את יודעת, יכול להיות שהכעס הזה הוא ההצלה שלך.
הוא יעזור לך להפרד ממנו רגשית ולעבור לשלב הבא, במיוחד אם לא תתקעי בחשיבה חזרתית על כל זה, ותמשיכי הלאה.

היום אחרי הצהריים היא היתה אצלו, לקחתי אותה אליו וממנו, ישבתי שם קצת , מסביבנו כל מה שעזבתי , גורם לי לגעגוע עמוק.
מרגישה אליו טינה שרק גוברת עם הזמן. בגללו החיים שלנו נראים כך עכשיו, בגללו אני צריכה להיפרד מהתינוקת שלי בעל כורחי,גם כשאני ממש לא רוצה, כל שבת כזאת בלעדיה, גורמת לי לכעס ומרמור עליו, על זה שהוא הביא אותנו למצב הזה. על זה שהוא אדם כזה, שיצר בחיי מצב כזה. כעס על איך הוא התנהג אלי כשהייתי בהריון ואחרי הלידה, ומצא דרכים להאשים אותי.
אני כועסת על עצמי, שהתעקשתי על הזוגיות איתו גם כשכל התמרורים הבהבו חזק באדום, התעקשתי כלכך.. ועכשיו מרגישה כאילו אלוהים אומר לי- רצית אותו , קיבלת. עכשיו אתם קשורים יחדיו לנצח. ואני כבר לא יכולה לסבול אותו.

תודה על התגובות

מה שצריך זה אמא ושמחה. זה לא כל כך משנה איפה.

מאוד נכון!

כשהבובה שלי אצלו אני מקנאה, שאיתו היא חווה את כל הירוק הזה,

יש יתרונות עצומים גם לגידול ילדים בעיר. אני ממש נהנית לגדל את הקטנטונת בעיר והיא פורחת בה. יש גינות, שמחה ופעילות, תרבות, בתי קפה. אנחנו משתוללות. הולכות בשדרות. יש המון דברים לראות. מצאי את המקומות הנחמדים בעיר שבה את גרה וקחי אותה אליהם בכיף ובשמחה. מה שצריך זה אמא ושמחה. זה לא כל כך משנה איפה.

נסי להקשיב להרצאה הזאת

https://www.ted.com/talks/[po]guy winch how to fix a broken heart[/po]

לאחר פרידה, תינוקת קטנה בת כמה חודשים, עברתי להורים, הוא נשאר בביתנו שבכפר עם כל החיות וכל הירוק... זוגיות מאוד קשה זו נהייתה,
קללות, צעקות , מבטים מאיימים, משטרה.. אין ספק שעדיף בלעדיו, עליו אני כבר לא בוכה.

אני בוכה על הבית שעזבתי, על החלום שנקטע , למשפחה קטנה ושמחה שחיה בטבע עם סוסים ועיזים וכלבים וירוק.. עכשיו אני בעיר, אצל ההורים, אין לי כסף להתקדם כרגע מפה.. מרגישה את המרמור מתיישב לי בלב, מנסה לדחות אותו להילחם בו, אבל הוא פה.. כשהבובה שלי אצלו אני מקנאה, שאיתו היא חווה את כל הירוק הזה, את כל מה שהשארתי מאחור, ואיתי היא חווה את העיר, ובעצם אין לי פינה משלי לתת לה כרגע. מחפשת כל הזמן איך לתת לה, את מה שבעיקר חסר לי, כי היא עוד קטנה מלהבין. רוצה לגדל אותה עם הכלבה והחתולה והעיזה והסוסה
בשבתות כשהיא לא איתי הכל הופך בולט יותר, מכאיב יותר.
עצוב לי בשבילה שהיא צריכה לחוות חיים כלכך מפוצלים, ושאני לא יכולה להיות איתה כל שבת. כמו אמא . רוצה להיות בתפקיד אמא כל הזמן.. כשהיא לא פה , אני פתאום שוב "רווקהמחפשת מה לעשות , מחפשת חברה, כולם במשפחתיות של השבת..לא מסוגלת ללכת למפגשים משפחתיים כשהיא לא איתי .
ואחרי שכל זה נכתב, רוצה להשתדל לא ליפול לרחמים עצמיים.

אנחנו פרודים כבר מינואר (הזמן ממש טס!), אבל איננו נשואים. יש לנו שלושה ילדים יחד.
רק בשבועיים-שלושה האחרונים אני פתאום מעכלת. עד עכשיו דמיינתי שיפול לא האסימון על כמה לא אידיאלי שם בחוץ וירצה לחזור.
אבל החיים יותר מורכבים מזה. אני מאפשרת לו חופש מוחלט, הוא המון בבית אבל גם בבית החדש שלו.
היחסים ביננו יותר נעימים עכשיו אחרי כמה שנים שהיו קשות. החופש עושה לו טוב, הוא הרבה יותר נחמד עכשיו.
אני משקמת את עצמי, התחלתי טיפול.
מתגעגעת למה שהיה פעם אבל מתחילה להפנים שהטוב הזה היה בזמנים אחרים וההתרפקות עליו לא רלוונטית. כזוג משהו מאוד בסיסי לא עבד.

בקיצור, אני ממש מבינה אותך. הייתי שם לא מזמן, בתהומות כאב וכעס ועלבון ומה לא.
וכשעובר הזמן אני מבינה שזאת יכולה להיות מתנה בשבילי .

אפשר לעבור למיילים את את רוצה, כתבי לי את שלך כי בשלי מופיע שמי המלא ולא מתאים לי .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

"תזכרי שתקופות קשות הרבה פעמים הן אלו שיוצרות את השינוי המבורך בחיים, את התפנית שהיינו צריכים."
מיכל,תודה!
אני יודעת את זה,אבל זה כ"כ כואב..איך משחררים אהוב,אבא של ילדי,חבר שלי,משפחה שלי
כותבת מהמקום הכואב..יודעת שהכל לטובה,יודעת גם שאם זה צריך להיות זה יקרה. אבל איך ממשיכים לחיות בלי לקוות?בלי לצפות?
איך משחררים??

קוראת אותך,
נראה שאת עושה את הדבר הנכון לעכשיו -
וזה להסתכל פנימה, לפנות זמן לעצמך ( שהתפנה גם ע"י זה שבן זוגך התפנה להיות אבא יותר מסור ),
לחוות את כל הרגשות שעולים,
ולראות מה התהליך מזמן אצל שניכם.
התעוררת מההירדמות בשמירה שהתרחשה אצלכם, וטוב שאת בטיפול.
תזכרי שתקופות קשות הרבה פעמים הן אלו שיוצרות את השינוי המבורך בחיים, את התפנית שהיינו צריכים.
תמשיכי לשתף, ואל תישארי לבד בתהליך שאת עוברת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נפרדנו..הוא הטיל את הפצצה
מאז הולדת הבן,כשכל תשומת הלב שלי הופנה לקטן,הקשר הלך והתרחק,האנטימיות התמעטה
ידעתי שזה לא טוב מה שקורה,אבל דחיתי ודחיתי,טיפול זוגי,טיפול לבד. אין כסף.. ומאז שהוא עזב,מיד התחלתי לטפל בעצמי,הגיע הזמן.וכסף..פתאום מסתדרים
אני בבית עם הילדון,והוא גר בחדר לא רחוק,באותו הישוב
פתאום יש לי זמן לשבת על המחשב וכתוב,אני לא רגילה. הוא מבלה איתו יותר זמן מקודם,הרבה יותר.ואני לא יודעת מה לעשות בזמן שפתאום יש לי
אני עדיין אוהבת אותו,והוא אמר שיש לו רגשות שקשה לו,שהוא צריך זמן להיות לבד לחשוב.הוא לא מדבר על גרושים. ואני צריכה לשחרר..קשה לשחרר
אנחנו ממש אחלה,חברים.
כן,אני בטיפול,אבל רוצה לדבר על זה איתכן,צריכה תמיכה וחיבוק ורעיונות,ולדבר עם מישהי שעברה את זה וטוב לה עכשו
יש עוד כל כך הרבה מה לכתוב,עוד פרטים ועוד..עם הזמן אוסיף
בגדול,הכל בסדר בחיי,טוב לי.יש לי ילד מדהים,יש לי עבודה שאני אוהבת מאוד,גרה במקום ירוק ונעים,הכל טוב,חוץ מהזוגיות
והעבודה הפנימית שאני עושה. שקט בראש יש לי,כאב,ועצב גם.
רק רוצה להוציא את העצב והכאב והפחד הזה
מנסה להיות חיובית וחזקה,לא קל