על ידי דד_ראז* » 05 פברואר 2012, 23:19
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אפשר לאמר שסיפורי מתחיל עצוב ונגמר אופטימי נכון לרגע זה, או מתחיל נורא ונכון לרגע זה פחות נורא, כששואלים אותי מה נשמע אני אומר "הכל דבש, מהול באורניום' ,
הכל התחיל בשיחת טלפון שקיבלתי מאישתי, " אני לא מרגישה כל כך טוב" היא אמרה , פשוט בוא.
נסעתי מהר מהר מהר מהר הביתה תוך דקות מהר מהר מהר הייתי איתה, מהר מהר מהר העמסתי אותה למכונית וטסתי לכיוון בית החולים מהר מהר , מידרכות, רמזורים מהבהבים, מצפצפ חזק טס טס טס , מהר מהר , הנסיעה הכי קצרה בחיי היתה הכי ארוכה, הייתי באטרף, מהר מהר מהר
אופס"""" שכחתי לציין שהיא היתה בחודש שמיני , לא זוכר איזה שבוע בנים לא אמורים לדעת את זה , עכשיו אני יודע אבל לא ידעתי אז, כמו שאת סוג הדם שלה לא ידעתי אז וכמו כמה שהיא דמות מפתח בחיי ובחיי צאצאי
בקיצור טסתי לבית החולים , אבל לא , לא הגעתי לבית החולים , תוך כדי נסיעה התחלתי לחשוב מה אני עושה עם אישה כמעט מחוסרת הכרה ופקקי תנועה , ???
מה אני עושה אם אישה שלא עונה לי, טוב בעצם היא תמיד לא עונה לי , אבל אפילו כבר לא מתלוננת, ומפסיקה לאמר שקשה לה, ובכלל התחלתי להרגיש את החיים נוזלים מתוכה לתוך הכיסא, בפירוש , ממש .
אופס ..... אני עייף אמשיך מחררררררררררררררר
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
אפשר לאמר שסיפורי מתחיל עצוב ונגמר אופטימי נכון לרגע זה, או מתחיל נורא ונכון לרגע זה פחות נורא, כששואלים אותי מה נשמע אני אומר "הכל דבש, מהול באורניום' ,
הכל התחיל בשיחת טלפון שקיבלתי מאישתי, " אני לא מרגישה כל כך טוב" היא אמרה , פשוט בוא.
נסעתי מהר מהר מהר מהר הביתה תוך דקות מהר מהר מהר הייתי איתה, מהר מהר מהר העמסתי אותה למכונית וטסתי לכיוון בית החולים מהר מהר , מידרכות, רמזורים מהבהבים, מצפצפ חזק טס טס טס , מהר מהר , הנסיעה הכי קצרה בחיי היתה הכי ארוכה, הייתי באטרף, מהר מהר מהר
אופס"""" שכחתי לציין שהיא היתה בחודש שמיני , לא זוכר איזה שבוע בנים לא אמורים לדעת את זה , עכשיו אני יודע אבל לא ידעתי אז, כמו שאת סוג הדם שלה לא ידעתי אז וכמו כמה שהיא דמות מפתח בחיי ובחיי צאצאי
בקיצור טסתי לבית החולים , אבל לא , לא הגעתי לבית החולים , תוך כדי נסיעה התחלתי לחשוב מה אני עושה עם אישה כמעט מחוסרת הכרה ופקקי תנועה , ???
מה אני עושה אם אישה שלא עונה לי, טוב בעצם היא תמיד לא עונה לי , אבל אפילו כבר לא מתלוננת, ומפסיקה לאמר שקשה לה, ובכלל התחלתי להרגיש את החיים נוזלים מתוכה לתוך הכיסא, בפירוש , ממש .
אופס ..... אני עייף אמשיך מחררררררררררררררר