לפני לידה מרגיש לבד

[אוטוטו*]

לא יודעת מאיפה להתחיל
אני עומדת ללדת בימים הקרובים
בשל העובדה שאני בבית עם 4 ילדים קטנים ועומדת ללדת (בבית)
נערכתי מבעוד מועד (חודשים) בנושא העזרה עם הילדים לאחר הלידה
כל העוזרים בשכר שארגנתי, מסודרים ומחכים למשימה

[אוטוטו*]

לעומת זאת העוזרים המשפחתיים (מצדו) נעלמים
היחידים שנשארו הם ההורים שלי שהם אנשים מבוגרים ועם יכולות עזרה מינמליות.
אני ממשפחה קטנה,
זה התחיל עם ההורים שלו שהתאדו (גם במשך ההריון לא ממש היו בתמונה)
אבל הבטיחו הבטחות למכביר
שעכשיו התבררו כסתם
והכי גרוע שבימים האחרונים מתברר לי שגם העזרה שרציתי לקבל ממנו לא תהיה
וכך אני מוצאת את עצמי
אחרי הריון שלם (שהיה הכי קשה)
עם תמיכה ועזרה משפחתית מינימלית בעיקר מהוריי
ימים אחרונים לפני לידה
עם תסריט אימה לאחרי

[אוטוטו*]

אבל האמת שמה שהכי קשה לי זה לא חוסר העזרה עצמה
כי גם בזה אצליח ללהטט כרגיל ולהסתדר איכשהוא
מה שקשה לי
זו ההרגשה של הלבד
של חוסר התמיכה

[אוטוטו*]

במשפחה שלי מקובל שכשיש צורך עוזרים לא חשוב הנסיבות
כשיש שמחה/אבל אני יכולה לסמוך שאקבל עזרה
אבל בצד שלו
עזרה זה כנראה משהו וירטואלי
שאפשר להתפאר בו ולברבר עליו
אבל לא באמת לעשות

[אוטוטו*]

קשה לי להפגש איתם והמשיך לשחק את המשחק
מכיון ששיחות ולנסות להסביר מה אני מרגישה
זה לא יעיל (ניסיתי והיה רק יותר גרוע)
הם יותר מדי שקועים בעצמם
הייתי רוצה להתנהג איתם כמו שאני מרגישה באמת

[אוטוטו*]

הייתי רוצה להיות מסוגלת
לא להיות נחמדה וקורקטית

[אוטוטו*]

להיות מסוגלת לא להיות איתם אם לא נוח לי

[אוטוטו*]

זה ילדותי לא לרצות להיות עם משהו שהוא סתם פוסטר?
מישהו שאי אפשר לסמוך עליו באמת?
בשביל מה בנאדם צריך משפחה אם הם לא מסוגלים/מעוניינים לעזור כשצריך?

[אוטוטו*]

אשמח לכל עצה
אנא המנעו מביקורת כי גם ככה אני מסתובבת בוכה ליד הילדים כל היום
תודה שהקשבתם לי

[אינדי_אנית*]

לא יודעת מה להגיד רק

[המכשפה_הצפונית*]

כמה שאני מבינה אותך. אם את לא בהריון ואם לילדים קטנים, את לא מבינה הקושי והעייפות. לי יש בעיה דווקה מהצד של הוריי (אם הצד שלו התעסקתי שנים והגעתי לאיזון פחות או יותר). אמי לא מסוגלת לעזור. הוריי באו לעזור אחרי הלידה וגרו אצלנו שבועיים. אמי לא בישלה או ניקתה - רק שיחקה אם בנותיי כשהתחשק לה. דברתי איתה, אמרתי במפורש למה אני זקוקה. היא מצידה לא מסוגלת/ רוצה לענות לצרכיי (טוב זה לא חדש). אני עדיין ממורמרת על כך. אין עצות חוץ מלקחת נשימה ארוכה ולהנמיך ציפיות.

[הילי*]

אם מרגיש לך נוח לכתוב היכן את גרה אולי אחת מאיתנו תבוא עד אלייך ותעזור.

[זהבי_ת*]

הי אוטוטו.
קודם כל בהצלחה עם הלידה המתקרבת.

אין לי עיצות מחכימות רק שאי אפשר לשנות אף אחד. רק כי רוצים.
את רוצה שיראו אותך, את מצוקתך, שיהיו רגישים ותומכים והם לא. ואי אפשר לשנות אותם.

אני הייתי במצב דומה הרבה פעמים בחיי וכעסתי נורא על כולם ובסוף גיליתי שבעצם כעסתי על עצמי:
על האישה הזו שמשום מה אף אחד לא רוצה לעזור לה ולדאוג לה ולא רואה אותה בכלל...
הרגשתי שמשהו בי דפוק כי איך יתכן שלא עוזרים לי, אוהבים אותי, נשארים איתי?

ניסיתי כמובן לשנות את כולם ודיברתי איתם והבנתי אותם (גם להם היתה ילדות קשה) והייתי נחמדה מדי ואח"כ התרחקתי לגמרי עד כמעט ניתוק קשר. ובכיתי, וניסיתי גם להפנות את כולם לטיפול.
שום דבר לא עזר.

רק..... כשהתחלתי אני לטפל היטב בי. ולהיות שם עבורי כשקשה לי ורע לי ובעיקר לא לעזוב אותי כשאני כל כך כועסת על עצמי, רק אז כבמטה של קסם גם היחס כלפי השתנה.

בתקופה דרמטית כמו לפני לידה, יש כמובן צורך לדאוג שתהיה עזרה ממשית.
רצוי שתהיה עזרה בלי פתח לציפיות ואכזבות אפילו בתשלום אם אפשרי.

מאחלת לך שהכל יעבור בקלות.

[אוטוטו*]

תודה לכולכן על התמיכה
אני לא מצפה לשינוי היחס אצלם,
זה לא יחס מיוחד אלי זה יחס שהם מעניקים אחד לשני בתוך המשפחה.
אני לא מעוניינת ביחסים משפחתיים כאלה.
יש לי את המודל שלי מהבית שאני מרוצה ממנו
למען האמת הייתי מעדיפה שילדיי לא יחשפו למודל כזה
אבל אין לי ברירה

[אוטוטו*]

ברוך השם יש לי את המשפחה הקטנה שלי והמון חברים טובים ששמחים לעזור
וגם עושים את זה
נמאס לי להיות נחמדה לאנשים שעסוקים בלשווק את עצמם כחסידי אומות העולם
כשבפועל זה מן הפה ולחוץ
רוצה להיות מסוגלת להתעלם מהם כשלא מתאים לי
לא להיות בנוכחותם אם לא רוצה

[אוטוטו*]

יחסים זה משהו הדדי, לא?
למה לאחר מותר להתנהג באנוכיות וזה לגיטימי
ואני צריכה להמשיך לבלוע ולהיות נחמדה
למה לי אסור להתנהג איתם כמו שאני מרגישה?
למה אני צריכה להיות חלק מיחסי שלי-שלי שלך גם שלי בעל כורחי?

[פלוני_אלמונית*]

זהבי ת, כל מילה!

[רומי*]

רק..... כשהתחלתי אני לטפל היטב בי. ולהיות שם עבורי כשקשה לי ורע לי ובעיקר לא לעזוב אותי כשאני כל כך כועסת על עצמי, רק אז כבמטה של קסם גם היחס כלפי השתנה.
אהבתי

[גברת_פלפלת*]

אני מאוד מבינה אותך. אני בעצמי אוטוטו יולדת, אבל עוד אין לי ילדים לכן אני יכולה רק לנחש כמה קשה לך (אני לא צריכה לטפל באף אחד ואני מאוד עייפה וחלשה, אז אני מניחה שאת בכלל---)
לגבי המשפחה שלו- עזבי, שחררי. יש יחסים שהם פשוט כאלה, בגלל שיש אנשים שהם פשוט כאלה. הם חיים בבועה שלהם, אל תצפי מהם לכלום ואל תבני על ההבטחות שלהם (אנחנו בנינו על הבטחות לעזרה כלכלית, שאנחנו זקוקים לה, אבל איכשהו זה פשוט התנדף... וזו לא הפעם הראשונה). תמיד תחשבי- או קיי, אם זה באמת יקרה זה יהיה מאוד נחמד, אבל אם לא- לא נורא.

תעשי תוכניות גיבוי, תשלחי את הילדים לדודים (אני לא יודעת בני כמה הם ואם יש דודים, סתם מציעה), אם את יכולה להרשות לעצמך תביאי מישהי בתשלום שתהיה איתכם בשעות הלחוצות..
שאמא שלך תעזור במה שהיא יכולה (אולי בישולים? אולי לקרוא ספר לילדים או לקחת אותם לגן שעשועים אחה"צ?)

ולגבי המשפחה שלו- סיפור קטן ששמעתי לא מזמן ומאוד אהבתי: (מקווה שאני נאמנה למקור)

נזיר בודהיסטי דגול הלך עם תלמידו בדרך בוצית ורטובה. לפתע הגיע אדם על עגלה ולמרות שראה את שניהם המשיך בנסיעה פראית, הפיל את אותם לקרקע והמשיך בדרכו בשמחה לאיד. הנזיר הביט אליו ואמר: בני, אני מאחל לך את כל מה שאתה מבקש לעצמך. תלמידו הביט בו משתומם, והנזיר הסביר: אם היה לו לאותו אדם את כל מה שליבו חפץ בו, אתה סבור שהוא היה מתנהג כפי שהתנהג??

אז תנסי לראות אותם מהכיוון השני, אולי זה יעזור לך להיות נחמדה אליהם בלי לחוש צביעות.

[סגלית_כאן*]

_יחסים זה משהו הדדי, לא?
למה לאחר מותר להתנהג באנוכיות וזה לגיטימי
ואני צריכה להמשיך לבלוע ולהיות נחמדה_
ואם לא תהיי נחמדה? מה יקרה? כלומר תהיי את. תהיי מי שאת מרגישה ,לא מי שאת חושבת...מה יהיה?
וגם- אם את בכלל במקום הזה- של להבין את השעור.השעור שהחיים זימנו לך ומזמנים לנו יום יום שעה שעה...

[זהבי_ת*]

אם היה לו לאותו אדם את כל מה שליבו חפץ בו, אתה סבור שהוא היה מתנהג כפי שהתנהג??
מקסים.

[אוטוטו*]

סליחה על העוינות
אני לא כ"כ מבינה על איזה שיעור מדובר
אני באה מרקע דתי חרדי
ותמיד שמחה ללמוד שיעורים

[רוקדת_לאור_ירח*]

אולי השיעור של לקחת, אולי השיעור של לתת לעצמך, אולי השיעור של לתת לעצמך להיות עצמך בלי צביעות ונחמדות.
יכול להיות שכולם יחד.
יש סיכוי שאת מצפה מהם איזה ציפיות מאד כלליות בעוד שמה שיעבוד זה שתבקשי לקבוע איתם באיזה יום הם באים ותתני להם משימות מאד ספציפיות?
יש גם אנשים שלא מסוגלים. אמא שלי עוזרת לכלות שלה יותר מלבנות שלה. אצלי זה בפירוש היה כי הבת היתה כל כך צמודה אלי ואמא שלי מסוגלת לטפל בתינוקות אבל לא להתחיל לתלות כביסה ולשטוף כלים עבור אחרים אפילו כשבישלו לי אז ביקשתי מאבא שלי שיבשל ולא ממנה, היא פשוט לא במקום הזה אבל כשהילדה גדלה היא בהחלט סבתא נהדרת. אצל הכלות שלה אמא שלי מאכילה כי יש בקבוקים וחיתולים חד פעמיים מה שלא כל כך היה אצלי והעזרה שהייתי זקוקה לה היתה אחרת.
אז מאד חשוב לדעת מה אפשר לבקש ממי ואולי גם איך לבקש ואיך לקבל ואיך לקחת. נשמע שאת מעמיסה עליהם איזו ציפיה רגשית כללית ואולי הם לא יודעים בדיוק מה את רוצה ויהיה נכון כמו שעשיתי עם אנשים מסויימים, פשוט להתקשר, לקבוע מתי יבואו, לשבת על הספה ולחלק הוראות.