להבדיל אלפי הבדלות, גם בטרגדיות ואובדן, הסביבה מתנהגת כרגיל, שאת נמצאת בהתחלה מטלטלת של תקופה חדשה טובה ואחרת למה שהכרת עד היום, בלתי נתפס אבל מכניס את ההבנה שאת אחת מחלק ענק יותר שנקרא אנושות או סביבה.

לאנשים אחרים לא אכפת שילדתם. יש להם בעיות וצרות משל עצמם! זה בשבילהם לא מאורע גדול, כל אישה בישראל כמעט יולדת כמה פעמים! אני חושבת שיש לכן ציפיות לא מציאותיות. כל אדם שם את עצמו במרכז!

לי קורה אותו דבר ואפילו מהעבודה לא הרימו אליי טלפון לאחל לי מזל טוב ממש מאכזב !!!

לא קראתי למעלה, אבל אני יודעת על עצמי שגם אני לכל היותר מסמסת, כדי לא "לתפוס זמן אוויר".
לדעתי את יכול הלהתיחס לזה כאילו כולם מתים לדבר איתך ולבקר אותך, ורק לא רוצים להפריע. אז רק תבהירי את הרצונות/צרכים שלך, והמבול יבוא

גם אני ילדתי באוגוסט
וגם אני לא הבנתי למה אף אחד לא מגיע
אני גרה במקום קהילתי, אז כן הגיעו אנשים מכל מיני מעגלים לביקור קצר, וזה היה לי כל כך טוב שהגיעו, אבל זה תמיד היה קצרצר - להגיד שלום, לתת מתנה קטנה וללכת, ואני כל כך רציתי שיישארו עוד קצת
גם אנחנו אנשים חברתיים, ואני הייתי מוצאת את עצמי בוכה מבדידות בסופו של יום
היה חם מכדי לצאת החוצה עם תינוק קטנטן רוב היום, ויצא שהרבה חברות - הילדים שלהן היו חולים בכל מיני מחלות שונות ומשונות בדיוק סביב הזמן הזה שאני שיוועתי לחברה, ולא יכלו להגיע - וגם לא שאני אגיע אליהן - מחשש הידבקות של התינוקי, וגם כנראה באמת הרבה נסעו והיו עסוקים עם ילדיהם
בקיצור, מזדהה איתך, פתרונות ממש אין לי מלבד מה שאמרו...
זה עבר אחרי כמה חודשים, בעיקר כשהוא קצת גדל והיה יותר קל לי לצאת וליזום דברים בעצמי, וגם המחלות קצת עברו.
שימשיך להיות לך כיף!

אבל לאכזבתי הגדולה כל הדודים והחברים הסתפקו במשלוח SMSים. כל אחד מידידיי שלח SMS עם ברכות, וזהו.. מעטים התקשרו, בעיקר הקולגות מהעבודה (באופן מפתיע), וכמעט אף אחד לא בא לבקר אצלנו בבית.
תגידי, את רצינית? התברכת בסביבה מכבדת ושפויה ואת מתלוננת? D-:
אני רציתי להרוג את אלה שהתקשרו, ובעיקר את אלה שהתקשרו וציפו שאחזור אליהם. יש לי דוד אחד שהגיע לביקור שבוע אחרי הלידה ואני כועסת עליו עד היום, כי לדעתי זה חסר טקט. אני מנסה להיניק, נראית כמו שדון לילה לא מסורק, כואב לי הציצי ואני כבר לא מדברת על המקום שעליו נהוג לשבת. ואני צריכה לארח אנשים??!!
אצלינו במשפחה מקובל שלא מבקרים יולדת 60 יום לאחר הלידה (משכב לידה). כל מי שעובר על הלאו הזה מוקע כחסר בושה, לא מתחשב, בור, לא מחונך ואידיוט באופן כללי (-;

הורס מצחוק כמובן

_שתהיי לי בריאה אני בלי ללדת ובלי כלום אין לי כזו שמחת חיים וושום רצון לארח. גם לא זבובון.
כל הכבוד לך וכן נראה לי שיש אנשים שנולדו עם גנים תקינים של בריאות נפשית ועמידות בזמן שאחרים נוטים למלנכוליה מכלום..._





הורס.

שתהיי לי בריאה אני בלי ללדת ובלי כלום אין לי כזו שמחת חיים וושום רצון לארח. גם לא זבובון.
כל הכבוד לך וכן נראה לי שיש אנשים שנולדו עם גנים תקינים של בריאות נפשית ועמידות בזמן שאחרים נוטים למלנכוליה מכלום...



לאישה אחת
_גם אני ילדתי באוגוסט!! אולי את מספקת לי את התשובה תוך כדי שאני מנסה לעודד אותך.
עדיין, אני לא משוכנעת שזו הסיבה. אינני יועת לענות בעצם. אבל נעלבתי גם בשביל בתי הקטנה. וזה השאיר צלקת קטנה._


באמת באמת באמת אל תקחי את זה אישית. זה מצוין שאתם כותבות כי זה מבהיר כמה יש רצון לביחד הזה שהרבה אחרות לא רוצות בו.
אבל אל תקחי את זה אישית.

חשבתי בזמן האחרון שיש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות שאנחנו כבר לא עוצרים על מה מתוכם אנחנו עושים כי אנחנו רוצים וכמה חשוב שכבר עושים לעשות בהנאה, בשמחה. .
בגלל שלידה לא מגיעה בזמן שאנחנו קובעים (גם האורחים!) וכשזה נופל על אוגוסט או על חגים או בשיא החורף עם השטפונות והכבישים האיומים והבגדיםה רטובים והמחלות - מספיק משהו אחד כזה שמוצאי מאיזון אדם נורמלי שחי במדינה לא נורמלית. ואז מגיעים לבקר במהירות בלחץ בעייפות שאין לה סוף, בראש טרוד. או שלא מגיעים לזה כלל.

וברוך השם לידה בריאה והורים בריאים זה נחשב משהו שפחות נזקק לתמיכה וחיבוק (לא בצדק) לעומת מחויבויות רבות אחרות.

אל תקחו את זה אישית, אני מכירה אנשים מקושרים ותוסיים והכל וברגעים האלו גם היו בעיקר לבד.

אהלן,

תודה רבה לכולכן על התגובות! הן ממש מחממות את הלב

עזרתן לי לראות את הדברים קצת אחרת. כנראה שבגלל שביקשתי מאנשים מפורשות לא להגיע לבית החולים הם חשבו שזה ככה גם לגבי ביקורים בבית. אז את הרושם הזה אני אשתדל לתקן. אומנם אמרתי לכולם שהם מוזמנים, אבל אולי באמת הם חשבו שאני אומרת את זה רק מתוך נימוס. בהתאם לעצות שלכן, אני אשתדל להיות יותר מפורשת ולהגיד לאנשים שאנחנו ממש נשמח אם הם יבואו לבקר ואנחנו מחכים לכך.
בנוסף, הרעיון של לעשות "יום פתוח" ולהזמין את כולם הוא רעיון טוב. שקלתי לעשות אירוע ולהכריז עליו כ"בריתה" אבל אני לא אוהבת את המושג הזה, כי בעיני באירוע כזה אנשים מרגישים חובה להביא מתנות יקרות, וזו בכלל לא הכוונה שלי. אז "יום פתוח" או פשוט "מסיבה להולדת הבת" נשמע יותר גמיש, וזה כנראה מה שנעשה.

עדיין, באירוע כזה אנשים בד"כ באים, מברכים, אוכלים והולכים, ואילו המטרה שלי היא לשמוח יחד עם החברים והמשפחה. כן, לשמוח! אפילו לשיר ולרקוד! הרי רב הזמן אנחנו שקועים בשגרה המתישה, וכמה הזדמנויות כבר יש לנו ממש לשמוח בחיים? בעיקר בימי הולדת ובחגים..
אז אם יש לכם רעיונות לפעילויות שאפשר לעשות במסיבה כזו, אשמח לשמוע (אולי קריוקי? אבל ילדים קטנים לא יודעים לקרוא מילים ולא מכירים שירים של גדולים, אז אני לא צופה השתתפות רבה..).

שוב תודה על כל מה שכתבתן. תודה לאלו שכתבתו בכנות שגם הן חוו חוויות דומות - זה מנחם
תודה על האיחולים והברכות. מי ייתן ולכולן יהיו לידות טובות וחוויות טובות!

מזל טוב יקרה, מה שאת מתארת מוכר לי מאד, כי גם אני עברתי את אותה חוויה. אצלי כנראה באופן קיצוני יותר,כי גם המשפחה לא היתה בסביבה. ציפיתי שיגיעו חברים מהעבודה, שיכנסו השכנים, שישמחו איתנו או שיראו שהם שמחים בשמחה שלנו. זה לא קרה,כשכן הגיעו זה היה בדוחק, מהיר וזריז,כמו מטלה.
וכן,גם אנחנו אנשים נחמדים. ולא היתה סיבה שלא יגיעו.
גם אני ילדתי באוגוסט!! אולי את מספקת לי את התשובה תוך כדי שאני מנסה לעודד אותך.
עדיין, אני לא משוכנעת שזו הסיבה. אינני יועת לענות בעצם. אבל נעלבתי גם בשביל בתי הקטנה. וזה השאיר צלקת קטנה.
קבלי ממני חיבוק חם ואוהב ותני נשיקה במצח לקטנה בשמי.

אמא טרייה, מזל טוב. אני כל כך מבינה לליבך שאין לך מושג. תשמרי על השמחה הגדולה שנולדה בליבך יחד עם בתך, ותחלקי אותה למי שרוצה לטעום ממנה ולחלוק את שמחתך!
תוכלי לסירוגין גם לערוך לעצמך מסיבה קטנה לפי רוחך, ולזמין את מי שאת רוצה שישמח יחד איתך. שוב מאחלת הרבה בריאות שמחה ואושר גדול

קודם כלמזל טוב! אשרייך שעבר בקלות, תהני מזה, זה לא מובן מאליו.

אני יכולה לומר שלחברותיי הטובות לא באתי מיד אחרי הלידות לבית, רק לבית החולים ולחלק - לבריתות.
למה?
כי החיים באמת שוחקים ונהיה קשה לפנות זמן לארועים מלבבים שנדמה שתמיד יש זמן להגיע אליהם. זה לא ארוע שאם מפספסים אותו אנחנו בבעיה.
יש אירועים עט תאריכים ושעה שנמצאים בקצוות שונים של הארץ.
ויש עבודה כמובן.
ובעיות רפואיות. ויש הורים מבוגרים.
ויש בעיה של ניידות. היום ממש קשה גם להחזיק רכב לנסוע למצוא חנייה, להימלט מפקקים.
זו אולי לא התשובה הכי נחמדה ומנומסת אבל אלו העובדות. החיים לא קלים בצפיפיות וביוקר המחייה ובתובענות הזו.

ובכל זאת כשיש לידה משתדלים הלגיע לבית החולים. וכמובן לברית/ה.
אצלך הטלת וטו על בית החולים, את לא מדברת על מסיבה שתבוא וכנראה שמצפים לזה . מה את רוצה שיחשבו?

אם ביקשת מפורשות לא להגיע אחרי הלידה לבי"ח אני כמעט בטוחה שאנשים חושבים שגם עכשיו את אומרת שאת רוצה שיבואו מנימוס.
היום יש רגישות היסטרית לגבולות האלה של ביקור נעים או ביקור מטרחן.

ואם עובדים ומסיימים רק בערב - בטח בערב אצלכם עמוס, הסן זוג חוזר מהעבודה ארוחת ערב , מקלחת, את יודעת התנהלות שיגרה של בית, לא בדיוק זמן נעים לקפוץ להתארח.

וגם קולגות לעבודה - בטח הרוב לא היו בבית שלך וזו חדירה לאינטימיות בייחוד כשאת עם תינוקת ויש תחושה שאת בטח כל היום מסמורטטת עם פיג'מה.. וזה רק יפריע.

וכן גם אוגוסט זה סרט. אני מכירה אנשים שקיצצו הרבה משעות העבודה ואין להם זמן לנשום רק כי הילדים בחופש.

אני ממליצה לך בחום, דווקא כי אמרת שאתם זוג שמוקף אנשים ומצידכם תמיד הייתם שם בעבור אחרים, לשלוח מסר ברור לכל מי שאת מדברת איתו ולומר שאת רוצה מאוד בחברת אנשים מבוגרים ואת רוצה לחלוק את השמחה ואת מתגעגעת לארח. תשתמשי במילים הקיצוניות האלה כי אחרת לא יבינו ולא יבואו.
אם אין בריתה תאמרי זאת מפורשות "כרגע אין מסיבה על הפרק כך שאם את רוצה לראותאת הקטנה זה הזמן, בואי אלינו בכיף" .

בקיצור - דברי! עם כל אחד, לא בתלונה, באהבה, תעבירי מסר ברור במילים ישירות כנ"ל ומי שמתקשה או שזו השיחה השלישית הברורה שלך איתו - לומר אני אשמח לראות אותך, בואי נקבע - מתי את באה? וגם כשמדובר בנשים בקשת עזרה תמיד מתקבלת בברכה, למשל להגיד שאת תשמחי לצאת קצת לבית קפה עם הילדה אבל לא בא לך לבד ותשמחי לקבוע איתה, או - שמשעמם לך מאוד ותשמחי לדבר עם קולגה מסויימת על העבודה, קצת רכילות ומה השתנה שלאתרגישי אאוט לגמרי כשתחזרילעבודה, לשתף בבקשת עזרה ולא רק פונקציה מנומסת של הגעה לביקור.

זה נועד לתקן את הרושם הראשוני שאת לא מעוניינת בביקורים בבי"ח ולבית אנשים נבוכים ונוח להם יותר לא להגיע .

אה ואם כל זה לא יספק אותך ולאיוביל לשינוי - תארגני בשבת של השבוע הראשון - שני של ספטמבר, בית פתוח - קצת לפני החגים וקצת אחרי החזרה לבית הספר, תודיעי לכולם שזה נועד לחגוג את הבריתה, תכיני כמה פשטידות, גבינות, כמה מתוקים ומשקאות קרים ותהני מזרימה אוהבת של אנשים יקרים.

ורק שתקבלי פרופורציות, חברה שלי ילדה, היא מאוד מבודדת יחסית, ללא הרבה חברים ומשפחה, הגעתי אליה ליולדות לביקור אחד באהבה. מאז ירדה לבית התקשרתי 3 פעמים ובכל פעם היא מדברת כאילו שזה לטורח עבורה. היא אצל הוריה, הם עוזרים עם הילד, היא בקושי ישנה, עברה ניתוח בלידה, בקיצור, לרוב הנשים קשה מאוד בשבועות הראשונים וחברים ממעגל רחב לא תמיד מתקבלים בשמחה. בבי"ח יש טאבו כזה שבאים לבקר למרות שגם אני לא מבינה את זה. אבל היא דווקא לבי"ח מאוד רצתה אבוא ושמחה על כך ובבית היא הודפת את כולם. אני בטוחה שהרבה מחברייך קיבלו רושם כזה מיולדות אחרות וחלק ממה שאת סופגת זו תוצאה של ניסיון כזה ביחוד אחרי שאמרת להם לא להגיע לבי"ח.

היי אמא טריה ומזל טוב!
אני יודעת שאני פחות מפריעה, כי כאשר אני ילדתי, הרגשתי צורך מאד להתנתק ולהיות בועה שלי, הפרטית, עם התינוקת.
לקח לי כמה חודשים עד שיכולתי לארח (ואז - כמוך - הרגשתי צורך בזה, בעוד חברה סביבי).
לכו היום אני נותנת "ספייס" למי שיולד. משהו שיכול להתפס גם כהתעלמות.
יכול להיות שזה נובע מזה?
וכן, גם הציפייה לאירוע בהחלט קיימת, יש היום אמביוולנטיות גדולה לגבי זה.... ואנשים לא יודעים למה לצפות.
אני חושבת שהפתירון הכי פשוט הוא להעביר מסר למעגל המורחב יותר, של "התאוששתי מהלידה ואשמח לביקורים" - אם אכן זה מה שאת צריכה

אהלן,
לפני מספר שבועות ילדתי בת, ושמחתי מאוד. ההריון היה טוב, הלידה הייתה קלה וטובה, וגם אחריה המשכתי להרגיש טוב. בימים הראשונים שאחרי הלידה רציתי לצאת לרחוב ולצעוק - יש לי בת!! והייתה לי לידה טובה!! אני כל כך שמחה!!

איכשהו, ציפיתי שגם המשפחה והחברים שלי ישתתפו בשמחה הזו, ושיהיה לנו שמח בלב ובבית.
ומה קרה? רק המשפחה הקרובה (הורים, אחים ואחיות) שמחה איתנו.. הם עוזרים לנו המון, ובאים אלינו או מתקשרים כל יום.
אבל לאכזבתי הגדולה כל הדודים והחברים הסתפקו במשלוח SMSים. כל אחד מידידיי שלח SMS עם ברכות, וזהו.. מעטים התקשרו, בעיקר הקולגות מהעבודה (באופן מפתיע), וכמעט אף אחד לא בא לבקר אצלנו בבית.

ואני, שרציתי כל כך לשמוח ולשתף אחרים בשמחתי, התאכזבתי.
נכון, עוד לפני הלידה ביקשתי מכולם לא לבוא לבית החולים כי רציתי להתרכז בהנקה ולא רציתי לקבל אורחים כשאני שוכבת במיטה בפיג'מה של בית החולים, אבל אמרתי שנשמח לקבל אורחים כשנחזור הביתה. השתדלתי לענות לכל ה-SMSים ולדבר עם כל מי שהתקשר, והזמנתי אנשים לבוא. והנה, עברו כבר כמה שבועות מהלידה, וחוץ מההורים והאחים ושתי חברות טובות, איש לא בא. אנשים אומרים שיבואו לבקר, ולא באים.

אז אני רוצה לשאול אתכם - זה נורמלי? ככה זה בחברה המודרנית? ואם כן, למה?? איזה מאורע משמח יותר מלידת ילד מתרחש בחייו של אדם? (חוץ אולי מחתונה..) ואם זה כל כך משמח, למה הסביבה לא באה לחגוג איתו?
זה מאכזב אותי במיוחד כי בעלי ואני לא אנשים מתבודדים. יש לנו משפחה ענקית ומגובשת, אנחנו הולכים הרבה לאירועים משפחתיים, ויש לנו המון חברים מהתיכון, הצבא, האוניברסיטה והעבודה. כשלאחרים נולדו ילדים הלכנו לבקר אותם והבאנו מתנות. והנה, דווקא סביב הלידה שלי, דממת אלחוט, SMSים וזהו. למה?

נכון, שילדתי באוגוסט, וחלק קטן מקרוביי נמצאים בחו"ל, וכל החברים שלנו מתמודדים עם העובדה שאין גנים ואין בתי ספר וצריך להעסיק את הילדים בבית... אבל בכל זאת, זאת סיבה לא להתקשר? לא לבקר? אני מבינה את זה שאנשים חושבים "היא בטח עסוקה עם התינוקת ולא ישנה בלילות, אז אני לא אתקשר בשביל לא להפריע", אבל עד מתי?

אשמח לקבל תגובות ולשמוע את דעתכם.
האם זה בגלל אוגוסט? או בגלל שבחיים המודרניים כל אחד עסוק בשלו? או שאנשים באמת לא רוצים להפריע בשבועות הראשונים וגל הביקורים יגיע מאוחר יותר? או שהם מחכים להזמנה לאיזה אירוע גדול ורשמי? ("בריתה").
האם גם אצלכם זה היה ככה?

ממני,
אמא שמחה וגם קצת עצובה.