על ידי גלי* » 03 אפריל 2009, 17:47
קודם כל לצורך ההתפקדות:
ילדתי את בכורתי כשהייתי בת 35 וחצי, בבית, בלידה עוצמתית ומעצימה. החווייה הכי הכי טובה בחיי.
את בתי השנייה ילדתי כשהייתי בת 39, בבית, מהר, בלי המיילדת שהייתה בדרך, והיה ממש כיף וחזק ופשוט.
אני והאיש שלי נורא רוצים ילד.
אני בת 45 ולא הצלחנו עד עכשיו.
מקווה מאוד שיהיה לנו ילד!
אני חושבת שאם את לא רוצה להיכנס לבית חולים בשביל ללדת, כי זה פשוט לא נחוץ באמת, אז את תדעי למצוא את הדרך שלך ללדת בבית.
זה באמת פשוט כשיודעים את זה. את יודעת? כשיודעים מבפנים מה רוצים ומה לא, מה הגוף יכול ויודע לעשות.
ויודעים את זה! מראש! אפילו שלא באמת יודעים כמה כואב זה לידה, ומה בדיוק יקרה שם. אבל אם תתבונני פנימה, ויש לך המון זמן בשביל להגיע ללידה בבית מוכנה ורוצה ויכולה, את בטוח תדעי.
כששאלו אותי אם אני לא מפחדת ללדת בבית חשבתי ואמרתי שאני מפחדת להיכנס לבית חולים.
אני זוכרת שמהחודש החמישי להריון הראשון שלי קראתי ספרים מחכימים ומעשירים על לידות טבעיות, ולמדתי, ושמעתי, ופגשתי שלוש מיילדות בית, ובחרתי את האחת שרציתי, ובכל זאת כשילדתי, לא ידעתי כמה זה חזק וכואב.
אני זוכרת שהסתכלתי על המיילדת בזמן של הצירים החזקים, בסוף, וכאילו שאלתי אותה, מה, זה כזה כואב? ככה זה צריך להיות?זה עד כדי כך? כי זה הרגיש כאילו לא יכול להיות שהתינוק ייצא משם בלי שהגוף שלי יישבר. והיא אמרה לי שכן, ככה בדיוק.
שזה לא יותר מידיי, שהכל בסדר.
במשך ההריון כל הזמן ידעתי שזה יהיה הכי נכון בשבילי בבית. ושאני אדע מה לעשות והכל יהיה בסדר. וצדקתי.
הלוואי שהייתי יכולה ללדת המון פעמים, כל שנה. אני לא בטוחה שהייתי רוצה לגדל את כל הילדים האלה, אבל ללדת זה כל כך כיף!
בשבילי בכל אופן.
קודם כל לצורך ההתפקדות:
ילדתי את בכורתי כשהייתי בת 35 וחצי, בבית, בלידה עוצמתית ומעצימה. החווייה הכי הכי טובה בחיי.
את בתי השנייה ילדתי כשהייתי בת 39, בבית, מהר, בלי המיילדת שהייתה בדרך, והיה ממש כיף וחזק ופשוט.
אני והאיש שלי נורא רוצים ילד.
אני בת 45 ולא הצלחנו עד עכשיו.
מקווה מאוד שיהיה לנו ילד!
אני חושבת שאם את לא רוצה להיכנס לבית חולים בשביל ללדת, כי זה פשוט לא נחוץ באמת, אז את תדעי למצוא את הדרך שלך ללדת בבית.
זה באמת פשוט כשיודעים את זה. את יודעת? כשיודעים מבפנים מה רוצים ומה לא, מה הגוף יכול ויודע לעשות.
ויודעים את זה! מראש! אפילו שלא באמת יודעים כמה כואב זה לידה, ומה בדיוק יקרה שם. אבל אם תתבונני פנימה, ויש לך המון זמן בשביל להגיע ללידה בבית מוכנה ורוצה ויכולה, את בטוח תדעי.
כששאלו אותי אם אני לא מפחדת ללדת בבית חשבתי ואמרתי שאני מפחדת להיכנס לבית חולים.
אני זוכרת שמהחודש החמישי להריון הראשון שלי קראתי ספרים מחכימים ומעשירים על לידות טבעיות, ולמדתי, ושמעתי, ופגשתי שלוש מיילדות בית, ובחרתי את האחת שרציתי, ובכל זאת כשילדתי, לא ידעתי כמה זה חזק וכואב.
אני זוכרת שהסתכלתי על המיילדת בזמן של הצירים החזקים, בסוף, וכאילו שאלתי אותה, מה, זה כזה כואב? ככה זה צריך להיות?זה עד כדי כך? כי זה הרגיש כאילו לא יכול להיות שהתינוק ייצא משם בלי שהגוף שלי יישבר. והיא אמרה לי שכן, ככה בדיוק.
שזה לא יותר מידיי, שהכל בסדר.
במשך ההריון כל הזמן ידעתי שזה יהיה הכי נכון בשבילי בבית. ושאני אדע מה לעשות והכל יהיה בסדר. וצדקתי.
הלוואי שהייתי יכולה ללדת המון פעמים, כל שנה. אני לא בטוחה שהייתי רוצה לגדל את כל הילדים האלה, אבל ללדת זה כל כך כיף!
בשבילי בכל אופן.