מה אני אגיד. אני קצת מאוכזב לגלות שזהו הפרק האחרון ביומנים של צ'ה.
מה? הוא לא כתב עליי כלום? שום דבר על הבונדינג שעשינו יחד? על מיילדות בית? על בטיחות במיטה משפחתית? על עקרון הרצף? בשביל מה השקעתי בו את כל זה?
והבחורות?
והבחורות???

מאוכזב. כאוב. דאוב.
ברונו.

לכבוד: בנימין ואן-קוגל.

בני.
בני.
ילד רע.

למה אתה מסתתר? למה אתה משקר?
הרי האמת סופה (לנדוור) לצאת לאור. ואז מה תעשה? מה נעשה כולנו?

שמעתי שכולם כאן אז באתי גם.
וזו גם ההזדמנות לפזר קצת מהערפל העוטף את דמותי הערפילית:

שמע מעלליי איננו מיתוס.

אני מקווה שהועלתי.