<r>לבת היחידה,<br/> תודה שאת קוראת ומגיבה אבל תגובתך מעידה על חוסר רגישות או הבנה מצידך. לא ביקשתי שיפלו לרגליי או שיעשו שמיניות באויר בגללי ובטח שלא נעלבת מזה. אני רק אחזור ואצטט את עצמי:<br/> <U><s>[u]</s>(זה בדיוק נפל על יום הולדת אחרת של חברים מהקבוצה שלנו - מקריות מדהימה בקרב משפחות החינוך הבית...

<r><U><s>[u]</s>ברגע שאנו עושים תהליכים ופועלים אחרת מאשר דרך הפעולה שלנו עד עתה, גם האחרים מיישרים קו<e>[/u]</e></U><br/> גם אני בסך הכל יישרתי קו עם הפעולות שלה. כמובן שלא הלאתי אותך בכל הפרטים, אך עמך הסליחה, ואעשה זאת עכשיו: הריב האחרון היה בעקבות כך שמאוד נפגעתי שלאף אחד לא היה אכפת שלא יכולנו ...

<t>תודה לך על ההקשבה ועל העזרה.<br/> אני פשוט לא רוצה לראות אותה. רוצה להתרחק ממנה ולשכוח אותה. זה מה שיועיל לי. הבעיה היא המפגש אצל ההורים שלנו וגם הריחוק שנוצר בין הבנות דודות (לצערי הרב, הבת שלי מאוד רוצה יחסים עם הבת דודה, למרות שאורח החיים שלהם שונה לחלוטין משלנו). הפעם הבהרתי את עצמי חד-משמעית...

ברור שיש לי חלק נכבד, אך אני מרגישה שמשהסכסוך המשפחתי כל כך חריף, אנשים פשוט מתרחקים ממני. הם חשים את הזעם הזה שבי. כואב לי מה שהבת שלי צריכה לעבור ולחוות. במקום לדעת אהבה שיתוף תמיכה וקבלה - היא מתמודדת עם אמא ששונאת את אחותה ולא מצליחה להתגבר על השנאה, ולא מצליחה לחמול או לקבל אותה כמו שהיא.

פעם הייתי חזקה, המילים הנכונות היו נפלטות לי מן הפה בלי מאמץ, לא הפריעה לי מערכת היחסים עם אחותי. היום, לאחר שנפערה התהום הזו בינינו, ולאחר כל מה שעברתי, היחסים המעורערים מאוד מפריעים לי. כמעט שכל הקשרים שהיו לי נמחקו ומפריע לי שגם עם אחותי אני לא מסתדרת. מעבר לכך אני כמובן כועסת על ההורים.

<t>אני שונאת את אחותי. אנחנו לא בקשר כבר 6 שנים. לאחרונה היה עוד ריב בינינו שהוציא אותי מדעתי, צרחתי וניסיתי לרוץ לעברה ולהכותה אך בעלה ובעלי תפסו אותי, וכל זאת לעיני הבת שלי.<br/> לפני 6 שנים נסענו שתינו לחו"ל, שם רבנו ונפרדנו. כשחזרנו לארץ היא התנפלה עליי פיזית ומאז לא דיברנו. כמה חודשים לאחר מכן ...