודעה שלי.

הגוף שלי הוא כזה צעקן שזה משהו. כנראה שהוא רגיל לשנים של דיבור נעים וחוסר הקשבה מוחלט מצידי. הוא שולח לי מיגרנות שקשורות בקפה. אבל מה זה מיגרנות, חבל על הזמן.
בנתיים אני עדיין מצליחה לא לשמוע. אני מרגישה כמו במבי - אוף. כמה שאני אהיה עצובה בלי קפה.

גוגוס שאי-שם, איך בלי קפה? ברצינות. את זוכרת שהרגשת יותר רעננה בלעדיו? טוב יותר?

אני מאוד צריכה את הרציונל החזק כדי לבצע דברים. גם אם הוא פנימי.
כנראה שהגוף שלי כזה צעקן כי אני לא סומכת עליו ומחפשת הצדקות חיצוניות. הי, גוף, אל תכעס עלי.אני משתדלת.

אז איך היה השבוע הזה?

בהתחשב במשבריות הכללית שלי - טוב.
אני חייבת להודות שזה קצת פחות חשוב לי. אני עדיין משתדלת לאכול טוב, כי אצלי אוכל הוא נקודת מפתח חשובה (בעצם אצל כולם, לא?), אבל אני סולחת לעצמי כשאני אוכלת לחם כי אני נטולת אנרגיות ללכת לקניות.

ככה גם התגלה הגורם לפצעונים - לחם עם חמאה! איזה קטע זה. אמרתי כבר שהגוף שלי צעקן?

ואגב החמאה האורגנית של הרדוף - באמת לא משהו.
ואגב 2, בפינת האיפה שווה לאכול בחוץ - הטפאס בשוק בנמל מהמם. הכל טרי ואורגני וטעים בטירוף ומותר. שלא לדבר על הים בעיניים שהוא בכלל בריאות.

[שגית_רי*]

כמה שאני אהיה עצובה בלי קפה.

לא גוגוס וגם לא יודעת לגבי קפה - אף פעם לא הצלחתי לאהוב אותו - אבל אני יודעת לגבי סוכר..

הפעם הראשונה שהפסקתי עם סוכר - להמנע לגמרי ממאכלים או שתייה עם סוכר, להשתדל להמנע מפירות יבשים וממתיקים כמו דבש או סילאן, להפחית מאד פירות טריים - היתה בהריון. המוטיבציה היתה גבוהה כי המחשבה על לידה של תינוק קטן יותר מ3.750 קסמה לי ובכלל הריון זה זמן טוב להקפיד על סוכר..הצלחתי להימנע אבל עד היום כשאני מסכמת את החוויה אני אומרת שבלי סוכר עשה אותי עצובה, סגורה, נמנעת..

היום, 9 שנים ושני הריונות מאוחר יותר, כשאני חושבת על חיים ללא סוכר אני ממש מתמלאת שמחה! תחושת שחרור משיעבוד פיזי ונפשי, עד כדי כך... היום, אני כבר חושבת במונחים של "נפילה" ו"באסה" ו"שיבוש" כשאני אוכלת סוכר. סוכר מרגיש לי כמו רעל...
מה השתנה?
הרבה..דרך החיים שלי, המודעות שלי למה באמת עושה לי טוב לעומת מה שרק חשבתי שעושה לי טוב, הצורך שלי "לפצות את עצמי" בסוכר..
גיליתי שהרצון לא לוותר על סוכר היה גם התמכרותי פיזי, ברור, אבל בעיקר נפשי רגשי..מתוק כזה נתפס אצלי כמשהו מפנק, מנחם, שמגיע לי, אפילו כמרד בכל אלה שאמרו לי שסוכר לא בריא.

אז אולי, אם תתני לעצמך להיות קצת עצובה בלי הקפה וכל מה שהוא אומר בשבילך, לאט לאט תמצאי דברים אחרים שיוכלו לשמח אותך...אני מודה שתמיד נשאר איזה שמץ זיכרון של געגוע לתחושה הזו של מתוק סוכר על הלשון, כמו להתגעגע לפעמים לזמנים שהייתי מודעת פחות ו"חסרת דאגות", אבל זה בטל בששמאות לעומת הרצון לא להשתעבד שוב...

[אינדי_אנית*]

אני נגמלתי מקפה המון פעמים.
בפעם בראשונה היתה גמילה מייסרת, יומיים של כאבי ראש וצוואר אחורי וחוסר יכולת לתפקד.
בפעמים הבאות היתה גמילה קצרה יותר ואפילו נהניתי ממנה באיזשהו מקום כי זיהיתי את ההרגשה וידעתי למה אני מרגישה ככה ושאח"כ ארגיש טוב.
זאת היתה מבחינתי תחילת הדרך של מודעות לתחושת גמילה והתמכרות לאוכל. ובכלל של להבין "מה הגוף אומר לי".
היום אני שותה תחליף לקפה משעורה שהוא חביב. הייתי רוצה לוותר גם עליו אבל כרגע אני לא מסוגלת..

[גוגוס*]

אהלן כולן.
מיכל, כל הכבוד לך על הנחישות בעניין הקפה. אין מה לעשות, עד שלא מנסים משהו לאורך זמן לא יודעים איך זה מרגיש.
ואני לגמרי עם שגית בעניין העצבות. יש לי אמון בגוף והיא תצטרך לעבור. ואם לא, וזה יהיה לך קשה מדי, תמיד תוכלי לחזור אחורה.
אני חושבת שזה מעודד לזכור שהדרכים ההרסניות והלא בריאות בעצם תמיד פתוחות בפנינו. לא לוקחים לך שום דבר. את בוחרת לעשות לעצמך טוב ואת יכולה לבחור גם אחרת וזה באמת יהיה בסדר כי זה יבוא מתוך מודעות.
בחירה אמיתית ולא ברירת מחדל.

אני עצמי חוויתי סיפור אחר עם הקפה. היתה לי גמילה קלה. תסמינים מועטים. שום עצבות ושום געגוע. רק תחושה גדולה של הקלה.
זה בגלל שההתמכרות שלי היתה שונה משלך. אני חושבת שהייתי מכורה לפן החברתי והטקסי אבל הגוף שלי ברמה הפיזית לא היה מכור עד כדי כך.

בקיצור, תקשיבי לעצמך. זה מה שחשוב. אם את מצליחה לסחוב את זה בשביל לדעת איך זה מרגיש - יישר כוח.
אם לא - תמיד תוכלי לנסות בפעם אחרת.

[גוגוס*]

מה אצלי? שבועיים שלמים בלי טיפת גלוטן ובלי פירור סוכר מעובד (כולל סילאן ודבש וכאלה).
בא בקלות, הולך בקלות, שום כמיהה או משהו שאפילו קרוב לזה. מדי פעם טיפה מבושל אם יש לי צורך בכבד בבטן. זה צורך של הראש ולפעמים אני מספקת אותו עם מרק ירקות.
לדעתי קשור מאוד למזג האוויר החם. מתחשק במילא אוכל יותר קליל.
אבל... גם מצב תודעתי. הגעתי לזה מתוך מוכנות על בסיס הנפילה האינסופית שלי וכבר היה לי צורך בגוף חופשי. וכזה הוא אכן מרגיש. לא נכנס אלי שום דבר ממכר או לא מזין וזה נפלא.
מקפידה קצת מהראש על כמות ראויה של שומן. כבר למדתי שבלי זה אני נופלת לסוג של רעב שמחרב לי את הכל. לא הכי אינסטינקטיבי אבל אני בונה על יצירת הרגל לגוף שמתחבר עם אינסטינקט קיים שהושתק המון שנים על ידי רעיונות מופרכים. אז צריך שם קצת עבודה. זה עובד טוב והגוף שלי מבסוט.

לא כל כך מעדכנת כי לא קורה שום דבר ואני לא נמצאת בתהליך שנחווה על ידי כלמידה. יש פה בשבילי תרגול של משהו ישן וטוב. אני בכלל לא חושבת על זה ולא מתעכבת על זה. לא מרגישה שום שמחה שזה קורה או התלהבות.
פשוט חיה את זה ודי. לטעמי אין מצב אידיאלי יותר. כשאני מרגישה צורך לפטפט אני יודעת שאני במסע. כשאין לי צורך לפטפט אני יודעת שהגעתי.

[בשמת_א*]

כשאני מרגישה צורך לפטפט אני יודעת שאני במסע. כשאין לי צורך לפטפט אני יודעת שהגעתי
את זוכרת שדיברתי בעבר על היסודות? יסוד האש ברפואה הסינית? כשיסוד האש מאוזן, אין "צורך לפטפט". כשיש "צורך לפטפט" זה אחד הסימפטומים לחוסר איזון ביסוד האש. זה שקשור לשמחה. (על קצה המזלג)

תגידי, איזה שומן את אוכלת כרגע?

[גוגוס*]

אני אוכלת בעיקר אגוזים, זיתים וטחינה אמארה. לפעמים קצת עוף אורגני אבל הוא בפירוש עושה לי פחות טוב משומן מהצומח.
מכביד עלי וגם גורם לריח גוף לא מי יודע מה (אגב שיחתנו במקום אחר).

למה את שואלת?

[בשמת_א*]

סקרנות.
אני אלרגית לטחינה אז זה מוריד, וכרגע אין חשק לזיתים פתאום.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הי גוגוס
מתחברת מאוד לתחושות שלך. אני כבר חודש שלם על חי.
היתה לי נפילה אחת היישר לעלי גפן ממולאים עם אורז (מי היה מאמין שזו תיקרא נפילה...), כמה קילחי תירס וביס מלחם.
חוצמזה - חי חי חי.
אני קולטת שמה קראתי לו פעם שובע היה פשוט האבסה ובריחה. (ואני גם מתכוונת למשהו תמים לגמרי כמו אורז ועדשים).
זה קצת מוזר להרגיש "ריק" ולא מפוצץ אבל אני ממש מתמכרת לכייף הזה.
פתאום גם אשכול ענבים מרגיש כמו איזה מאכל מדהיםםם.

[גוגוס*]

אני קולטת שמה קראתי לו פעם שובע היה פשוט האבסה ובריחה.
לגמרי!

זה קצת מוזר להרגיש "ריק" ולא מפוצץ אבל אני ממש מתמכרת לכייף הזה.
אוי ואבוי, רק לא עוד משהו להיגמל ממנו

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

עכשו שאלה כלכלית...
אנחנו קונים הכללל אורגני. המעבר לאוכל חי מייקר לנו מאוד מאוד את הסל (ארגזים) בגלל בעיקר פירות ואגוזים.
אנחנו קונים שישה ארגזים בשבוע.
אז נניח בשביל הילדים קשה לי לוותר על פירות אורגנים אבל בעניין האגוזים - נאמר לי שגם ככה לא מרססים
אותם כמעט ושכדאי לקנות בשוק. לא אורגנים.
מה את אומרת? זה נכון? יש לך ידע בעניין הזה?

[מיכל_בז*]

_לא כל כך מעדכנת כי לא קורה שום דבר ואני לא נמצאת בתהליך שנחווה על ידי כלמידה. יש פה בשבילי תרגול של משהו ישן וטוב. אני בכלל לא חושבת על זה ולא מתעכבת על זה. לא מרגישה שום שמחה שזה קורה או התלהבות.
פשוט חיה את זה ודי. לטעמי אין מצב אידיאלי יותר. כשאני מרגישה צורך לפטפט אני יודעת שאני במסע. כשאין לי צורך לפטפט אני יודעת שהגעתי._

אני מאוד שמחה בשבילך, גוגוס. גם אם את חסרה לי פה.

יום ראשון היום ואני הולכת על ניסוי "חדש". לא מחליטה שום דבר תזונתי.
מה זה אומר? שאני לא מתכוונת לאכול כמו משוגעת. לא. ממש לא.
אבל אני מתכוונת, אפילו בכוח, לדחוק את האוכל לסוף רשימת העדיפויות שלי. זה עניין אישי, אבל אני מרגישה שהעיסוק באוכל, כרגע, באמת ממסך בשבילי התעסקויות חשובות יותר.

זה אומר אאני צריכה לעבוד על אוטומטיזציה של כמה החלטות פשוטות ולשחרר את זה. זה קשה.
אני צריכה לחשוב על זה בשביל לא לחשוב על זה.

[גוגוס*]

מיכל, מודה שלא לגמרי הבנתי אותך. אם את מבינה את עצמך ממש טוב מוזמנת לדלג על חוסר ההבנה שלי.
אבל לפעמים, כשמישהו אחר לא מבין אותי, אני יודעת שבעצם גם אני לא לגמרי מדוייקת. אז אם זה מועיל לך להסביר שוב כולי אוזן.

קוסמת, כמוני כמוך. גם עלי כבד כלכלית. אצלנו הירקות והעלים אורגניים וגם הביצים והעוף בשביל הילדים. הפירות לא ובטח ובטח שלא האגוזים.
אבל... לו היו לי אמצעים לזה הייתי בהחלט קונה הכל אורגני. אני חושבת שזה ממש שווה את המאמץ ושאגוזים מאוד מרוססים (למיטב ידיעתי).
אצלנו יש חמישה פיות שאוכלים הכל חי ובכמויות די גדולות. בנוסף, כל אורח שבא הביתה אוכל מזה גם ויש אצלנו לא מעט. חברים ומשפחה. לא יכולה לעמוד בזה.
מאחלת לך שתמצאי את הדרך כן לעמוד בזה. אני בטוחה שזה ממש ממש חשוב.

[מיכל_בז*]

_מיכל, מודה שלא לגמרי הבנתי אותך. אם את מבינה את עצמך ממש טוב מוזמנת לדלג על חוסר ההבנה שלי.
אבל לפעמים, כשמישהו אחר לא מבין אותי, אני יודעת שבעצם גם אני לא לגמרי מדוייקת. אז אם זה מועיל לך להסביר שוב כולי אוזן._

תראי, אני פשוט מתעסקת בזה המון. המון-המון-המון. מה לאכול, איך לאכול, איפה לאכול, כמה לאכול כו'...
לרוב זה בסדר גמור. או לכל הפחות אני מקבלת את זה. בזמן האחרון, זמן שבו אני מנסה לברר לעצמי כמה דברים, אני מרגישה שההתעסקות הענקית הזאת גורמת לי לא להתעסק בדברים חשובים יותר.
זה לא עניין של זמן, זה עניין של מנח מנטלי.

לכן אני רוצה לפנות את זה מהמחשבה. להחליט בבוקר מה אני אוכלת ולעזוב את זה.
כשאני מדברת על אוטומטיזציה אני מתכוונת למצב שהגעתי אליו אחרי כמה שבועות של דיאטת הקנדידה. אני לא אוכלת כמה דברים וזהו. באופן אוטומטי ומהיר מאוד אני נמנעת מדברים מסוימים ויודעת מה אני כן יכולה ומה לא.
זה מצב מחיה נפשות. כי אין את הבדיקה החוזרת הזו ולכן העיסוק באוכל לא מתיש. זה שווה ערך למישהו שאוכל הכל, בלי שאלות. אלא שאין סיכוי שאני אוכל להיות מישהי כזו, כבר עברתי את השלב הזה.

[גוגוס*]

הבנתי אותך. אני ממש ממש בעד.
ואני הכי בעד להחליט על הדברים האלה, ברמה הכי מצומצמת, כל יום ביומו.
לבדוק מה המרגש בבוקר, להיערך בהתאם, וזהו.
ראוי בהחלט לנוח מההתבחבשות, בעיקר אם את לא מרגישה בה צורך.
אחלה החלטה. בהצלחה לך.

[ממ*]

קוראת את כולכן.
גוגוס, המשיכי בדרכך הצודקת והנהדרת. מעניין מאוד מה שכתבת על אי הצורך לדווח כשהולך טוב. ומעניינת תגובתה של בשמת. בשמת, כשתוכלי אשמח לשמוע עוד על העניין.

מיכל, נשמע שאת עושה מה שאת צריכה. אם יש עומס מחשבה יומית על אוכל, בהחלט כדאי לצמצם. כמה שיותר דברים אוטומטיים (כמו: בלי סוכר, קמח ושמרים בדיאטת קנדידה) יעזרו בתקופה כזאת.

[ממ*]

אה, וקוסמת, גם אני לא תמיד עומדת במחירי האורגני. לאחרונה ויתרתי על פירות וירקות אורגניים. לי אין הרבה פיות להאכיל, אבל בכל זאת מפרנסת די לבד פיצית אחת כבר כמה שנים ויש תקופות קשות יחסית כלכלית ודאגות.
מודה שלפעמים צובט לי הלב כשמאכילה את האורחים באוכל אורגני. לחברות של הפיצית זה טיפה בים הזבל, ולכן נראה לי כבזבוז.

[מצ'רה*]

זה לא עניין של זמן, זה עניין של מנח מנטלי.
יפה!

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני גרה ליד עמק מרהיב עם שדות של נקטרינות ואפרסקים.
מרססים שם שלוש פעמים ביום - גלונים של ריסוס מסריח בטירוף.
אני לא יכולה להתעלם מההרעלה הזאת)-:
פעם טיילנו שם ופשוט ברחנו בריצה, עם התינוקות עלינו כי הבריזה העיפה עלינו
רסיסים של פליט. מאז גם התחלנו לקנות פירות ללא ריסוס.
אבל מה עם העניין הזה שפירות וירקות עם קליפה קשה פחות מרוססים? אגדה?

[פלוני_אלמונית*]

פירות פחות מרוססים
אפרסק ותפוח הכי גרועים אם אינם אורגנים

[גוגוס*]

אוף, הדיון הזה גורם לי לשקול את דרכיי. ברגיל אני מצליחה להדחיק את כל המידע הזה אבל עכשיו קשה.
תודה.
ואוף.

[בשמת_א*]

בשמת, כשתוכלי אשמח לשמוע עוד על העניין.
מה עוד? על מה?

שדות של נקטרינות ואפרסקים
מתקטננת: מטעים. מטעים של נקטרינות ואפרסקים (-:

דיווח קצר:
בהמשך לסיפור של במבי ק, אני גיליתי שהגוף שלי השתנה.
כל חיי הייתי בתת משקל, והייתי יורדת במשקל בקלי קלות. תוך יומיים שלושה קילו. אם לא אכלתי מספיק, פוף, ירדתי המון.
מאז שהצלחתי במאמצים מרובים להגיע למשקל שאיננו תת משקל, לראשונה בחיי - הגוף שלי שומר עליו בקנאות. שוב דבר לא גורם לי יותר לרדת במשקל.
מאז שהפסקתי לאכול לחם (ועוגות וגלוטן וכל זה) מסתבר שלא הצלחתי בעצם לאכול מספיק להחזיק את עצמי.
אבל לא הייתי מודעת לזה כי המשקל נשאר וכי הרגשתי טוב, ואחרי תקופת ההתחלה גם הרגשתי שבעה.
איכשהו עם החום הגדול נעלם החשק לברי (ולא הקפדתי שיהיה בבית).
פתאום תשישות ממש ענקית.
מה קרה? (מתקצרת)
מסתבר שהורדתי לעצמי בלי לשים לב את המטאבוליזם. הגוף, כדי לשמור על המשקל עם מה שאני אוכלת (שכנראה לא מספיק לו) - הוריד דראסטית את לחץ הדם ועשה אותי עייפה, מותשת, מעוכה, כדי שאנוח הרבה ולא אוציא קלוריות שאין לי...

מה עושה?
טוב, סוף סוף הזמנתי את הכמה קילו סלמון טרי (כן, בניגוד למה שכתוב באתר, אפשר לגמרי להזמין בכל יום - זה רק מגיע ביום רביעי). ואני אקפיד על הברי. ואני אזמין כבד אורגני.
ומתכננת כל בוקר לעשות התעמלות בוקר אירובית (אני פשוט רוקדת עם שירים שמקפיצים אותי). נתחיל מחמש דקות. נתקדם משם.

תקשיבו, זה לא פשוט העניין הזה.
לדעתי אם אני לא שמה לב, אז חסרות לי 500 קלוריות לפחות ביום (3-4-5 פרוסות הלחם שהייתי אוכלת עם שכבה עבה של חמאה).
ובהמשך למה שמיכל כתבה קודם - יש אנשים, כמוני, שזה משגע אותם לחשוב על אוכל כל היום. היה לי פיתרון לקבל מספיק אוכל, ועכשיו אין לי ואני צריכה כל יום פיתרון יצירתי לאכול מספיק. אוף. זה כשלעצמו מתיש אותי.

וזה מזכיר לי מה שכתבתי בדף אחר על ההשמנה כתת תזונה (מגארי טאובס):
אם את בעודף משקל וקרה לך אותו דבר (המשקל נשאר אבל את עייפה והתיפקוד שלך לקוי) - זה מפני שאת צריכה קלוריות איכותיות. את צריכה לאכול יותר, ולא יותר ירקות אלא בעיקר בשר של כל מיני חיות. לגבי זה, לא ארחיב בדף הזה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

היי בשמת, מה דעתך על אבוקדן או שקדיה?
אני עושה כל יום לי ולילדים שוקו מעלף עם בננות שקדיה קצת קשיו וכף אבקת חרובים.
יוצא "מילקשייק שוקולד" סמיך ומזין (ומפוצץ קלוריות...).
גם רוטב לסלט מאבוקדו שמן זית ופטרוזיליה בבלנדר - ימבה קלוריות...
(איזה כייף לתת מתכונים עם המון קלוריות אחרי ששנים נתתי מתכונים "מרזים").

[גוונים*]

שלום.
חזרתי. אחרי שבועות של עומס מטורף בעבודה כדי שאוכל לקחת חופש נורמלי, ואז ימים של לפני שהיו עמוסים ומלאים (כמעט מדי) מכל מיני בחינות, שהסתיימו בערב נהדר וכייפי שהיה בדיוק מה שרציתי ואפילו יותר ממה שדמיינתי.
ועכשיו אני נשואה (!!) ונמצאת כבר כמה וכמה ימים בהתאוששות, עיבודים וחזרה למציאות חיי.
גוגוס ומיכל חמודות, תודה על האיחולים ובכלל שזכרתן!
בכל התקופה הזו לא היה לי זמן לאינטרנט ולא נכנסתי לאתר בכלל. הרגשתי מאד בחסרונו של הדף הזה.
במקביל גם לא השקעתי כמעט בכלל בעניני תזונה. הייתי בכל כך הרבה מקומות, התרוצצתי, התרגשתי, חוויתי... והאיזון התזונתי והאוכל הטוב לי ממני והלאה...
היו ימים שבהם אכלתי מעט מדי, או הרבה מדי, או ממש ממש גרוע (הרבה ימים כאלה) היו גם ימים סבירים יותר.
באופן כללי, הבנתי שההתרחקות מהתזונה הרצויה לי, גורמת לי להרגיש שאני מתרחקת מעצמי.
כל הימים האלה שמתי לב לזה ולא היה לי כוח להשקיע בזה. וזה לגמרי בסדר, פשוט שחררתי.
ועכשיו, רוצה לחזור. לחזור לעצמי.
אני בכמה ימים די חלשים פיזית, כל המערכות מנסות לחזור לאיזון ובתור התחלה רוצה מאד לחזור לתזונה מיטיבה.
בינתיים אני לא מצליחה.
אתמול בסופר לא ידעתי מה לקנות ולא היה לי כוח לחשוב, זרקתי כמה דברים לעגלה והגעתי הביתה וגיליתי שאין כמעט כלום שבא לי לאכול.
כאילו רוצה שזה פשוט יקרה מעצמו, בלי המאמץ, בלי מחשבה. אבל הפלא ופלא זה לא קורה לבד...
אז היום קמתי עם קצת יותר מוטיבציה ונכנסתי לכאן וקראתי והתחזקתי עוד והבנתי שבתור התחלה אני צריכה לחזור למבנה הכללי שטוב לי, התפריט הבסיסי ביותר שגם הוא נזנח. ואחר כך בתור שלב שני, הדברים המורכבים יותר.
אז המשימה הראשונה למלא את הבית בהרבה הרבה ירקות טובים.
משימה שניה, לחזור לסלט היומי הגדול שלי, שאני באמת מתגעגעת אליו, ועדיף כארוחת צהרים.
זהו בינתיים. נראה איך זה יילך ואז אחזור ליתר הדברים (היותר קשים לי - ארוחת ערב, זמני ביניים, מחוץ לבית וכו')

אני קוראת עכשיו את כל מה שפספסתי, איזה תהליכים מענינים!
בהצלחה לכולן, שמחה לחזור(-:

[בשמת_א*]

אוכלת אבוקדו כל פעם שמבשיל (-:
לא אוהבת שקדיה. אבל אוכלת כל יום בערך 30 שקדים... ועוד מספר דומה של מקדמיה... וכמה כפות שמן זית...

[ממ*]

בשמת, התכוונתי לזה:
את זוכרת שדיברתי בעבר על היסודות? יסוד האש ברפואה הסינית? כשיסוד האש מאוזן, אין "צורך לפטפט". כשיש "צורך לפטפט" זה אחד הסימפטומים לחוסר איזון ביסוד האש. זה שקשור לשמחה. (על קצה המזלג)
אם יש לך כוח כמובן.

ובנוגע ל:
בהמשך למה שמיכל כתבה קודם - יש אנשים, כמוני, שזה משגע אותם לחשוב על אוכל כל היום. היה לי פיתרון לקבל מספיק אוכל, ועכשיו אין לי ואני צריכה כל יום פיתרון יצירתי לאכול מספיק. אוף. זה כשלעצמו מתיש אותי.
הפתרון הוא דלקמן: שבי פעם אחת והחליטי על תפריט של שתיים-שלוש חלופות בארוחה. ודאי שהן תמיד בבית (לקנות כמה קילו סלמון, לקנות המון ברי--היא לא מתקלקלת זמן רב, ועוד כמה דברים--מה עוד את יכולה להוסיף?), גם אם המחיר הוא שאת צריכה להקפיא לשבועיים (זה שווה את זה). וזהו, אז את לא צריכה לחשוב יותר. זה בבית, את שולפת, מכינה קצת, ואוכלת. הברי והסלמון צריכים להישלף כמו פרוסות הלחם עם החמאה.

[בשמת_א*]

_את זוכרת שדיברתי בעבר על היסודות? יסוד האש ברפואה הסינית? כשיסוד האש מאוזן, אין "צורך לפטפט". כשיש "צורך לפטפט" זה אחד הסימפטומים לחוסר איזון ביסוד האש. זה שקשור לשמחה. (על קצה המזלג)
אם יש לך כוח כמובן._
אה. לא. מעדיפה לא לפרט יותר. אני לא מומחית לרפואה סינית. אם אלך לספרי רפואה סינית שיש לי בבית אז כל אחד יכול לעשות את זה בדיוק כמוני.
אבל שוב המלצה על "רוח פנימית" מאת איל פוליטי. שווה לך אם זה מעניין אותך. הוא מסביר על זה יותר בהרחבה.

וכמו שיש אנשים שהשמחה חיונית להם לחיים, בעוד שיש כאלה שהיא כמובן מוסיפה להם אבל הם לא ימותו אם יעבור יום בלי שמחה -
החשד שלי הוא, שאנשים שזה "אישו" אצלם, שיש להם בעיה עם השמחה, שלפעמים הם מאבדים אותה וזה ממש מפיל אותם, הם גם אותם אנשים שה"צורך לפטפט" הוא מדד אצלם. החשד שלי הוא, שאלה אנשים שהיסוד הדומיננטי שלהם הוא יסוד האש, ולכן כל כך קריטי בשבילם אם היא מאוזנת או לא.

הפתרון הוא דלקמן: שבי פעם אחת והחליטי על תפריט של שתיים-שלוש חלופות בארוחה. ודאי שהן תמיד בבית
כן. לא פשוט.
יש לי ארוחת בוקר מעולה שעובדת בשבילי.
יש לי גם ארוחת ערב די קבועה עם שתיים שלוש חלופות אבל לא תמיד אני בטוחה שזה מתאים לי.
אבל המחשבה לאכול כל יום סלמון לצהריים נראית לי קצת, איך לומר, המממ. לא יימאס לי???

[מיכל_בז*]

גוונים! מזל טוב!

איך אני שמחה שהיה כיף וכל מה שרצית. אוי, ברכות רבות. באמת. מכל הלב.

[ממ*]

אבל המחשבה לאכול כל יום סלמון לצהריים נראית לי קצת, איך לומר, המממ. לא יימאס לי???
קודם כול, את כבר במצב לא רע, אם יש לך תוכנית לארוחת ערב ובוקר. עכשיו, מה עוד את יכולה/ רוצה לאכול בצהריים? מה את אוהבת לארוחה זו? משהו מבושל? חי? איפה את בדרך כלל נמצאת, בבית או בחוץ?
קבעי לך שתי חלופות לבית ושתי חלופות לחוץ. העיקר שזה ייכנס למערכת (הן הקוגניטיבית והן הדומסטית), ולא תצטרכי לחשוב.

[גוגוס*]

אני מרוקנת מאנרגיות. מכל מיני סיבות יצא שלא אכלתי ולא שתיתי ומשהו בי קרס.
אי לכך, אני מסתפקת בזאת (לזה תמיד יש לי כוח) -

גוונים, מזל טוב, יקרה! איזה יופי

[גוגוס*]

טוב, התאוששתי קצת.
בשמת, הועילו לי מאוד הדברים שלך בנוגע למשקל. זה העלה מחשבה שאולי המשקל שקל לי לשמור עליו, ושנוטה להישאר יציב למרות שינויים, הוא המשקל האופטימלי עבורי באותה תקופה. זה מתחבר גם לדברים שכתבה מזמן יונת, שאנחנו לא אמורות להיות באותו עובי כל הזמן. אבל אני חושבת שהגיוני לחשוב על תקופות ועל המשקל כמייצג של תקופה.
ואם הוא מתאים אז הוא יישמר. אם הוא מתנדנד אז יכול להיות שזה סימן לאי ההתאמה שלו ולמאמצים שלי "למשטר" אותו.

תודה גם על הדברים שכתבת בנוגע לעייפות ולמטאבוליזם. שמחה בשבילך שזיהית את זה. גם לי זה קורה לפעמים.

משהו שהיה לי קשה איתו משני כיוונים שונים.
אם את בעודף משקל וקרה לך אותו דבר (המשקל נשאר אבל את עייפה והתיפקוד שלך לקוי) - זה מפני שאת צריכה קלוריות איכותיות. את צריכה לאכול יותר, ולא יותר ירקות אלא בעיקר בשר של כל מיני חיות. לגבי זה, לא ארחיב בדף הזה.
מצד אחד, ממש לא הייתי רוצה שנושא כלשהו יהיה מחוץ לתחום בדף הזה. כשבחרתי לשנות את השם חשבתי על זה שבעצם הרעיון הוא שהכל מותר והחיוני הוא אישי. לא רק שרובנו בדף הזה אוכלות בעלי חיים בצורות שונות, גם אני עצמי, על אף השאיפה לטבעונות, מסתפקת בלשאוף ולהשתדל כי זה חשוב לי. אבל בפועל גם אני אוכלת עוף מדי פעם וביצים.
אז קשה לי עם ההליכה על ביצים
ומכיוון אחר, קשה לי כאשר מציגים את אכילת הבשר במילים כמו "צריך". אני בכנות מאמינה שאין דבר כזה. אני אשמח מאוד לשמוע איזה בשר את אוכלת ואיך זה משפיע עליך אבל קשה לי כאשר הדברים מוצגים כטובים לכולם או נחוצים לכולם.

[גוגוס*]

גוונים, קראתי אותך עכשיו שוב. הפעם כמו שצריך.
ת'אמת, אני שמחה בשבילך שהצלחת לשחרר ככה. בדיוק היום חשבתי על זה שאני לא יכולה לעשות את זה יותר.
בעצם, אני מסוגלת היום רק ליפול. נפילה קטנה או נפילה גדולה אבל אין לי יותר את המנגנון שמשחרר.
אני חושבת שזה חסר אצלי ושזו מיומנות חשובה בכל דבר בחיים שיש לנו עמדות מוצקות לגביו.

והנה, שחררת ועכשיו את חוזרת לך לאטך למסלול הטוב שלך וכבר עושה צעדים שכל אחד מהם מתקדם מהשני.
לדעתי לא ייקח לך הרבה זמן לחזור לתחושה הטובה שמלווה תזונה טובה.
מאחלת לך בהצלחה. גם את חסרת כאן.

[גוונים*]

ת'אמת, אני שמחה בשבילך שהצלחת לשחרר ככה. בדיוק היום חשבתי על זה שאני לא יכולה לעשות את זה יותר.
טוב, האמת שלא ממש ממש ממש שחררתי, מדי פעם חלפו בי תחושות של אשמה וחוסר שביעות רצון מעצמי אבל באמת באמת שהשתדלתי לא להתיחס אליהן ולהעלים אותן...
אני מאד מזדהה עם מה שאת כותבת על זה שכבר אי אפשר באמת לשחרר.
אני הרבה פעמים מרגישה שזה כמו המשפט 'אין שכל אין דאגות' מאז שנהיה לי 'שכל' בעניני תזונה אני כבר לא מסוגלת להסתובב לי בשאננות ותמימות ולאכול ג'אנק פוד. יש מנגנון פנימי שפשוט מתנגד לזה...

והנה, שחררת ועכשיו את חוזרת לך לאטך למסלול הטוב שלך וכבר עושה צעדים שכל אחד מהם מתקדם מהשני.
טוב, כמובן שאיך שכתבתי אתמול את התכנית המפוארת לחזרה למסלול מיד הלכתי ואכלתי רביולי ברוטב שמנת לארוחת הצהרים (!!!) ומאוחר יותר גם גלידה, קפה הפוך ובערב המון תפוחי אדמה שוב ברוטב שמנת!
אפשר לתת לזה כל מיני הסברים והצדקות (זה כבר במקרר, מה, לא לאכול את זה? רק קצת עד שיגמר... וכד') אבל זה סתם שטויות. כנראה לי שזה פשוט לא יושב מספיק עדיין.
כאילו לא התחברתי עדיין לגמרי לגוף שלי.
בכל אופן, אתמול אכלתי פשוט המון וגרוע ובערב כבר ממש לא הרגשתי טוב (וגם בכל חגיגות החתונה האלה כנראה שעליתי קילו!!)
היום, קמתי נחושה הרבה יותר ומלאת כוונה לא להגיע שוב לתחושה המגעילה של אתמול בערב.
אכלתי בינתיים סלט טוב עם ביצה קשה וכמה פריכיות עם גבינת ברי וממרח פלפלים מצוין.
וגם גביע יוגורט עם ריבת דובדבנים (רק פרי בלי תוספות סוכר או משהו) לרוב אני לא אוכלת דברים כאלה אבל כרגע זה נראה לי דווקא פתרון לא רע לצורך במתוק.
הולכת להכין עכשיו ירקות בתנור.

גוגוס ומיכל, תודה על הברכות!

[גוגוס*]

אני מאד מזדהה עם מה שאת כותבת על זה שכבר אי אפשר באמת לשחרר.
כן, אה? טוב, קיוויתי בשבילך שאולי אצלך זה אחרת.

_כמובן שאיך שכתבתי אתמול את התכנית המפוארת לחזרה למסלול מיד הלכתי ואכלתי רביולי ברוטב שמנת לארוחת הצהרים (!!!) ומאוחר יותר גם גלידה, קפה הפוך ובערב המון תפוחי אדמה שוב ברוטב שמנת!
אפשר לתת לזה כל מיני הסברים והצדקות_
כנראה לי שזה פשוט לא יושב מספיק עדיין.

נסי את הזווית ההפוכה - במקום לקבוע שמשהו עוד לא מספיק טוב תסתכלי הפוך - היה לך צורך ליפול. לתקוע את העוד קצת הזה כדי שתוכלי אחר כך לקום
נחושה הרבה יותר ומלאת כוונה לא להגיע שוב לתחושה המגעילה של אתמול בערב.
וגם להצליח בזה.
קרה לך משהו טוב. הכל יושב כמו שצריך. עלה צורך, הבחנת בו, עשית משהו ויצא מזה טוב. הרי בגלגול אחר היית נאבקת עד כניעה צפויה בצורך הזה או שהיית נופלת למשך המון זמן. והנה, את אחרת. את כבר יודעת מה לעשות. מזל טוב, מותק!

[ממ*]

קרה לך משהו טוב. הכל יושב כמו שצריך. עלה צורך, הבחנת בו, עשית משהו ויצא מזה טוב. הרי בגלגול אחר היית נאבקת עד כניעה צפויה בצורך הזה או שהיית נופלת למשך המון זמן. והנה, את אחרת. את כבר יודעת מה לעשות. מזל טוב, מותק!
איזו זווית התבוננות רעננה ומוצלחת! מאמצת.

אה, ו...
ממ גיריינתי אותך

[מצ'רה*]

סיפור על הקשבה לגוף
אתמול אכלתי ארוחת צהריים עם ילדי. יום לפני קניות שבועיות, הירקות היו קצת ותיקים P-:
הבת שלי שממש רצתה סלט אמרה שיש לו ריח מוזר שהיא מכירה אבל לא זוכרת מהו - וסרבה לטעות אותו. גם בני הריח ואישר שהריח משונה (הוא לא תיכנן לאכול מהסלט ממילא).
אני לא הרחתי כלום, הסלט היה לי טעים ואכלתי לא מעט. בסוף הארוחה הרגשתי כאב בטן שייחסתי אותו לאכילת יתר, אלא שהוא לא עבר כמה שעות אחר כך. משהו באוכל הזה לא היה לי טוב, אבל שלא כמו ילדי - לא זיהיתי זאת מראש אלא רק בדיעבד.

[גוגוס*]

מצ'רה, תודה על הסיפור הזה. אני יכולה להקשיב לכאלה (בעיקר כשמעורבים בהם ילדים) שעות ארוכות בלי לשבוע.
אין כמו חכמת הגוף. זו החכמה הכי חכמה שיש.

[מיכל_בז*]

מצ'רה, בדיוק תהיתי לי (בחיי שבדיוק) אם כל הילדים נולדים עם חכמת הגוף.
ואיך אנחנו מאבדים אותה במשך השנים...

אני למטה. תזונתית. וגם איבדתי את המודעות שלי.
כמעט כל יום אני מוצאת את עצמי מגיעה לרעב מאוד גדול שנופל עלי כאילו משום מקום.
וזה לקח לי שבועיים תמימים להבין שיש לי כאבי ראש קשים כל יום, כי אני לא אוכלת על הבוקר. פעם הייתי פשוט רעבה על הבוקד וישר אוכלת, היום אני לא רעבה. או לפחות לא שומעת שאני רעבה.

כך ששבוע הלא לחשוב על מה שאני אוכלת לא באמת צלח. קודם כל, כי מה זה חשבתי. וחוץ מזה, כי סתם הייתי רעבה.
והשמנתי.

אני חייבת להגיד שאני מבולבלת עד האף. (איזו הפתעה! זה באמת לא קרה הרבה זמן...) כל התזונה הזו של לאכול הרבה חלבון ושומן ולא לאכול קמח בכלל יושבת עלי, בתאוריה, מה זה טוב.
בפועל, אני מותשת מלהכין אוכל כל הזמן ואני סתם מגיעה למצבי רעב. אני גם מכירה את עצמי במקומות האלה, בסוף עוד יתחיל לנשור לי השיער.

בחיי, בא לי לבכות מרוב תסכול.
כי אני כבר לא יודעת מה לאכול, נמאס לי לחשוב על זה, נשבר לי לעבוד סביב זה ובכלל, אני שכל כך אוהבת אוכל, מוכנה כרגע לקחת שלוש קפסולות דחוסות של מזון ולהפסיק להתעסק עם אוכל.
ובנוסף על כל הצרות - יש לי קנדידה!

אררררררררררררררררר!

[בשמת_א*]

בפועל, אני מותשת מלהכין אוכל כל הזמן ואני סתם מגיעה למצבי רעב
מה טוב לך לאכול?

אצלי, לקחת כמה פרוסות עבות של גבינת ברי צרפתית פותר גם את בעיית ה"להכין אוכל כל הזמן", כי זה ממש לגשת ולקחת...
וגם הסלמון: קניתי 2 ק"ג
מייד שמתי את כולו בתנור, חילקתי לכלים, קררתי במקרר והעברתי לפריזר. השארתי חתיכה אחת לארוחת הצהריים של אותו יום.
עכשיו כל מה שאני צריכה לעשות זה להוציא חתיכה, להוסיף לה כמה שיני שום ולהכניס לטוסטר אובן לחימום. לא ייאמן כמה זה מוריד לי מהראש. לא צריך לחשוב, לא צריך לתכנן, ארוחת צהריים מושלמת ליותר משבוע מראש.

ארוחה אחרת שטובה לי היא צירוף של אורז מלא אורגני עם ביצים קשות עם עמבה הינדי עם אבוקדו.
שוב, משהו שקל להכין. סיר אורז יכול להספיק לכמה ימים ואני מחממת את מנת האורז לארוחה אחת במסננת שאני מניחה מעל סיר עם מים, ומכסה במכסה כלשהו. חימום על אדים, זה יוצא כמו טרי.

מקווה שייתן לך רעיונות.

[מאותגרת_בישול*]

מייד שמתי את כולו בתנור.

כמה חום? כמה זמן? בלי תבלינים?

[מיכל_ע*]

כל התזונה הזו של לאכול הרבה חלבון ושומן ולא לאכול קמח בכלל יושבת עלי, בתאוריה, מה זה טוב.

ובנוסף על כל הצרות - יש לי קנדידה!

אם יש לך קנדידה אז הדיאטה הזו באמת תפורה עלייך. גיליתי לאחרונה שככ קל להכין בשר. את אוהבת? מרוב שקל אני מוצאת אותנו אוכלים בשר נון סטופ באופן כבר מוגזם. אם את אוהבת אספר לך מה אנחנו מכינים.

[בשמת_א*]

שמתי בלי תבלינים, עם מעט מאוד חמאה (טיפונת, למנוע הדבקה), על גבי נייר אפייה ושמתי מעל התבנית נייר אפייה, לא סגור הרמטית.

שמתי על 180 מעלות 20 דקות. למה שאכלתי באותו יום הוספתי עוד כמה דקות בתנור.

[מאותגרת_בישול*]

בשמת אין כמוך. תודה
(ותודה לי שלא התביישתי לשאול )

[תמר*]

בשמת מה לגבי הכספית בדגים האלו?
ידוע לך משהו על זה?

[בשמת_א*]

לא ידוע לי.
הסלמון הנורבגי הטרי אמור להיות דג נהרות ולפיכך נקי מכספית. אבל אני לא בטוחה בזה במאה אחוז...
)-:

[במבי_ק*]

אני לא יודעת לגבי כספית , אבל יודעת שהסלמון הטרי שאני קונה בחנות דגים בגבעת חן (ליד רעננה) הוא טעים באלף רמות מכל סלמון אחר שטעמתי. מיובא, מומלץ מאוד. דג על הגל - זה שמה של חנות הדגים.

[בשמת_א*]

כן, זה הסלמון הזה, במבי. אכלתי אותו גם בשבדיה. פשוט טעם אחר. אין מה להשוות.
אבל האם הוא מהנהר כמו שהיבואנים טוענים - לא בטוחה.

[תמי_גלילי*]

אין דבר כזה דג נקי מכספית, אלא אם כן הוא גודל בבריכות מלאכותיות (ואז יש איתו בעיות אחרות).

[ממ*]

קוראת את כולכן.

אני ביום הרביעי (אולי האחרון) של התקף מיגרנה. מיום חמישי (יום אחרי פגישה מאוד חשובה) אנסה להיגמל מקפה.

[בשמת_א*]

תמי, אם הוא גדל בנהר נורבגי שהמים בו נקיים - מניין הכספית?
(החשד שלי הוא שהם גדלים בבריכות דגים, שאז באמת יש בעיות אחרות אבל לא כספית)

[ה_עוגיה*]

סלמון נולד בנהר וחי בים.

[במבי_ק*]

אני לא יודעת לגבי הכספית, דיברתי על הטעם והאיכות. ההבדל הוא מדהים לדעתי

[פלוני_אלמונית*]

אז אחרי חודש וחצי בערך של אוכל חי אני שמחה לדווח
שכל מה שמספרים נכון!
הצלילות, הפוקוס, הבהירות...לפעמים יש לי כל כך הרבה אנרגיות שאני מכריחה
את עצמי להכנס למיטה בסביבות עשר כי אני יודעת שכל שעה בערך
בלילה אני מתעוררת להניק ובכלל זה בריא לי לישון מוקדם...
אבל קשה לי לפעמים עם הבישולים לילדים. זה עדיין יכול למשוך אותי..אז אני לוקחת כמה כפות כי לא בא לי
מלחמה אבל אני מרגישה את זה על הגוף כמה דקות אחרי זה...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

זו אני כמובן למעלה.
מאיפה הגיע הפלוני הזה??

[ממ*]

_אז אחרי חודש וחצי בערך של אוכל חי אני שמחה לדווח
שכל מה שמספרים נכון!
הצלילות, הפוקוס, הבהירות...לפעמים יש לי כל כך הרבה אנרגיות שאני מכריחה
את עצמי להכנס למיטה בסביבות עשר כי אני יודעת שכל שעה בערך._
זה נשמע יותר מנפלא. כל הכבוד
קוסמת, אנא פרטי, נמקי והדגימי. כלומר, תארי איך היום התזונתי שלך נראה (כמה שיותר מפורט, אם את מסכימה).

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

בבוקר שייק ירוק (חסות, כוסברה, בחורף חובייזה שגודלת כאן חופשי, בננות מלון ותמרים) בערך 80 אחוז ירוק ו20 פרי.
עד הצהריים אני אוכלת בד"כ אגוזים ואולי עוד איזה פרי.
בצהריים אם השקעתי אז יהיו כדורי פלאפל נא (גרעיני חמניה, עגבניות, כוסברה או פטרוזיליה , קצת בצל ותבלינים) מיובשים בתנור או בשמש או קרקרים.
אם לא הספקתי אז סלט גדול ומושקע עם המוןןןן טחינה.
בשתיים שלוש שאילו משום מה השעות הכי פחות אהובות עלי במשך היום במיוחד בקיץ, אני צריכה מתוק אז תמרים וקצת אגוזים או ממתק חי שהכנתי
(שוקולד חי משמן קוקוס אגבה ואבקת חרובים, כדורי שקדיה עם קוקוס ואגבה ועוד...)
אח"כ אילו שעות מאוד אינטנסיביות עם התינוקות אז אני ממש לא אוכלת אלא אם כן הכנתי לבנות איזה שייק שוקולד (בננות, קשיו, שקדיה, קרח, אבקת חרובים)
ואז ברור שאני גם שותה.
בערב בד"כ איזה פרי, אולי קצת אגוזים או איזה מימרח שאני מאלתרת במעבד מזון.
זה ביום מצויין.
ביום פחות טוב אני אתפתה קצת לפופקורן או קלח תירס או כמה כפות מנודלס שהכנתי למשפחה...
(זה קצת מצחיק ומוזר לפרט מה אני אוכלת וזה ממש גם לא יאומן שאני, עם כל המסע המפרך והמאתגר אל עבר אכילה מיטבית בשבילי הגעתי לזה...).

[ממ*]

קוסמת תודה תודה.
זה נשמע ממש מעט אוכל. האם את מצליחה לשבוע מזה?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

זה ממש לא מעט.
הסלטים ענקיים ואני אוכלת המוןןן אגוזים וגם השייק הירוק יכול להגיע לליטר.
ממש לא מעט...

[מיכל_בז*]

אני ביום הרביעי (אולי האחרון) של התקף מיגרנה. מיום חמישי (יום אחרי פגישה מאוד חשובה) אנסה להיגמל מקפה.

בהצלחה!

אני מקווה שההתקף אכן נגמר. אני ממוגרנת-לייט ומעריצה כל מי שמסוגלת לתפקד עם הדבר הזה.


אם יש לך קנדידה אז הדיאטה הזו באמת תפורה עלייך. גיליתי לאחרונה שככ קל להכין בשר. את אוהבת? מרוב שקל אני מוצאת אותנו אוכלים בשר נון סטופ באופן כבר מוגזם. אם את אוהבת אספר לך מה אנחנו מכינים.

מיכל ע, אני מאוד-מאוד אוהבת בשר. אני אשמח לשמוע.

[ממ*]

_אני ביום הרביעי (אולי האחרון) של התקף מיגרנה. מיום חמישי (יום אחרי פגישה מאוד חשובה) אנסה להיגמל מקפה.

בהצלחה!_
תודה, מיכל. ההתקף אכן עבר. היום שתיתי שני חצאים של כוסות קפה. מחר אנסה לשתות רק חצי אחד.

חוץ מזה, כשהראש לא כואב לי אני אוכלת יפה.

מיכל, האם התחלת להיאסף חזרה?

[מיכל_בז*]

מיכל, האם התחלת להיאסף חזרה?

כן. אחרי סופ"ש מושחת מאוד.

בלי החלטות גדולות, יום ביומו. היום הזה טוב ואסוף.

מה קורה כשהראש כן כואב לך? את מרגישה צורך פזי באוכל אחר או שזה מין פיצוי?

[ממ*]

בלי החלטות גדולות, יום ביומו. היום הזה טוב ואסוף.
יופי. יום ביומו זה הכי טוב.

מה קורה כשהראש כן כואב לך? את מרגישה צורך פזי באוכל אחר או שזה מין פיצוי?
בטח!!!!!! משתוקקת נואשות לפחמימות מתוקות. קשה לתאר את רמת ההשתוקקות.

היום שתיתי כוס קפה אחת ב-10 בבוקר. די גאה בעצמי, משום שהלכתי לפגישה חשובה ומותחת מיד בבוקר ללא קפאין בגוף. לפני פגישה חשובה מאוד אחרת שתיתי את כוס הקפה. מחר אוריד לחצי כוס בשעה הזאת.

קוסמת, מה שאת מספרת מעורר בי השראה. אני לא אוהבת שייקים (אוהבת אוכל פריך וכרסים--שניתן לכרסום). אבל משתדלת להגדיל את אחוזי האוכל החי: שקדים ואגוזים, ירקות ופירות. וגם טופו די הרבה. זה מעובד, אבל נראה לי שזה טוב לי. אני חושבת שהסידן בטופו נספג בגוף שלי. כשאני אוכלת הרבה טופו מתחזקות לי הציפרניים (ציפורניים? קמץ קטן או חולם מלא?)