הגדולה שלי גם בת 6 ודווקא שמחה ששואלים אותה.
את כבר בבי"ס? לא אני בחינוך ביתי.
ושנה הבאה תלכי לבי"ס? אני חושבת שלא. טוב לי בבית.
אני לומדת מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ולא מתי שהגננת או המורה מחליטות בישלי מה ומתי ללמוד.
אני פוגשת חברים שאני רוצה.
ואני בבית שלי או במקומות אחרים שטוב לי להיות בהם.
אהה ואני גם בחוג טבע [זה פרט שחשוב, מסתבר, להזכיר אותו בכל שיחה גם אם דיברו איתה על מזג האוויר].

אין לה בעיה ששואלים ואין לה בעיה לענות.
ואם שאלו משהו שהיא לא בטוחה היא באה לשאול.
אח שלה כרגע רק עונה שהוא בבית ולא בגן.

כשהיו קטנים יותר היו עוניםש הם בגן אמא.

אצלנו בגיל שנתיים וחצי זה היה ככה:
"ילדה, את הולכת לגן?"
"לא, אני הולכת לגינות."

(יש לי גם תשובות רציניות אבל האתר בגמילה ממני).

מטמיעה
נכון הרגשתי שטעיתי ולא הצלחתי להבין איך

_ואיך קוראים למורה שלך?
חנה סנש._

D-: מעולה...
אצלנו הכרובית (3) עונה שהיא הולכת לגן שעשועים.

איתי שונא שאלות מהסוג הזה.
אז הוא אמר לי לא מזמן: אני רוצה ללכת לבית הספר כדי שאני אוכל לענות לאנשים ששואלים אותי כל מיני שאלות על בית ספר.
הצעתי לו שנתאמן כדי שהוא ידע מה לענות כששואלים אותו. (בשביל זה ללכת לבית ספר?!?!).
הוא הסכים בשמחה, וככה זה הלך:

ילד, באיזה כיתה אתה?
ב'.
ואיך קוראים למורה שלך?
חנה סנש.
0-:

הבוקר שמעתי אותה מתרגמת עם אבא שלה את "heppy birthday"
happy
וכן, קשה לדעת מה הם באמת יודעים. הרבה פעמים מסתבר שזה יותר ממה שחשבנו.

אולי היא מטמיאה את האנגלית שלמדה קודם ?
מטמיעה

הבוקר שמעתי אותה מתרגמת עם אבא שלה את "heppy birthday" אז אולי בכל זאת יש דברים בגו.

שלי דווקא מאוד גאים.
כששואלים אותם "אין בי"ס היום?" הם ישר עונים ומספרים "אנחנו לא הולכים לא לגן ולא לבי"הס אנחנו לומדים בבית!"

הם גם יכולים להמשיך ולספר איך הם לומדים, מה מעניין אותם.....

יובל נהגה לספר לכל עובר אורח ברחוב שהיא בחינוך ביתי, וגם פרטים נוספים על חיינו כולל כתובת הבית (טוב שהיא לא יודעת מה מס' תעודת הזהות שלי וכרטיס האשראי )... אז ביקשתי ממנה שתשתדל שלא לספר לכל העולם הכל על החיים שלנו. היא לקחה את זה לקיצוניות, ואתמול בגן השעשועים הסתבר לי שהיא לא מספרת בגלל זה שהיא בחנ"ב. אז דיברנו על זה ואני אדבר איתה עוד על זה, כי אני לא רוצה שהיא תתבייש חלילה בחינוך הביתי, או תסתיר אותו, אבל מצד שני היא כבר גדולה מספיק (8 וחצי) להבין שלא כל העולם צריך לדעת כל פרט ופרט מחיינו.

תמר (בת 3) נוהגת לספר שהיא "בגן גדולים"

והנה דו שיח של מאיה (בת 6) וחברתה מהשבוע שעבר:
החברה: "אם היית רוצה להיות בכיתה אלף, היית יכולה להיות איתי בכיתה"
מאיה: "אני דווקא רציתי, אבל אמא שלי לא מרשה לי" :-O

דף מצויין!
שלי גם לא מעלים את הנושא מיוזמתם. יונתן עונה שהוא בכיתה ב', ואת מיכל עוד לא שאלו.
פעם איזו "דודה" שאלה את רחלי (רבע ל-3) אם היא בגן, אז היא ענתה "כן", ואז שאלה אותי אם היא בגן

אולי היא מטמיאה את האנגלית שלמדה קודם ?
היום ילדה אחת אמרה לי אני לא הולכת לבית ספר וגם לא לגן

מעניין אותי לדעת איך ילדים של אחרים מסבירים את הנושא של חינוך ביתי.

הבת הפרטית שלי (6 וחצי) משתדלת (כמוני) לא להעלות את הנושא מיוזמתה:
(באיזה כיתה את? -א')

אבל גם לא משקרת בעניין:
(באיזה בי"ס את לומדת? -בבית)

וכששואלים אותה פרטים עונה די מפורט:
(אני לומדת רק מה ומתי שאני רוצה)

אבל גם קצת ממציאה (או מדמיינת) דברים:
(כרגע, למשל אני לומדת המון אנגלית)

מעניין אותי לשתף ולשמוע על שיחות בין ילדים לילדים אחרים או למבוגרים בנושא החינוך הביתי,
גם כדי להבין איך הילדים תופסים את הנושא, וגם סתם מסקרנות.