פרדוקס בנות בחינוך ביתי

ומזה בעצם נובע שיש אמנם קריירות שאפשר לנהל במקביל לחינוך ביתי, אבל יש רבות אחרות שאי אפשר
נכון, אבל בעולם כמו שתיארתי האינטרסים של כולם הם משותפים, גם של בעלי הקריירות האלו וגם האחרים, וגם הקריירה אינה דבר תובעני כל כך כפי שהיא היום.

אגב מי שדורש מאם ילדיו להניק 20 חודשים, תדע שעליך לפרנס אותה ואת ילדיכם לפחות לתקופה זו. אלא אם היא תעבוד ואתה תתנדב להניק בעצמך. ודאי לא תחסר לך מוטיבציה
לא נראה לי שיש לאורי שמץ של בעיה עם זה. אז מציעה לך למחוק את המשפט האחרון בהודעה שלך, הוא קצת מעליב.

גב מי שדורש מאם ילדיו להניק 20 חודשים, תדע שעליך לפרנס אותה ואת ילדיכם לפחות לתקופה זו.
לא בהכרח. יש לא מעט מיניקות שחוזרות די מהר לעבודה ואפילו למשרה מלאה וממשיכות להניק באמצעות שאיבות. מכירה (וירטואלית) אחת כזו שהיא אפילו המפרנסת העיקרית.

לא נגעתי במחשב יומיים וחצי. בוא נראה מה חדש בדף הזה...

_אורי,
האין זה מקומה הטבעי של האישה לעסוק במלאכת גידול הילדים?
לא. זה מקומה הטבעי של הקהילה לעסוק במלאכת גידול הילדים, כולל גברים, זקנים, וילדים אחרים. כאשר מפרידים את הקהילה לפי גיל ופרנסה, מי שנשאר לגדל ילדים זה רק מי שמוכן לוותר על על חלקים אחרים מחייו. אבל מצב ההפרדה הזה הוא מעוות, וחינוך ביתי מתקן חלק (קטן) ממנו._
לא אמרתי זה מקומה של האם לעסוק בזה לבד,
אבל זה לא נראה לי טבעי אם האם תעסוק בדברים אחרים בזמן שהקהילה מגדלת את ילידה - והנקה היא רק אחת הסיבות.

אילו בעלי היה בא אלי עם "דרישה" כזאת, הייתי מעיפה מראש את השתלטנות הזאת וההתערבות בענייני הפרטיים (סליחה, הוא אדון על השד שלי?) ...
שוב מנסחים את דברי מחדש.
זאת לא דרישה, זאת רק דעה.
אם יבוא היום שיהיה לי דיבור עם זוגתי על סוגיית הקמת משפחה, אציג את זה כעמדתי, ואשמע את עמדתה. מנסיוני, עמדתה יותר קובעת.

זה מקרי, שאין גברים בדיון?
אני עז?

גברים צעירים - דעתם קלה.
את מבינה?
את מוסיפה את ההערה הזאת בסוף ההודעה. סתם ככה, בלי שום סיבה מועילה. זה לא ממש מעודד אותי להגיב על המילים האחרות שכתבת בצורה עניינית.
באמת תודה לך.
אה, את גם אלמונית, שכחתי... יש דף גם על זה

לא בהכרח. יש לא מעט מיניקות שחוזרות די מהר לעבודה ואפילו למשרה מלאה וממשיכות להניק באמצעות שאיבות. מכירה (וירטואלית) אחת כזו שהיא אפילו המפרנסת העיקרית.
מפרגן לה מעומקי נשמתי.

אולי זה קשור לבחירתך לחיות בעיר, ועוד ליד התחנה המרכזית המפויחת? אחוז האסתמטיים עולה בגלל זיהום האוויר ובגלל לידות מוקדמות.
לא הבנתי מה הקשר.
אנשים שביררתי אצלהם (באמת העמקתי בנושא) לגבי השאלה "כמה זמן ינקת" לעומת כמה אתה חולה במחלות כרוניות מגיל ינקות, היו דוקא אנשים שאינם מתל אביב.

אני עדיין מרגישה שבאיזשהו מקום, לא קיבלתי מענה על העניין הזה שאת הגעת לחינוך ביתי כשהעגלה שלך מלאה כלומר אחרי איזו דרך שעשית ואני חושבת על אלו שיעשו את זה מתוך המשכיות ולא מתוך תהליך פנימי, האם העגלה שלהן תהיה מלאה?

http://ootips.org/horut/hs-faq/research.html
אני מקווה שעשיתי את הקישור טוב

שיבולת
אולי את חלק מהתשובות שקשה לך לקבל כאן, תוכלי לקבל בקישור הזה, בו תמצאי תוצאות מעניינות של מחקרים על חינוך ביתי. רבים מהמחקרים הללו מצאו שבוגרי החינוך הביתי אינם נופלים במאומה מבוגרי החינוך הרגיל ברמה האקדמית או החברתית.

בנוגע להמשכיות מול תהליך פנימי, הלימוד במסגרת בית הספר לא מבטיח תהליך עצמאי של הילד ואפשר לתת אינספור דוגמאות: (שושלות של ילדים שלומדים רפואה בעקבות אבא וסבא, ילדים שיורשים את העסק של הוריהם, ילדים למשפחות מאוד עשירות שהכסף מנוון את הוריהם ואותם, גם בחירה באורח חיים דתי ועוד ועוד...) לדעתי היכולת לבחור בחירה אמיתית נעוצה בחוסן ובבטחון העצמי ובתחושת הערך העצמי של הילד.
בכל אחת מהדוגמאות שכתבתי, כמו גם בחינוך הביתי, יכולה להיות המשכיות עם תחושת בחירה טובה ומתוך מוטיבציה בריאה, ויכולה להיות המשכיות מרירה. הכל תלוי באיך ולא במה.

חשוב לזכור שנסיבות החיים של כל אדם הן סובייקטיביות ואף אחד לא נחשף לכל ההזדמנויות של החיים. כך ילדי בית הספר וכך ילדי החינוך הביתי. לא כולם צריכים ללכת במסלול אחד כדי לגדול לבוגרים עם "עגלה מלאה".

מישהי כאן טענה שלא רואים גברים בדיון הזה (חוץ ממך, אורי, אתה לא עז

), ונענתה שהגברים עסוקים מדי בלהתפרנס בכדי להגג באתר חינוך ביתי. בנוסף, אין להם מושג איך לגדל את בניהם, בטח שלא את בנותיהן - הם בעיקר חרדים מהיום שבניהם של אבות אחרים יתחילו להסתובב סביבן ולהציף אותן ב-SMSים - בלגדל את עצמם ובלנסות להסתדר עם נשותיהם בין אם הן בעלות קריירה של עורכות דין פליליסטיות שמסוגלות לשחרר נאשמים מתיק מוצק כבטון או של מטרוניטה ביתית שורשית. הם רק מקווים בסתר ליבם שהבנים שלהם יצליחו איכשהו לא ליפול אל הבורות שהם עצמם נפלו אליהם ועדיין מנסים להחלץ מהם כסיזיפוס במעלה ההר. כל עוד יש חיים יש תקווה.

בכל מקרה, אציג מחדש את התהייה שלי -
האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?

האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?
זה מאד הגיוני! למה, היה כאן איזשהו ויכוח על הנקודה הזו?

האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?
בטח טבעי והגיוני! וגם טבעי והגיוני שאשה לא תצטרך לבלות את רוב זמנה במשך חצי שנה עד שנה וחצי בבידוד חברתי. הבעיות מתחילות להגיע כשיש סתירה בין הדברים.

ואני חושבת על אלו שיעשו את זה מתוך המשכיות ולא מתוך תהליך פנימי, האם העגלה שלהן תהיה מלאה
לדעתי, אין דבר כזה.
"חינוך ביתי" לא יכולים לעשות מתוך "המשכיות" גרידא, לדעתי, כי עדיין קיימת כל החברה מסביב וזה מאוד בולט, בהחלט לילדים שגדלים בחינוך ביתי, כמה שזה חריג ושונה ולא רגיל.
אז גם אם הם יבחרו לעשות אותו הדבר, זה יהיה מתוך מחשבה.
וחוץ מזה, ילדים שגדלים בחינוך ביתי, לפי מה שאני רואה סביבי ובביתי, מחוברים מאוד מאוד חזק למה שהם רוצים ולמה שהם לא רוצים. אם יש משהו שרובם המכריע לא מורגלים בו, זה "כפייה עצמית".
כמו כן, הם מתרגלים על בסיס קבוע שינויים בהעדפות ובבחירות שלהם, בכלל בלי בעיה.
לכן, מה שהם עושים, הם עושים מתוך "תהליך פנימי".
זו מהות החינוך הביתי החופשי בישראל.
זה הכלל. לא אתעסק פה ביוצאים מן הכלל, והם לדעתי יהיו במצב לא רע יותר מאשר סתם בוגרי מערכת החינוך, בסוגיה הזאת.
העגלה של בוגרי חינוך ביתי מלאה בהגדרה. כי מעולם לא ראו אותם כריקים. זה חלק מהתפיסה. שכבר היום הם בני אדם עם זכויות ותחומי עניין. כבר היום הם
אנשים חופשיים.

האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?

זה לא סותר.
הכי קל לעבוד עם הילדים דווקא כשהם תינוקות.
בעיקר בעמדות ניהוליות.

זה נעשה מסובך כשיש להם רצונות משלהם שלא בהכרח מוקצים לתחום "להיות תלויים על האמא תוך כדי עבודה" בלבד.

<טלי מא מעלה אחוזי משרה ואחריות אחרי כל לידה>
<סוג של ספורט>

_העגלה של בוגרי חינוך ביתי מלאה בהגדרה. כי מעולם לא ראו אותם כריקים. זה חלק מהתפיסה. שכבר היום הם בני אדם עם זכויות ותחומי עניין. כבר היום הם
אנשים חופשיים

לגבי השאלה "כמה זמן ינקת" לעומת כמה אתה חולה במחלות כרוניות מגיל ינקות
נו באמת על כל אחד שאתה תביא כטיעון לזה אני אביא אחד אחר כטיעון הפוך
האחיינים שלי ינקו שלושתם תקופות זהות של כ8 חודשים לאחת מהן יש אסטמה , אסטמה של העור ,אלרגיה לחתולים ,אינלציות ומה לא
והשניים האחרים בריאים לגמרי .
ולא שאני לא בעד הנקה -נהפוך הוא אני מאוד בעדה אבל אני נגד מניפולציות שאינן מוכחות מדעית

האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?
כן אם יש מי שימממן את התענוג

נראה לי שאתה מתווכח עם אנשים שחושבים כמוך

שליחה על ידי א.ב.* » 20 יוני 2008, 00:03

בת (4): אמא, איזה כיף ל-ג'.
אמא: למה?
בת: כי היא עובדת רק יום אחד בשבוע.
אמא: ו...
בת: וככה היא יכולה להיות עם הילדים שלה כמעט כל הזמן.
אמא: וואלה.
בת: ולך אמא ה-כ-י כיף. כי את יכולה להיות עם הילדים שלך כ-ל הזמן!

שיחה אתמול באוטו.
נזכרתי בדף הזה.

<אתנחתא>

ולך אמא ה-כ-י כיף. כי את יכולה להיות עם הילדים שלך כ-ל הזמן! איזו מתוקה.

האמת - אני התייאשתי בחצי הדרך כי הדיון גלש ל-1000 גיוונים אחרים מהשאלה המקורית...

אחת הסוגיות שהטרידו אותנו מאוד בחינוך ביתי היא שהיה נראה לנו שזה "דוחף" אותנו לחלוקת התפקידים המסורתית של אבא-בעבודה-אמא-בבית, חלוקה שלא התאימה לשנינו, לא רק באופן אישי אלא גם כמודל אותו אנו רוצים לספק לילדינו. לי מאוד היה חשוב להיות הרבה עם הילדים ולאשתי היה חשוב גם להמשיך עם הפן האקדמי ממנו היא נהנית מאוד.

יש לנו 3 בנות (7, 4 ושנה) בחינוך ביתי ואנו עושים כל שביכולתנו לתת להם מודל מאוזן כפי שאנו רואים אותו - אשתי מלמדת 3 ימים בשבוע באוניברסיטה וסיימה את הדוקטורט שלה במקביל לפני שנה ואני עברתי לפני 5 שנים לעבוד 4 ימים בשבוע (הייטק), רובם מהבית.
כך יש להם הורות כמעט שווה בבית (4 ימי אמא ו-3 ימי אבא) אבל שנינו ממשיכים לעבוד ולהתקדם (לאט מאוד) בתחומי העיסוק שלנו.

זה דורש כמובן המון פשרות וויתורים מכל אחד בתחומי המקצוע שלו (ויתור על משכורות, קידום, נסיעות לחו"ל/כנסים וכדומה) וגם דורש עבודת תיאום מורכבת בבית בין שני הורים, שתי משרות, בית מבולגן ושלוש בנות אנרגטיות בחינוך ביתי. מצד שני בנותינו רואות שאנו שותפים שווים ככל האפשר בחייהם כהורים ומקבלות מודל בו הן לא חייבות "לבחור צד" אלא יש אפשרות לשלב ולבחור את המינון המתאים להן.

ברור לי שלא כל אחד יכול/רוצה לבחור במודל כזה ושגם במודל ה"מסורתי" לכאורה יש המון מקום לצמיחה והגשמה עצמית - פשוט עבורנו הבחירה הנ"ל נראתה ועדיין נראית לנו מתאימה יותר, למרות שהיא קשה מאוד ביומיום בגלל הקונפילקט המובנה של שני הורים שמנסים להיות גם-וגם בו זמנית.

שימח אותי לקרוא מה שכתבת, אבא בית, כי אנחנו מנסים אותו מודל , ומעודד לשמוע על אנשים שמשלבים לאורך זמן שוויון,קריירה וילדים לא מוזנחים. אזמה אם הבית מבולגן? יש בתים מבולגנים גם במשפחות בלי שוויון, קריירות והשקעה בילדים. עדיף ככה. יישר כוח.

נראה לי שאתה מתווכח עם אנשים שחושבים כמוך
לא מתווכח,
באמת שאלתי את השאלה, לשמוע את הדעה והדיון שיתפתח פה,
עקב ויכוח על אותו נושא שהיה לי בחיי הלא וירטואליים (עם אנשים שאינם מהאתר)

ולא שאני לא בעד הנקה -נהפוך הוא אני מאוד בעדה אבל אני נגד מניפולציות שאינן מוכחות מדעית
אילה,
דבר ראשון אני שמח שהבאת את הדוגמאות שהבאת,
זה עוד משהו לסטטיסטיקה האישית שלי.
רציתי לשאול אם את במקרה מכירה גם חברות/חברים שלך שינקו רק שבועיים ומה מצבם היום.

באמת שאלתי את השאלה
אז התשובה היא - בחברה מתוקנת, אין סתירה בין הדברים.

יצא לי להיות בכל מני מקומות שנשים מסתובבות עם תינוק במנשא ועושות את מה שהן עושות (מעבירות סדנה, משתתפות בסדנה, מבצעות איזושהיא מלאכה, וכו').
אלו היו בעיקר מקומות "חריגים" יחסית, כמו פסטיבלים, סדנה אקולוגית...
אבל השאלה שלי - האם יש מקומות עבודה שבהם זה לגיטימי וסביר שאשה תסתובב עם תינוק עליה כל היום, ותניק מדי פעם (למשל באמצע ישיבה)?
מה שאני מנסה לרמוז - אם בחברה מתוקנת, אין סתירה בין הדברים, אז סבבה, אבל אנחנו עדיין לא חברה מתוקנת.

האם יש מקומות עבודה שבהם זה לגיטימי וסביר שאשה תסתובב עם תינוק עליה כל היום
אבל זו לא רק שאלה של מקומות העבודה ומה שהם מאפשרים או לא.
זה גם תלוי מאד בתינוק. לא כל תינוק מוכן להיות שעות ארוכות במנשא בזמן שאמא שלו עוסקת בעניניה. בחודשים הראשונים סביר שכן, אבל אז רוב האמהות זקוקות למנוחה ולא תמיד מתאים להן לעבוד. ברגע שהתינוק קצת יותר גדול, לא רק שהוא זקוק למרחב לזחול/ללכת בו מבלי לגרום נזק ו/או להפגע בעצמו, הוא לא בהכרח יאפשר לאמא שלו לעסוק לאורך זמן במשהו אחר. זה תלוי מאד באופי של התינוק, באופי העבודה, במקום שבו היא מתרחשת, במספר השעות, ובתפוקה שהאמא צריכה לתת בשעות שהיא עובדת.
אני למשל עצמאית ובכל זאת כשאני עובדת לרוב הבן שלי לא אתי, לגמרי מבחירה שלי, כי מכל מיני סיבות הוא לא מאפשר לי לעבוד בצורה יעילה. וגם לו קל יותר לא להתמודד (לעתים קרובות מדי) עם התסכול של "אמא נמצאת אבל לא זמינה אלי (וגרוע מזה, מקדישה תשומת לב לתינוק אחר)".

אורי,
בחברה שבעלי עובד בה, בהחלט חברה "מיינסטרימית", הבוסית ילדה לפני שלושה חודשים בערך, ומביאה את בנה לעבודה בערך 3 פעמים בשבוע.
אמנם זו חברה קטנה, אבל כולם שמחים שהוא שם ואין להם שום בעיה עם זה, והוא יונק וגם בלי חיתולים (בזכותנו!! אני נורא גאה בזה...).

המסקנה שלי - עוזר שאת הבוסית...

ובהתייחסות למה שתזמורת הים כתבה, מסכימה מאוד - אבל אפילו אם יהיו לתינוק את חודשי החסד הראשונים האלו, עד גיל חצי שנה נגיד, עם אמא בעבודה - זה כבר ייצר שינוי בתפיסה של אנשים ובטוח יתרום לאותם תינוקות ברי מזל.

אורי,
אני כנראה מפספסת משהו שאתה מנסה להגיד.
אתה יכול להסביר לי יותר? לפרט?

אני אסביר מה אני לא מבינה, אולי.
גם אמהות שמניקות 20+ חודשים זה יוצא דופן ו"חריג". אבל אתה הצבת את זה בדיון הזה כמשהו שהוא בעיניך תנאי להורות.
אז אתה מדבר על מה שכדאי או על מה שקורה בפועל?
כי אני, אני כותבת על מה שקורה אצלי בפועל.
אז אני יודעת שזה אפשרי.
הנה, גם פידג'ט יודעת.

אז אני כותבת שוב - אם אתה שואל:
האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?

אז התשובה היא:
גם זה טבעי והגיוני וגם זה טבעי והגיוני.
טבעי והגיוני שאישה תהיה עם ילדיה, טבעי והגיוני שאיש יהיה עם ילדיו.
טבעי והגיוני ששניהם מוצאים סיפוק בעיסוקים נוספים.
טבעי והגיוני שיתאפשר להם, בהינתן זוג שמערכת ערכיו דומה ושפועל לקראת אותם חלומות ודימויים.

אבל אולי פספסתי אותך, אז תסביר לי בבקשה.

מבחינה אישית :אני חושבת שלעבוד בתור אחות במחלקה של בית חולים תוך כדי טיפול בילד שלי ,זה לא משהו שאני שואפת אליו.
כן נראה לי הגיוני ללכת לבקר נשים אחרי לידה בבית או קשישה שאפשר לבקר ביקור חברתי קליל,אולי להתנדב לשעה במחלקה בעבודות פקידות /לחלק תה.
כסף אני לא אראה מזה , אבל זה משהו שחשוב לי לעשות.בשביל עצמי , בשביל החברה שבה אני חייה ובשביל הלמידה של הילדים.

לפעמים אנחנו הולכים לשדה שממנו אנחנו קונים ירקות אורגניים ועובדים קצת .זה ממש קצת כי מתחיל להיות חם ולי נהיה קשה ,הילדה הקטנה(שנתיים וחצי) עומדת שם ונראה לי שהיה די המומה מ'מה שוב פעם טירטרטי אותה',הילד יכול לבצע משימות ,הוא יכול להנות מזה אפילו , ונראה לי שהוא מוסיף הרבה צחוק וחדווה ,גם לו נהיה קשה והוא מעדיף להתרוצץ ,נטול אחריות בשטח המחסן המוצל .

אני לא חקלאית ,אבל כולנו הולכים לקטוף פירות וללקט מדי פעם ,

אני מסכימה עם אורי.
בעינין שאין כל כך משרות לנשים עם תינוק שצמוד ויונק ובטח שלא למישהי שתביא איתה פעוט שמברדק ומורח.
היה יכול להיות טוב לו היו משרות חלקיות ואז אם אמא היתה רוצה לעבוד ולהתפרנס היא היתה יכולה להתחיל משמרת אח"הצ ל4-5 שעות ,נניח ,מתי שבן הזוג חוזר מהעבודה שלו (בתנאי כמובן שהוא לא עובד עד 20:00 ונוסע לח"ול ..
עבודות קטנות מהבית וכ'

בנושא ההנקה אני גם כן מסכימה עם אורי .אומנם , אם אישה חושבת שהיא לא רוצה להניק , זה עינין פרטי שלה וזו זכותה .
כמדיניות ציבורית ,אני חושבת שזה נכון יותר לו ההתיחסות לנשים אחרי לידה היתה שכן , רצוי שתהינה עם התינוק.
אנחנו חוזרים לדיון על חופשת הלידה בסקנדינוויה ..(גם יותר קר שם וגם כאלה תנאים סוציאליים)

אני חושבת שלאישה צעירה ולבן זוגה שאולי מתכננים להכנס להריון בחברה שלנו כמו שזה עכשיו , לא ברור בדיוק מה ההשלכות הכלכליות של הולדת הילד.
היות ורובנו גדלנו במעונות ומשפחתונים ,אנחנו לא ממש יודעים מה לעשות עם הילדים ,מה זה דורש ואיך נראה סדר היום.(ואני לא מדברת על הנקה לפי שעות כעל סדר היום , אלא בדיוק לחוסר שעות הזה שמשמך סביב השעון)
אולי חושבים על סל קל ,או סט מהודר של חדר לתינוק ,או על שכר עבודתה של מילדת בית ,אבל לא נראה לי שהרבה זוגות חושבים מה בדיוק הם יעשו עם הילד הזה.
הקונבנציה היא משפחתון/מטפלת /מעון /גן .
התינוק יבלה שם והאמא תמשיך את חייה כרגיל.
בשבת בבוקר ביום יפה אמא תשתה הרבה קפה ואבא יקרא עיתון..
מישהו חושב לפני הילדים על משהו אחר?

_אני אסביר מה אני לא מבינה, אולי.
גם אמהות שמניקות 20+ חודשים זה יוצא דופן ו"חריג". אבל אתה הצבת את זה בדיון הזה כמשהו שהוא בעיניך תנאי להורות.
אז אתה מדבר על מה שכדאי או על מה שקורה בפועל?_
על מה שלדעתי כדאי ורצוי. אני לא מבין איך משתמע מדברי כאילו דיברתי כאן על מה קורה בפועל (אנא הסבי את תשומת לבי שאדע להתנסח טוב יותר להבא. אפשר בדףבית).

_גם זה טבעי והגיוני וגם זה טבעי והגיוני.
טבעי והגיוני שאישה תהיה עם ילדיה, טבעי והגיוני שאיש יהיה עם ילדיו._
נכון,
אבל לדעתי, אם צריך שאחד יפרנס והשני יעבוד, אז טבעי והגיוני בעיני שהאישה תישאר בבית עם התינוק והאיש יעבוד.
ולצערי, זה סותר חלק מהאידיאלים הפמניסטיים בהם אני מאמין (וגם נאבק למענם לפעמים).

אני לא מבין איך משתמע מדברי כאילו דיברתי כאן על מה קורה בפועל
זה משתמע מן ההערה הזו: אבל אנחנו עדיין לא חברה מתוקנת
זה בפועל, לא?

וגם ממה שכתבת אח"כ: אם צריך ש
"צריך ש" זו הנחה של מציאות שכן או לא מתקיימת בפועל.

אם צריך שאחד יפרנס והשני יעבוד
בהחלט אפשר שהאחד יפרנס והשני יעבוד, או שהשני יפרנס והאחד יעבוד או ששניהם יפרנסו ויעבדו גם יחד

זה סותר חלק מהאידיאלים הפמניסטיים בהם אני מאמין
האידיאל הפמינסטי שיש להילחם עבורו הוא הזכות של כל אישה להחליט ולבחור.
זה כולל עידוד ובנייה של מציאות שבה הבחירה להיות עם הילדים שלך היא בחירה אפשרית שאינה מבטלת חלקים אחרים באישיות שלך...
כלומר - לא סותר. גם זו זכות פמיניסטית.

וה"מציאות" הזו אינה תלויה חברתית בלבד -- יש משקל רב להחלטות של הזוג, כמו שכתב אבא בית.
אנחנו עברנו לגור בעבודה שלי לפני הלידה השנייה (עד אז היה הגיוני ללכת לכאן כל יום עם פעוטה על הגב), לקחתי על עצמי יותר אחריות ניהולית ועבודה גלובלית ולא לפי שעות, אבא אצלנו גם עובד מהבית בחלק ניכר מהזמן ומתגמש גם לפי השעות שלי, והחלטנו שלצורך העניין שווה לנו לשכור עזרה בשעות מסוימות (גם כי לניקיון הבית אנחנו כבר ממש לא מצליחים להגיע באופן שיטתי וקבוע) - כי בתרבות הנוכחית צריך לתגמל מישהו כדי שהוא יוכל לבוא ולהיות ה"צריך שבט כדי לגדל ילד" שלך.
ההחלטות והבחירות שלנו מונחות על-ידי הערכים שלנו, ובאופן משותף.
אני אומרת - אם מחליטים שכך ראוי ורצוי, אז דווקא המקום של האיש - שנוטל גם הוא חלק, שמעודד את היצירתיות במציאת פתרונות ותומך בהחלטות האישה - משמעותי ביותר. ביותר.

אני מודה מאוד, כמובן, גם לבוסית שלי שאיפשרה לי להתפתח לתוך התפקיד שלי גם בתקופה הנוכחית, עם הבנות.
ניסיתי לחשוב אם אני הייתי שוכרת מישהי לעבודה עם תינוק או ילדים.
אני חושבת שזה תלוי בסוג העבודה ובבחורה.
אני חושבת שזה דורש נחישות רבה יותר ומחויבות רבה יותר.
זה גם אפשרי יותר בעבודה שאינה תלויה בזמן או דורשת תשומת לב עקבית לאחרים, כמו שירות לקוחות בחנות.
כלומר - כן לניהול חשבונות, משרד וניירת, לא לעבודה בחנות. (אלה העבודות האפשריות בצוות הקטן שלנו)
לכן כתבתי שתפקידים ניהוליים מתאימים יותר - הם מחוייבים יותר לאירגון ודורשים יותר אחריות, ועם זאת יש בהם אפשרות רבה יותר לגמישות בזמן הביצוע ופחות עבודה התלויה ממש בשעות.

<אני לא רגילה לכתוב דברים כל-כך אישיים. ייתכן שאמחוק אח"כ.>
<במקרה כזה המחיקה, לא תהיה אישית...

>

אבל אנחנו עדיין לא חברה מתוקנת
זה נכתב בהקשר אחר לגמרי, אבל את צודקת, תודה.
ותודה על מה שכתבת ואיך שנפתחת פה, ואשמח אם בכל זאת לא תמחקי.

כלומר - כן לניהול חשבונות, משרד וניירת, לא לעבודה בחנות.
בחנות קאשה באשה (חנות יד-שניה בפלורנטין) הם ממש גידלו שם את הילדה שלהם. יש לה שם חדר קטן שבו היא זחלה, ולפעמים היא היתה על הידיים, והיה נראה שזה לא הפריע לה. מאוד הרשים אותי בזמנו (כשהייתי מבקר שם לעיתים תכופות).

גם אני מגדלת אותן כך, אבל אני לא יכולה להיות המוכרת היחידה במשמרת (כן יכולה להחליף לזמן של הפסקה, למשל), לא אם אני רוצה להיות זמינה לתינוקת שצריכה פיפי או מתעייפת באמצע חשבון או טיפול בלקוח, או לרוץ לילדה שנפל לה הקרטון מאחורה (סליחה... -- הבית).
כשיש עוד מישהי שזו המשמרת שלה, או מישהי ששכרתי כדי לעזור לי, או חברות, או אבא -- באזור, אז זה כבר מרגיש כמו שבט קטן. יש הרבה פחות לחץ ואפשר גם לעזור ללקוחות, גם למלא את החנות וגם לעזור לילדה שרוצה שזיף. אם זה רק אני, יש מקרים שאני צריכה לבחור בין העבודה לילדה, מספיק שנהיה שניים/שתיים והמצב ישתפר פלאים.
כלומר - להיות ה{{}}מוכרת זה לא תפקיד מתאים עם פעוט/תינוק.

ויש גם לקוחות.
לפעמים יש לקוחות כאלה שמשחקים עם הילדות, או שמביאים ילדים שמשחקים עם הילדות... ואז זה בכללל שווה.
כמובן שיש גם את הלקוחות הלחוצים, נטולי הילדים, שלא כדאי לעכב אותם רק בגלל שהילדה צריכה פשפוש בחוץ, הם לא יבינו.

כמובן שיש גם את הלקוחות הלחוצים, נטולי הילדים, שלא כדאי לעכב אותם רק בגלל שהילדה צריכה פשפוש בחוץ
זהו, רציתי להגיד, שבחברה שרגילה לילדים, אין דבר כזה.
כלומר, ככל שנרגיל יותר את החברה מסביב שהתינוקות והילדים נמצאים, הם חלק מהחיים, וכן, אם התינוקת צריכה פיפי אז הלקוח יחכה כמה דקות לגמר החשבון שלו - אז זה יתקבל יותר ויותר.
זה הרי עניין תרבותי.
שמתי לב, שבחברות אחרות יש הרבה הרבה יותר סבלנות לילדים. למשל, בתורכיה או אצל ערבים בארץ אפשר לראות אהבה גדולה לילדים. הם אף פעם לא נתפסים כמפריעים, כולם מתייחסים אליהם יפה, גם שמחים לשחק איתם. סתם ככה. אם הם בוכים או שופכים או משהו כזה, לא מתרגשים ולא מתרגזים.
וגם באירופה, פשוט בגלל התרבות שמחנכת מגיל אפס לסבלנות וכבוד לזולת, לקוח יכול בהחלט לחכות באורך רוח לצרכים של התינוק של המוכרת. אם כי תלוי איפה. כמו שהם יכולים לחכות שם בסבלנות חצי שעה עד שאיזה מישהו שהתבלבל יעשה פניית פרסה כדי לפנות בחזרה על כביש דו-סטרי צר, בלי לצפור ובלי כלום.
זה רק עניין של התרגלות תרבותית.

_כלומר, ככל שנרגיל יותר את החברה מסביב שהתינוקות והילדים נמצאים, הם חלק מהחיים, וכן, אם התינוקת צריכה פיפי אז הלקוח יחכה כמה דקות לגמר החשבון שלו - אז זה יתקבל יותר ויותר.
זה הרי עניין תרבותי._
מסכימה לגמרי.

מישהו חושב לפני הילדים על משהו אחר?
כן אורי ואני כל אחד בניפרד

אבל השאלה שלי - האם יש מקומות עבודה שבהם זה לגיטימי וסביר שאשה תסתובב עם תינוק עליה כל היום, ותניק מדי פעם (למשל באמצע ישיבה)?

התשובה היא כן . עד שבתי היתה בת שנה עבדתי בתפקיד ניהולי בחברה של 2000 איש והסתובבתי רוב הזמן אתה במנשא והנקתי אותה בכל מצב אפשרי(בישיבות הנהלה, בפגישות עם לקוחות, בפגישות אישיות וכו'.. ) לא הייתי הראשונה ולא היחידה בחברה הזאת. זה התאפשר והתקבל באופן מאוד טבעי. היום זה כבר לא קיים שם מכל מיני סיבות, אבל כשזה היה זה היה נהדר והשפיע על החברה מאוד לחיוב. עם זאת, היו מחירים אישיים כבדים שהרגשתי שהיא ואני משלמות וזה החזיר אותי הביתה בסופו של דבר. אבל זה הסיפור שלי.
היו הרבה מנהלות בחברה שהסתדרו עם זה והרגישו נהדר.

נו באמת על כל אחד שאתה תביא כטיעון לזה אני אביא אחד אחר כטיעון הפוך
ושניהם לא תקפים לצורך העניין.
אורי, האמת שאני לא מבינה את האיסוף שלך, מה זה נותן לך?
נעשו מחקרים בנושא וכבר צויין פה. כולם הגיעו לאותה מסקנה. (כדאי לך לחפש בפרסומים, חלקם פורסמו בעיתונות הפופולרית)
אי-הנקה מעלה את הסיכון ללקות במחלות כרוניות של דרכי הנשימה
אבל וזה אבל חשוב, זו רק סטטיסטיקה.
שמתי לב שהרבה אנשים מתבלבלים ונדמה להם שאם סטטיסטית הסיכוי למשהו עולה אז זה בטוח שהוא יקרה. ולא הוא.
אם אי הנקה מעלה את הסיכון הסטטיסטי לאסתמה מ-10% ל-40% - זה עדיין אומר ש-60% מהתינוקות שלא ינקו לא יפתחו אסתמה.
אתה לא יכול לדעת היום לאיזה קבוצה אתה שייך. אולי אתה חלק מאלה שיפתחו אסתמה למרות שינקו לאורך זמן?
אין לדעת. להאשים את אמא היום זה לא לעניין.

המספרים הם להמחשה בלבד!

שימח אותי לקרוא מה שכתבת, אבא בית, כי אנחנו מנסים אותו מודל , ומעודד לשמוע על אנשים שמשלבים לאורך זמן שוויון,קריירה וילדים לא מוזנחים. אזמה אם הבית מבולגן? יש בתים מבולגנים גם במשפחות בלי שוויון, קריירות והשקעה בילדים. עדיף ככה. יישר כוח.

מה שאני מנסה לרמוז - אם בחברה מתוקנת, אין סתירה בין הדברים, אז סבבה, אבל אנחנו עדיין לא חברה מתוקנת.
נכון. אז בתור אמא צעירה, אני מנסה ליצוא לעצמי בועה שבה יש לפחות פחות סתירה, וכמובן בלי שזה יבוא על חשבון הקטנטונת. אבל אתה, בתור מישהו שזה לא רלוונטי לו לחיים כרגע (ואף פעם לא ישפיע עליך באותה צורה שזה משפיע עלי), יש לך שתי אפשרויות לנהל את השיח על הבעיה הזו: אתה יכול לשים את הדגש על הבעיה החברתית או על הבחירות הלא-טובות (בעיניך) שעושות נשים בהינתן המצב הקלוקל. אני טוענת שזה גם לא לעניין וגם לא יעיל לבחור בדגש השני. בעיקר כשיש כ"כ מעט מודעות לכך שהמצב מלכתחילה צריך להשתנות (כלומר, יש פה הרבה על מה לדבר, בעוד האשמת נשים באמהות גרועה זה ספורט עתיק ודי משעמם).

_אני חוזרת ושואלת, מה לגבי עצמאות כלכלית? בניית איזה שהם כישורי פרנסה, גם אם הם לא כרוכים בלימוד לתואר שני במדעי המחשב או סטאז' מפרך באדריכלות? מה קורה כשלא מתקיים אצל אשה צעירה אחד מהתנאים הבאים: הורים אמידים ותומכים עד אינקץ, בן זוג מפרנס, ירושה נדיבה או כשרון נדיר שמביא מספיק כסף למחיה בהשקעה של חצי שעה ביום כשהילדים נחים בצהרים?
קראו לי קשישה מרירה וצינית, אבל קראתי מספיק דפי פרידה באתר הזה ושמעתי מספיק סיפורים ממיטב התסריטאים של בנות משפחה וחברות כדי לשנן לבנותי משפט אחד: אל תגיעו למצב של תלות קבועה בפרנסתו של אדם אחר. כדאי לדבר על כסף, צריך לדבר על כסף._

אני מאוד מסכימה עם השאלה-טענה הזאת. וזה לא קשור רק לחינוך ביתי (אני מלווה עכשיו חברה שהתגרשה מבעלה, ורואה עד כמה הנושא בעייתי). לכן, מהסיבה הזאת וגם מסיבות אחרות, המודל שעושה חלוקה חדה מדי אבא-לעבודה-בחוץ ואמא-בבית, נראה לי לא בריא. גם כלכלית, גם רגשית, גם בשביל האב וגם בשביל האם. אם אנחנו נבחר בעתיד בחינוך ביתי, אני מקווה מאוד שנוכל ליצור מודל גמיש יותר, עם משרות חלקיות וכל מיני פתרונות.

ובכלל, אני שונאת את המונח "חינוך ביתי" בגלל הקונוטציה של "להישאר בבית". מי משוגעת להישאר בבית, ארבעה קירות, יום יום, שבועות, חודשים? בטח שלא אני. מה שאני רוצה זה לקחת את הילדים שלי החוצה, לעולם, יחד אתי. שיחלקו אתי את ההווייה של עבודה וסידורים ומעורבות בקהילה ומלאכות בית (כיפיות כמשמימות), ושבכל מקום שאנחנו הולכים אליו באופן קבוע - קרי, העבודה שלי - יהיה להם מרחב מספיק משל עצמם (אפילו פינת חדר, או שולחן, או משהו) ואפשרות לעסוק בענייניהם, כשאני ברקע והם יכולים להתבונן בי ואולי אפילו להצטרף ולהשתתף.
וכנ"ל שיהיה אפשרי גם עם אבא שלהם.
וכמובן רצויה עוד אופציה, משהו כמו occasional child care, או קבוצת למידה כלשהי (ביביסיטר, חוג, חונך אישי, בית ספר במשרה חלקית, משהו) בוקר או שניים בשבוע. שיהיו גם עם אנשים אחרים. לפי בחירתם.
אני לא חושבת שמודל כזה הוא ישים לפעוטות, אבל ילדים מעל גיל, נניח, 5? 6? למה לא?
ובאותו הקשר, ממליצה על חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו. דף מאלף.

_השאיפה שלי כאם היא שבתי תממש את הכשרונות שלה ואת השאיפות שלה בבגרותה. ואני מניחה שזאת שאיפה שמשותפת לעוד אמהות ואבות נכון?
מצד שני, אנחנו כאמהות ואבות מהווים מודל חיקוי לילדינו ורוצים באיזשהו מקום להנחיל ערכים לילדינו כך שימשיכו אותנו בדרכנו.
זה קצת מתנגש שמדובר בבנות בחינוך ביתי, לא?
איך בת יכולה להגשים את עצמה ולהיות מקצועית במשהו וגם באותה נשימה להמשיך אותי (לא אותי כרגע) ולהיות בחינוך ביתי?
יש פה פרדוקס. לדעתי._

טוב, אז לדעתי אין פה פרדוקס.

כי הקטע של "להנחיל ערכים לילדינו כך שימשיכו אותנו בדרכנו" הוא גמיש, ונתון לפרשנות כמעט אינסופית מצד הילד.
למשל: אמא שלי תמיד השכיבה אותי לישון במיטה שלי ולא במיטה שלהם, למרות שהייתי זקוקה לשינה עם זולת כלשהו. היא התחילה לתת לי מוצקים בגיל 3 חודשים (זו היתה הנורמה, נו), ובגיל חצי שנה כבר ירדה לשתי הנקות בלבד ביום, ואחר כך להנקה אחת, וגמלה אותי בגיל שנה. אז אם אני ישנה עם התינוק שלי עד עכשיו ועד בכלל, ועשויה להניק אותו עד גיל שלוש ומעלה, ולא לתת לו מוצקים עד שהוא ינסה לגנוב לי אותם מהצלחת, אז אני לא ממשיכה את דרכה, אלא עושה משהו שנוגד אותה. לא ככה?

אבל, כשחושבים על זה, אמא שלי הניקה אותי עד גיל שנה, שזה היה מעל ומעבר לממוצע ולנורמה בדור שלה. אז כמובן טבעי מאוד שאני אלך בעקבותיה ואניק את הבן שלי עד מעל לממוצע ולנורמה של הדור שלי, כלומר שנתיים ומעלה. לא ככה?

אותו מעשה, פרספקטיבה הפוכה.

אני יכולה "להמשיך את דרכם של ההורים שלי" ברמה הטכנית: הם צבעו את החדר בירוק, אז גם אני אצבע אותו בירוק. אבל אני גם יכולה להסתכל עמוק יותר, על המשמעות של מה שהם עשו, ולהמשיך את הקו הזה: הם הקדישו מחשבה להשפעת הצבע על המצברוח ולכן צבעו את החדר, אז אני אקדיש את אותה תשומת לב לנושא, ולכן אשים בחדר שלי מנורות זכוכית סגולות, שהיו גורמות להם להתחלחל עד עמקי נשמתם.

אז הבת שלך יכולה לחקות את מעשייך, או להמשיך את הרוח שבה נעשו. או שניהם. או אף אחד מהם. זה ממש לא אותו הדבר.

אם אני אבחר בחינוך ביתי, זה יהיה לא מעט בזכות זה שההורים שלי לקחו אותי אתם לעבודה, פה ושם. גם המודל שהצעתי למעלה, מושפע מזה שהם לקחו אותי אתם לעבודה ואיך אני הרגשתי בסיטואציות האלה. אני אישית, רואה את תפקידי כבת ככה: אני מסתכלת על מה שהם עשו, על מה שהם ניסו לעשות, על האידיאל שמתוכו הם פעלו, ואם זה מוצא חן בעיני אני לוקחת אותו צעד אחד הלאה. להמשיך את הטוב שלהם - ולהעלות אותו מדרגה, למשהו טוב אף יותר. ואני מאוד מאוד אשמח אם הילדים שלי יעשו את אותו הדבר אתי. זה ימלא אותי אושר, גם אם לא יהיה לי קל אם הבחירות הספציפיות שלהם יהיו מנוגדות,פרט לפרט, למה שאני מאמינה בו או מורגלת בו.

וגם באירופה, פשוט בגלל התרבות שמחנכת מגיל אפס לסבלנות וכבוד לזולת, לקוח יכול בהחלט לחכות באורך רוח לצרכים של התינוק של המוכרת. אם כי תלוי איפה. כמו שהם יכולים לחכות שם בסבלנות חצי שעה עד שאיזה מישהו שהתבלבל יעשה פניית פרסה כדי לפנות בחזרה על כביש דו-סטרי צר, בלי לצפור ובלי כלום.

אבל באירופה במדינות מסויימות (שווייץ למשל) יש אפס סובלנות לילדים ובעיקר לרעש שהם עושים ולתנועות המהירות שלהם, שמפריעות לאנשים ומבלבלות אותם. יש באירופה הרבה מאוד מוסדות שכשישראלים נכנסים אליהם עם ילדיהם, הזרים מעקמים את האף (בנימוס ובאדיבות, כמובן). ולא מדובר על ילדים רועשים במיוחד (הבהרה נחוצה, לא?), אלא על ילדים מנומסים ושקטים, אבל בהחלט עם אותות חיים.

_אם אמא מתכננת לא להניק את ילדיה לאורך זמן (לדעתי לפחות 20+ חודשים, אבל הדעות חלוקות), עדיף של תעשה ילדים.
אם כך, האין זה מקומה הטבעי של האישה לעסוק במלאכת גידול הילדים?_

אורי, אתה מערבב שמחה בשמחה, ולדעתי ממש ללא כל צורך.
מה הקשר בין הנקה מלאה, לטווח ארוך, לבין "על האשה לעסוק בגידול הילדים", שמשתמע מזה (נכון, לא אמרת במפורש, אבל משתמע), גידול ילדים במשרה מלאה ובלעדית?
שום דבר.

מזוית אישית: אני מתכוונת להניק 12 חודשים, ואולי אף יותר, אולי אף שלוש שנים ויותר. נראה לפי הנסיבות.
אבל כבר עכשיו, בגיל הצעיר של 4 חודשי אמהות, אני מסוגלת לחזור לעבודה חלקית שאיננה קשורה בבן שלי, של 2-6 שעות בשבוע, בלי שזה יפגע בשום דרך בהנקה. והילד נמצא עם אביו.
כבר עכשיו, אנחנו יכולים לחלוק בינינו את גידול הילד. כבר עכשיו! כשהוא רק יצא משלב העוברות החוץ-רחמית. זה כלום זמן! כבר עכשיו הוא יכול להסתדר בלעדי לפרקי זמן שמאפשרים לי לעסוק בעיסוק אחר (רשמית ועם שכר והכל) - וכשאני אומרת "להסתדר בלעדי" אני מתכוונת להיות במצב טוב, ולהרגיש טוב, ולא חצי זנוח במעון עם עוד 10 ילדים.
כבר עכשיו יש לנו גמישות מסוימת, והיא רק תלך ותגדל.

אז מה בין הנקה לבין "גידול ילדים" מלידה ועד בכלל, ללא אפשרות לעסוק ברצינות במלאכה אחרת? למה האחד מחייב את השני?

האם למרות השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים, אין זה טבעי והגיוני שאשה תהיה עם הילד/ה שלה ברוב שעות היממה, כשילד/ה צעירה מאוד (חצי-שנה עד שנה וחצי, נניח) ?
או! עכשיו זה נשמע אחרת לגמרי, ומזל שקראתי לפני ששלחתי

אורי, שנה וחצי זה כלום זמן מהחיים. גם אם מכפילים את זה בשלושה ילדים. ממש פסיק.
זה לא אמור להיות בסתירה ל"השאיפה לשוויון הזדמנויות וזכויות והישגים בקרב נשים".
מכל בחינה מעשית, אפשר לקחת "פוס" של שנה וחצי מכל קריירה שהיא (לדעתי) ואז לחזור אליה, בלי שהכישורים המקצועיים ייפגעו כהוא זה. שלא לדבר על היכולת לעבוד רק 30 שעות שבועיות ועדיין בהספק מעולה, אפילו יותר טוב מההספק המתקבל משבוע עבודה של 50 שעות. (וכבר כתבתי על זה איפשהו בדף על נשים ואמהות וקריירה, רק שאני לא זוכרת את שם הדף). אם כיום זה לא אפשרי או קשה, זה רק בגלל קבעונות חברתיים מגוחכים וחסרי יסוד מצד מעסיקים.

בחברה הקודמת שאישי עבד בה הוא היה מנהל המשרד בארץ. כלבים וילדים התקבלו בברכה (ליותר מאשר ביקור קצר)
במקרה לא היו שם נשים עם קטנטנים, אבל הוא אמר לא פעם שבאופן אישי הוא היה מעודד את זה.
אני חושבת שיש לא מעט מקרים שההנהלה לא ממש מצהירה כוונות, והנשים לא ממש חושבות שזה יעבור בשתיקה וודאי שלא בעידוד ולכן זה צריך להיות מעט התרסתי או מגמתי. אולי כדאי לפעול להסברה מינימלית.. או לדבר עם הבוסים עוד בהריון...
אני תמיד חשבתי שאגיע למשרד לעבוד כבר בחופשת הלידה עם הילד/ה, מדי פעם, אבל לפחות לכמה שעות בכל פעם, פשוט כדי שכשהחופשה תגמר כולם כבר יהיו לגמרי רגילים לראות אותנו שם. כלומר לעשות הקרבה קלה בזמן החופשה ולצאת כאילו אני מגדילה ראש ומשקיענית ובעצם לתקוע רגל בדלת ולהרגיל את כולם שאני עם פיצי.

חזרתי ללמוד עם פיצי תלויה עליי. אני הייתי לחוצה שאני אפריע, וכל הזמן התנצלתי, אבל כל מי שסביבי היה פשוט מאוהב ומרוצה מהקטנטונת המתוקה שנתנה קצת עניין ליום הלימודים. אני חושבת שזה שבאתי ממקום של "אני רוצה ללמוד ואני ממש לא רוצה להפריע" עשה את כולם מאד בעדי. בעוד שלו הייתי מגיעה בגישה של "מגיע לי ללמוד גם עם תינוקת ואם זה מפריע לכם זבש"כם" הייתי בודאי מייצרת עוינות וחיכוכים.
היה לי חשוב מאד להיות מינימלית איתה. כלומר לא להתפרש על מלא מקום, לא להביא מלא דברים. להיות כמו שאנחנו ברגיל - אני, היא, מנשא ותיק.

תמרוש, זה רק בגלל קבעונות חברתיים מגוכחים וחסרי יסוד - זה מה שלא פמיניסטי.
ולגבי נראה לי לא בריא - לי זה נראה יותר בריא מרוב האלטרנטיבות - כולל משרה חלקית שלי ומשרה חלקית שלו. בשבילנו. הכי בריא היה אם שנינו היינו בבית וחיים בתוך קהילה לא גדולה וקבועה, רצוי אוטרקית.

ואגב, "בבית" זה לא בתוך ארבעה קירות. שלא לדבר על זה שכל המחקרים וההגיון הפשוט מראים שהאויר בבית מאד לא נקי ואפילו רעיל.
לצאת החוצה, ויפה שעה אחת קודם.

האם יש מקומות עבודה שבהם זה לגיטימי וסביר שאשה תסתובב עם תינוק עליה כל היום, ותניק מדי פעם (למשל באמצע ישיבה)?
אני קראתי פעם על מישהי שעבדה במשך כמעט שנה (אחרי חופשת לידה של חודשיים-שלושה) במשרד כשהתינוק לידה על הרצפה עם הצעצועים שלו. הנקה והכל.
אבל לא לכל אשה - גם במשרה פקידותית/ניהולית יש חדר לעצמה.

ואני עובדת כמטפלת בעוצמת הרכות. ובאמת, אני לא רואה איך אני יכולה להכניס ילד בכל גיל שהוא, לחדר הטיפולים. גם תינוק. זה פשוט לא הולך. הקשב שלי צריך להיות על הלקוחה שלי, כל הזמן, שעה ורבע ברצף. אולי עם ילד מאוד מאוד מסוים, בימים הטובים שלו, ועם לקוחות וותיקים שכבר מאוהבים בי ולא יפריע להם התינוק. אבל אי אפשר לבנות על זה. זה לא אחראי.
וחוץ מזה אני מרפאה בעיסוק, ועד עכשיו עבדתי בחינוך מיוחד. אז כאן אולי כן תהיה לי גמישות, ויכולת להביא ילד לעבודה, חלק מהזמן. אני לא יודעת. אני מקווה שכן. רק שכרגע, בכלל לא בא ל לחזור לעבודה הזאת.

תמרוש, זה רק בגלל קבעונות חברתיים מגוכחים וחסרי יסוד - זה מה שלא פמיניסטי.
שוב פעם את חותכת מבנים דקדוקיים? נא פירוש בבקשה

. לא הבנתי.

אבל כל מי שסביבי היה פשוט מאוהב ומרוצה מהקטנטונת המתוקה שנתנה קצת עניין ליום הלימודים
ניצן אמ , אני תמיד נהנת מאוד לקרוא את מה שאת כותבת

הקבעונות המגוכחים וחסרי היסוד!

יעלפו, את רואה? אם הייתי בעבודה עכשיו לא הייתי יכולה לדבר על זה יותר מדי

_{תודה מותק.}

רק שכרגע, בכלל לא בא ל לחזור לעבודה הזאת.
או! זה בדיוק העניין.

לילה, מה כל כך העניין פה?
<לא בא לי בגלל הרבה סיבות, הילד הוא לא הגדולה שבהן. זה בעיקר קשור לאופן העבודה האוסטרלי>

_הבעייה שתיכף יצוצו לך כל מיני עם תשובות מכובסות ומעומלנות ...
ושינסו למכור לך שזה לא עניין מגדרי
אבל מכל המשפחות שבחינוך ביתי, בכמה האמא בבית ובכמה האבא ?
לדעתי זה בהחלט מעביר לילדות מסר שמקומה של האישה בבית עם הילדים וחבל._

לגברים יש לקות מסויימת, ידועה, הם לא מסוגלים ללדת, גם לא להניק. אני לא מזלזלת בערכם, חלילה, כבודם במקומו מונח, אבל בואו נודה, יש כאן חיסרון.
כשהתחתנו סגרתי עם בעלי שהיריון הוא היריון אני, וגם הנקה. הוא הסכים אמנם אבל כרגע הוא לא עומד בזה ולא באשמתו.
מה אפשר לעשות.
לכן המצב הוא שכל עוד נרצה בילדים נוספים, וכל עוד הלקות בעינה תעמוד, אני אהיה בעיקר בבית.

מה זה משדר לבנות שלי ?
שיש להם אמא מדהימה (אני), שמגדלת אותם בעצמה, שנהנית איתם ביחד, שמבלה בכיף עם חברות שלה, שכותבת את הדוקטורט שלה בלילות ולפעמים גם איתם, שכותבת טור בירחון על חינוך ביתי. כבר שנים אני יוצאת מהבית יום בשבוע וגם זה לא תמיד. זו הדרך שלי להיבנות, ליהנות מהחיים הפרטיים שלי וליהנות גם מהיותי אם אמיתית ולא בשלט רחוק. כי להיות אם זו הנאה אמיתית והיא לא חייבת לפגוע במימוש האחר שלי.

אני לא חושבת שכל קריירה אפשר לבנות מהבית, אבל יש לא מעט מקצועות שאפשר. ברור לי שאני משלמת ואשלם בעתיד מחיר על היותי אם מבחינת קריירה, אני לא יכולה להשקיע במחקר כמו שהייתי רוצה, ולא נראה לי שאוכל להגיע לאן שאני רוצה מבחינה אקדמית. אבל זה מחיר שאני משלמת בשמחה. כל אחת והשיקולים שלה.

חוץ מזה מקובל עלי בהחלט שבתי תלך לעבוד ותשאיר את ילדיה במעון (או אצלי), לא חושבת שמעון וגן זה כל-כך נורא. ובעיקר לא רוצה לחזור לדור הסבתות שלי שרק היו בבית עם הילדים, נשים של מטבח במלוא מובן המילה. מעדיפה שבתי תממש את עצמה והילדים יגדלו במעון, העיקר שתהיה מסופקת.

ועוד משהו
אני מחלקת בין שתי סוגים של נשים בבית שאני מכירה
הראשון - הסוג אותו פגשתי בילדותי, נשים חסרות השכלה או כישורים אחרים שמגדלות את הילדים בבית פשוט כי אין להן כוחות (או יכולת או ידע) לבחור אחרת.
סוגי די מדכא בעיניי
וסוג אחר שפגשתי בבגרותי, גם במחקר שערכתי על חינוך ביתי, גם במפגשי חינוך ביתי וגם נשים שחיות סביבי והן לא ממש בחינוך ביתי אלא שהמשפחה גדולהב"ה והן רוצות להיות עם הילד עד גיל שנתיים שלש ואז כבר נולד עוד ילד, לכן הן בבית בשנות גידול הילדים.
רובן נשים שמכירות בערך עצמן, נשים מודעות, חכמות, מוכשרות, חלקן עובדות וחלקן לא, חלק עם השכלה פורמלית וחלק לא, אבל כולן חכמות, מוכשרות, מודעות לעצמן, מדהימות אחת אחת. נשים שאני לומדת מהן המון כל הזמן.
וגם את הדור הקשיש יותר אני פוגשת, נשים שבחרו להיות עם הילדים במשך עשר או עשרים שנה ואחר כך יצאו לעבוד. וכן, הן מצאו עבודה מעניינת והן תורמות מעצמן לחברה ולעצמן המון.
טוב הקטן משגע אז אפנה אליו עכשיו, ככה זה בחינוך ביתי (-:

קוראת כבר כמה שעות...
דף מדהים.
תודה!