אז... שוב חלפה לה שנה, וחדשה הופיעה, ואיתה, אירועים נוספים, ואני שוב מוצאת את עצמי מאחלת בלב,...

שיהיה משמח, ויהיה במזל טוב, ובעיקר- שתהיה מאושר. תמיד.

וגם... כמובן.... שנה טובה.

<t>הו<br/> אבל עליי אני יודעת....<br/> לא סגורה על היפיפית, אבל בעניין הידיעה - אין לי ספקות.<br/> הדאגה שיכולה להתפרש בכל מיני אופנים - יכולה להחשב כטורדנית בעיני האחד, וסקרנית בעיניי האחר, ואולי עלולה להפוך לכפייתית.<br/> אני לא רוצה להפוך לכפייתית.<br/> גם כך אני מרגישה מעט פתאטית...<br/> אני מכי...

אולי, מחוסר הידיעה?

לך
אני דואגת,
חשה שאין זו זכותי להתפרץ כך,
להנכיח את עצמי.
להכביד.
אני מוטרדת,
וחוששת להטריד,
ולא לגמרי בטוחה - את מי.
אותך? אותה? אותו? אותי?
אני כאן.
אולי רק קליפה,
אולי כי לא נותר בי הכוח
לצרוח
כשהבוקר מאיר.

אושר ונחת איחולי כל טוב
בפעם העשירית.
פעם ראשונה שתהיתי אם יש צורך לציין.

וואו.... כל כך לא פשוט מה שאת מתארת.
בינתיים אין לי מה לומר. אחשוב על זה
רק רציתי לציין שקוראת

וואו.... כל כך לא פשוט מה שאת מתארת.
בינתיים אין לי מה לומר. אחשוב על זה
רק רציתי לציין שקוראת