באופן טבעי

אוסף השטרות והמטבעות, גם מהארץ וגם מארצות אחרות
חשבתי שאפטר ממנו אבל האיש התלהב אז זה נשאר כאן

<r>בעסה, כתבתי עכשיו ונמחק ננסה לשחזר חומר לימודים מהתיכון - מחברות וגם מבחנים בספרות, מחשבת ישראל, אזרחות, וקצת אנגלית - זה מה ששרד את המיונים שכבר עשיתי פה ושם במהלך השנים וגם עכשיו אני הולכת לשמור אותם, כי באנה, זה חומר <s>[b]</s>ממש ממש<e>[/b]</e> מענ...

קלטות וידאו של תוכניות אהובות שהקלטתי
החבובות, החרצופים, ועוד קצת
בינתיים אני שומרת ואחר כך נראה (אולי נעביר לדיסקים??)
כמו שאמרתי,
זה לא הולך להיגמר...

זה נראה אולי סתמי ומיותר,
אבל בלי הדף הזה אני לא בטוחה שהייתי יכולה לעשות את התהליך הזה
הכתיבה באמת עוזרת

לתאר, לשמור משהו, זיכרון שיישאר, לעשות את זה עם תמיכה (וירטואלית ומדומיינת)

עוד פתקים מחניכות
מאלה מהודו
שפופרת דבק
להב ישן של סכין גילוח
שדכן (מהדק)
סכין גילוח חד פעמי

<t>פירקתי עכשיו תיק קטן ובו ציוד טיולים מסוגים שונים את כפפות האופניים ועוד כמה ברגים שקשורים לאופניים ומחזירי אור - שמתי, ובכן, בקופסא (החדשה) של ציוד האופניים את הפלסטרים ופדי הגזה שמתי בעזרה הראשונה (החדשה) את משקפי השמש השבורים שחשבתי שפעם אתקן - זרקתי את מברשות השניים הישנות...

רגע של ייאוש,
זה לעולם לא ייגמר

<t>זה נשמע פשוט, כל מה שאני כותבת כאן, אבל הדברים האלה - היומן הזה למשל - היה מוקש רציני שחששתי לדרוך עליו. וזה שאני מפרקת אותו, ובלי נפגעים, זה סוג של נס עבורי. עכשיו, בואו נשאל אם זה באמת בלי נפגעים. היו לי כמה תגובות פסיכיות השבוע. היו לי כמה רעיונות פסיכיים, שקשורים לדב...

<t>טוב, יש כאן יומן. יותר נכון, מחברת. בדפים הראשונים שלה יש קצת חומר מהלימודים באוניברסיטה - מעניין ורלוונטי - ובדפים האחרונים - זה מחברת של ארבע מקצועות - יש יומן שכתבתי בבית ההורים. זו מחברת שהיתה אצל ההורים ובכל פעם שהייתי שם והייתי נזקקת לכתוב, הייתי כותבת בה. כך שעל פני דפי...

זה ממש קטע עם הבד הזה,
פתאום ברגע ממשהו שממש לא יכולתי לוותר עליו זה הפך למשהו שהוא כבר לא שלי (למרות שהוא עוד כאן בבית) ולא רלוונטי לחיי
ברגע!

<t>מטפחות משי לשיער, שקניתי בארה"ב לפני המון המון שנים, השתמשתי בהן תקופה ואז הפסקתי, ולא היה לי לב לזרוק. גם עכשיו אין לי לב לזרוק. אני זורקת (מוסרת) שתיים, את הפחות יפות. זורקת אחת שהבד שלה כבר נפרם מרוב קשירות ופתיחות. וחמש, שבדקתי עכשיו שוב על עצמי, אני שומרת. הולכת לכבס אותן, בכ...

זהו, הגענו לארגז האחרון, לפני ספיחים קטנים (תמונה, קישוט, מגהץ ישן של סבתא)

מחזיק של קטורת, ספלים משוכללים (נפתחים) מאוקראינה, קישוט קיר מדרום אמריקה, צלחת עץ קטנה דקורטיבית מאוקראינה - הולכים למסירה

עוד קופסא עם עוד מכתבים.
קופסא קטנה, עם מכתבים צפופים, מתקופת האוניברסיטה השניה וצפונה.

הוצאתי כמה לקרוא. ונראה לי שאני פשוט אשמור את כל הקופסא. הם קרובים יותר להווה.

ספרים.
שמה על המדף. אין אפילו אחד שאני לא רוצה.

קישוט קיר קטן מאוקראינה.
אני לא רואה שום מקום בבית שיכול לארח אותו, אני לא רואה איפה הוא יהיה יפה, אבל הוא יפה בפני עצמו וקשה לי לשחרר אותו.

משחררת. מוסרת.

<t>קופסת התמונות שלי. קופסא יפה, לפני כמה שנים עשיתי בה סדר, אני שומרת אותה כרגע ככה כמו שהיא. יש בה תמונות מכל תקופת התיכון, הצבא והאוניברסיטה, שלא נכנסו לאלבומים מעולם (אולי זה הזמן??). את התמונות של הטיולים שמתי באלבומים, אבל מה שבין לבין, לא. כנראה שזה הזמן. לא מייד, אבל מתי...

סלי כביסה שחבר קיבוצניק נתן לי פעם.

אני מעבירה לציוד הטיולים שלי. בוודאי ישמש פעם. אולי אפילו בקרוב.

אבל זה לא הכל, יש עוד שני ארגזים עם ספרים וכל מיני דברים אחרים, דברים שהם לא ניירות.

גם בשביל זה הדף הזה.

תגידו,
מה עושים עם אוסף האגורות שלי?? יש לכם רעיון??

ומה עושים עם אוסף הבולים??

גם מזה עוד נצטרך להיגמל.

<t>ואז הגיע הרגע שהרגשתי שזהו, צריך להתחיל לסגור סיימתי שלוש קופסאות קרטון, אחת גדולה ושתיים קטנות יותר, והבנתי שמה שאני עושה עכשיו זה אינטגרציה של כל החלקים האלה מהעבר שלי חזרה אל עצמי כל הדברים שמופרדים, שהיו אי-שם, במחסן, עמוק, מודחקים, בתוך קופסא שכתוב עליה "לא לפתוח", חלק זרקתי, ומה ש...

<r>בזמן האחרון התמודדתי עם המון <H h="4"><s>[h=4]</s>פילמים<e>[/h]</e></H> שלא ידעתי אם לשמור או לזרוק, סה"כ את התמונות יש לי. התחלתי, להסתכל עליהם ולנחש ממה הם, אני רוצה להגיד לכם שהמסך הבהיר של באופן טבעי והמסך הלבן של גוגל הם אידיאליים כדי לראות עליהם פילמים מה שיכולתי לזרוק מייד ב...

מצורף לקונדום ברכת
"happy holidays from the sisters of responsibility"

ובפנים כתוב ששימוש בקונדום הוא אקט של כבוד עצמי, ועוד כמה דברים.
חמודות הנזירות האלה

<t>עטיפת מתנה קטנה, אדומה לבנה, מודבקת עדיין, ונראה שיש משהו בתוכה. מה, מתנה מלפני כל כך הרבה זמן? אני פותחת ומגלה בפנים - קונדום! אהההה, זה ממצעד האהבה שהיה בפילדלפיה, היו שם כמה נזירות שקראו לאהבה בטוחה וחילקו קונדומים. [לא זוכרת שלקחתי...בטח שיכנעו אותי, כמו שהחב"ד...

<t>תזכורת לעצמי - הייתי במוזיאון השואה. אפשר לזרוק את הברושור. ראיתי את "משפחת אדמס". בחיי שאני לא זוכרת. המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית בוושינגטון. לא זוכרת שהייתי שם. הטיול ההזוי למערת הנטיפים המדהימה. אני זוכרת את הטיול ההזוי (בקושי), אני לא זוכרת את המערה. מוזיאון האוניבר...

מפת הרכבת התחתית של ניו-יורק,
איזה דבר מיתולוגי.
הסתובבה איתי כל הזמן.
כל הזמן הן התבלו, ולקחתי חדשות בדוכנים ברכבת התחתית, חינם אין כסף.
כמה הסתובבתי שם. כמה התפעלתי מהיעילות, מאריג החיים העירוני המורכב, שמתבטא בקווים הצבעוניים המתפצלים ומשתלבים במפה.
שומרת

<t>עוד ועוד מכתבים. האמת לארה"ב אלה בעיקר מכתבים מהמשפחה. שומרת את כולם. עוד לא היו לי הרבה חברים. היו קצת, מהתיכון. מעט מאוד מהצבא. את אלה של החברים, שומרת חלק. מהאקס אני שומרת אחד (מופתעת לגלות כמה הוא כתב לי לשם. אחרי שנפרדנו). ברושורים של הופעות, מוזיאונים, סיורים, פסטיבלים, נסיעות, ש...

שכחתי שהאקס (הראשון) כתב לי לארה"ב,
הופתעתי עכשיו (אתמול בלילה) כשמצאתי את המכתב (ויש עוד, אני רואה)
קראתי אותו ובפעם הראשונה שקרעתי מכתב מתוך המכתבים האלה
הוא הרגיז אותי כל כך בסתמיות שלו

המרגיעון - כולנו זקוקים לחסד

<t>סיימתי עם הקופסא ההיא, והגעתי לקופסא נוספת המכתבים שכתבו לי לארה"ב כשעבדתי שם אחרי הצבא בתחתית הקופסא נמצאים היומנים שלי מאותה תקופה גם לשם עוד נגיע אני מרגישה יותר ויותר את הקשר לפסח בעור חמץ מה שאיננו נחוץ לי ורלוונטי, הוא החמץ, ואותו "מבערת", מה ש...

<r><s>[u]</s>ניתן היה לזרוק את הניירות למתקן למחזור<e>[/u]</e> אני יודעת, ושקלתי את זה. אני ממחזרת הכל, פחות או יותר. כל נייר אחר הולך למתקן למיחזור. אבל פה היה לא כל כך הרבה נייר, והרבה מאוד מטען רגשי, שהייתי צריכה לראות אותו פיזית ניגרס. האופציה השניה היתה שריפה... כשאני זורקת למת...

והנה בתחתית הקופסא כל המכתבים המדוברים שכתבתי למשפחה שלי, יומן הטיול למעשה, שנכתב במכתבים
זה כבר מסודר כיומן, מחוץ למעטפות, פשוט ערימת דפים, מקובצים בקבוצות, ממחברות שונות ובעטים שונים.
מתישהו אני אקרא אותם ואולי גם אכרוך. ואולי גם אערוך.
לא היום.
שומרת.

דבר מאוד משמעותי מהטיול, והבנתי את זה גם שם וגם כתבתי על זה, זה היצירתיות שהיתה לי שם
בציור ובכתיבה
דברים שלא קיימים עכשיו
אולי עכשיו היצירתיות שלי הולכת לפסים אחרים (עבודה)

יומן שכתבתי שם.
הרבה שטויות חסרות עניין שאני תולשת.
הרבה דפים משמעותיים שאני שומרת. תיאור די מפורט של חוויית הסמים, שאני שומרת כמובן.

ציור שציירתי של בקתה שהתגוררתי בה באחד המלונות -נדמה לי וילקבמבה, שם לקחתי את הסן-פדרו
קראתי לה "הארמון"
ציור (בעצם רישום) יפה
שומרת.

שני דפים עם ציורים אחרים שציירתי וגם אחרים ציירו, זורקת.

<t>משחק חי - צומח - דומם ששיחקתי עם מטייל שפגשתי במטוס חזרה לארץ זה היה סיום הטיול והיינו שני המוצ'ילרים הישראלים היחידים במטוס כמובן שהתחברנו מייד, למרות שלא הכרנו בכלל שנינו היינו בהלם של החזרה לארץ, והעברנו את הטיסה בשתיית אלכוהול (היה חינם) בשיחות הזויות ובמשחקים מט...

<t>אני קוראת מכתב שלם ואומרת, אה, הנה מכתב שאפשר לוותר עליו, ואז מגיעה איזו שורת מחץ בסוף, שמזכירה לי משהו חשוב ואני שומרת את המכתב ספציפית המכתב האחרון זה מחברה שאני זוכרת אותה אך שכחתי איך הכרנו, וכבר כמה זמן תוך כדי החפירה אני שואלת את עצמי, אז מאיפה בעצם התחיל הקש...

כרטיס אוטובוס,
לא ברור מאיפה לאיפה, (כלומר, בדרום אמריקה, אבל היעד לא ברור) אבל זורק אותי מייד לאוטובוסים שם, לטלטולים, לאוכלוסיה המקומית שמסביבי, עם התרנגולות והכובעים, נסיעות ארוכות ארוכות, ימים שלמים. חיים של נסיעה.
אני שומרת.

מכתבים מהמשפחה מספרים לי שכתבתי להם מכתבים של 24 ושל שלושים עמודים
לא סתם קיבלתי הרבה מכתבים בתגובה
גם כתבתי המון

אני אומרת את זה כדי להאיר את הנקודה הזו -
אני נתתי,
ואז קיבלתי
קיבלתי
ונתתי

מה אני נותנת ומקבלת היום?

<t>מכתב נוסף מההוא שלא היה חבר אבל בילינו ביחד הרבה התלבטות - לשמור או לא - אין שם דברים מעניינים או משעשעים באמת חוץ מאיזכור של הצעיף שסרגתי לו והכד שנתתי לו והעובדה שהוא עדיין ישן לבד בלילה (ובאופן פסיכי אני שמחה על זה גם עכשיו) כבר הייתי בטוחה שאני זורקת אבל הנה אני מעבירה לערימה ש...

<t>אני כבר יודעת שכל התהליך הזה יעבור וייגמר ויישאר מאחורי וכבר לא אזכור כלום אני קוראת דברים שכתבתי לפני שלושה שבועות, והם כבר לא נוגעים בי כל כך ואני כבר לא מצליחה לזכור ממה התרגשתי כל כך כאילו, היה, נגמר דלת נפתחה, ואז נסגרה האם אני רוצה את הדלתות פתוחות, האם אני רוצה אותן סגו...

המילים האלה שנכנסות ישר ללב, הן כמו מפתח שמסובב משהו, ומשהו חוזר לחיות.

מילים, מילים, מילים.
ובין כל המילים, פתאום כמה שנוגעות ישר בלב

מהמכתבים מהחברים מהאוניברסיטה נראה לי שזו תקופה שהייתי יותר קרובה לעצמי מכיוון שקיבלתי מכתבים שנוגעים יותר.

מכתב אחד ארוך ממישהי שכתבה הרבה בלי שום דבר מעניין.
סוף סוף משהו שאני משחררת בקלות.

<t>יש מכתבים שאין להם כל כך ערך מבחינת מה שהחברים כותבים וגם לא מבחינת זה שהם כתבו לי כי אלה אנשים שכתבו הרבה, אבל כשהם מדברים על הארץ לפני ואחרי רצח רבין, אני מרגישה צורך לשמור את זה אני הייתי אז בטיול, וחבר של מישהי שהיתה איתי בחדר במלון התקשר וסיפר שרבין נרצח וכולם מספרים על האוויר...

<t>מכתב מאחת החברות הטובות מהתיכון - אחת מהחבורה שלעיל אבל בנפרד - סוף סוף מכתב שאני יכולה לא לשמור יש כל כך הרבה שלה אחרים יותר שווים. מכתב מרכז הפר"ח לסיום השנה, זורקת. אני זוכרת שעשיתי פר"ח, והמכתב לא מרגש בכלל. יש גם תמונה של החניכה שאני זורקת, יש לי אחרות. ועוד נ...

מכתב לדרום אמריקה משותפתי לדירה באוניברסיטה (טיילתי בחופש שלקחתי באמצע הלימודים).
אני שומרת, למרות שאין שם דברים משמעותיים, אבל כשאני חושבת עליה נכנס לי חיוך ללב.

עוד גלויה מאח שלי, מטיול משפחתי בעין גדי.
שומרת, למרות שאין שם משהו מעניין יותר מדי (תיאור של הלכנו, שחינו, אכלנו, ישנו)
ובכל זאת.

עוד מכתבים... חברות וגם חבר (שהיה בחבורה) מהתיכון. אותם אלה שכתבו לצבא.
המכתבים מתמעטים, יחסית לתקופת הצבא, אבל נהיים יותר משמעותיים.
אני שומרת.

<t>אני ממשיכה בחפיר, כי קצת נתקעתי וזה יעזור לי להתקדם. יש כאן 500 סוקרה אקוודוריאנים (שטרות כסף). בדיקה קצרה באינטרנט - הם כבר לא שווים כלום. נדמה לי שבמקום אחר שמורים לי עוד שטרות. אני זורקת. מעטפה עם אוסף מכתבים מההורים והאחים, שנשלחה אלי לסניף הדואר בקוסקו. תקופת רצח רבין. ש...

<t>אז השבוע התחלתי קופסא חדשה, קצת יותר קטנה, אבל בינתיים, קשה לי יותר לדלל אותה. היא מתקופה קצת יותר קרובה לעכשיו. הטיול לדרום אמריקה. האוניברסיטה. מכתבים שכתבו לי לטיול. אני קוראת אותם. וואו, כמה אהבה שהיתה מסביבי בתקופה ההיא. כמה חיות. חברים, חברות, משפחה. <br/...

<t>בהמשך של מה שכתבתי בסשן הקודם כאן (2/3) לא הפסקתי לחפור, פשוט מצאתי עצמי צוללת לכל מיני פתקים, מזכרות, מכתבים, שכבר לא היה מה לכתוב כאן מרוב שזה היה עמוק, פשוט מיינתי, זה לשמור, זה לזרוק הרגשתי כאילו הגעתי לרוויה של עיסוק בזה ואי אפשר יותר לעסוק בזה, צריך פשוט לעשות, לזרוק, לסיים עם זה,...

<r>אהבת עולם, גם אותי מדהים לראות את החיים החברתיים העשירים שהיו לי קודם כל זה די בניגוד למה שקורה היום חוץ מזה, אני לא בטוחה שלא הרבה מאיתנו היו ככה פעם - תזכרי שפעם הכל התבטא במכתבים, ובפתקים ובדברים שכתבנו אחד לשני, לא היה פלאפון לכל אחד, הטלפון היחיד שבבית היה לשימוש כולם. כ...

<r>תודה ליאורה על ההתייחסות, לגבי צילום, אני לא רוצה ליצור גם צילום באינטרנט, גם זה מרגיש לי כמו מקום. כנראה שאת מה שאני רוצה לשחרר אני רוצה ממש לשחרר בכלל קשה לי עם הקטע של להעמיס דברים על גבי דברים על האינטרנט לא שאני לא עושה את זה - ראו עצם קיומו של הבלוג הזה.... אבל מבחי...

<t>הגעתי ל- לא תאמינו - אוסף המכתביות שלי... זו כמות סמלית, נראה לי כבר עשיתי פעם מיון רציני ושמרתי רק דוגמיות, כמה של הולי הובי, ועוד כמה ממש יפות כמה של סדרות טלויזיה שהיו אז, וגם פרחים ועוד כמה יפים אני שומרת מדגם של איזה 5, רק כדי שהנכדים והילדים (שניהם תיאורטיים כרגע) ...

רק עכשיו ראיתי את שפלונית אלמונית כתבה
תודה (-:

יש עוד קטע מדהים של אודטה
לא עכשיו,
אין לי זמן
אבל מתכוונת בהמשך לשים אותו כאן.

חתיכת נר שעשינו פעם באיזה מפגש של חברות
זה היה מאוד מאוד משמעותי פעם
החברוּת הזו, החבורה שהיינו
אני זורקת
היום אני בקשר רק עם אחת

תזכורת לעצמי - לכתוב על זה לאודטה

אולי כל הקטע של לסדר ולנקות היה בשביל שאני אמצא את הקטע הזה?

אני, שלא כמוה, (טוב, בסדר, שכן כמוה) מכירה בריק, ומסתכלת עליו.
זה לא עושה אותי שמחה, כן?
זה כאילו לא מפחיד,
זה רק שאני רועדת כבר כמה שבועות בלי שום סיבה.

<r>".. ואני בת 38. וי! איזה גיל גדול שזה! מי מסובב שמה כל כך מהר את המנואלה?..... .. .. אז אני עושה לי חשבון נפש מה עשיתי עד היום - ולאן פניי. וכל דבר שכבר השגתי והגשמתי - חוץ ממשפחתי שהיא בסיס לכול - נראה תפל כזה, ממש חסר תוחלת. ומשפחתי לא יכולה לבוא במקום השאר. בתוך לבי, ב...

<t>אלוהים אדירים. מצאתי קטע עיתון שגזרתי ושמרתי של אודטה לפני הרבה הרבה זמן הקטע נקרא "יומולדת שמח", והיא כתבה אותו כשהיתה בת 38 אני מרגישה כמו מכתב מעצמי הצעירה אל עצמי שעכשיו אני עוד לא בת 38 אבל לא מאוד רחוקה וזה מדהים, גם ששמרתי אותו אז, אי שם בתיכו...

עיתון בית הספר שכתבתי בו כתבה, ולמעשה כל הכתבות הן של אנשים מהשכבה שלי (ושל מורים)
אני שומרת

דף עם התפקיד שלי בהצגת הסיום
אני שומרת
(בדיוק חשבתי לפני כמה ימים שאני לא זוכרת מה הייתי צריכה לעשות בתור התפקיד שלי)

כמה דפים אחרים בכל מיני נושאים אני זורקת

יש פה דברים שבשביל להסביר את קיומם כאן (רשימת קניות למשל)
אני אצטרך לספר את סיפור חיי, ואני לא רוצה כאן, מגבלות המדיום
עוד יותר קשה לי לחשוף למה אני שומרת את זה (רשימת הקניות)

אז רק אגיד שזה מטיול שהיה יקר לליבי

ברכות ליומולדת- 17, 13, 15 (מה קרה לזוגיים?)
אני לא שומרת
עם האנשים אני כבר לא בקשר,
וזה היה מזמן....

דברים שכתבתי לסוף התיכון - כנראה שהייתי צריכה לכתוב את דבר השכבה (זיכרון עמום)
לא רע בכלל
זו טיוטא ראשונית
אני חושבת שאנשים עזרו לי בכתיבה, כלומר השתתפו
זה נשכני ומרגש במידה
שומרת

<t>תרגיל בספרות שעשינו - המורה נתנה לנו קומיקס שבו מחקה את הבועות של הדיבור ואנחנו היינו צריכים להמציא את מה שכתוב שם אני זוכרת את זה מאז, זה אחד הדברים שאני זוכרת בכלל משיעורי ספרות ובעצם מבית הספר... אז אני שמחה באמת למצוא את זה עשינו את זה בזוגות ואני הייתי עם...

כרטיס לסרט "הנסיך הקטן"
שראיתי אי שם בתיכון
אני זורקת את הכרטיס
אבל נזכרת שהסרט היה דבילי בצורה נוראית

היומן שכתבנו במשותף אמא שלי ואני (בעיקר) מאותו טיול
כמובן שאני שומרת

לא זכרתי שכתבנו אותו ועוד פחות במשותף
רוב מה שאני זוכרת מהטיול הזה זה שרבנו כל הזמן
אבל מסתבר שלא כל הזמן,
גם ביומן מוזכר השוקו או בעצם "קקאו" כמה וכמה פעמים
אח, זה היה טיול!!

<t>פרוספקט של המלון הקטן שהייתי בו עם אמא שלי בחו"ל קצת לפני יומולדת 14 למראה הפרוספקט עולים בי מייד ריחות עץ אורן - כל המלון כולו הריח כמו עץ (טוב הוא היה מעץ) לחמניות חמות טריות, קצפת, ושוקו אני שומרת גם בגלל הריחות וגם בגלל שמדהים כמה זיכרון חי פרוספקט יכול לעו...

<t>אז יש את אלה שאני לא זוכרת, אבל בואו נדבר רגע על אלה שאני כן זוכרת מעטים (או אולי יותר נכון לומר מעטות) מאוד מהן עדיין בחיים שלי ליתר דיוק שתיים מישהי שכתבה לי כל כך כל כך כל כך הרבה מכתבים - וגם אני כתבתי לה - ניתקתי את הקשר לפני כמה שנים אחרות ניתק...

<t>תילי אשפה, פיסות קרועות, קרעים מתנפנפים, כמו חלקי פלסטיק בתוך רפש, זה מה שאני רואה בלילה לפני שאני הולכת לישון, זה מה שמול העיניים שלי, דברים שאין לי שם או צורה בשבילם, דברים שאין להם שם או צורה, צבעים שונים דהויים, אבל השולט שם הוא החום-אפור בקיצור, מזבלה אין ...

שנה טובה מחברה (לא שומרת)

שנה טובה מהמשפחה (שומרת)

עוד הרבה דברים עוברים לי מתחת לידיים שאין לי כח להתייחס אליהם. שומרת/זורקת

למה שמרתי דף על הגן הלאומי בית שאן??

טוב שיש דברים כאלה שאפשר ישר לזרוק

רשימת דברים שהייתי אמורה לשאול את המעסיק שלי ביישוב שבו שירתתי, לפני השירות.
אח, איזו תמימות. גם אם הייתי מקבלת תשובות, לא היה להן שום קשר למציאות.

<r>רשימת דברים שרשמתי לי מהטירונות, כדי לזכור. כתובים בקצרנות, רק כדי להזכיר. מעטים אכן מזכירים, את הרוב אין לי מושג מה היה שם. אלה יסומנו בסימן שאלה <LIST><s>[list]</s> <LI><s>[*]</s> לכל חג יש מוצאי חג - טוב זאת קלאסיקה שעד היום מצחיקה אותי</LI> <LI><s>[*]</s> כשרצו לשפוך עלינו מים - ???</LI>...

<t>מכתבים מהחבר השני שהיה לי בניגוד לזה שהיה לפניו, השני ממש אהב לכתוב ולאהוב והוא כתב מאוד יפה ומרגש הוא אהב להתקשקש עם המילים, הוא אהב לאהוב לא ידעתי - גם אז, וגם היום אבל זה כבר כל כך לא משנה - כמה מזה מכוון אלי וכמה אל רעיון האישה הכללי והמכתבים שלו הם על סף הקיטש...

<t>את הדברים מהקורס שזרקתי - מכתבים שכתבו לי - רובם היו סתם. כל כך הרבה כתבנו בימים ההם, על שטויות. בשביל לשמור על קשר. נפגשנו בשבת, וביום ראשון כבר כתבנו מכתב, כדי שמי שמקבלת אותו - בטירונות, בקורס, בבסיס - תשמח. החיים היו פשוטים, והמכתבים גם כן. את המכתבים שמלאים בזוטות של יומיום אנ...

<t>טוב, אני מרגישה שאני לא נכנסת כאן לעומק בבלוג הזה. התכנון היה להיכנס למשמעות של כל דבר, כמו שהתחלתי. ובמקום זה זה הופך לרשימת מלאי. אני כותבת את זה וחושבת - נו, מה שאני רוצה זה לסיים, לשחרר, לא להיתקע שוב. אבל אז קוראת את עצמי לסדר. התהליך חשוב. אנ...

<t>דרגות סמל, שרוך הדרכה, עניבת מדריך בצופים, סביבון שנתנה מישהי בחנוכה עם הקדשה עוד סביבון שפעם ניגן ועכשיו כבר לא ומשרוקית שאלוהים יודע למה שמרתי אותה את כל אלה אני זורקת את שיני הערפד לפורים שמשום מה נמצאות כאן אני שומרת. לפורים הבא (או זה שאחריו או מתישהו...

מעטפה עם דברים מהקורס הצבאי.
מכתבים שכתבו לי חברות מהבית וגם אחותי (שומרת את של אחותי ועוד אחד או שניים)
שיר מצחיק שכתבנו בקורס ופתקים שכתבו לי - שומרת
מכתבי פרידה ומילות סיכום שכתבנו אחת לשניה - שומרת את הרלוונטיות (יש כאלה שממש רלוונטיות לימים אלו ממש)
זורקת את האחרות

תודה אינדיאנית, כיף לראות שקוראים.
אני מקבלת את מה שאת אומרת ונוהגת כך, שומרת את מה שרוצה וזורקת את מה שלא.
אבל יש משהו במקום הפיזי שזה תופס, שמעיק עלי.
למרות שאני שומרת את הדברים שחשובים לי, וזורקת את מה שלא, כך שלכאורה אני אמורה להיות מבסוטה.
לא יודעת למה אני לא.

<t>בלילה כשהלכתי לישון כבר רעדתי כולי. לא ידעתי אם בגלל השעה המאוחרת, או בגלל כל העבר הזה שאני שוקעת בתוכו, הבלבול - מה הייתי, מי אני. הרגשתי שאני לא יודעת מי אני. אם יש כל כך הרבה אנשים שהיו בחיי, ואני לא זוכרת אותם. ואחר כך ראיתי מול העיניים פרצופים מפלצתיים בצבע סגול<br...

<r>שעות ישבתי אתמול, עם מכתבים בעיקר מתקופת התיכון, קצת מהצבא. מכתבים עם שטויות של בנות 15, 14, 13, אולי אפילו 12 ואחר כך המכתבים הבוגרים יותר, מדברים כבר על בגרויות, מסיבות סיום, על הגיוס, על השירות כמה דברים טלטלו אותי קודם כל, האנשים שאני לא זוכרת. אנשים שכתבתי להם...

<t>עמוק יותר - תקופת התיכון. בכיתה ט' היתה חברה שהיתה בחו"ל, וכתבתי לה מכתבים. היה לי חשוב לשמור את מה שכתבתי אז שמתי נייר העתקה (מה שהיה פעם - הדפי פחם הסגולים האלה) וככה יש לי עותק של - בינתיים מכתב אחד, נראה כמה עוד יהיו - שכתבתי לה. שישה דפי פוליו מלאים, משני הצדדים!!! זה מכתב אחד.<br/...

נגטיבים של תמונות, מתקופת האוניברסיטה.
עוברת עליהם, זורקת חצי.

מחברת יומן משנה א' באוניברסיטה
סערות נפש, בחורים, נגיעות,
כתבתי יפה.
אני קוראת את הכל.
שומרת את רוב המילים, זורקת דפים עם נוסחאות ושטויות אחרות.
כבר הייתי יותר בוגרת (מאשר בצבא, שנתיים קודם), ראיתי את הדברים בצורה הרבה יותר בהירה, הסתכלתי על עצמי מבחוץ. יפה לקרוא.

שיר שכתבתי לפני איזה 15 שנה

בין הברירות - אין ברירות
בין השתיקות לא נכתבות המגילות הגנוזות
בין המילים אין אחת שמצאתי לומר לך כמה שאני
בין הימים העובירם מתפצלים רגשות
בין הימים הכַּלים נסגרות
הדלתות

אשמח לתגובות, מחשבות, שיקופים והרהורים

ניקיתי בערך שני שליש מן הדפים, ושליש שמרתי.
כל דף שאני לא מרגישה שאני חייבת לשמור, אני מייד זורקת כדי שלא אתחרט.

מקווה שלא אצטער על זה אחר כך.

<t>תחושה מאוד גדולה שאני כישלון, שאני נכשלת, עולה מן הדפים. שאני לא מצליחה, שאני לא עושה כמו שצריך. אלה התחושות שהיו לי אז. והמון, המון אנשים שהיו מסביבי, כל הזמן הלכתי אליהן, אליהם, אליו, אליה, הם באו אלי, היא באה אלי, ישבנו ביחד, כל הזמן, המון אנשים. היום, אני לא כישלון<b...

<t>יאו, איזו מערכת יחסים דפוקה זו היתה. מה זה אמור לעניין אותי? היום, כשאני נשואה, לאיש נפלא, שאוהב, ותקשורת, ונורמלי, וטוב? יש משהו בעוצמות של הרגש אז, בפשטות של הרגשות שהיו אז, שאני מתגעגעת אליהן. השיקולים היו הרבה יותר מעטים. מי חשב על העתיד בכלל? וגם, משהו מאותה ...

<t>מוקש רציני - עוד ועוד דפים שמתעדים את תחילת הקשר עם החבר הראשון שלי. זה היה לא פשוט. זה לא הלך חלק. היו המון תסכולים ושאלות. אני שמחה שכתבתי תאריכים אז. אני רואה פתאום שהדברים נמשכו יותר מחודש לפני שבאמת הפכנו לחברים. יותר מחודש של תהיות, תסכולים כעסים, בכי, התלבטויות, התרגשוי...

החיפוש הניב 125 תוצאות