<|יד1|>

תודה על החום

אפשר לבחור ב "הבעות צ'יק צ'ק" בין חיבוק שמח לחיבוק עצוב

בחרתי שמח .

ושיהיה בהצלחה עם:
אני ממתינה בשקט לתיקון בלידה הבאה ,לו יהי

אבל בכל אותם חודשים דבר אחד נשאר בעינו ....אני חולה על היצור המופלא הזה שיצרנו ברחמי "מה רבו מעשייך ה' "
הכי חשוב!
@}

אני ממתינה בשקט לתיקון בלידה הבאה ,לו יהי

יהי, יהי. אמן.

היא היתה עם הפנים קדימה והעורף אחורה?
אם אני לא טועה אז הראש היה מוטה לשמאל ..

לא נותנים לי לראות את הקטנה ...אני לא מצליחה להשאר ערה ...אני יכולה לראות אותה רק בתום בדיקות של 6 שעות....אני מדרבנת את אישי לנסוע הביתה לישון ...הוא זקוק לזה ...הוא לא מסכים רוצה לחכות כדי להביא לי את הילדה ...ואני בכל זאת אומרת לו ללכת ...(למחרת הוא ברך אותי על השיכנוע...)
בשעה 11 אני מתעוררת בחדרי במחלקה לבדי ....רוצה לראות את הילדה וכל הגוף כואב ...מגיעה מלאכית בלבן (האחיות בתל השומר במחלקה תמיד יזכרו לי כנעימות ואוהבות )ואני אומרת שאני רוצה לראות את הקטהנ "בטח מאמי " אומרת ואני נרדמת מתעוררת שוב בשלוש ...מחלקה חשוכה ושקטה ...אני קצת יותר מאוששת ...קוראת לאחות ...היא מגיעה בחיוך עם מנת הסמים שלי (נזכרת בחיבה גם באחות וגם באופטלגין הנוזלי) "תשתי ואל תרדמי אנ יהולכת להביא אותה " אני מתרגשת ....נורה בודדת דולקת לי בחדרי ...אווירה רומנטית משהו חחח מגיעה עריסה קטנה האחות מרימה יצור עטוף כבובה ...אני מחזיקה אותה ונדהמת ...שמה את אצבעי בכף ידה והיא לופתת (בראשי רץ הקטע מחברים עם הקוף של רוס ...אני הזויה לפעמים ) התאהבתי
יצור מושלם ..עשר אצבעות קטנטנות ...ריסים ארוכים ...שערות שחורות וארוכות ....
מלאו לאורין שלי שנה בשבועות האחרון ...ילדה יונקת למופת אהובה על כל 7 דודיה ו4 סבתותיה ...ילדה מדליקה ושובבה שמגיל 9 חודשים צעדה לראשונה ומאז רק תנסו לעצור אותה

עברו עליי חודשים קשים של דיכאון אבל בכל אותם חודשים דבר אחד נשאר בעינו ....אני חולה על היצור המופלא הזה שיצרנו ברחמי "מה רבו מעשייך ה' "
אני ממתינה בשקט לתיקון בלידה הבאה ,לו יהי

הסיפור שלך מזכיר לי קצת את שלי,

יש בצקת בצוואר הרחם והילדה עם ראש טיפה נטוי לא יכולה לצאת ...היא לא במצוקה

גם אצלי היה שלב כזה,
היא היתה עם הפנים קדימה והעורף אחורה?

חולפות שעות רבות ובשתיים בצהרים מודיעה לי טיה - יש פתיחה של 10 תלחצי ....ואני מנסה ללחוץ במקום שהיא מנחה אותי ולא כ"כ מצליחה ...., אני נעמדת על 4 וטיה בהלם שאני מצליחה לזוז עם האפידורל ...היא מחברת בר למיטה אני נשענת על הבר וכורעת ...והיא נותנת לי ללדת לבד אין מאושרת ממני אני באופוריה ......
אחרי שעתיים וחצי של לחיצות טיה הולכת לקרוא לאיריס ....אני נכנסת לפניקה פתאומית ...מרגישה שזה לא טוב ...נכנסות טיה איריס והמלאכית דבי
יש בצקת בצוואר הרחם והילדה עם ראש טיפה נטוי לא יכולה לצאת ...היא לא במצוקה
מכאן מתחילה מסכת ייסורים ...האפידורל פג כמעט לגמרי ואני כואבת שבורה וצועקת קשורה עם האפידורל הפיטוצין והמוניטור המקולל ...שיירה של פרופסורים יוצאים ונכנסים אל החדר ואין ברירה מחליטים על ניתוח ...אבא שלי נכנס לברך אותי (ישב בחוץ וקרא תהילים למעני ...אין כמו אבא)
ואני כמו חיה קשורה מובלת לבדי (לא נותנים לחצי שלי להיכנס לניתוח ) ערומה וקשורה לניתוח קשה מאין כמוהו ...
ואז ב5 ו7 דקות לערב יום שלישי - אסרו חג נשמע בכי קורע לב בחדר הניתוח - אפגר 10 הקטנה שלי צורחת ...דבי מקרבת אותה ואני רק יכולה לומר לה "מאמי יפה שלי זאת אמא את שומעת אותי ?" ופתאום ...שקט ...נדמה שהיא מזהה אותי ...תרה בעיניה היפות ומחפשת כעיוור באפלה אחר קולי ....ואני נרגעת ...המרדים מטשטש אותי לתוך שינה מבורכת וקטנתי יצאה לידיו האוהבות של אביה ...
אני מתעוררת לאחר שעתיים בחדר ההתאוששות ...בעלי לידי ...חיוור ועייף כמוני מנשק ...מספר לי כמה שאני מדהימה ואמיצה וכמה שהילדה שלי מדהימה ...ואני רק בוכה ...לא מרגישה מדהימה ולא אמיצה ...מחכה להתעורר מהסיוט ....

השעות מתארכות ...היא מגיעה לבדוק פתיחה בשעה 5 וחצי בבוקר (מה כבר 5 ??) ואין התקדמות ...זהו חייבים זירוז לפי הפרוטוקול ....אנחנו מושכים עד להחלפת משמרת נוספת ב7 - המיילדת טיה, אני נאנחת מהקלה ...מכניסים אותי לחדר לידה רגיל כדי לחבר אותי לפיטוצין....אני מפחדת כי אני יודעת שעם הפיטוצין מגיעים צירים מאודדד מאוד כואבים ואני כבר אחרי למעלה מ24 שעות צירים כואבים ...מבקשת טישטוש המיילדות מתיעצות ואומרות לי שעדיף לי אפידורל כדי לא לפגוע בילדה ...הסכמתי ....מפחדת פחד מוות מהזריקה עצמה (אני מפחדת ממחטים בלי שום קשר במיוחד כאלו שנכנסים לי לעמוד השדרה ...) בודקים פתיחה - יששש 6 מבסוטית
מגיע המרדים הנחמד ...שם (טיה מחבקת במהלך מתן הזריקה..)
אני מתאהבת במרדים איזו תחושה של ....שקט....בעלי יותר מאושר ממני על האפידורל (היקיר שלי היה מקסים - נתן לי את הפינה שלי במהלך הלידה בלי שאצטרך לבקש ...ידע מה אני רוצה )
כל אותו הזמן אני מרגישה את הקטנה שלי בועטת ...

וואו כמה זמן לא חשבתי על זה ....קשה לי לכתוב ...

מועברת אחר כבוד (ופרצוף של האחיות במחלקה ...) לחדרי הלידה הטבעית ...איזה הבדל ... בעלי מציע לי פרות יבשים וקצת תירוש ואני לוקחת בשמחה
אמא שלי ממלאת את הגקוז'י ואני כולי שמנה מהדסת לי לתוך המים
רוגע ....לאחר כמה רגעים מחליטה שהזרם בטוש עדיף לי ונכנסת למקלחת עם כדור ושוב קפיצות מרגיעות ומנחמות ....
כאן אני לוקחת שניה פסק זמן בסיפור ומודה לאלוהים על אמא שלי ...היא העוגן שלי בכל הסיפור ( ועוד לחשוב שבהתחלה בכלל לא רציתי שהיא תבוא וכשהיא באה איתי חשתי הקלה ...בכל זאת ילדה 5 פעמים בלי אפידורל )
כשהיא ראתה את החדר המילים הראשונות שלה היו - "הלוואי ובזמני הייתה את האפשרות הזאת הייתי קשורה כמו חיפושית על הגב .."
מתחלפת משמרת ומגיעה מיילדת אחרת ....אני לא אוהבת אותה ...מחליטה על דעת עצמה שאמא שלי לא מועילה לי וכל הזמן מנסה לשכנע אותי שהיא תבקש ממנה ללכת הביתה ...ואני מובכת בשביל אמא ...
ואמא שלי - מלכה - לא הראתה ולו לרגע שהיא חושבת ללכת ורק שאלה אותי איך אני מרגישה ומה אני רוצה

איריס המיילדת מגיעה , מאוד כועסת על כל הבדיקות
ומעדכנת מה קורה - מחכים עד לפתיחה של 3 כדי להיכנס למחלקה ...בנתיים אני נכנסת למחלקת נשים ...מולבשת בחלוק מכוער אבל נוח וקופצת על הכדור בדוש במחלקה (כל הנשים האחרות ממלמלות - יאללה שתרגע תכיף מקבלים אפידורל...)
איריס ועוד מיילדת מחליטות על תחילת זירוז בשמן קיק כדי שההנהלה לא תעכב (לדעתי עוד טעות של זרוז אגרסיבי מידי )
מתחילים שילשולים וכאבי בטן ואיתם גם פתיחה 3 המיוחלת

אני מקשיבה ומסוקרנת, מחכה להמשך

בכל אופן בערב חג שבועות , שבוע וחצי לאחר התאריך שהרופא אמר שזה הזמן התחלתי להרגיש עיקצוצים וריגשושים בתחתית הבטן ....הוזמנו להורים שלי בחג ומאחר ולא רציתי לנסוע ולא לדעת מה זה (הורי שומרי שבת ולא רציתי להיות בספקות כל החג ) החלטנו ללכת ולעשות מוניטור במיון נשים ...לדעתי כאן טמון שורש הבעיה ...זאת שבדקה אותי אמרה שיש לי פתיחה של אחד וחצי ....(לדעתי היא גם ביצעה סטריפינג על דעת עצמה אבל אני לא בטוחה בכלל אבל זה רק במחשבה אחורה ...)
נסענו להורים מרוגשים מאוד ...לפני השינה זיהיתי את הפקק הרירי וכולי התרגשות וציפיה לילדתי
ובשבע בבוקר כמו בסרטים התעוררתי למשמע "פק" עמום במעמקי רחמי , נעמדתי ומים חמימים זרמו להם על רגליי ...ואני מאושרת ...הנה הרגע שאלי ו תרגלתי כ"כ הרבה זמן ...מתקשרים בשקט למילדת שמרגיעה בשקט ואף רומזת לנו למשוך את הזמן בבית עד שאנחנו נרגיש את הצירים חזק ולא לפני כי בבי"ח יש פרוטוקול שאומר שאחרי ירידת מים יש להגיע תוך שעתיים, כי לאחר 24 שעות מירידת מים מתחילה התערבות רפואית אז למשוך בבית כמה שאפשר ...
אז מושכים ...
חולפות שעות והצירים מתחזקים ...ואני מבסוטטטית שחבל על הזמן ..
כולם בשוק שאני מקבלת את זה ככה
טוב בסביבות 5 מחליטים לנסוע למיון
יוצאים לדרך אימא אישי ואני עם המון תקווה בלב ואיחולי הצלחה מהאחים ומאבי
...מגיעים לבית החולים בודקים לי פתיחה (כואב לי ) עוד פעם (שוב כואב) ועוד (לא מובן לנו למה כל רופא בודק ...)

טוב אני חושבת שלאחר שנה וחודשיים הגיע הזמן לגלול את הלידה של בכורתי ....לידה מופלאה וסיומה בניתוח קטסטרופלי ...אז איפה מתחילים?
אולי בהתחלה ? לספר שהיה הריון אופטימי זוהר יפייפה ...כל מה שהריון אמור להיות ... הייתי יפה , הרגשתי יפה ...התחברתי לעוברית שלי בעוצמות שלא הכרתי ...נהייתי גרופית הדוקה של סיפורי לידה ביתית קראתי את כל הסיפורת בעיניין ולאחר שיקולים כבדים , ופחד של בנזוגי מלידה ביתית (וכנראה גם שלי כי הרי וויתרתי די בקלות...) הוחלט על מרכז הלידה שיבא ...
אווף איך ממשיכים ?

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים
דף סיפור לידה קיסרית