על ידי דינה_די* » 16 אוקטובר 2004, 01:52
כשההיתי בהריון, שאלו אותי האם אני מאושרת, אמרתי שאני סורגת לעוברית שלי.
אני לא אדם של הצהרות גדולות, הן מפחידות אותי. אני חוששת שהאושר יחמוק ממני אם אדבר עליו יותר מדיי. אני מעדיפה לחייך מבפנים, כשאף אחד לא רואה. גם אחרי הלידה.... עברנו מיני דברים. אני עוד לא לגמרי מוכנה לכתוב את זה החוצה, למרות שאני מדברת על זה כביכול בחופשיות. אני עדיין מרגישה מחנק כשאני נזכרת בכל שהתרחש. כנראה המחשבה הלא מודעת מאחורי פתיחת דף זה הייתה שאעשה את זה יום אחד.
גם כשאומרים לי" איזה אושר זה!", אני בד"כ לא עונה.
עד לפני כ-5 שבועות הייתי ממש במצוקה ומאוד לא מאושרת.
הדברים התחילו להשתנות כשיצאתי מהבית והצטרפתי למפגשים בחיפה. פתאום הכל נראה קצת בהיר יותר.
נויה התחילה לחייך אליי ולקשקש. זה מאוד האיר את שגרתי, אפשר לי להרפות ולהתחיל להנות.
גיסתי אומרת שיש איזו קנוניה לגבי עניין האושר: אלה שיש להם ילדים די סובלים, אז הם מנסים לגייס אנשים אחרים להכנס למצבם - צרת רבים....

כשההיתי בהריון, שאלו אותי האם אני מאושרת, אמרתי שאני סורגת לעוברית שלי.
אני לא אדם של הצהרות גדולות, הן מפחידות אותי. אני חוששת שהאושר יחמוק ממני אם אדבר עליו יותר מדיי. אני מעדיפה לחייך מבפנים, כשאף אחד לא רואה. גם אחרי הלידה.... עברנו מיני דברים. אני עוד לא לגמרי מוכנה לכתוב את זה החוצה, למרות שאני מדברת על זה כביכול בחופשיות. אני עדיין מרגישה מחנק כשאני נזכרת בכל שהתרחש. כנראה המחשבה הלא מודעת מאחורי פתיחת דף זה הייתה שאעשה את זה יום אחד.
גם כשאומרים לי" איזה אושר זה!", אני בד"כ לא עונה.
עד לפני כ-5 שבועות הייתי ממש במצוקה ומאוד לא מאושרת.
הדברים התחילו להשתנות כשיצאתי מהבית והצטרפתי למפגשים בחיפה. פתאום הכל נראה קצת בהיר יותר.
נויה התחילה לחייך אליי ולקשקש. זה מאוד האיר את שגרתי, אפשר לי להרפות ולהתחיל להנות.
גיסתי אומרת שיש איזו קנוניה לגבי עניין האושר: אלה שיש להם ילדים די סובלים, אז הם מנסים לגייס אנשים אחרים להכנס למצבם - צרת רבים....:-)