<t>פוגשת את הדף הזה ממרחק של כמעט שנה.<br/> <br/> לא יודעת למה התגלגלתי לקרא אותו, את כולו. אולי כי את מעסיקה אותי הרבה. אולי כי את לא מעסיקה אותי מספיק.<br/> אולי כי כל כך הייתי רוצה לחבק אותך. את עוברת תקופה לא קלה עכשיו.<br/> אנחנו קרובות היום מעט יותר, הרבה יותר סלחניות אחת כלפי השניה.<br/> ועדי...

<r><U><s>[u]</s>הדף הזה מהפנט בשפע תובנותיו<e>[/u]</e></U><br/> <br/> בלי ספק.<br/> <br/> מדהים כל פעם מחדש לחזור לפה כדי לקרא את הסיפורים מלאי התובנות, הצמיחה, הקבלה והסליחה שאנשים מביאים לפה.<br/> <br/> מדהים לא פחות לראות, מצד שני, עד כמה סיפור הנושא של הדף הזה נשאר בעומדו.<br/> <br/> לפעמים, כשא...

מה להוציא עכשיו מהמקרר?

<t>התקשרת אלי אתמול, להזמין למסיבת יום ההולדת של הקטנה.<br/> כן, כן, אנחנו נבוא.<br/> <br/> כן? זה מסתדר?<br/> כן, כן. בטח. מתי שתחליטו. אנחנו נבוא.<br/> <br/> אני חושבת שהנכונות שלי הפתיעה אותך.<br/> היה לך כבר נאום מוכן על החשיבות של ההפגשה בין הילדים, אמרת:<br/> "כי הם בני דודים, כי זה חשוב שיהיו...

המון תודה. תהיתי אם כבר רק אני לבד שם...

<t>עכשיו זה תורי.<br/> <br/> האבא שלנו, שהשנים לא הקהו את עוצמות להבות האש שלו, עכשיו הוא נושף בכיוון שלך, מצליף בך חזור והצלף את הביקורת שלו על הדרך שבה את מגדלת את הבנות שלך, על בעלך, עלייך עצמך, ברת השוואה.<br/> אני, שברחתי רחוק רחוק כדי שאוכל להצמיח את העלווה שלי בשלום, עכשיו דווקא זוכה ממנו להע...

<t>את צריכה להבין, ששם, את עדיין ברת השוואה. ולו בגלל שאני צריכה להתמודד עם אותו שק פחדים. ולו בגלל שהדרך שבה את בוחרת להתמודד כאילו יש בה כדי לומר משהו עלי. משהו שלי מאד קשה לראות ולשמוע.<br/> <br/> רגע, פוס.<br/> <br/> אני צריכה לשחרר אותך, אחותי שלי, מאחריות על זה.<br/> זו הדרך שלך. הדרך שלי היא ...

ומה עושים נהגי המפלסות בירושלים בשאר השנה?
ומה קורה עם כל הזנבות של הגירים שנשארו בעולם? לאן הם נעלמים בדיוק?
וביבי- כשהוא לא מופיע בטלויזיה, מה אז?
מטריד מאד.

<r>פלונית יקרה,<br/> <br/> יש עמותה שנקראת שילה<br/> <br/> <URL url="http://www.shilo4u.org.il/default.asp?id=1"><s>[url=http://www.shilo4u.org.il/default.asp?id=1]</s>הנה הקישור<e>[/url]</e></URL><br/> <br/> מנסיון, ניתן לקבל שם המון אינפורמציה בנושא.<br/> <br/> אני אשמח לעזור עוד, אם תרצי את יכולה...

<t>שנים של ציפייה לרע. זה התשלום שאני משלמת, אני מניחה, על זה שהצלחתי, באופן מנוגד לחלוטין לתפיסת העולם שבה גדלנו, לעשות שיהיה לי טוב. בבסיס של העניין הזה, יש בי קול קטן שכל הזמן אומר- תישארו בבית, אל תתני לו לנסוע, אל תסעו רחוק, אל תתני לילד לצאת לטיול, שלא יסעו באופניים, כאלה. יש בי קול קטן שהיה ר...

כשאני חושבת על זה שוב, הנחות היסוד שלו ושלי בעצם דומות למדי. השאלה היחידה היא מאיזה כיוון מסתכלים.

<r>אני רוצה לדבר איתך על החרדות שלנו. זה לא משהו שידעת עלי. אנחנו ירשנו את זה, שתינו. תמיד הנחתי שזו ירושת האם, אבל במהלך השנים, ובעיקר אחרי שהתרחקתי, אני חושבת יותר ויותר שגם הוא חרדתי לא פחות. רק שהחרדתיות שלו מוסווית. מחוברתת. כמעט סובלימטיבית. אפשר לזהות אותה אם מסתכלים עליו טוב ליותר מכמה רגעים...

<t>ובכלל רציתי לכתוב על הביקור שלנו אצלכם. כי הכי מדהים זה הילדים- איך שלי ושלך מתערבבים ככה, בכזו טבעיות, כל כך שונים אלה מאלה, באים משני עולמות ממש הפוכים. וכל כך יודעים לחיות עם השוני הזה בשלום.<br/> בניגוד לנו.<br/> אנחנו- רחוקות.<br/> אני חושבת שהמרחק בינינו היום הוא עצום. כלומר, תמיד עמדה ביני...

מקשיבה-

<t>אני הייתי המורדת. מורדת מאד בקטן. מאד. כי גם פחדתי ממנו נורא. אבל מספיק בשביל שיוטח עלי כל זעם האלים שלו.<br/> ואת.<br/> אני רוצה רגע לעצור.<br/> מרגישה צורך לומר לך את זה.<br/> המגוון של הרגשות שאת מעוררת בי ועוררת בי לאורך השנים הוא עצום. אני חושבת שפחות או יותר כל רגש אפשרי עבר ברשימה הזו. אני...

<t>ושוב עולה במחשבה התהייה המציקה הזו.<br/> העובדה שגדלנו באותו בית, לאותם הורים, רק שתינו, עד כמה היתה שם אנרגיה נוספת, לא נאמרת, של מן שותפות גורל הפוכה. עד כמה הזוגיות שלך היא איזשהו מס שאת שילמת בזמנו על זה שהעמידו אותך שוב ושוב לראות איך מרוצצים את נפשי. אצלנו בבית להיות אחות היה, בעיקר, להיות ...

<t>אני זוכרת שקראתי פעם משפט בספר של דוד גרוסמן, שטילטל אותי.<br/> "כמו במדבר, נניח.. שאין צל ויש שמש איומה, שמש שנכנסת לכל מקום.. כי במדבר הצמחים גדלים בזהירות, שומרים על עצמם מהשמש. מגדלים עלים קטנטנים, מקופלים, שהיא לא תשרוף אותם. קשה במדבר."<br/> זה היה תיאור מדוייק של איך זה היה לגדול בבית שלנו...

<t>ממשיכה.<br/> היית קצינה. חתמת על קבע למספר שנים. העריצו אותך בצבא. ניבאו לך גדולות ונצורות. אצלי הדברים נראו לגמרי אחרת. אני זוכרת שאנשים שהכירו את שתינו בצבא בשנים ששירתנו במקביל הרימו גבה כששמעו על הקשר המשפחתי בינינו. אני חושבת שאפילו קצת התביישת בי אז.<br/> זה לא שעשיתי שם צרות, שנים של גדילה...

<t>את מה שאני כותבת עכשיו אני יודעת שאין סיכוי שתקראי. יהיה מי שאולי יגיד שזו פחדנות צרופה לכתוב לך ככה, באתר שאני יודעת שהסיכויים שתגיעי אליו הם כל כך קלושים, במקום לחפש את הדרך לומר לך את הדברים, ככה, כפי שהם, פנים אל פנים.<br/> אני רוצה להתחיל ולומר שאני אוהבת אותך. ושאני יודעת עד כמה גם את אוהבת...