תודה ל"איילה ובשמת? "טיפים מקסימים:)עודדתם אותי:)

מערכים שלמים זה מצוין ללמידה... של האמהות. אם רוצים שהילדים ילמדו, הם אלה שצריכים להכין ולהשקיע בדברים שמעניינים אותם.

נניח שהייתי רואה איזה 'מערכים' של אמהות בחינוך ביתי-הייתי מעיינת בהם בזמני החופשי,ומנסה לעשות משהו אחד בשבוע/בחודש.זה נכון גם לגבי כל מני הצעות לעבודות יצירה ובישול שיש בעיתונים למכביר.

אם את בהריון / מטפלת בקטנטנים-לעשות כל יום משהו אחד קטן וקליל.
להוריד הילוך מכל מה שאת יודעת עד עכשיו- כי זה לטווח ארוך והכי חשוב שאת תהיי עם אנרגיה .
אמא עם אנרגיה שווה פי אלף מאמא מותשת ולחוצה.

להכין משחקים זה רעיון מצוין- בעיקר כי אנשים אולי ירצו לתת לכם מתנות ללידה.אז אם יש דברים שאת חושבת שיעסיקו את הילדה -הרי זה משובח.למרות שאני זוכרת שעד גיל 4-3 עינינו אותם כל מני גרוטאות שלא עלו כסף.

[list]
[*] יש באתרי אינטרנט פירסומים לגבי משחקים ששווה שיהיו בבית מיד שניה -כדאי לחפש.
[/list]

כל מה שהיא אוהבת עכשיו נשמע נפלא. לשחק בחוץ זה כנראה אחד הדברים הכי טובים שיש, ושירים אפשר לשיר איתה גם תוך כדי הנקה של אחיה הקטן (-:

הי, תודה לעונות. היא מאד אוהבת היום מוסיקה- שירים! כלי נגינה, לשחק בחוץ ואוהבת ספרים לפעמים גם משחקים שמפתחים מוטוריקה (השחלה וכו') בובות כמובן. אני פשוט הסתכלתי על אתרים באנגלית של חינוך ביתי וראיתי ממש מערכים שלמים שאמהות מכינות... סופר מושקע, קצת מלחיץ (למי יש זמן?!) יכול להיות שזה לגילאים יותר גדולים... חשבתי להשקיע קצת לפני הלידה ואולי להכין משחקים שיתאימו לגיל קצת יותר בוגר בשבילה כי כרגע נראה שתהיה איתי בבית עד אפריל לפחות...:)

מה אתן עושות היום? מה היא אוהבת? מה את אוהבת?

שלום אמא יקרה, ראיתי שכתבת את שאלתך בעוד דפים ואני לא יודעת עד כמה את מכירה את האתר הזה שבו כתבת. רבים מאתנו מאמינים שלילדים, במיוחד בגיל הצעיר, אבל לאו דווקא, העולם עצמו והנוכחות לצדה של דמות אהובה ואוהבת מהווים גריה מספקת להתפחות תקינה ואף מעבר לה. הזכות של פעוטה להיות לצד אמה, ללוות אותה בחיי היומיום, בבישול, בקניות, בסידור הבית, בטיפול בתינוק חדש (בעזרת ה') ועוד ועוד מספקים שפע הזדמנויות להחשף לתהליכי חשיבה וחישוב, לפתח את השפה ועוד ועוד. כמו כל פעוט, היא יכולה להנות מספרים לפעוטות, בילוי בחיק הטבע וכו'. שיהיה לכם בהצלחה.

שלום מישהי יכולה להפנות אותי לתכנים בעברית לחינוך ביתי לגילאי גן? הבת שלי תהיה בת שנה וחצי בספטמבר ואחור להוולד לה אח ואני לא חושבת שתוכל להסתגל גם לגן וגם לאח ביחד ולכן אני שוקלת להשאירה עוד כמה חודשים בבית.... הפניות? תכנים?משחקים? רעיונות? בתודה מראש!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום רב- מחפשת את אמא אדמה
לסדרה דוקומנטרית בנושא אמהות אני מחפשת אמהות שמגדלות את ילדיהן באופן טבעי ובחינוך בייתי או שיש להן אג'נדה חינוכית שהן דוגלות בה והיו מעוניינות לשתף בה את הציבור.
אשמח לקבל המלצות לאמהות כאלה במייל oritfx@gmail.com או בטלפון 0545888780
אורית

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מה צריך בדיוק לרשום במערכת שמגישים למשרד החינוך ?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

המייל שלנו לשליחת הודעה: [po]meytal bashi[/po]@walla.com

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום
אנחנו סטודנטיות שעושות עבודה סמינריונית על החינוך הביתי וצריכות להעביר שאלונים לבני 12.ומעלה.
אם יש לכם ילדים בגילאים האלה שלומדים בחינוך ביתי אנא צרו איתנו קשר. אפשר גם להתקשר: 052-8068385
תודה רבה.
יוכבד ומיטל

שלום :)
קוראים לי אוריין טצת ואני תלמידת י"ב בבית ספר "קציר" בחולון. אני לומדת במגמת בתקשורת וכחלק מפרוייקט הגמר אנ י מפיקה עיתון בנושא "הורות". אחת הכתבות הינה על חינוך ביתי. והייתי מעוניינת לראיין משפחה אשר מלמדת את ילדיה בשיטה הזאת. אם מישהו מעוניין להתראיין אז תשלחו לי בבקשה איימל 114orian@gmail.com
תודה מראש, אוריין

אולי כדאי לחבר את הדף הזה לאנשהוא?

אני כנראה נולדתי כדי לבלות בבית. אין לי שום בעיה לבלות כל יום עם מבוגרים,אבל אני נורא נהנת פעם בשבוע סתם להיות עם ילדה שלי בבית. לשוטט במחשב, לקרוא ספרים או סתם לחלום בהקיץ. בקיצור כל הדברים שרציתי לעשות שעבדתי. ילדה שלי מוצאת תעסוקה בלי מאמץ. אחר הצהרים תמיד יש חברים או אנו נוסעות לים לפגוש אבא או ללכת לסרט. פעם בשבוע זה בוקר של קניות, פעם בשבוע אני נוסעת לחברה
בקיבוץ, לפעמים אנו נוסעות להסתובב לתל אביב ולפעמים סתם הולכות לפארק...
יש כל כך הרבה דברים כיפים לעשות :-D

האמת היא שעל אף שאנחנו מחנכים בבית, ועל אף שלמדתי לאהוב ולהאמין ברעיון של [po]חינוך ביתי[/po], אני ממש לא בטוח שהייתי מסוגל לעשות אותו אילו זה היה תלוי רק בי. בעבר לא הייתי מסוגל להיות עם הילדים לבד יותר מאשר כמה שעות ברציפות. זה שיעמם אותי, הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי, והיו דברים שהם רצו לעשות שגרמו לי חרדות כאלה שממש לא נהניתי (נניח: לשחק בבריכה). בקיצור, הרגשתי שאני מקריב את עצמי לטובת הילדים -- תחושה נוראית שאני בטוח שבסופו של דבר היתה משודרת גם אליהם.

בינתיים הדברים נכנסו לאיזשהו תלם, ואני מתאר לעצמי שגם אני קצת השתניתי. לחלק מהדברים מצאנו פתרונות מעשיים: דברים שקשים (מבחינת חרדות) לי -- לוקחת יונת, ולהיפך. כפי שיונת כתבה שמנו לב שבעצם לא צריך להיות עם הילדים כל הזמן: הם מעסיקים את עצמם. עדיין צריך להיות מישהו שלוקח אחריות עליהם - יודע איפה הם נמצאים, שם לב שהם לא הורגים אחד את השני, וכו'. ולעיתים אנחנו מבקשים אחד מהשני [po]מנוחת אחריות[/po], לדוגמא: אני לוקח את הילדים לאחריותי ומשחרר את יונת למשך כמה שעות.

ועל אף כל זה, ואולי דווקא בגלל זה, אני רוצה להעלות את הקושי של ההורה הפחות מעורב (שהוא בדרך כלל האבא): באיזשהו מקום ההחלטה על חינוך ביתי היא כל כך לא מאוזנת מבחינת העומס על בני הזוג שהיא בעצם החלטה שתלויה לחלוטין בהורה המעורב (בדרך כלל האמא) -- אם ההורה המעורב לא ירצה לקחת על עצמו את המשא של הימצאות טוטלית עם הילדים אז זה לא יכול לקרות. במובן הזה ההחלטה על דבר מהותי למשפחה כמו חינוך ביתי בעצם נלקחת על ידי אחד ההורים בלבד. מעבר לכך, זוהי החלטה נמשכת: כל יום, כל חודש, כל שנה. זה מכניס לזוגיות גורם מערער.

נתקלתי בכל מיני התמודדויות עם הבעיה הזו: יש הורים פחות מעורבים שלא מסכימים לעשות חינוך ביתי (וככה מונעים את כניסת הגורם המערער -- במחיר של יצירת בעיות אחרות); יש הורים פחות מעורבים שהופכים אדישים (ובעצם מקצינים את הבעיה); יש זוגות שבהם שני ההורים לוקחים חלק פעיל, ואצלם הבעיה לא קיימת אבל אז יש בעיות פרנסה. אני מרגיש שאנחנו עדיין מחפשים את הפתרון שלנו.

לי אישית אין בעיה להיות כל היום בבית (אם כי הילדים מכריחים אותי לצאת) או להיות רק בחברת עצמי (אם כי עכשיו יוצא לי להפגש באופן יומיומי עם מבוגרים אחרים). נראה לי שהדברים האלה הם בכל מקרה לא מחסומים, אלא אולי משוכות שעם טיפונת מאמץ אפשר לעבור אותן. לא חייבים להשאר כלואים בבית כל היום, אפשר למצוא עוד מבוגרים להתחבר איתם, בידוד זה לא מרכיב הכרחי בחינוך ביתי.

לגבי זמן לעצמי, יש לי כשהילדים ישנים, או משחקים בלעדי, או אפילו כשהם איתי. זה שאנחנו יחד זה לא אומר שאני מבדרת אותם כל הזמן. רוב הזמן אני עושה דברים שלי, במקום ובאופן שבו אני זמינה לעזור להם. אני גם משחקת איתם ומדברת איתם ומטפלת בהם, אבל זה תופס רק חלק קטן מהיום שלנו.

לגבי פרנסה, כרגע אני לא משתתפת בעול הזה. כשרועי ואני התחתנו, תכננו שתמיד אחד מאיתנו יתפרנס בצורה מסודרת, והשני יוכל לעשות דברים אחרים בינתיים, ומדי פעם נתחלף. עכשיו התור שלי לכייף!

ואני מכירה גם קיבוצניקים שמחנכים בבית - מקיבוץ מופרט למדי.

איך אתם מסתדרים עם עבודה/פרנסה?
יש כאן הורים קיבוצניקים (חברי קיבוץ, לא תושבים) המגדלים את ילדיהם בבית? איך זה פועל?

אני לא מחנכת את הילדים שלי בבית, אבל הייתי בבית עם הגדול למעשה עד שהיה בן ארבע, ואז נולד אחיו. לא חסר לי חברת מבוגרים - מצאתי הרבה בגנים הציבוריים אחה"צ, במפגשי "לה לצ'ה", כשרציתי אז במקומות מפגש להורים וילדים. ולא הייתי "הכל" לילדים שלי, ובדיעבד אני יודעת שיכלתי להיות אף פחות: יש גם אבא, גם סבא וסבתא, שכנים, חברים, בבוא הזמן מדריכים בחוגים וכו'. מבחינת זמן לעצמי, זה היה קשה עם הגדול, פחות עם הקטן. הקטן הלך יותר ברצון לאבא ולאחרים וזה איפשר לי לצאת. אבל גם עשיתי חישוב זמן לתווך ארוך: ילדתי את הבכור בגיל 29, ותיכננתי רק 2 (טוב, כל תכנית בסיס לשינויים - השלישית בדרך...) אז ידעתי שאקדיש כמה שנים לילדים הקטנים, ואחזור לעניינים שלי. בין לבין תכננתי רק 'גיחות' - פה ערב, שם בוקר, במשך הזמן קורסים קצרים, קצת עבודה מהבית (במשך שנה בערך מכרתי מנשאים ולקחתי את הבן שלי איתי לקורסי הכנה ללידה ומפגשים עם מיילדות ואמהות, וגם עבודות הדפסה ותרגום במחשב הביתי. עם כל אחד מהילדים גם היו תקופות של חצי שנה שטיפלתי בעוד ילד בגילם אצלי, כך שהיה לי עבודה ולילד חברה.). אני מניחה שזה שילוב של אופי, וסדר עדיפויות.

איך אתן מסתדרות עם ההימצאות בבית? לא קשה לכן בלי חברת אנשים בגילכן? לי זה היה מאד קשה בשנה הראשונה עם הילד.
והכי חשוב- איך אתן מוצאות זמן לעצמכן בכל זה? הרי זה אומר שאתן משמשות הכל בשביל הילד.}

מה עם ההורים שנשארים עם הילדים בבית?

ראו גם: [po]סיפוק ועניין בחינוך ביתי[/po], [po]חינוך ביתי ועבודה מהבית[/po], [po]מימוש עצמי בחינוך ביתי[/po], [po]תלות כלכלית בחינוך ביתי[/po], [po]חינוך ביתי[/po].