ואינה נושמת עוד.
נפרדנו ממנה בבית החולים.
מה זה שהשתנה?
אין נשימה בה.
איננה נושמת.
ולנו כבד בנשמה.

תודה לכולכן מעומק הלב.
זה מחזק ומעודד.

הגעתי מהמחלקה לעבודה.
מלווה אותי נוכחותה הנושמת.
זו ההוויה כרגע, נשימות.
נשימות רגועות ועמוקות, נשימות תזזיתיות וחסרות מנוח, נשימות שבאות פעם-במאה-שנה-נשימה-שאתה-נבהל.
נשימות עם פה סגור, עדינות וקטנות, נשימות עם פה פתוח.
נוכחותה הנושמת. כמו אמא אדמה.

יום קשה עבר על כוחותינו.
הייתי עם אבא אצל אמא,
זה היה קורע לב.
אחר כך שוב, עם הבעל, אצל אמא.

<t>היום עזבתי את המחלקה עם פרפרים בבטן. ממש כאב לב קשה. אמא נראית לא טוב,<br/> טלפנתי לשם עכשיו, ואמרו שאין שינוי.<br/> אבא הולך ונחלש. עצוב וחולה וחלש.<br/> אני מתמלאת בעצב שיש בכל הכיוונים.<br/> מרגישה עצובה ובוכיה, וחזקה למרות הכל.<br/> מרגישה חרדה, חולמת חלומות שבהם אני לא מבינה איפה אמא אמורה ל...

נכנסה לאמא שותפה חדשה לחדר.
לא בדיוק סטודנטית בשנה א', אחת בקושי נושמת.
אני רואה את המבטים של הצוות.
מעניין מה הם מרגישים כלפי הקליינטים.
האם נקשרים לאלה שהרבה זמן שוכבים כאן,
האם שחוקים?
לפי מה שאני רואה, הם לוקחים ללב כל מקרה של מוות בעצב ובצער.

<t>המצב נמשך ומתמשך,<br/> אמא ישנה מרבית הזמן, המרבית הגדולה של הזמן, ובזמן שעיניה פקוחות לא ברור מה היא שומעת, מרגישה.<br/> היא רגועה, נינוחה, רוב הזמן, ישנה, נושמת בשלווה.<br/> לא ברור מה המצב שם בפנים. בכלל כל מה שקרה לה הוא תעלומה.<br/> יש רגעים שאני חושבת שהיא פשוט תתעורר ותשאל מה היא עושה שם ו...

תודה לך על דברייך.

<t>המצב רגוע ונמשך.<br/> הגעתי מהבית, ומצאתי את האחיות יושבות בחדר של אמא וצופות בטלויזיה בטקס הדלקת המשואות.<br/> הרגשתי שזה צורם לי, בהיותי סולדת מטלויזיות במהותי, ובגלל חרדת הקודש שאני מרגישה במצב הזה.<br/> כשאמרתי משהו לאחיות, להפתעתי הגדולה האחות הגדולה והחמה אמרה לי בחיוך גדול שהן רואות את זה ...

יש דעיכה איטית, כך זה נראה. הנשימות איטיות ועדינות מאד.
מעת לעת יש מעין התנערות כזאת, קצת זעף על ההפרעה לטראנס הזה, קצת תמיהה, כך זה נראה, בהבעת הפנים.
מה שהולך שם בפנים זו תעלומה.
היא מאד שקועה בפנים, נושמת לאיטה, בשלווה. וכל העולם נושם איתה. דרוך.

<t>הרגע מתה מי שהיתה עם אמא שלי בחדר.<br/> היא היתה חולה מאד, בבוקר עוד קראה לאחות, עשתה הרבה קולות.<br/> אחר כך נהיה שקט מאחורי הוילון, והטלויזיה בחדר השני ממשיכה לדבר על יום הזיכרון.<br/> לא ברור לי מה יהיה עם אמא שלי.<br/> זה מעיק מאד, האשה המתה מאחורי הוילון שמאחורי הגב שלי.<br/> זה האדם השני שמ...

<t>עכשיו הגוף מתחיל מעט לקרוס, ויש דיבורים על הנשמה.<br/> פעם, לפני יותר משלושים שנים, כשאמא שלי עברה ניתוח, ביפן, אני התעוררתי כאן בארץ משינה בדיוק בשעה שהכניסו אותה לחדר הרדמה. התעוררתי מחלום שבו היא באה במפתיע הביתה ואני תמהה מאד, כי היא צריכה להיות ביפן.<br/> ולא ידעתי כלום על הניתוח כמובן.<br/>...

<t>אוך, לירי, תודה לך על הדברים, אין לי ספק שאמא שלי היתה חותמת על זה בשמחה רבה.<br/> יחד עם זאת, מדובר על זמן צפוי לא ארוך במיוחד, ולכן התגייסות כאן נראית לי מתאימה.<br/> השבוע, ביום האחרון שבו עוד דיברה, וכבר היתה מאד מבולבלת, היא נזפה בי קשות על זה שאני שומרת עליה בלי שהיא ביקשה ממני.<br/> זה היה...

<r>תודה לכן.<br/> זה באמת לא קשה לטפל בהם.<br/> היום ראיתי אשה מתה מול הפנים שלי, נשמתה חדלה.<br/> ואז הבכי של הסובבים התחיל.<br/> מול אמא שלי, בבית החולים.<br/> כבר הכרתי את כל המשפחה שלה, ואת המורכבויות והיחסים בין הצדדים השונים.<br/> כולנו שמחנו שזה נגמר. היא סבלה הרבה.<br/> איזה דברים מוזרים ועו...

<t>שני הורי חולים.<br/> אמא בבית חולים, אבא בטיפולים במקביל.<br/> מרגישה כעס על בגידת הגוף<br/> מרגישה כעס על אלוהים על הדרכים בהן הוא מסיים חיים של אנשים טובים, שעשו הרבה טוב והיו הורים טובים, ובני אדם טובים.<br/> לא מבינה את הצורך בהשפלה של האנשים הטובים האלה על ידי התעללות בגוף שלהם.<br/> על ידי ...