סיפורים על גידול ילדים בתרבויות אחרות

[אנונימי]

הועבר מהדף טבע ותרבות באהבת אם

[דלית_ב*]

השתתפתי לפני כשבוע בסדנת אריגה שמעבירה יונית קריסטל עם פאיזה, אישה בדואית בת 70, בשוקייב (שגב שלום) ליד באר שבע.
במקרה יצא לנו לפגוש עוד אישה זקנה והיא סיפרה שכשהיא היתה יותר צעירה, המחלות המדוברות היו הרבה פחות נפוצות. לא התפתחה שיחה מעבר לזה.
פאיזה, אגב, כשנשאלה האם היא ארגה בהריון, ענתה פחחח, ביום הלידה היא ארגה מטר וחצי, קמה הלכה לבית וילדה D-: . השכנה באה לחתוך את חבל הטבור (בלי מיילדת).
הבית השכן, הוא בית ששוכרת עמותת הסבתא הבדואית! והגיעה לשם קבוצה ובהרצאה עמל (אישה מרשימה ביותר) הראתה מנשא ראש!! מן בד מקופל עם ידיות שהתינוק שוכב בתוכו. הרצועות על המצח והמנשא על הגב. האמת, נראה לי הזוי.
לגבי מקומו של הילד. לא יודעת, אבל היתה לנו חוויה נהדרת עם אבשלום שם. בארוחה הראשונה ראינו שכל האוכל על הרצפה ואמרנו שזאב יאכל איתו בחוץ אחרת יהיה בלגן, אז וידת (עוד אישה מקסימה) אמרה בשום אופן לא, הילדים עם כולם וזה בסדר (באמת היה בסדר). היו שם מדרגות שאבשלום נהנה לטפס בהם וכל פעם קרא לנו שנוריד אותו בשלב מסוים התמהמנו קצת ואז הוא הופיע בזרועותיה של ילדה אחת! מאז זה נהיה הרגל. הילדות שם החזיקו אותו, שעשעו אותו, היה מדהים. אחרת לגמרי מאשר עם ילדות אחרות (יהודיות) שפגשנו שהתיחסו אליו יותר כאל בובה ודיברו אליו בקול צייצני ונורא מקרוב.

אפשר עדיין לחקור אצל הבדויים, אבל רק אצל הזקנים.

[עשב_השדה*]

ואוו דלית תודה
ידעתי שיש כן פוטנציאל
האם אלה מפגשים קבועים?
הנה דוגמא לאי מירכוז לא?
ספרי עוד....

[ניצן_אמ*]

אפשר עדיין לחקור אצל הבדויים, אבל רק אצל הזקנים.
זו הבעיה המרכזית לדעתי. שאין פרקטיקה חיה ונושמת, אפשר לשאול איך היה פעם, אבל זו תמיד עדות שונה מצפייה מלאה בזמן אמת, וגם השאלות עצמן מוטות מעולמו של השואל וכך גם הפרשנות של התשובות.
עדיין, זה עדיף מכלום :-\

[פלוני_אלמונית*]

דלית, אולי תספרי עוד?

[סחלב_הביצות*]

אחרת לגמרי מאשר עם ילדות אחרות (יהודיות) שפגשנו שהתיחסו אליו יותר כאל בובה ודיברו אליו בקול צייצני ונורא מקרוב.
טוב, זה די ברור מהיכן הן למדו להתייחס כך לתינוקות...

[דלית_ב*]

בכיף
הייתי שם רק יומיים ואין לי עוד הרבה בה לשתף. זה מפגש חד פעמי, אבל יהיו עוד כאלו למשתתפים אחרים.
יש עוד סיפור קטן שיונית סיפרה. כשהם היו בירדן הם ישבו עם מבוגרים והילדים היותר גדולים ישבו לידם והקשיבו בשקט מופתי. היא אמרה שהיא שאלה איך זה קורה, הרי אצלנו הילדים, הממ, אחרים. אמרו לה שהילד (הבן) נמצא המון עם האבא, ממש יושב עליו בזמן שיחות כאלה וגם פשוט לידו. גם כאן אין מה להוסיף מעבר לזה, זו רק נקודה מעניינת למחשבה...
אבל יש לי סיפורים מאתיופיה

[אהבת_עולם*]

אולי כדאי לצרף כאן קישור לסרט 'בייביז' ואולי יתפתח עליו דיון. מה דעתכם?
(לא זוכרת איפה הקישור שהיה לי, אז למי שיש....)