<t>איך אני מבינה אותך. את גיבורה. פועלת מהשכל.<br/> הרבה פעמים הלב מוביל אותנו ומנהל את הכל.<br/> שמחה בשבילך שהתגברת עליו.<br/> אבל לגבי הזוגיות. אני לא יודעת אם בכלל אפשר להעיר אצלם (הבעלים) איזה ניצוץ.. קצת יותר השקעה בזוגיות. כי באמת עם השנים אנחנו נשחקות וכל מילה מבחוץ פשוט מרימה אותנו.. חייבים...

ככה אי אפשר להמשיך.. אני ממש שבורה.
אני לא יודעת למי לפנות שיעזור ויכוון. שיגיד שאולי זה בסדר כל התחושות האלה.
אם בכלל אפשר לתקן את הזוגיות הנוכחית.
איך את ניתקת את הקשר?? איך הצלחת להתגבר?
אותי זה לא עוזב. זה מלווה אותי כל היום.

<r><SUP><s>[sup]</s>+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+<e>[/sup]</e></SUP><br/> <br/> <B><s>[b]</s>לא נשברת<e>[/b]</e></B><br/> אבל מה יהיה עוד כמה שנים..?? כשהגיל הזה יעבור. האם נרגיש פספוס החמצה או מה??<br/> בנתיים אני מרגישה שזה עוול לנשמה לחיות בסבל. זה חוסר נאמנות לעצמי. ומה הגבול?? אם ויתרתי פה...

<r><SUP><s>[sup]</s>+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+<e>[/sup]</e></SUP><br/> <br/> עד לפני כמה זמן הייתי האישה והאמא הכי טובה בעולם..<br/> נשואה קצת יותר מעשור עם 5 ילדים. ואני עושה כמעט הכל בבית. אין לי עזרה של ממש. הכל אצל בעלי לפי מצבי רוח. יכול לעזור פתאום ויכול שלא..<br/> וחייתי ככה סבלתי מזה...