לנוע לנוע

_קרה לך שלא הרגשת בבית במקום שבו גרת באופן קבוע?
ויש מקומות שהם בכלל לא הבית שלך אבל מרגישים לך ממש בייתיים?_
לא ממש. הבית שלי הוא המקום בו אני גרה באופן קבוע.

לקפוץ כמו צפרדע, לרוץ ולנפנף בידיים ולצעוק ווהוווווווו
זה לא נשמע מאוד מינורי

<נורא צחקתי>

"שיטת החופש" של נוודית
אליפות, נכון?
נוודיתה, תתחילי לתכנן את מודל הפרימיום שעליו תגבי תשלום... עשית פה סטארטאפ רציני לדעתי.

למה שמשהו שעושה מישהו בוגר יהיה מושווה לצעדים של תינוק?
כל אחד יכול כמובן לאהוב או לא לאהוב כל ביטוי. אבל תסלחי לי שכן אגיד כמה מלים כי ממה שכתבת ברור לי שאת פשוט לא מבינה את הביטוי הזה.
זה לא אמור להחזיר אותנו לחוויה של תינוק או משהו כזה.
זה אמור להחזיר אותנו לסלחנות כלפי עצמנו.
לקבלה מוחלטת של עצמנו ושל הקצב שלנו.
וכן, להפסיק "לקפוץ מעל הפופיק".
זו עצה שמיועדת לאלה מאיתנו שיש להם נטיה לסבול מפרפקציוניזם על גווניו: למשל, מנסים לעשות יותר מדי ואז נשברים באמצע, או מתייאשים מול משימה שנראית גדולה מדי אז פשוט לא עושים, משותקים, נתקעים - בזמן שההבנה שאפשר להתקדם בכל דבר שהוא בצעדים קטנים קטנים ולא לדאוג גם אם נופלים על התוסיק כי זה חלק מהעניין, מרככת את הפחדים, נותנת כלים מעשיים להתמודד עם הקושי, ומאפשרת חופש וזרימה שמקדמים אותנו, במקום להמשיך להתקע מול משהו שנראה ענק ומפחיד.

לצד זה, אני שואלת אותך, כשאת משיבה את העורף למקומו ומאריכה אותו, מהיכן נובעת התנועה שלך?
המממ. בדקתי כדי לענות לך. המיקוד שלי הוא בעורף, אני מרגישה את המתח בעורף ובכתפיים, אבל התנועה מתרחשת בכל הגוף, ובעיקר מהאגן ועד קודקוד הראש.

המוטיב של נשימה פתוחה ורחבה הוא ממש מרכזי
על זה אני עובדת כל יום עם החצוצרה.
התחלתי להתבונן באנשים לאחרונה, וכשהייתי בסדנת כלי נשיפה עם קבוצה של נגני ונגניות טובה זה שעשע אותי במיוחד: הם כולם רחבים.
והתחלתי לראות איך בשמת העתידית עומדת להתרחב.
לא כנגנית טובה TUBA, רק כדי לנגן חצוצרה. כי אני מרחיבה את הגוף לצדדים כדי למלא אותו בנשימה. אני ממש מדמיינת את הצלעות מתרחבות לצדדים כדי להתמלא אוויר.
יש משהו שמלהיב אותי בזה שאני עשויה להפסיק להיות עלה נידף ברוח ואני עומדת לתפוס מקום בעולם

_זה לא אמור להחזיר אותנו לחוויה של תינוק או משהו כזה.
זה אמור להחזיר אותנו לסלחנות כלפי עצמנו.
לקבלה מוחלטת של עצמנו ושל הקצב שלנו._
אני יודעת, בשמת

באמת שיודעת ומבינה. אבל אני לא צריכה לחשוב על עצמי כמו על תינוקת כדי לסלוח לעצמי או לקבל את עצמי ואת הקצב שלי בצורה מוחלטת. זה מרגיז אותי לחשוב שמישהו אחר חושב שזה מה שאני צריכה

<את יודעת, כל אחת והשריטות שלה...>
השאיפה שלי היא לקבל את עצמי ואת הקצב למרות שאני כבר מזמן לא תינוקת. למרות שאני לומדת משהו שאחרים כבר מזמן אולי יודעים. למרות ש... לא משנה מה. בלי להצטרך לחשוב על עצמי במטאפורה בכלל. כאמור, זו השריטה הפרטית שלי. בטח לא רלבנטי לאף אחת אחרת. אותי הביטוי הזה מקפיץ כי למרות הכוונה שלו, אני חווה אותו כמקטין שלא לצורך.

יש משהו שמלהיב אותי בזה שאני עשויה להפסיק להיות עלה נידף ברוח ואני עומדת לתפוס מקום בעולם
את לא צריכה שאני אומר לך את זה, אבל אני רוצה אז אני אומר (כי הנה, גם זה מקפיץ אותי

) -
בשמת אבן זוהר, את לא עלה נידף בשום רוח. מקומך בעולם הוא עצום. החצוצרה היא רק דרך חדשה לראות את מה שקיים ממילא. כולנו רואות, עכשיו תורך.
@}

בשמת אבן זוהר, את לא עלה נידף בשום רוח. מקומך בעולם הוא עצום.
כולנו רואות, עכשיו תורך.

וואו.
מה שכתבתן פתוח לי כבר כמה שעות ואני מהרהרת בו.
ואני חושבת, שאני לא רואה.
עדיין.

תפילה_לאם

|| || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || || ||

ממש מגניב כמה שיש לדף הזה השפעה ממריצה. אני קוראת כמה פוסטים בדף ו ממש בא לי לנוע.
הקטע הטריקי הוא שבגלל שגם מאוד מעניין וכיף לקרוא, אני בדרך כלל לא נענית לחשק וממשיכה לקרוא- ואז זה עובר

אז note to self- ברגע שעולה החשק, לקום ולנוע. למשל- עכשיו!
https://www.youtube.com/watch?v=[po]vg9uGtv cp8[/po]&index=2&list=PLKHhDrTU53AUFkHEEi6guA8Et7FChRfxU

ברגע שעולה החשק, לקום ולנוע.
ב ד יוק

ממש שלא בטובתי, וממש בלי שהתכוונתי, נקלעתי לדיון בפייסבוק בקבוצה של הישראלים בלונדון.
וואו, כמה נמוך אנשים מסכימים לרדת אפילו כאשר השם שלהם חשוף. אני לתומי חשבתי שזה רק בטוקבקטים אנונימיים מדברים ככה.
בחיים לא פגשתי מישהו שכותב ככה, כאשר הוא יודע שיש סיכוי שמישהו יזהה אותו. אובדן בושה מוחלט.
זה היה מהמקרים האלה שאני צריכה ממש פיזית לנער את התלתלים כדי לעופף משם החוצה את הרעל הזה שאיכשהו מצאתי את עצמי בתוכו (פעם אחרונה, לא יקרה שוב). אז... הלכתי לרקוד משהו מתקתק.

ואני ממליצה לכם על הפלייליסט של
Music to watch the girls go by
כמעט כל דבר שם מנעים את החיים. אולדיז אהובים מאוד.
פייייו, זהו, נגמר.

<מה עושה מי שלא רוקד במצבים כאלה? מדיטציה? אוכל?>

אני הולכת מייד להאזין למוסיקה שגורמת לי אושר כדי להתנקות.

אני ממש מדמיינת את הצלעות מתרחבות לצדדים כדי להתמלא אוויר
הקשיבו הקשיבו. משהו מדהים.
נכון ביום שני שעבר, בערב, הייתי בסדנת כלי נשיפה עם נגני ונגניות טובה ושמתי לב לנושא הרוחב של הגוף?
נכון יצאתי משם עם התובנה שאני הולכת להרחיב את כלוב הצלעות שלי?
לא עברו 5 ימים, וחברתי הרופאה הסינית המקסימה (שמטפלת בי בהתנדבות מבחירתה, יש לציין

) בודקת את מצב צברי התאים החוצפניים ואגב זה אומרת לי, יש פה איזו תופעה מוזרה בצלעות...בקיצור:
הזמנתי התרחבות בצלעות?
קיבלתי.
מיידית.

_הזמנתי התרחבות בצלעות?
קיבלתי.
מיידית._
את נשמעת שמחה אז גם אני שמחה. אבל ת'אמת, לא הבנתי מה זה אומר.
מסכימה להסביר עוד ואז אהיה עוד יותר שמחה איתך?
לא חייבת, כמובן.

אוקיי, אני דיברתי ממש ברמה הפיזית.
בשביל לנשום מספיק אוויר - כמות אוויר שחיונית לנשיפה בכלי נשיפה - צריך להכניס מספיק אוויר לגוף.
כדי להכניס מספיק אוויר צריך ממש לדמיין שאת מרחיבה את הגוף שלך גם לצדדים ולא רק ממלאת את הבטן והריאות.
אני מאוד צרה.
כשלמדתי יציבה אצל אסתר גוקלה, נתנה לי טיפ אישי לתקן בעיית יציבה ונשימה: הטיפ שלה היה, לדמיין שאני נושמת לשכמה הימנית ולדמיין שאני מרחיבה את הגוף לצדדים, אבל מאחור.
הטיפ עבד!

עכשיו בשביל הנפחים של האוויר שאני צריכה לשאוף ולנשוף בנגינה, אני משתמשת באותו טריק של "לפתוח את הגוף לצדדים כדי להכניס אוויר".

כשראיתי את נגני הטובה (כלי הנשיפה הגדול ביותר, שדורש כמות אדירה של אוויר בנשיפה) הבנתי שפיזית, הגוף שלי צריך באמת להתרחב בכל איזור הצלעות כדי שתתאפשר לי נשימה מספקת.
לא רק בדמיון.
ממש בגוף.
לא כמו נגני טובה P-: רק קצת...
ברגע שהבנתי את זה, הגוף שלי ציית: הוא הרחיב אותי פיזית. משהו נפתח.

עכשיו הסברתי?

מה עושה מי שלא רוקד במצבים כאלה?
אני אישית יוצאת להליכה (או לריצה) ושומעת מוזיקה.

עכשיו הסברתי?
נ ה ד ר
המשיכי להתרחב, שתהיה לך נשימה עמוקה וטובה @}

אני אישית יוצאת להליכה (או לריצה) ושומעת מוזיקה.
זמן בשבילי ללכת לרקוד ולשמוע מוסיקה, ומשם אצא לרוץ. מצאתי מסלול חדש ומענג במיוחד.
התחיל לי יום עבודה מוקדם מאוד ועם בשורה מתוקה (שלחתי בקשה ליקום והיא חזרה אלי במהירות מפתיעה עם "קיבלת"!) אז עכשיו הזמן לפרוק את השימחה הזו בתנועה.

כמה מגניב. יצאתי לרוץ ובכוונה השארתי את המוסיקה פועלת, שיחכה לי משהו מלבב כשאני חוזרת.
חזרתי לתוך אחוות האחיות הזאת עם כזה חיוך, שישר העפתי את הנעליים וחזרתי לרקוד.
האמת, זה בעיקר עושה חשק לסקס, אבל בתנאים הקיימים גם לרקוד זה סבבה

לידיעת הגולשות והגולשים: האביב הגיע.
שוב.
(רציתי לכתוב את זה כבר אתמול אחרי החידות אצל כותבת, אבל עכשיו זה עוד יותר ברור.)

מצ'רה, למה "שוב"?
אני נוסעת ורואה את השקדיות הפורחות וחושבת לי, הנה בא האביב. אחד פרחה שבוע לפני ט"ו בשבט, שבוע אחרי ט"ו בשבט פריחה המונית (-:

לדעתי עדיין לא. יצאתי לטבע ולא ראיתי מרבד של פרחים.

למה "שוב"?
כי גם בשנה שעברה היה (-:

כי גם בשנה שעברה היה
D-:
D-:
D-:

יצאתי לטבע ולא ראיתי מרבד של פרחים.
לדעתי אביב בדרך זה כשיש ניצנים. פרחים זה אומר שהוא כבר לגמרי כאן.

אביב זה כשהימים מתארכים וכשמתחילים להרגיש את הזמזום הזה בגוף.
וכשהירגזים לא יכולים לסתום.
וכשרוח השטות שוטפת את באופן טבעי.

פרחים זה אומר שהוא כבר לגמרי כאן.
רעיון מעניין. האביב אכן בדרך, אבל עוד לא הגיע.

מבחינתי האביב מתחיל בערך בט''ו בשבט, כשהניצנים על העצים מתחילים להתנפח.
זו גם תחילת האביב לפי הפילוסופיה הסינית, ולפי הרפואה הסינית.
מה שקובע זה שעות האור המתארכות.

יש עוד נשים שיכולות להגיד מתי מתחיל האביב לדעתן? מבחינת תאריכים. התחלתי לחפש באינטרנט, מצאתי כמה וכמה אפשרויות, אבל אין אפשרות אחת שהיא שלי. אני לא יודעת מתי מתחיל האביב.

האביב מתחיל כשמצ'רה אומרת שהוא התחיל

אני מרגישה את זה דומה ל יולי קו.

ורק שתדעו ש לפי הרפואה הסינית, באביב מומלץ לעשות סקס כל יום
כך שמעתי פעם

כשאני רואה את השקדיה הראשונה פורחת - אני יודעת שבא אביב.
עוד סימן אישי שלי - מרץ, חיוניות. כוחות. פתאום קפיצה למעלה.
<דבר נורא. בארץ, זה קורה לי אך ורק באביב )-: כל יתר השנה )-: באירופה? כל השנה. האקלים כאילו מתאים לי. גם כשקר אימים טוב לי, ריח השלג מחייה אותי, האביב שם טוב לי, והקיץ כמו האביב שלנו>

האביב לגמרי כאן. לפחות בפרדס חנה כרכור הכול הכול פורח ויפה. וחמים. הימים מתארכים ונעים בלב וקל בגוף.

באביב מומלץ לעשות סקס כל יום
ההמלצה בהחלט תעבור הלאה לגורמים הרלבנטיים, וכשהם ירימו גבה אני אומר שזה מגיע היישר ממומחית האביב שלי

פתאום קפיצה למעלה.
מזדהה. אני כבר כמה שבועות בפריחה מקצועית חסרת תקדים ועם יכולת לטפח את הגוף שלי כמו שלא עשיתי כבר כמה חודשים טובים. אני אוכלת נפלא, זזה המון, והמצב הנפשי שלי השתפר פלאים אחרי שבינואר כמעט הואשמתי ברצח והרגשתי שכל העולם נגדי

כשאני רואה את השקדיה הראשונה פורחת, אני מרגישה שמתקרב האביב.
אבל שהוא ממש כאן - מתישהו בין פורים לפסח.
מאז שהייתי ילדה - מבחינתי פורים זה בחורף ופסח באביב (עם האנרגיות, הניקיונות, הפריחה וסופות האבק).
מעניין איך יהיה השנה בגלל החודש הנוסף.

הכול הכול פורח ויפה.
התחלתי לחפש על כל מיני חגי אביב שונים, ומצאתי פוסט מלפני כמה שנים בו מישהי מספרת שבתחילת פברואר הכל מלא פרגים. פרגים! ואילו אצלי אין עכשיו פרגים. גם אני רוצה פריחה! אולי באמת אחכה ליום השיוויון האביבי.

אני יוצאת לנוע לנוע לנוע לנוע...
שלושה ימים של ריקודים סוערים בלונדון, עוד קבוצה מתמשכת נפתחת על פני חמישה סופי שבוע לאורך עשרה חודשים.
וכל כולי הודיה על כל מי שדואג לכך שזה יהיה אפשרי, כי מובן מאליו - זה לא.
אני נרגשת לגמרי, כל הגוף שלי סומר לקראת הבאות.
בפעם הקודמת הקבוצה הזו שחררה לי כמה פחדים ומעצורים כל כך מגבילים, בחמלה ורכות אין קץ.
מה יהיה הפעם? מי אהיה הפעם?

לנוע לנוע לנוע לנוע

ומהתנועה של היום בבוקר בא אחד מה זה שווה, בדיוק בהקשר הזה - שחרור
יאללה, לרקוד

דבר נורא. בארץ, זה קורה לי אך ורק באביב כל יתר השנה באירופה? כל השנה. האקלים כאילו מתאים לי. גם כשקר אימים טוב לי, ריח השלג מחייה אותי, האביב שם טוב לי, והקיץ כמו האביב שלנו
כן כן כן. לא חייב להיות אירופה כמובן. רק שלא יהיה חם כל כך. רק עם הקיץ פה יש לי בעיה רצינית, עם יתר העונות אני סבבה. הבעיה היא שקיץ פה זה משהו כמו תשעה חודשים בשנה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צלצול,
תהני, נשמע ככ מלהיב. וחזרי לספר חוויות, טוב?

בטח אחזור!

מה אומר לכן? היה, כרגיל, מעולה בריבוע. קבוצה אדירה של אנשים. פשוט אדירה. לדעתי כמעט כולם רקדנים מנוסים (זה לא אומר שהם רוקדים משגע, אלא שהם רוקדים בקבוצות כאלה הרבה שנים ויש להם הבנה טובה של קבוצה כזו), והצלילה לתוך העבודה הקבוצתית קרתה כל כך מהר, כאילו הכרתי אותם מאז ומעולם. זה היה מפעים, באיזו קלות אפשר להתחיל לרקוד עם זרים גמורים, גם במרחב המשותף וגם במגע אמיתי ועמוק. כולם היו כל כך נעימים, כל כך קלילים וזורמים, בלי עניינים של זרות בכלל.

הנושא הפעם היה bare bones עם מיקוד ממשי בעצמות הפיזיות. אני מניחה שכמוני, רוב האנשים יצרו בעצמם את ההשלכות לרעיון של חשיפה גם ברבדים אחרים של החיים. עבדנו על תשעת עקרונות התנועה הבסיסיים, במן שיטתיות כזו שדווקא עליה הייתי מוותרת. ובכל זאת, היה מעניין ופותח מחשבה.
המוסיקה היתה משובחת, וחלקים ארוכים מאוד מוקדשים פשוט לריקוד חופשי או לריקוד ברחבה הפתוחה, שבה מי שרוצה לרקוד נכנס פנימה בעוד מי שלא רוצה - מחזיק את המעגל מבחוץ ונשאר בעמדה של עדות.

היה לי נפלא להביט מהצד בדפוסים שלי, שפעלו כמו שעון שווייצרי, אבל למרות שהתנהגתי אותם יכולתי גם להתבונן בהם. ואפילו תוך כדי, היתה לי תחושה ברורה שזו כאילו... הפעם האחרונה. הפעם האחרונה שבה אני מתנהגת את הדפוסים שלי. ושבאופן שלא ניתן להניח מילים משהו בי השתנה, והמבט המאוד מפוכח שלי על כל מה שקורה יוביל לשינוי מסוים.
הרגשתי שבפעם הבאה שלי בסיטואציה דומה (שבה הרבה דברים חדשים, ויש קבוצה) אני אהיה אחרת. לא יודעת אם אתבדה או לא, אבל היתה לי תחושה עמוקה וברורה של פרידה ממשהו, ופינוי מקום למשהו אחר.

זה התחזק מאוד בסוף של הסדנה. היה לנו סיבוב אחרון על רחבה פתוחה והטרק האחרון היה הבולרו
זו יצירה שיש לי איתה יחסים מיוחדים, ובאה לי בדיוק בזמן. יוצא לי להיתקל בה פעם בכמה שנים, ותמיד היא תגרום לזנוח מה שאני עושה ולהאזין או לרקוד. היא כמו אמירת cut בשבילי, ויציאה לעולם אחר. וגם הפעם, היא הגיעה כשכבר הייתי עייפה מאוד והחלטתי לצאת לשולי המעגל ולסיים לרקוד. כמובן שלא עמדתי בפניה, ועם עייפות קשה וגוף ממש כואב התחלתי שוב לרקוד.
יחסית לטרקים אחרים של סדנאות כאלה, היא מאוד מאוד ארוכה. כך היא מאפשרת להרבה דברים להשתנות בריקוד למרות שהיא אחת ושלמה. ואכן, היו לי בריקוד הזה מקטעים שונים מאוד, לבדי ועם אנשים.
ויש בה משהו, בבנייה החוזרת הזו שלה שמתמשכת באטיות ובהתמדה עד לסוף המפוצץ, שפשוט לא מאפשר שום דבר חוץ מאשר לטבוע בתוכה לגמרי. הגוף הופך להיות המוסיקה.

ומה שקרה לי, זה ששכחתי את עצמי לגמרי, ואת הקבוצה, ואת החלל. ושחררתי מתוכי איזה משהו עצום מימדים שבכלל לא ידעתי שהוא שם. משהו ע-נ-ק. ריקוד פראי לגמרי, כמעט קדמוני, מלא בקולות ואנרגיה מתפרצת. ובסופו התמוטטתי לגמרי על הרצפה, רק בשביל לגלות שם כמה דקות אחרי זה את קבוצתה התמיכה שלי עומדת מעלי ומחייכת אלי בלבבות פתוחים.

זה זיכרון שאני אנצור לנצח, כנראה. מדי פעם אני מרשה לעצמי לתהות מה פינה בתוכי את המקום, ולהסתקרן מה עומד להיכנס במקומו. אבל זו מחשבה שלא מחזיקה מעמד. זה כמו סימן שאלה שמתפוגג לו רגע אחרי שהוא מתהווה.
אושר גדול.

תודה על השיתוף המרגש הזה, איזה יופי!
חיבוק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ווהאו איזו חוויה. אני מנסה לדמיין. תודה ששיתפת.

שליחה על ידי מצ'רה* » 01 מרץ 2016, 09:16

תודה ששיתפת.

מדי פעם אני מרשה לעצמי לתהות מה פינה בתוכי את המקום.
אולי לא משהו שהיה שם קודם אלא משהו עבר דרכך? התבטא דרכך? (סתם הרהור)

(אוהבת מאד את הבולרו וגם לי יש איתו סוג של היסטוריה)

משהו עבר דרכך? התבטא דרכך?
אהבתי מאוד את הכיוון הזה. תודה!

כדאי לסרוג
כתבה שמספרת בשבחי הסריגה - מרגיעה, מדיטטיבית, משככת כאב, מספקת, ועוד. לא משהו שלא ידענו, אבל הזדמנות להזכר, ואולי לסרוג משהו

שליחה על ידי מצ'רה* » 03 מרץ 2016, 11:17

בדיוק חשבתי איפה להעלות את זה... (גם רציתי לשלוח לך)
(אותנו לא צריך לשכנע)

_{< לצערי עוד לא מצאתי פה חנות צמר... >}

מתישהו אני אלמד גם את זה

בינתיים הקוצים בתחת שלי מושכים אותי לקבל את כל הערך המוסף של הסריגה בריקוד.
סריגה זה קצת ריקוד של האצבעות, לא?

ונחשו מה אני חוגגת היום?
הפלייליסט ממש קרא מחשבות והתנהג למופת.
hRHP]03/03/03 hKxCn8[/po]

שליחה על ידי מצ'רה* » 03 מרץ 2016, 11:52

השיר נפלא ואהוב
אבל לא הבנתי מה את חוגגת
(יכול להיות ש?)

זה פשוט יום הנישואין שלנו

5 שנים בדיוק ביחד (הדייט הראשון שלנו היה ב 3.9.97) ו 13 מהן נשואים.

וכל היום הזה התחיל בשירים וריקודים ושמחה נעימה ומתוקה מאוד עם הקדשת שירים הדדית.
חם ונעים מאוד בלב.

אתמול הלכתי לרקוד. היה ערב מיוחד.
הרגשתי שאחרי סוף השבוע הייתי, ממש בגוף, רכה רכה רכה. ממש אחרת.
וחשבתי עוד על מה שהצעת לי. הרעיון הזה של "משהו עבר דרכך" ממש מצא חן בעיניי.
אבל בפעם הזו אני בטוחה שמשהו פינה את מקומו.
וזה השאיר אותי כל כך סקרנית לראות במה אתמלא...

מזל טוב צילי

סריגה וריקוד - יש מן הדומה, אבל יש המון מן השונה, בחוויה שלי לפחות

שליחה על ידי מצ'רה* » 03 מרץ 2016, 12:23

הו, כמה אביבי!
ברכות.
(התכוונתי בחולם אבל גם בשורוק הולך)

שליחה על ידי תמי* » 03 מרץ 2016, 21:55

מזל טוב. עוד הרבה שנים מאושרות יחד

תודה רבה @}

דף הפייסבוק שלי פתוח לכל דיכפין ופרסמתי בו משהו שסיפרתי עליו פעם.
חמותי צילמה אותי עובדת על המסילה ואמרה לי שאני חייבת לחלוק את זה.
אז מי שרצתה גם או סתם סקרנית לדעת איך זה נראה, זה נראה story]ככה fbid[/po]=239882189702816&id=100010431105750¬if t=like¬if id=1463046075722815

שליחה על ידי תמי* » 12 מאי 2016, 23:14

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ווהאו, ממש מדליק.
את מצליחה ממש להתרכז?

כן. אבל לא בכל דבר. יש משימות שאני לא עושה על המסילה.
יש דברים שבתנועה פיזית עובדים לי יותר טוב (כמו העבודה שלי עם אנשים), כאילו זה מניע בי משהו.
ויש דברים שזה לא מתאים להם, כמו כתיבה של טיעון אקדמי פתלתל, למשל.

חמותי צילמה אותי עובדת על המסילה ואמרה לי שאני חייבת לחלוק את זה.
וואוו, זה מאוד ענוג. תודה על השיתוף.

שליחה על ידי תמי* » 14 מאי 2016, 13:42

תודה, מענין, זה נראה לי מאוד נעים לגוף (פחות למוח).

שליחה על ידי תמי* » 14 מאי 2016, 15:08

אישה במסע
אני רוצה לקרוא על אימוני כוח וזוכרת שהיו לך כמה המלצות. תוכלי להזכיר כאן?
תודה!

אציין למען הדיוק שחלק גדול מהאימונים פה הם לא אימוני כוח אלא סיבולת שריר. אם את מתעניינת בהבדל התיאורטי אפשר לקאו בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7 ... 7%95%D7%AA או בויינט (שיותר מוצלח מויקיפדיה בהקשר הזה, למרבה הבושה) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7 ... 7%95%D7%9F[/u]%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA

אני אוהבת לקחת אימונים מהבלוג המגניב "בכושר", שהכותבת שלו פרסמה בעיקר אימונים יומיים קצרים, לאנשים הקצרים בזמן, כמו אמהות: http://bekosher.co.il/%D7%A9%D7%9B%D7%9 ... %99%D7%9A/

בהתחלה הבלוג "מר קדמוני", שהיום עוסק בפליאו, עסק בקרוספיט. אני אוהבת לקחת אימוני קרוספיט מתחילת הבלוג שלו: http://www.kadmoni.com/2007/03/blog-[po]post 18[/po].html

אפשר גם לקחת מהאתר הראשי של קרוספיט: https://www.crossfit.com/workout/ אבל הוא באנגלית, וצריך להימנע מכל האימונים שכוללים דברים שאני לא יודעת לעשות. דעאל לא רק תרגם את האימונים, אלא גם רשם מה התחליפים לתנועות לכל המתחילים.

אני אוהבת גם את האתר הזה: https://breakingmuscle.com/strength-con ... ss-pistols שמכיל תכנים מעניינים, ואוספת לי אימונים נחמדים מהאתר הזה, אבל הוא גם באנגלית, ורובו תיאורטי.

שליחה על ידי תמי* » 15 מאי 2016, 21:52

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יופי, תודה. אקרא. מקווה שגם אבצע (:

שליחה על ידי מיכלי* » 16 מאי 2016, 13:34

לגבי אימוני כח למתחילות, להלן אחלה פלייליסט עם הוראות מדורגות לארבעה תרגילי כח בסיסיים:
https://www.youtube.com/playlist?list=P ... eJ4SrQT56J

שליחה על ידי תמי* » 16 מאי 2016, 18:00

תודה!

מיכלי, אצלי הקישור שנתת מוביל בלופ לדף הזה בחזרה.
יכולה לנסות לקשר שוב בבקשה?

הקישור אצלי מוביל לפלייליסט,
הנה הקישור שוב:
https://www.youtube.com/playlist?list=P ... eJ4SrQT56J

והנה קישור לסרטון ממנו:
https://www.youtube.com/watch?v=UayvOd0 ... eJ4SrQT56J

שבע עצות לחיים בעולם מידרדר או מה אם לדור הy יש יותר מה ללמוד מהאדם הימי־ביניימי מאשר מההורים שלו?
כתבה שווה ב"הארץ".

אני כמובן לא מסכימה עם המסקנות, אבל אני לא בדור ה-y...
בכל מקרה, יש שם הרבה מחשבות מעניינות ומעוררות (וגם ציורים יפים)

_{כרגיל אני אתרץ את הפרסום דווקא בדף הזה ב"תנועת המחשבה"}

אחלה כתבה. השאירה אותי עם חיוך.

הנה מה שהאיש הקדיש לי עכשיו, סתם כי הוא יודע שלא משנה מה אני עושה זה יגרום לי לזנק מהמקום וזה מצחיק אותו

EK]ממבו 5 LN3XEcnw[/po]

המורה שלי לחמשת המקצבים כתבה עכשיו בדף הפייסבוק של הקבוצה, בהתייחסות סמויה למזג האוויר -
כאשר האפשרות היחידה היא להינמס, ריקוד נראה כמו רעיון מצוין.

מישהי רוצה לנחש כמה מעלות עכשיו באנגליה?
רמז: תחשבו על הסוף של חורף ישראלי

אני מתפקעת מצחוק כשהם מתלוננים על החום ב 25 מעלות. אופס, גיליתי את התשובה

לפעמים אני ממש מתבאסת שהתנועה הכי חביבה עלי, זו שאני מוכנה בשמחה לעשות כל יום והרבה (ריקוד חופשי והליכה), לא מספיקה.
לא מספיקה למה? לשמור לי על הגוף במצב מעולה.

אני ממש מרגישה איך הגוף שלי, בעת הזו, מבקש עוד, ואחרת. ואין לי רצון אמיתי לתת.
יותר מדויק - רצון יש, הסכמה אין.
הדברים שנחוצים לי - כוח, יצירת סימטריה דרך מתיחות, גמישות נוספת - נתפשים אצלי כמאמץ אפילו כשהם רק חמש דקות

אני מחפשת את הדרך לעבור מ"לא" ל"כן". עוד לא מצאתי.
אני מחפשת דרך לתרגם את התחושה הנהדרת שיש לי לפני הריקוד או הצעדה הארוכה לתוך אלמנטים נוספים של תנועה.

מתלוננים על החום ב 25 מעלות
מקנאה (-:

בהצלחה עם ההסכמה. בטוחה שתמצאי את הדרך.

אוקי, הבנתי משהו בימים האחרונים.
אצלי, מבחינת תנועה ולא כולל ריקודים, מה שלא נעשה בבוקר - לא נעשה.
המערכת שלי אוהבת רציפות. אם אני בתנועה, התנועה תימשך. אם אני בעבודה מול המחשב - זה מה שיימשך.
אם אני בשיחות עבודה - זה מה שאני ארצה לעשות.
אני מזהה שהמערכת שלי נוטה לרצות לעשות עוד מאותו דבר עד לנקודת רוויה מסוימת.

אני כבר יודעת שתנועה בבקרים גם נחוצה לי (הגיוני, אחרי הלילה) וגם זה הזמן שבו אני כמהה אליה ברמות הלא גופניות.
אבל אם התיישבתי לעבוד מייד אחרי ענייני הילדים אז הסיכויים שלה להתרחש קטנים בהתמדה. אני ממש מרגישה את זה איך אחרי חצי שעה עוד יש סיכוי, אבל אחרי שעה או שעתיים זהו, הגוף שלי כבר קבור במשהו אחר.
להוציא אותו מזה זה מאמץ שאני לרוב לא מתאמצת.

אז הרי הפנטזיה החדשה שלי - בימים שבהם אין לי שיחות סקייפ בבוקר, לצאת לטיול לטחנות הרוח. זה לוקח בדיוק שעה.
לחזור ולא להתיישב אלא לתרגל משהו. חצי שעה או שעה או כמה שירגיש מתאים.
זה אומר שאני מתיישבת לעבוד בימים כאלה באחת עשרה בבוקר. בימים עם הילדים זה משאיר לי 4 שעות עבודה. בימים שהאיש עם הילדים זה משאיר לי 7 שעות עבודה.
ותמיד יש את הלילה בשביל דברים שפשוט אפשר להשאיר לערב ולשעות האלה.

אני הולכת לנסות את זה. אולי אפילו כבר מחר.

מאוד מזדהה עם הצורך בתנועה בבוקר, גם אני הגעתי למסקנה שאני ממש מעדיפה לעבוד בשעות הערב והלילה כשיותר הגיוני לי לשבת מול מסך מאשר בבוקר כשאני ממש מרגישה את הצורך העצום בתנועה.
מצד שני לא מתאים לי כל כך לצאת איך שאני קמה, אז מצאתי פשרה מסויימת שבה אני קודם אוכלת ארוחת בוקר, מטפלת במיילים דחופים אם יש וכו', עובדת קצת בכל זאת ואז יוצאת להליכה של שעה לפחות. הבעיה עם זה היא שאחרי כל זה כבר מגיע הזמן לטפל בארוחת הצהריים ואחרי שגם זה מאחוריי יוצא שאני מתיישבת לעבוד לפעמים רק בסביבות 2:30-3:00 אחה"צ... אבל אז אני עובדת כמעט רצוף עד 11 בלילה בערך. מזל שאין לי ילדים...

תודה על השיתוף שלך, שקטה. רק עכשיו ראיתי אותו כשבאתי לכתוב בעצמי

בינתיים זה פשוט קסום לגמרי.
אני הולכת בערך שעה, חוזרת ורוקדת ועושה יוגה, ורק אז מתחילה לעבוד, בדרך כלל על המסילה ולא בישיבה.
ואפילו זה קשה לי. הרצון הממש פיזי שלי הוא ללכת הרבה יותר מזה!
הייתי שמחה לפחות לעוד שעה או שעתיים של הליכה רצופה.

זה מה שתמיד קורה לי עם היענות לצרכים, גם לא אלו של הגוף. אני מצליחה למצוא מקום לאצבע, והצורך מבקש את כל היד

אני מעריכה שכאשר מזג האוויר ייעשה חורפי זה יהיה קצת יותר מאתגר לצאת ככה. בינתיים השמש הזו נפלאה ומפנקת.
אני מוצאת שלא מפריע לי לעבוד לתוך הערב והלילה. רוב הימים זה בסדר גמור. לראייה - הגשתי את מבחן הבית שלי בזמן ואפילו נהניתי מהכתיבה שלו מאוד.

ומכאן לסיפור אחר לגמרי.
בסוף השבוע הייתי בסדנה של Embodiment Yoga של ידידי מארק וולש.
אני לא אתחיל להסביר מה זה כי זה מסובך קצת, אבל יצאתי מזה עם העמקה משמעותית של תובנה שכבר נבטה בי מזמן.
אני רוצה ללמוד לעוף.

כשמארק שמע את זה הוא התפקע מצחוק כי הוא הבין את זה מאוד מילולית בהתחלה, אבל אחרי שהוא נרגע הוא המליץ על מורה לאקרויוגה. שילוב ממש מסקרן של אקרובטיקה ויוגה.
באתר של המורה הזה כתוב במפורש - לומדים לעוף! הוריי!!!
וב 15.10 יש סדנה למתחילים. היפ היפ, הוריי!

מארק הדגים לי איזה תרגיל שדרש ממני להשעין את מרכז האגן, ממש מהעצמות, על כפות הרגליים שלו שהורמו למעלה, ובעצם לעשות "אווירון". לשחרר ידיים ורגליים, להיות קלה, אבל לא מהבטן אלא ממש מהאגן. זה ממש לא היה לי פשוט.
הוא הסתכל עלי מלמטה ואמר בחיוך -
Some serious trust issues here
עניתי לו - You don't say

והבנתי שהגיע הזמן לטפל בזה. הגיע הזמן לעוף.
דדלוס ואיקרוס - מאחוריכם!

והבנתי שהגיע הזמן לטפל בזה. הגיע הזמן לעוף.
וואו! זה בול את

יש לי קולגה מעופף שעושה את זה כבר זמן מה. כך שביחד עם היותו איש אקדמיה מעונב ביומיום (מעונב כשהוא בקורנל, בישראל כמו שאר אנשי האקדמיה הוא בסתם טישרט) הוא לובש טייצים צבעוניים להחריד בשעות הפנאי ומעופף להנאתו. הוא ממש התמכר לזה, והולך להמון כנסים כאלה, סופי שבוע וכו׳. בקיצור, בקרוב אצלך.

אפשר בלי הטייץ? אני נראית ממש נורא בזה...

צלצול,
יש יוגה בערסלים (פליי יוגה) כמעט לעוף...

זה מה שתמיד קורה לי עם היענות לצרכים, גם לא אלו של הגוף. אני מצליחה למצוא מקום לאצבע, והצורך מבקש את כל היד
כה נכון... /-:

תפילה_לאם

אפשר בלי הטייץ? אני נראית ממש נורא בזה...
אני לא מאמינה!

אני אעשה לך מופע פרטי, תפילה

ציל צול, את יכולה לראות את התמונה הזו? https://www.facebook.com/photo.php?fbid ... =3&theater
אני באה למופע גם

לא, לא יכולה. יש קישור אחר?

את באה לראות אותי בטייץ?

כאילו... זה בסדר, פשוט לא המחזה הכי מלבב. משהו בצורה של הפולקעס בתוך הבגד הספציפי הזה... לא בדיוק יודעת להסביר...
יש לי בגדים שיושבים עלי הרבה יותר טוב

פעם דיברתי על זה איפשהו כאן עם עדינה ניפו, כי היא כנראה היחידה באתר הזה שראתה אותי ערומה לגמרי

<אוי, אוי, געגועיי לידיים של האישה המופלאה הזו)
היא תמכה מאוד בטייץ בשבילי, אבל היא ראתה אותי במקרה בתקופה מאוד מאוד רזה שלי. ברגיל שלי אני לא כזו שדופה.

עכשיו?

את באה לראות אותי בטייץ?
נתחיל בבאה, נמשיך בטייץ? סתם, נו, נהיה פה סתווי, לא תבואי לחגים?

תפילה_לאם

חולמת על ביקור באנגליה.
כנראה שזה יחכה לפחות עד אחרי שאסיים להיניק.

עכשיו?
כן! ותודה! וכזה בדיוק אני רוצה

לא תבואי לחגים?
לא, להפך. באים אלי, לשמחתי הרבה.
את מוזמנת גם, וגם תפילה. יש לנו אחלה חדר אורחים ואנחנו גרים במקום פשוט מקסים.
אני אפילו מבטיחה לשלוף את הטייץ שלי לכבוד המאורע

שישי שבת ראשון של ריקוד עם הקבוצה הלונדונית. סדנה רביעית מתוך החמש הנוכחיות.
הנושא הפעם - ליבידו. מתאים בול לצרכים שלי

איזה מן אני מחכה מהצד השני?

חזרתי. היה מוצלח מאוד, אבל שונה לגמרי ממה שציפיתי.
את האתגר של התמודדות עם המיניות דרך תנועה החליפו המון המון המון מילים.
המיניות שלי יושבת יופי, כבר עברתי דרך כל המילים האפשריות פחות או יותר, וסבלנותי קצרה עלי.
אבל רבים בקבוצה הביעו סיפוק גדול מהדרך שנבחרה. היה להם חשוב לשמוע את המילים נאמרות בלי פחד, והיה חשוב להם לא להיות מאויימים דרך תרגילים של תנועה.
אני מבינה את זה לגמרי גם אם אותי זה לא בדיוק שירת הפעם.

ובכל זאת, כן קרה לי משהו משמעותי מאוד דרך תרגיל שעסק ב "יאם" (הדברים שאנחנו אוהבים וגורמים לנו עונג גופני אפילו אם הם לא מין בכלל) ו "יאק" (הפוך

).
קצת פרטי מדי לספר כאן, אבל עלה לי ממש חזק חיבור בין המיניות לנושאים שקשורים לפוריות ואובדן, וביליתי את כל שבת בבוקר בלהיכנס למנהרה חשוכה מאוד, לקבל שפע תמיכה, ולצאת מהצד השני שלה עם חיוך וקלה כמו ציפור. עוד שכבה של משהו שהשלתי, ממש כמו עור הנחש.
כוחה של תנועה...

והדבר הכי חביב שהרווחתי היה זה -
רקדנית שעבדתי איתה אמרה לי -
I feel most alive when I dance

ומישהו אחר לי - אל תגידי שאת "מרגישה" דברים שאת חושבת ויודעת ומאמינה.

כשמחברים את זה ביחד, הגירסה הפרטית שלי לדברים שלה היא
I am most alive when I dance

ועל הדרך נזכרתי בפינה באוש שמצוטטת כמי שאמרה -
Dance, dance, otherwise we are lost

כן, ככה.

טוב, אז גם אני התחלתי קצת לנוע לנוע . גם יוגה וגם עוד חוג מוזר מספיק בשביל שיזהה אותי פה D-:
אז ראשון והכי חשוב - כיף. ממש ממש כיף.
חוץ מזה, החוויה גם מורכבת. מצד אחד, אני עדיין חוזרת לכושר מהר יחסית, כמו שהיה פעם פעם כשהייתי צעירה יותר וזה היה גילוי נהדר.
מצד שני, גם עם קצב שיפור מספק שכזה אני עדיין מבין הפחות טובות בכל קבוצה ופתאום שרירי התחרותיות מתחזקים גם כן. אני יודעת שזה טיפשי אבל מתקשה לא להתבאס מזה.
בן זוגי הסתכל עליי בעיני עגל וציין בפני את העובדה שלא עשיתי כמעט כלום פיזי מזה כחמש שנים לפחות, ותהה אם ציפיתי להיות מספר אחת בתוך שבועיים.
למרבה הפדיחה התשובה היא כן. כלומר, לא במודע, אבל באיזה מקום ריגשי - כן, לגמרי.

צילי, זה נשמע ממש נהדר.
נראה לי שבחודשים הקרובים אני אסע לפחות לאיזה סופש לבד לעשות משהו שאני אוהבת. הגיע הזמן.