על ידי טל_טיבי* » 23 מאי 2008, 16:43
למען הסר ספק - לא שאלתי כדי לקנטר.
לא חשדתי בך לרגע - להיפך - אני מעודדת שישאלו אותי. לי יש נטיה לכתוב ולדבר ממקום שדברים ברורים לי, ושאלות גורמות לי להבהיר את עצמי יותר טוב.אני לא רוצה להתייחס כאן לעבודה של צ'ריקובר. ברור שאיני יודעת על זה מספיק. ואני צריכה לחשוב על זה עוד, ואולי ללמוד קצת יותר. תודה למי ששלח אותי לדף הדיון על המאמר. (למה בעילום שם?) ועדיין אחרי שקראתי את כל הדף יש בי הרבה אי-נוחות לנוכח כל זה.
אני חסידה גדולה מאד של תרפיית נשימה. זה ברור.
לגבי העבודה במים, ממה שידוע לנו המים עצמם הם מדיום מאד חשוב בטיפול.
סטטיסטית מתוך הנסיון שלנו - מים חמים מעלים חוויות של לידה, והתמודדות עם חוויות לידה. ומים קרים מעלים התנסויות שקשורות למוות. עם מבוגרים אני אבחר בזה או זה בהתאם להתמודדות של מי שאני עובדת איתו. עם תינוקות אנחנו עובדים רק במים חמים.
בסגנון הטיפול שלי, אני מאמינה שאף אחד לא יודע טוב יותר מהאדם עצמו למה הוא זקוק, ולכן הוא זה שמוביל את הטיפול. ממני נדרשת המון יכולת הקשבה בסוג כזה של טיפול.
כשאני עובדת עם תינוקות - אני באופן מכוון מודעת לכך שכעת בידיים שלי ישנה נשמה מפותחת, שיודעת בדיוק מה צריך לקרות, והתינוק יפעל בעצמו בדיוק לפי מה שהכי טוב עבורו. אני מזכירה לעצמי שוב ושוב, שעם כל מה שאני יודעת ועם כל הנסיון שלי אולי לתינוק הזה יש משהו חדש ללמד אותי שאני עוד לא יודעת, ושהוא יודע הרבה הרבה יותר טוב ממני מה נכון בשבילו ומה הקצב הנכון בשבילו - או בשבילה ,כמובן, בשביל להשלים את התהליך.
ומה שאת מספרת על תינוקך - רק תומך במה שאני אומרת -הם יודעים בדיוק מה נדרש להם, והם יעשו זאת אם לא נפריע להם, וגם אם אנחנו לא מבינים בכלל מהם עושים.
המורה שלי, קרול למפמן, אומרת תמיד ש"לעולם אין להניח שאנחנו יודעים מה אמת עבור מישהו אחר" - דבר שמטפלים רבים שוכחים בלהט הרגע. כולל אני בעצמי , לפעמים כל-כך ברור לנו שאנחנו יודעים מה צריך להגיד, או מה צריך לעשות ולאן "למשוך" את הסשן, ומה הדרך הנכונה. אך שוב ושוב ושוב, בלי פספוסים, אני נוכחת, שכשאני נמצאת בהקשבה והתכווננות מלאה למי שעובר את התהליך, ואני מוכנה לבטוח מספיק בתהליך, במי שעובר אותו ובעצמי שאדע לתמוך במה שיגיע - קורים ניסים! ממש!
הדבר הכי חזק שאנחנו עובדים איתו היא הכוונה, של כל מי שנמצא בבריכה - כן יש טכניקות מסויימות שאני משתמשת בהן - אך מי שמכוון אותן הוא התינוק. (איך אני יודעת? אני עוקבת אחר התנועות שלו, אחר ההבעות שלו וכו').
יש כן מצב של טראנס שהתינוק נכנס אליו - אך הוא ממש לא נראה מבחוץ כ"כבוי". יש מצב של טראנס שהוא מצב מודעות אחר, ויש מצב של טראנס שנכנסים אליו כאשר נכנסים להלם,שהוא מנגנון הגנה - כמו לצאת מהגוף בשביל לא להרגיש את מה שקורה לי - וזה מבחוץ נראה "כבוי" כאילו אין אף אחד בבית.
גם הריברסרים הראשונים היו נוקטים בטכניקות אגרסיביות שאני לא יעלה בכלל בדעתי. כמו לקחת מטופל באמצע הסשן שלו - בתוך טראנס ולהכניס אותו למקלחת של מים קרים. ויש, אני חושבת, ריבסרים הדוגלים בשיטות כאלו עד היום. ואי אפשר לקחת מהריברסרים הראשונים פורצי הדרך את הקרדיט המגיע להם על עבודתם. בלעדיהם - לא היתה מגיעה העבודה המופלאה הזאת אלי ועל כך אני מודה להם. כמו שאי אפשר לקחת מפרויד את תרומתו הענקית לפסיכולוגיה, גם אם היום ברוב המקרים טכניקות הטיפול שונות.
מה שאני יכולה להגיד על מה שאני עושה הוא שזה טיפול מלא אהבה, ושהוא עובד. ברכות ובפשטות.
[u]למען הסר ספק - לא שאלתי כדי לקנטר.[/u]
לא חשדתי בך לרגע - להיפך - אני מעודדת שישאלו אותי. לי יש נטיה לכתוב ולדבר ממקום שדברים ברורים לי, ושאלות גורמות לי להבהיר את עצמי יותר טוב.אני לא רוצה להתייחס כאן לעבודה של צ'ריקובר. ברור שאיני יודעת על זה מספיק. ואני צריכה לחשוב על זה עוד, ואולי ללמוד קצת יותר. תודה למי ששלח אותי לדף הדיון על המאמר. (למה בעילום שם?) ועדיין אחרי שקראתי את כל הדף יש בי הרבה אי-נוחות לנוכח כל זה.
אני חסידה גדולה מאד של תרפיית נשימה. זה ברור.
לגבי העבודה במים, ממה שידוע לנו המים עצמם הם מדיום מאד חשוב בטיפול.
סטטיסטית מתוך הנסיון שלנו - מים חמים מעלים חוויות של לידה, והתמודדות עם חוויות לידה. ומים קרים מעלים התנסויות שקשורות למוות. עם מבוגרים אני אבחר בזה או זה בהתאם להתמודדות של מי שאני עובדת איתו. עם תינוקות אנחנו עובדים רק במים חמים.
בסגנון הטיפול שלי, אני מאמינה שאף אחד לא יודע טוב יותר מהאדם עצמו למה הוא זקוק, ולכן הוא זה שמוביל את הטיפול. ממני נדרשת [b]המון[/b] יכולת הקשבה בסוג כזה של טיפול.
כשאני עובדת עם תינוקות - אני באופן מכוון מודעת לכך שכעת בידיים שלי ישנה נשמה מפותחת, שיודעת בדיוק מה צריך לקרות, והתינוק יפעל בעצמו בדיוק לפי מה שהכי טוב עבורו. אני מזכירה לעצמי שוב ושוב, שעם כל מה שאני יודעת ועם כל הנסיון שלי אולי לתינוק הזה יש משהו חדש ללמד אותי שאני עוד לא יודעת, ושהוא יודע הרבה הרבה יותר טוב ממני מה נכון בשבילו ומה הקצב הנכון בשבילו - או בשבילה ,כמובן, בשביל להשלים את התהליך.
ומה שאת מספרת על תינוקך - רק תומך במה שאני אומרת -הם יודעים בדיוק מה נדרש להם, והם יעשו זאת אם לא נפריע להם, וגם אם אנחנו לא מבינים בכלל מהם עושים.
המורה שלי, קרול למפמן, אומרת תמיד ש"לעולם אין להניח שאנחנו יודעים מה אמת עבור מישהו אחר" - דבר שמטפלים רבים שוכחים בלהט הרגע. כולל אני בעצמי , לפעמים כל-כך ברור לנו שאנחנו יודעים מה צריך להגיד, או מה צריך לעשות ולאן "למשוך" את הסשן, ומה הדרך הנכונה. אך שוב ושוב ושוב, בלי פספוסים, אני נוכחת, שכשאני נמצאת בהקשבה והתכווננות מלאה למי שעובר את התהליך, ואני מוכנה לבטוח מספיק בתהליך, במי שעובר אותו ובעצמי שאדע לתמוך במה שיגיע - קורים ניסים! ממש!
הדבר הכי חזק שאנחנו עובדים איתו היא הכוונה, של כל מי שנמצא בבריכה - כן יש טכניקות מסויימות שאני משתמשת בהן - אך מי שמכוון אותן הוא התינוק. (איך אני יודעת? אני עוקבת אחר התנועות שלו, אחר ההבעות שלו וכו').
יש כן מצב של טראנס שהתינוק נכנס אליו - אך הוא ממש לא נראה מבחוץ כ"כבוי". יש מצב של טראנס שהוא מצב מודעות אחר, ויש מצב של טראנס שנכנסים אליו כאשר נכנסים להלם,שהוא מנגנון הגנה - כמו לצאת מהגוף בשביל לא להרגיש את מה שקורה לי - וזה מבחוץ נראה "כבוי" כאילו אין אף אחד בבית.
גם הריברסרים הראשונים היו נוקטים בטכניקות אגרסיביות שאני לא יעלה בכלל בדעתי. כמו לקחת מטופל באמצע הסשן שלו - בתוך טראנס ולהכניס אותו למקלחת של מים קרים. ויש, אני חושבת, ריבסרים הדוגלים בשיטות כאלו עד היום. ואי אפשר לקחת מהריברסרים הראשונים פורצי הדרך את הקרדיט המגיע להם על עבודתם. בלעדיהם - לא היתה מגיעה העבודה המופלאה הזאת אלי ועל כך אני מודה להם. כמו שאי אפשר לקחת מפרויד את תרומתו הענקית לפסיכולוגיה, גם אם היום ברוב המקרים טכניקות הטיפול שונות.
מה שאני יכולה להגיד על מה שאני עושה הוא שזה טיפול מלא אהבה, ושהוא עובד. ברכות ובפשטות.
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות 
משתמשת רשומה לא צריכה לחכות לאישור ההודעות