תודה

טוב, אתה כאן? אז תישאר :-P

מי קרא אותי ?

יוהאן?

[u]רוכבים על איילים בלי קרניים ומשתמשים בקנה יורק אש[/u]
גם אצלנו בשכונה היו משתמשים בקנה כזה. קראו לו טו-טו (אומנם הוא ירק פיסות נייר מגולגלות, אבל למה להתקטנן).

[u]אני אעביר לדף חדש.[/u]

תשאר קצת לימוד לא יזיק לי.

כן, אני זוכרת שקראתי את תיאורי הלבנים בפי האצטקים: רוכבים על איילים בלי קרניים ומשתמשים בקנה יורק אש.
אהבתי את הסיפורים הללו. חבל לי שהכל כמעט נשכח ממני.

[u]ומדהים שזה בערך כל מה שאני זוכרת בפרוטרוט (השאר זה מאצ'ו-פיצ'ו ואל הגשם שלהם שהפסל שלו היה מצחיק שכזה. נדמה לי שקראו לו צ'אטלקואטל, אבל ייתכן שאני עושה סלט עם הספרים "בת מונטזומה" והספר השני על האצטקים שנורא אהבתי בילדותי)[/u]

קצלקואטל, Quetzalcoatl בלעז, נחש מנוצה (בעל נוצות), אל הגשם הטולטקי ואחר כך גם אצטקי. היה גם מלך-כוהן שקראו לו כך, כמנהגם של הכוהנים לעטות את שמות האלים אותם הם עובדים. שתי הדמויות, המלך והאל התערבבו קמעא באגדות; המלך היה שליט גדול שלפי האגדה הודח וגלה אל המזרח (הים), ועתיד היה לחזור כחמש מאות שנה אחרי גלותו. אגב, במפתיע, השנים בהן הוא היה צריך לחזור הן שנות נחיתת קורטז והספניארדים במקסיקו. לולא הנבואה, כך נדמה, מוקטצומה (שליט האימפריה האצטקית), שחשב שקורטז הוא קצלקואטל, לא היה מאפשר לקורטז לחדור עד אל לב עיר הבירה, טנוצ'טיטלאן, והאצטקים לא היו נכבשים על ידו.

<יוהאן - אם זה יהיה דיון מספיק ארוך אני אעביר לדף חדש. בינתיים סליחה עמך>

טוב נו,
בתור ילדה זה הצחיק אותי, שהילדים שלא פוזלים הפכו לכאלה בעזרת טיפול מסור.
בקריאה שניה של מה שכתבתי (בלי לערוך, לצערי) אני למדה שאכן מצחיק זה לא.

מכיר את הסיפור של הנעלים של הילדות היפניות? (או הסיניות? אני עייפה מכדי לחשוב עכשיו) על אותו עיקרון, שני קרשים מצידי הפנים שכנראה נקשרו בלחץ כדי להצר את גולגלותיהם של הפעוטות במימד הקורונלי (יעני בחתך רוחב אם מסתכלים במבט עילי על הגולגולת).
באמת נורא :-(
ומדהים שזה בערך כל מה שאני זוכרת בפרוטרוט (השאר זה מאצ'ו-פיצ'ו ואל הגשם שלהם שהפסל שלו היה מצחיק שכזה. נדמה לי שקראו לו צ'אטלקואטל, אבל ייתכן שאני עושה סלט עם הספרים "בת מונטזומה" והספר השני על האצטקים שנורא אהבתי בילדותי)

[u]ויש לי זכרונות מצחיקים ממנה:?[/u]


[u]מונחים בתוך מעין "סד לפנים" שלחץ את פניהם מהצדדים[/u]

לא הבנתי

אפרופו אצטקים, בביה"ס היסודי עשיתי עבודה על בני המאיה, ויש לי זכרונות מצחיקים ממנה:
הידעת שבני המאיה העריצו את מראה הפנים הארוכות והצרות והעיניים הפוזלות?
ולכן התינוקות הרכים שלא התאימו למודל היופי היו מונחים בתוך מעין "סד לפנים" שלחץ את פניהם מהצדדים. ואם לא היו פוזלים מטבעם, היו קושרים להם פונפון קטן לשערות כדי שימקדו את מבטם בו ויפזלו לעילא ולעילא...

הי [po]קלא אילן[/po].
התגעגעתי.

ואני שואף את חלקיקי הצ'וקולטל האצטקי-זלצבורגיאני שעולים תמרות תמרות מעוגת סבתי בעלת הסגולה וממלאים את הבית הישן שעליו מושתתים כה רבים מזכרונותי, וחכו עוד לא נגמר המשפט מה אתם מנסים לשים לי נקודות פה מי בכלל ביקש עזרה, ואני מקיש באצבעותי למודות עץ הקשת של הכנור בידי הימנית ובאצבעותי למודות המיתרים בידי השמאלית על מקלדת ומדמיין שהיא פסנתר, חושב שאני שר כשבעצם אני נחנק, אבל זה לא באמת זה רק כאילו נחנקתי כי הרי אני שואף את חלקיקי הצ'וקולטל האצטקי-זלצבורגיאני שעולים מעוגתה של סבתי.

הגיון פשוט. זה הכל.

ואני חשבתי שיוהאן=קלא
אני מתחילה לפקפק.
זה נשמע כמו ברז דולף: פק-פק-פק


[u]חבל שהטמפרטורה לא יורדת[/u]
למה תמיד לראות את חצי הכוס הריקה.
יורדת.
בטח שיורדת.
ואני יושבת מול המחשב ומאזינה לרחש הטפטפות בגינה, וקול נביחות הכלבים המגיבים ליללות השקאלים מהגבעות הסמוכות. רוח קרירה נושבת ונכנסת אל תוך הבית, נושאת על גבה את ריחם המשכר של פרחי הגן. צסטרום לילי שולט ברמה בריח, אך משאצא החוצה ארגיש ראשית את ריח האלמון ההודי ששלח קנוקנותיו ביציאה לחצר, ורק אח"כ יכה באפי הצסטרום. וכשמתכופפת אני אל מתחת לעץ הלימון על מנת לנכש עשב תועה, עולה באפי ריח הלוונדר המופלא, הפורח כעת בעמודות סגלגלות.

הימים מתחילים להתקצר, חבל שהטמפרטורה לא יורדת, אומנם ג'וחא אוהב קיץ אך הצד השולט כרגע הוא הצד של יוהאן אשר מתעב את הקיץ ודווקא פטרוח בחורף, הבעיה שאן אף פעם לא קר. זכורני בילדותי את השלג שירד על האשוח בחגים. ישבנו מסביב לאח הדלקנו נרות ופתחנו את המתנות שהונחו מתחת לעץ.

[u]למה ג'וחא, אצל חלקי השני מדובר בכינוי גנאי ?[/u]
יוהאן, ברוך שובך. רק ניסיתי לדמיין איך אומרים יוהאן בתימנית. ממש לא לגנאי.

למיטב זכרוני היה לו קרוב משפחה שהשתגע וקרא כתרנגול, ולכן כשהירש איבד את שפיות דעתו הוא קרא משהו בסגנון :איני משוגע כי איני קורא כתרנגול. אני מגעגע גע-גע"
או שאולי להיפך.
אבל מתאים ל"אל תשחטוני שלך".
סיפור פשוט עלק.

[u]כל עוד זה לא מחליט לקרוא כתרנגול[/u]
עד כמה שאני זוכרת, דברי הירשל דנן היו "אל תשחטוני, אני איני תרנגול".
>[po]פלוני אלמונית[/po], הערות קטנוניות, כבר אמרתי?<

[u]שלא הופך כל הירש (צבי) לבדיחה.[/u]
כל עוד זה לא מחליט לקרוא כתרנגול או לגעגע כברוז (זכרונות מ"סיפור פשוט" של עגנון)

[u]למה ג'וחא, אצל חלקי השני מדובר בכינוי גנאי ?[/u]
עד כמה שאני מבינה, ג'וחא הוא הגירסה התימנית ליוהאן. רוצה להיות [po]יוהאן התמני[/po]? אתה תקוע עם להיות ג'וחא.
כינוי גנאי? לא, סתם שם שנדברו אליו סיפורים.
כמו הרש'לה, שלא הופך כל הירש (צבי) לבדיחה.

אני מציעה שנפתח דף תמיכה למפוקפקי מוצא חצויי זהות אתנית.

[u]אם ג'וחא לא חוזר אפשר מצדי למחוק אבל אני מקווה שיחזור[/u]

למה ג'וחא, אצל חלקי השני מדובר בכינוי גנאי ?

אם הוא חוזר, תמסרו לו בבקשה שגם אשתו מחכה לו. ושיש כרוב כבוש במקרר.

לא. מה פתאם דף למחיקה. קצת הגיגים על רקע עדתי ואתם נבהלים, יא אשכנזים.
(טוב, אם ג'וחא לא חוזר אפשר מצדי למחוק אבל אני מקווה שיחזור.)

דף למחיקה?

ההית או חלמתי חלום ?

כבר שנים רבות אני מתווכח עם עצמי. איזה פלג ממשפחתי הגיע קודם . האם התמנים בשנת תרמ"ב או הארופיים בעליה החמישית.
איזה צד מתאים לי יותר, הסחוג או הכרוב הכבוש. המים או הבירה .טאיך הגעתי האם על ה[b]מרבד[/b] או באוניה או סתם נשארתי לבד על המרבד.
האם אדבר בחית ועין או בסמך ותו.
גזזו את פאותי או קיצרו שרולי.

[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&records=18&time=7&sort=-T
]}

[po]דף בית אישי[/po]
[po]דף הזוי[/po]