וזה הדבר הראשון שהייה לי לכתוב על עצמי בדף הבית שלי,
איזה מפלצת מפחידה אני, עם טיפת הרעל שבי...
טוב, עכשיו זה יותר נהיר לי.
על המקום הזה הפגיע.
שרוצה לקבל ככה אהבה ללא תנאי.
ככה בפראותו,
כמו בני, ששואג ומעווט את פרצופו,
אומר שהוא אריה גדול וזועם,
וכדאי לי לברוח מהר מהר ..
ואני מתבוננת ביצור המתוק, העדין הזה.
ונסה על נפשי..
(חיוך של עונג בלבי)
מיללת יללות של פחד
בורחת, בורחת,
לאט, לאט,
לא לפספס את העונג,
שהוא יקלע אותי בידיו,
ינעץ בי את שיניו,
והאויר יתמלא בצרחות מתוקות,
של אושר.

רציתי לכתוב על טיפת הרעל שבי,
שמוצאת אני את עצמי כועסת.
על הרצון לכחת את אותה טיפה וליפות אותה.
ולתת לה כל מיני שמות, מטפורות,
לחסות אותה בתלבושת הדורה,
לסים מצנפת על ראשה,
לנעול נעלי מלכות לרגליה.

אני רוצה אותה במערומיה.
לא מוכנה לוותר על קיומה.
ואכן, האם אפשר לוותר..?
כל עוד אני צועדת,
זוחלת, או מדדה על פני האדמה.
רוצה את אותה טיפה, כאמת פשוטה.
ללא כל שינוי במצב הצבירה.
כן, גם בתוך ימי שלי ישנה טיפה מרה מרה.
טעמה כטעם הזית,
כסוג הכבישה, והידיים - המחמיצות,
כסוג המחשבה והחידקים הפעילים,
כך טעמה משתנה, מתישן.
כשם שאני אוהבת את טעמה,
פני מתקרכמות ומתקווצות,
כשאני מוחצת את אותו זית אכזר בין שיני.
תוחנת אותו דק דק בעצמותי,
ובולעת.
באהבה,
במסירות.

דפים למעקב ב-מה חדש:
מילים מילים אינדיבידואליות זהות הורות
מילים מילים

זהו דף בית אישי
כדי לפוגג את סימן השאלה.
תודה.


אם מישהו רוצה לכתוב לי כאן משהו...
אשמח.