<t>בס"ד<br/> <br/> <br/> מתחילים דרך חדשה....<br/> <br/> עכשיו אני בבית, אחרי הרבה לבטים ושינויים של הרגע האחרון.<br/> כעת אין להם משמעות: הבוס ביקש שאשאר עוד חודש, הסכמתי. ראיתי שאיני מסוגלת, ביקשתי לקצר לשבוע (זה מבחינתי היה צעד חשוב- להחליט בעצמי ולא לתת לדברים לקרות- אפילו אם אני שמחה בהתפתחויות...

<t>בס"ד<br/> <br/> אני צריכה להודיע לחברות החדר שלי שאני עוזבת....<br/> בעוד שבוע....<br/> ואני לא מצליחה להביא את עצמי לכך!<br/> אני יודעת שחשוב להודיע להן מראש, ושחשוב לעזוב בצורה מכובדת, אבל אני לא זזה!<br/> והזמן עובר....<br/> למה?<br/> למה לחברות מהישוב קל לי לומר בשיא הפשטות שאני עוזבת את העבו...

<t>בס"ד<br/> <br/> אני מתחילה דרך חדשה של בית....<br/> הסתיימה הגלות הארוכה שלי, סימתי לנדוד, הגעתי הביתה<br/> מעכשיו הכל יהיה יותר רגוע, יותר נינוח<br/> יותר אוהב וסבלני ונעים<br/> יותר מכיל, יותר זמן ביחד לשחק, להקשיב, לעשות מה שאוהבים....<br/> זמן לחבק, להתבונן בעיניים היפות של כל אחדד מילדיי, זמ...

תודה על הקישור
הוא מלמד אותי המון

<t>בס"ד<br/> <br/> עכשיו הגענו ללב הדברים<br/> <br/> השליטה<br/> <br/> יש לי רצון לשלוט.<br/> איך אני עושה זאת? כמו שלמדתי חה חה<br/> <br/> לפני יומיים נתתי לבני הקטן שקית עוגיות שיחלק לנו- לבני הגדול ולי<br/> הוא לא רצה לתת לנו ואנחנו ביקשנו והתחננו עד שהסכים לתת לכל אחד ביס קטנטן<br/> <br/> כן גם ...

בס"ד
תודה אמא
אני אוהבת אותך

<t>בס"ד<br/> <br/> אולי זה עצם העניין, אהבה ללא תנאים<br/> <br/> וזה אכן חסר לי בקשר עם ילדיי<br/> <br/> אם ילד נופל איך אני מתייחסת? קודם כל מעירה? או קודם כל מנחמת?<br/> אם אחד מרביץ לשני אני באופן כרוני מעירה קודם למי שהרביץ, ואז מנחמת את מי שקיבל מכה.<br/> איך מתייחסים לילד ששגה? איך מתייחסים לי...

<t>_אולי כי הסיפור ההוא ניתק איזה קשר ביני לבין הגוף שלי. כאילו הוא לא שלי יותר. כאילו הוא יישות נפרדת מהעצמיות שלי.<br/> ואני מפנה לו עורף כי הוא שייך למי שאילץ אותי להחשף בניגוד לרצוני_<br/> המשפט הזה נכון כל כך.....<br/> <br/> אני מרגישה שהדרך רק מתחילה......<br/> <br/> אם ההשפעה של מקרה אחד, יחי...

<t>היום כשעשיתי רייקי לעצמי, חשבתי: מה כבר אני יכולה לרפא את עצמי?<br/> זה כמו מעגל סגור, וחוק שימור האנרגיה אומר שכבר ריפאתי מה שיכולתי בעצמי.<br/> עכשיו אני פתאום מרגישה שכן, אני מרפאה את עצמי<br/> כמו מעיין נסתר וחתום שנפתח ומימיו מרווים צמאוני...<br/> <br/> וזה בדיוק העניין<br/> אני לומדת למצוא ...

<t>שאלתי האם אני שונאת את הגוף שלי<br/> והתשובה באמת מורכבת<br/> אני זקוקה כל הזמן למשוב מהסביבה<br/> שיגידו לי שאני טובה, יפה, חכמה<br/> אם לא אומרים לי אני שוכחת<br/> אני אוהבת להיות במקומות מוגנים, כמו סוף הכיתה, או מאחורי כולם או בשקט בחור שלי<br/> העיקר לא להיות באור הזרקורים<br/> נראה לי שרק ב...

<t>יום אחד, בשבת, ישבתי ליד אמא שלי והיא קראה לי ספר.<br/> שמתי לב שהרגלים שלי ברוחב של הרגלים שלה, ובגלל שהיתה לנו שכנה שמנה, חשבתי שאני אהיה שמנה כמוה.<br/> כאילו עשיתי איזה מדד פנימי: בגלל שיש לי בטן קטנה, ורגלי רחבות כשל אימי, אז אהיה שמנה כשאהיה גדולה.<br/> מאז שנאתי את הגוף שלי וחשבתי שהוא שמן...

תודה חמודות
אני מרגישה כמו נהר של מילים שיוצא מהלב שלי
כמו זרם מים חזק ששוטף את שולי הנחל ומנקה את העלים וכל מה שהצטבר
עוד ועוד מילים שמבטאות הרגשות שתמיד היו, ופתאום מוצאות להם דרך להיות מובעות, ולהישטף החוצה
אח זה כל כך טוב, הנה בא עוד אחד...

תודה אמא לביאה

<r>בס"ד<br/> <br/> איוונוב כותב בספר "עוצמת המחשבה" שהמחשבות הן כמו רוחות שנושבות ברחבי העולם, ומי שמטהר את המשכן של המחשבה אז מגיעה אליו מחשבה טובה.<br/> <br/> איפה אני רואה את זה? באימגו ובשיטת המגרות של סילביה.<br/> <br/> איך ייתכן שבשתי השיטות יש דמיון כל כך מדהים? שתי שיטות כל כך שונות, מגיעות ...

<r>לפני כמה שבועות דיברתי עם בעלי על הצורך לשמור על הילדים מפני חברים לא רצויים.<br/> ואז, לפתע, צפה ועלתה לי תמונה מהילדות, תמונה קשה שהדחקתי:<br/> טוב, אפילו כאן קשה לי לכתוב בדיוק מה היה.<br/> רק אומר ששני בני כיתתי דרשו ממני ל"הראות" להם. ואני התחמקתי שוב ושוב אך בסוף נכנעתי.<br/> הייתי בת שמונה...

תודה
@} גם לך

<t>כמו פרפר לאש אני חוזרת לדף....<br/> <br/> אני מנסה ולא מצליחה למצוא את הקשר בין מה שכתוב כאן לבין הפרעת האכילה שיש לי. כן זה שמה, הפרעה.<br/> ואו, איזה אומץ לקרוא לדברים בשמם<br/> אני אוכלת לנחמה, להרגעה, לשמחה.<br/> אני אוכלת מתוך רגשי אשמה ובושה.<br/> אני אוכלת כדי להרגיש אהבה.<br/> להרגיש אהוב...

<t>אני מקווה שיום יבוא ואספר יותר,<br/> בינתיים להיום הוצאתי הרבה, הרבה מדי.<br/> <br/> אספר על מה שעברתי בילדותי, על ההורות שלי, על תחושותיי ועל מחשבותיי..<br/> <br/> אני יוצאת למסע של חיפוש, בניה וצמיחה.<br/> <br/> המסע מתחיל מאבא שלי שנפטר ומלווה אותי כבר 7 חודשים<br/> ממשיך בסדנת רייקי שמנערת ממ...

<r>בספר "הורות מודעת" כתוב, שילד נולד שלם, עם כל כוחות הנפש שלו עימו. המגע היומיומי עם ההורים, כאשר מדובר בהורים סימביוטיים, יוצר אצל הילד פציעות. מה זה אומר? לילד יש אינסטינקט למצוא חן בעיני ההורים שלו, כדי לשרוד. וכאשר הוא רואה שדבר-מה באישיות שלו "מקפיץ" את ההורה (מה שמגיע מפציעות ילדות ישנות...)...