הגיבור שלי

[אנונימי]

מדור ספרים וספרות

[מונו_נוקי*]

ראיתי פרויקט בעיתון העיר לא מזמן שבו אנשים ידועים כתבו על הגיבור שלהם. בהתחלה חשבתי שזה טפשי: ממש מעניין אותי גיבור של איזה שחקן כדורגל שאינ י מכירה. אבל כיוון שליכולתי לעמוד בפיתוי, קראתי את המוסף. זה התגלה מעניין מכמהי הבטים: קיבלתי הצצה לחיהם של אנשים ידועים שעד כה רק שמם צלצל מוכר, שמעתי על העדפות של אנשים שיותר מעניינים אותי וזה מעניין אם אתה מכיר את יצירתם או פועלם וכן נזכרתי בחיוך בגיבור או שניים מילדותי שלי. בעיקר כאלו שמזמן כבר שכחתי(שרלוק הולמס....).
שוב היתה לי הזדמנות דומה כשהודיעו על פטירת סופרמן, הלא הוא כריסטופר ריב. בילדותי העדפתי לשחק בבובות מאשר להתחפש לסופרמן , אבל הוא בהחלט היה בר השפעה על תקופה שלמה. הסרטים, שאולי היום נראים קצת נאיבים, השפיעו על מליוני ילדים בעולם.
סופרמן כגיבורי ילדות אחרים, היום נראה קצת מגוחך. וסופו של השחקן מאיר את הנושא באור אירוני מחד ומעניין מאידך. מצד אחד הסרטים נאיבים, הגיבור מטופש, המשחק גרוע, הסוף צפוי , הכל לא אמין, והשחקן נפגע בתאונה(הוא לא סופרמן אחרי הכל, וכנראה צדקו הילדים שאמרו שהוא לא עף באמת בסרט) מצד שני, אחרי שנפגע יצא בו הגיבור האמיתי: הוא הקדיש את עצמו למאבק למען נכים אחרים.
בהארץ יש מאמר בנושא שמאיר את הצדדים הללו. בעיקר המשפט"סגנון משחקו של ריב, שנע לרוב בין הנבוך למאובן, הפך אותו גם לשחקן המושלם לגלם את דמותו של קלרק קנט........," וגם " במרביתם הוא היה חד גוני ומאובן, כאילו ידע איזה גורל מצפה לו. "
בכל אופן הנה קישור לכתבה
הייתי שמחה אם דף זה יוקדש לגיבורים. אם כל אחד יכתוב על הגיבור שלו בהווה או בעבר.

[אליס_בארץ_המראה*]

הגיבורה שלי היתה רוניה מהספר "רוניה בת השודד". נתקלתי בספר בערך בגיל 9 או 10. היא היתה אמיצה, חכמה ויפה, וטבעה בי רושם עמוק. פחות או יותר שניה אחרי שהחזרתי את הספר לספרייה הוא אבד שם, ומאז נשאר לי רק זכרון מעומעם, אבל אני זוכרת שרוניה מאוד הרשימה אותי כי זה שהיא היתה בת לא הפריע לה לעשות כל מה שרצתה. חינוך פמיניסטי טוב ובעיקר לגיטימציה לכל השתובבות (והיו הרבה) - "אבל רוניה גם היתה עושה..."

[טרה_רוסה*]

אני זוכרת במעומעם ספר, מסדרת מרגנית, על בוטניקאי/ת. שנים אחר כך החלום שלי היה לגלות מין חדש של צמח או בעל חיים (שגם ייקרא על שמי, כמובן. טררוסה מצויה או חרפוש טררוסיאיי).

[מונו_נוקי*]

טרה,את חייבת לקרוא את "ארץ לא נודעת" של קוני ויליס. מסופר שם על בחורה שעושה הכל כדי שיקראו משהו על שמה:-)

[מונו_נוקי*]

ופה אפשר למצוא ספרים אבודים

[מונו_נוקי*]

http://findabook.co.il/main/forums/all. ... r=3&page=2

[תזמורת_הים*]

טרה, את מתכוונת מן הסתם ל אמליה דיטריך אכן, גיבורה. וספר נפלא.

[נונה_בי*]

אני הייתי תולעת ספרים וזכורות לי במיוחד
הנערה הנאוה והשחומה מהמושב הנידח שמגשימה חלום ונהיית דיילת בספר "על הגובה" של דבורה עומר
איך קראו לה??
והנערה שכותבת אל אבא ארך רגליים (ג'ודי אבוט?)

[מונו_נוקי*]

הי! שתפו אותנו מה עשה אותה גיבורה בעצם.

[תזמורת_הים*]

אמליה דיטריך היתה נערה פשוטה מכפר קטן בגרמניה במאה ה 19. היא התאהבה בחוקר טבע צעיר שהגיע לכפר ונישאה לו. הוא לימד אותה את רזי המקצוע והפך אותה לעוזרתו המסורה. הם חיו חיי עוני קשים כי איסוף וקטלוג הצמחים והחרקים היה הדבר החשוב ביותר עבור בעלה ושניהם עסקו בו ללא הרף על חשבון פרנסה מכניסה יותר, טיפול בבית וטיפול בילדה. כדי שתוכל להקדיש את כל זמנה לעזרה לבעלה אמליה שכרה עוזרת צעירה שתטפל בבית ובילדה, ובסופו של דבר הבעל התאהב בעוזרת ונטש אותן לאנחות. אמליה נצלה את הידע שרכשה מבעלה- את הילדה הביאה לקרובי משפחה שיטפלו בה והיא עצמה החלה להתפרנס ממכירת אוספי צמחים ממוינים לפי השיטות שלמדה מבעלה. היא היתה נוסעת ואוספת את הצמחים בפינות נידחות באירופה- אשה בודדה שנאלצה להתמודד עם קשיי המסע, עם הבירוקרטיה, עם הקשיים הפיזיים של איסוף הצמחים. את האוספים היתה מציגה בפני חוקרי טבע בתקוה שתצליח למכרם. אחד מהם התרשם מהאוסף המצוין והציע לה לנסוע לאוסטרליה בשליחות מוזיאון טבע כלשהו ולאסוף שם דוגמאות צמחים ובעלי חיים. היא נסעה וחיתה שם שנים רבות- חמש או עשר, אני לא זוכרת- בעוד בתה מתחנכת בפנימיה. כשחזרה מאוסטרליה עטורת תהילה כבר הזקינה טרם זמנה בגלל התנאים הקשים בהם חיה. אגב, בעלה עזב את עבודתו כחוקר וקבל משרת מחנך פרטי זמן קצר לאחר שעזב אותה ואת בתם. הוא מעולם לא הגיע לקרסוליה כחוקר טבע.

[טרה_רוסה*]

טרה, את מתכוונת מן הסתם ל אמליה דיטריך? אכן, גיבורה. וספר נפלא.
כן! תודה שהזכרת לי !

[תזמורת_הים*]

להפך, את הזכרת לי...

[ענ_בל*]

מזכירה לכן את יותם הקסם דמות מדהימה ומופלאה של יאנוש קורצ'ק (נדמה לי, או אריך קסטנר, לא בטוחה).
ספר מופתי.
חיפשתי אותו בשנה האחרונה. רציתי לקנות אותו לעצמי ולבן שלי.
עכשיו כשארשם לספריה, אמצא אותו.

[עדי_יותם*]

_הנערה הנאוה והשחומה מהמושב הנידח שמגשימה חלום ונהיית דיילת בספר "על הגובה" של דבורה עומר
איך קראו לה??_
קראו לה רמה. אמא שלה המשיכה לקררוא לה רוּמִיה. וחוץ מלהגשים את חלום הדיילות, היא גם התחתנה עם טייס!

מזכירה לכן את יותם הקסם דמות מדהימה ומופלאה של יאנוש קורצ'ק
בהחלט, יאנוש קורצ'אק (שחיבר גם את "המלך מתיא הראשון" הנפלא לא פחות). יצא בשנים האחרונות בתרגום חדש בשם "קאיטוש המכשף".

[יונתן*]

יותם הקסם
אכן דמות נפלאה וגיבור ילדות! זה אחד הספרים היחידים שנודדים איתי מבית הורי, מצהיב ומתפרק:
"אומרים, כי לא בכסף אושר. 'הבריאות חשובה יותר', אומרת אמא. 'מה בצע בעושר לאיש חולה?' אין זאת כי אמא חושבת כך מפני שעשו לה ניתוח. פעמיים שכבה בבית החולים ופעם אפילו לזמן ממושך. 'התורה חשובה יותר' אומר אבא. 'כסף אפשר לאבד והדעת לעולם קיימת. המשכיל ידע למצוא עיצה בחיים' ומבקש אבא שיותם ישקוד על לימודיו, שיהיה חרוץ ותלמיד מקשיב בבית הספר. 'האוצר הגדול ביותר של האדם הוא לב טוב ורוח נכונה' אומרת סבתא. 'בעל הלב הטוב איננו מצטער. הוא חי בשלום עם הבריות. איננו מעליב איש, וסולח. ותמיד ימצא אנשים דורשי טובתו שיעזרו לו בשעת צרה, וחייו עוברים בשלום בלי פגעי בני אדם' אך ליותם נדמה, שאף העושר חשוב הוא. אילו היה לו לאבא כסף, היתה אמא יכולה לצאת לכפר והיתה מחלימה כהלכה. אילו היה לאבא כסף היה מכונן בית מלאכה משלו. לא היה צריך לסבול שגעונות זרים ולהיות משמש אצל אחרים. ואיש טוב ובעל רכוש יכול לחלק רכושו לעניים. הנה כי כן רוצה יותם להיות עשיר. רוצה כי תהיה לו תרנגולת המטילה ביצי זהב."

[ענ_בל*]

תודה על הציטוט היפה.
עכשיו אני בהחלט חייבת למצוא את הספר.

[ג'ינ_ג'ית*]

אני לא יודעת על איזה גיל אמורים לציין את "הגיבור שלי", אז אני אציין בכמה גילאים.

בגיל שש גיבורת תרבות שלי ענתה לשם המאוד לא מוכר "היידיי בת ההרים". מאותו הרגע שהתוודעתי לכפרית העדינה ובשפת העם "נשמה טובה" לא יכולתי שלא להפסיק לדבר עליה. אני זוכרת שהצהרתי לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שלא) שאני אקרא לבת שלי היידי בת ההרים (זה החליף את השם קטקטית שהיה להיט תקופה אבל לא גרר נאמנות על כמו להיידי).
אחר כך היו גיבורים בנים, בדרך כלל מהחמישייה הסודית או שבעה בעקבות אחד .
בגיל מאוחר יותר, 11 נדמה לי, נשביתי בקסמן של נשים קטנות ולקחתי את ג'ו קצוצת השיער שאהבתי מכל - איתי לכמה חודשים.
ג'ו ראוי לציין איכזבה אותי בטרוף בשטויות שעשתה כשגדלה - עד היום אני לא מסוגלת לקרוא את הסוף רק בגללה, אפילו את המוות של איימי שרדתי, אבל לא את הסוף של ג'ו.
בגיל 13 כבר הפסקתי להיקשר לגיבורות ספרותיות. ובלי קיטשיות, פקחתי עיניים לגיבורות הטובות מכולן - אמא וסבתא שלי (טפו, טפו, טפו ).
למרות שהייתי מתבגרת עזראין לא קטנה (במרוקאית - קשה לאללה) התחלתי להבין לעומק את העוצמה שיש לנשים הללו, שהן גדולות מהסיפור של החיים ומכל סיפור דמיוני אחר.

[ציפ_ציף*]

אברהם שטרן-"יאיר"

[טינקרבל_הפיה*]

@}

[טל*]

הגיבור שלי כבר יותר מ20 שנים זה בעצם אנטי גיבור, ללא ספק הולדן בתפסן בשדה השיפון, הדמות לא משתלבת בחברה, ככול שמתקדמים בעלילה מבינים שאי היכולת להשתלב בחברה המקולקלת נובעת מתכונות הגיבור הרגישות, היושר ואהבת אדם ומאי נכונותו לאמץ את ערכי המוסר הלא תקינים, הולדן שנתפס בעני עצמו כלא יוצלח שילם מחיר כבד בשל תכונותיו הטובות, לכן בייייי פארר (סלחוליעלהאנגלית) הוא עדיין מקום ראשון כבר שנים כגיבור בלתי מערער