בית הספר בהחלט מתפקד, הוא מתחיל מגן טרום חובה, יש לי לא מעט חברות ששולחות לשם את הילדים ומרוצות.

עדיין יש בביה"ס יותר ילדים ערבים מיהודים, אבל יש כיתות שזה יותר מאוזן. בעיקר בנמוכות (גנים+א+ב).

רק הכיתה שתהיה עכשיו ד' (ילידי 2005) היא חד-לאומית (כלומר יש בה רק ערבים). לא פותחים אותה ליהודים כי לא מגיעה קבוצה מספיק גדולה.

בית הספר מתפקד.
עדי א

מעירה דף משנתו.
מישהו יכול לספר לי אם בית הספר עוד מתפקד ומה קורה בו בימים אלו?

החגיגה הירוקה שהיתה אמורה להתקיים ב בי"[po]ס ערבי יהודי גשר על הואדי[/po] בשבת הקורבה - נדחית
בשל מזג האוויר הצפוי לטובה לשבת הקרובה.
תתקיים מתישהו במהלך מרץ ואודיע על כך.

גשם טוב לכולנו @}

האירוע השנתי שלנו - [b]דו-בשבט[/b] יתקיים בשבת הבאה 28.2.09 בבית הספר, בכפר קרע.
במסגרת האירוע אנחנו מחדשים שתילות ונטיעות וגם בונים עם האנס פלדה בניה ירוקה להיטיב את מראה בית הספר ולשפר את נוחיותו.
המשפחות מביאות מאכלים/תבשילים אהובים לרווחת כולם.

זהו אירוע קהילתי של תלמידי ומשפחות התלמידים של בית הספר, ולאחר שהיה כל כך מוצלח בשנים הקודמות, החלטנו לפתוח אותו השנה לקהל הרחב.
[list]
[*] אפשר לבוא לבקר, לפגוש, להכיר ולהתרשם מבית הספר.
[*] אפשר לבוא ולעבוד ולשחק ולהינות איתנו.
[*] אפשר לבוא ולהעמיד [b]דוכן ירוק[/b] (כלומר, כזה שמוכר מוצרים המעודדים שמירה על סביבתנו) - בתיאום עם אסנת בן צבי 052-2660202
[/list]
עלות הדוכן : 100 ש"ח

מאוד רוצים שתבואו להכיר אותנו מקרוב, ותראו איזה יופי של מקום, איזה יופי של שיתוף ערבי-יהודי מתקיים יום יום ממש מתחת לאפכם....

בביה"ס [po]גשר על הואדי[/po] בכפר קרע נפתחה ההרשמה לשנה"ל הבאה לגילאי טרום חובה, חובה וכיתה א'.
אפשר לבוא לבקר ולהתרשם מבי"ס יחודי דו-לשוני, עם צוות נפלא ומחוייב, אוירה מאוד נעימה, שתי מחנכות לכל כיתה (כ-20 תלמידים +-), יחס אישי לכל תלמיד.

[b]דווקא בימים אלו[/b] זה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות: לחזק את שיתופי הפעולה היומיומיים בין יהודים לערבים, ללמוד, להכיר ולקבל את האחר, תוך שהוא לומד, מכיר ומקבל אותי.

מי שהרעיון מעניין אותו - מוזמן בשמחה ואהבה לבקר ולהתרשם בעצמו..

מעונינים אנא פנו לטל או חוסאם בטלפון: 04-6358060
ואפשר גם להיעזר בי ליצירת הקשר ולשאלות/תשובות.

אני מביאה פה קישור לכתבות שונות שהיו על ביה"ס בשבוע/יים האחרון/ים.
נראה לי שיכול לעניין וגם אולי להפיח חיים בדיון...
http://www.gfn.co.il/index.php?option=[po]com content[/po]&view=category&id=59

[u]מגרדים לך את האגו, אלטר?[/u]
:-D

[u]מותר לגלות מאיפה?[/u]
לא, אני מתביישת... אבל אני מה"הר" של "הר-וגיא".

וואלה? מותר לגלות מאיפה? אני מכפר סאלד (לי מותר לגלות, ממילא אין לי ממש ניק פה).

[u]שלא רק אני לא אתוכח, שגם לא יתוכחו איתי ואני אצטרך לשתוק.[/u]
מגרדים לך את האגו, אלטר?
<מגעילה שכמותי. לא התאפקתי. בלי כוונה להעליב>

אני לא שולטת פה בדף.
זה דף של האתר, ואני רואה שממילא הוא נוגע באספקטים שמחוץ לכתלי בית הספר, וזה בסדר.
אנחנו הרי לא בואקום.
אז תפדאלי. נראה לאן נגיע.

מה שחשוב לי (ושוב, אני רק אני, ולא קובעת) הוא, שגם אם מתרחקים מכותרת הדף, [b]הנקודה שתחזיר אותנו לדיון תהיה הכרות אמיתית עם האחר, בלי לברוח לפוליטיקות ולדיעות כלליות על "הערבים".[/b]

[u]הגננת, היא התחילה![/u]
אולי אם היתה לנו גננת מוצלחת במזרח התיכון מצבנו היה משופר בהרבה...
ודי לחכימה.

[u]בנות, נכון שזהו עניין שאנחנו בורחים מלהתעסק בו, ואשמח אם הוא מתפתח - שיעבור לדף אחר כדי שנוכל להמשיך פה בענינינו.[/u]
בכיף, נורית. אבל שלא רק אני לא אתוכח, שגם לא יתוכחו איתי ואני אצטרך לשתוק.
(הגננת, היא התחילה!)

[u]אני גדלתי בצפון, בקיבוץ תחת הקטיושות.[/u]
גם אני! כנראה שהיינו שכנות-יחסית!

קשה לי עם מה שאת כותבת, כי אני באמת נפגשת ביומיום שלי עם נורמליות של יחסים:
[list]
[*] בבוקר אני לוקחת את ילדיי לבית הספר - שם נפגשים ומדברים על דא והא סביב עניני ילדים, בית ספר (יש הרבה מעורבות של ההורים בביה"ס ובקידומו.
[/list]
לפעמים יותר מידי).
[list]
[*] אח"כ עוצרים בסופר לעשות קניות, ואנחנו כבר בני בית שם, כמו לא מעט לקוחות הסופר, שהם יהודים מהסביבה.
[*] גם כל מיני קניות אחרות עושים בכפר (מעדניה, בית מרקחת, דואר וכו').
[*] תופרת שאני עובדת איתה, אני מגיעה אליה כמה בפעמים בשבוע, וכבר מכירה את כל במשפחה שלה.
[/list]
מברכים בחגים - אלה של אלה ולהיפך.

[u]למה לא שומעים שום ביקורת מצד הפלסטינים ישראלים[/u]
ניסית להקשיב, מלבד לחכות שזה יהיה בטלויזיה או ברדיו?
את יודעת כמה ארגונים פרו-שיתוף פעולה קיימים בארץ?
נראה לי שממש שווה להתחיל להכיר ולראות איפה להשתלב כדי לשמוע גם דברים שעיתונאים לא בחרו להפנות אליהם את הזרקוקים.
כדי לשמוע לא רק את הפוליטיקאים.
תגידי, את יכולה לומר שיש איזהשהו פוליטיקאי שמיצג את דיעותיך?
אני חושבת שהפוליטיקאים הערבים (ברובם) עושים עוול לערביי ישראל.

אתן לך דוגמא לאותו דבר מכיוון אחר.
אני גדלתי בצפון, בקיבוץ תחת הקטיושות.
לפני כ-15 שנה גרתי בקרית שמונה למשך ארבע שנים.
היו כל מיני אירועים ומבצעים באותה תקופה, כפי שכולם יודעים.
אני זוכרת את עצמי בביתי הדל חווה את המטח האחרון בסביבה, ובכניסה למקלט הקרוב עומד מנחם הורוביץ, הכתב האולטימטיבי מקרית שמונה,
מדווח דברים מתלהמים על הנעשה שם, מופרח ומועצם מאוד כדי להראות עלם היושב בציון כמה קשה ורע בקרית שמונה.
למדתי שכשהוא מדווח הוא מגזים לרעה.
תמיד בעיירות הפיתוח מראים את המסכנות והאומללות.
את יודעת איזו עיירה נחמדה היא קרית שמונה?
את יודעת כמה יפה ומתפתחת? כמה גדלה לאורך השנים? כנראה שאנשים מבינים שטוב שם, אחרת למה?
סביר להניח שמקבלת הרבה בשל עמידתה בחזית לאורך שנים,
אבל להמשיך ולהראות כל הזמן את המסכנות, זה לעשות עוול.
הוריי גרים שם כבר לא מעט שנים בבית מרווח ונאה עם גינה, וכאלה יש שם ה-מ-ו-ן!
שטחים רבים מאוד של הישוב הם בתי קרקע מפותחים עם גינות מושקעות (עכשיו יבוא נגדי הירוקים (-; ), ואנשים מתפרנסים.
אבל תמיד בתקשורת מראים את אלה שפוטרו ולא מוצאים עבודה.

זה קיים, אבל לא רק זה.
כך צריך להסתכל גם על ערביי ישראל.

נכון.
מ
כואב מאוד שדווקא בשנים האחרונות משבר האמון עם ערביי ישראל מאוד מאוד העמיק.
כל זאת לאור הזדהותם הגורפת (המובנת בחלקה..) עם בני עמם הפלסטינים, שנכון להיום הם אוייבנו הכבושים והאומללים ואנו בתוך כל זה כובשים אומללים לא פחות.
חיים באסקפיזם אחד גדול כדי לא להתמודד עם כל סימני השאלה שלא ניתנים לתשובה.
אבל למה? למה לא שומעים שום ביקורת מצד הפלסטינים ישראלים (מה שאנו קוראים ערביי ישראל)???
למה הם לא קמים כמתווכים? למה אין שם קול קורא?????
אשמח באמת אם יהיה ערבי שיוכל לענות לי על זה.
אני שוב ושוב אומרת שיכולנו לחיות חיים שונים לחלוטין זה לצד זה, לו רק היו נוקטים עמדה דמוקרטית, שפויה, מבוקרת ופתוחה לעולם החופשי.

קראתי עכשיו באיזה דף פה משפט שכתבה פעם [po]ענת שן לוי[/po] ב [po]תחבושות רב פעמיות[/po]: אם לגברים היה דם פעם בחודש אולי היו פחות מלחמות בעולם....
מאחר שכנראה לא יהיה להם, כדאי שנתפוס פיקוד!

לידיעתכם, גשר על הואדי הוא אחד מתוך 4 בתי ספר דו לשוניים בארץ.
הוא היחיד שנמצא בכפר ערבי, ויש בכך יחודיות משל עצמו.

נקודות, לשאלתך על הדברים הטעונים: [u]בשיחה עלו דברים מאוד לא פשוטים, אבל עלו מאוד נקי מכל צד[/u]
הביקור היה מאוד נעים ולא טעון.
סיפרתי קצת על עניין האדמות של המשפחה, שלאחר מלחמת העצמאות חלק גדול מזה כבר לא שלהם - ועלתה רשימה של ישובים יהודיים שיושבים על אדמות שהיו שייכות להם.
עניין הגדרת הזהות בתעודת הזהות, לאיזה עם אני שייך - ישראלי, ערבי וכו'.
אני בכוונה נמנעת מלהיכנס לפרטים, כי אני לא רוצה לדבר בשמם של אחרים שמא אטעה בניסוחים.
הזמנתי את האישה לדף [po]מכתב בקשה מנשים פלשתיניות[/po] , ואם היא תגיע לפה, אולי תכתוב בעצמה.

כל הדברים שעלו שם אני יודעת, גם אם לא את כל הפרטים, אלא שפה פתאום אני נפגשת עם פנים, עם אנשים טובים ונעימים, שחיים לידי, ואנחנו מגדלים את ילדינו יחד, ויש פה קונפליקט אמיתי:
אנחנו היהודים צריכים מקום לחיות בו.
לנו יש הסטוריה שהולכת יותר מ- 600 שנה אחורה, למרות שהרבה שנים לא היינו פה אח"כ.
ובכל זאת להם יש הסטוריה של בעלות על האדמות מהתקופה העותומנית.
כיום מתיחסים אליהם כאל אזרחים סוג ב' ולא נצליח ליפייף את זה.
אנחנו מפחדים מהפיגועים, ולכן זה כאילו נותן לנו לגיטימציה לאמלל המונים במחסומים.

אפשר לומר הרבה דברים:
אלה - אנחנו היינו קודם.
אלה - אנחנו מעבדים את הארץ כבר מאות שנים.
וכו'.
לא נגיע לשום מקום!

או נורית
שלא תביני אותי לא נכון:
אני לרגע לא מסתירה שאחד הפחדים העמוקים שלי הוא הערבים.
במובן שיש פה ריח של פצצה מתקתקת. על זה אנשים נהרגים פה מאז קום המדינה וגם לאורך ההיסטוריה (כולל התנ"כית).
אני באמת מרגישה שיכולנו להיות אחלה שכנים.
אבל יש כל כך הרבה מוקדמות ומשקעים, שאין למי להושיט את היד.
התחושה היא שהם רוצים אותנו הרחק הרחק מכאן ועד עולם.
אני בטוחה שבית הספר גשר על הואדי , בא לעשות בדיוק את העבודה. ברור לי ששם מרבית האוכלוסיה משני הצדדים רוצה אחרת.
זה תחילתו של שינוי. צריך מזה המון המון.
האם תוכלי לספר לנו על הביקור הטעון שהיה לכם אצל המשפחה הערבית שסיפרת?
מעניין איפה הטעינות? מה עשיתם עם הטעינות הזו? מה אתם עשיתם ומה הם?
אם יש לך כוח לספר. (-:

בוקר טוב,
[po]אלטר גו[/po],
העניין הוא לא המילים הכתובות בתנ"ך,אלא איך מפרשים אותן.
בתור אחת שהצליחה להגיע עד סורה 9 בלבד לאחר שחשתי מיצוי אדיר,כעס ואי הבנה, אין לי טענות לפי הקוראן (למרות שכל משפט שני מדבר על הכופרים והעונש הראוי להם) אלא כלפי אלו שמפרשים אותו.( חרט וילדרס, חבר פרלמנט הולנדי שיוצא נגד הקוראן אומר שאם יוציאו מהקוראן את קטעי ההאשמות נגד הכופרים,איומים והעונשים הראויים להם,ובכלל תישאר מהקוראן חוברת קומיקס דקה)
אני היום מכירה מוסלמים שתומכים בסקילה כי ככה כתוב בקוראן.
אני לא מכירה היום יהודים שתומכים בסקילה,כי ככה כתוב בתנ"ך.
יש עניין מוסלמי לחיות הלכה למעשה כל פסוק בקוראן,שהוא ספר קשה ומרתיע וציוויי.
אז ייתכן שאני חוטאת בהכללה,אך זה יהיה טמינת ראש בחול להגיד "אני מכיר גם מישהו שחי אחרת וכו" ולא לראות לאן נושבת הרוח. נכון שיש אחרים,שונים ומגוונים, אבל הזרם הראשי הסוחף,והמפקח זה זרם "ההלכה למעשהמתוך הספר". עוד לא הגענו לשלב שאפשר לבקר,להטיח,להאשים ולמרוד בקוראן,כמו שעושים היום לברית החדשה ולתנ"ך.
העניין הוא הפרשנות.
ואולי באמת הדיון מקומו במקום אחר?

ועוד באותו עניין של הלבוש - תופרת שעובדת איתי היא דתיה ולבושה כמו הערביות המסורתיות: שמלה ארוכה על הבגדים, כיסוי ראש וכו'.
בנותיה לבושות אחרת.
האחת - דתיה אף היא, לובשת כיסוי ראש (ולכן, אגב, קשה לה למצוא עבודה בחיפה, למימון לימודיה), ובגדים יותר צמודים.
אחרות - צמוד, ומכנסיים נמוכי תליה, כו' - לא מחשופים גדולים, אם חצאית - אז לא קצרה מידי, לא בלי שרוול - לפחות קצר.
בקיצור- אנחנו עדיין שבויות בדיעות, אם נחשוב שכל ערבי רואה בי זונה, אם אני לובשת ג'ינס צמוד.

בנות, נכון שזהו עניין שאנחנו בורחים מלהתעסק בו, ואשמח אם הוא מתפתח - שיעבור לדף אחר כדי שנוכל להמשיך פה בענינינו.
זה נשמע אולי אסקפיסטי, אבל לא זו כוונתי.
מה שאת מתארת, נקודות הוא לא זר לי, אני (וסביר להניח שחלק ניכר מהורי בית הספר) מתמקדת בעשיה ובמפגש היומיומי, ולראות את האנשים שמולי במקום לראות את הדיעות שיש לי על הדת המוסלמית (ואני מודה שאינני מתמצאת בה מספיק).
אני יודעת לפחות מאבא אחד ערבי בביה"ס שהרגיש שסדרת הכתבות על ביה"ס עשתה לערבים עוול.
באותה שיחה לא הספקנו לדעת בנקודות הספציפיות, אבל ממה שהצלחתי להבין זה בעיקר העניין של - שוב לשים את הקיצוניות הערבית (הזכרת את המורה ההיא) בחזית הדיון.
ברור שאדם שבא להיות שותף בבית ספר דו לשוני שכזה לא מסתכל עלי כזונה אם אני לובשת מכנסיים (האמת היא שלא שאלתי את כל הגברים שם (-; ).
חלק ניכר מהנשים הערביות לובשות מכנסיים צמודים יותר ממני (כי אני לא לובשת מכנסיים צמודים...).

נקודות, תקראי את דבריך האחרונים מלפני אלטר, ותראי שאת מתיחסת לפחדיך מהשונה והלא מוכר.
ועל זה כל העניין. שם הוא מתחיל: להכיר, [u]כי רק זה בעצם יהרוג את המפלצת הענקית שיושבת בינינו[/u]
נשמע שזה הפחד מהמפלצת שמדבר מגרונך.

אני מזמינה אותך בחום להיות אורחת שלי ולבקר בביה"ס.

תודה, לא מעשנת. לא הבאתי את העניין הפלסטיני. את כתבת על הגישה של האיסלאם. אני עניתי על הגישה של התנ"ך. בתשובה את מבקשת שלא אתייחס לעניין הפלסטיני, אבל כן מתייחסת לעניין הטרור האיסלמי. זו דרך נוחה מאד להתווכח.

הי אלטר, קחי סיגריה, תרגעי.
לא שאלתי בהתרסה, שאלתי איך נורית רואה את זה. הכל בסדר.
מסכימה איתך לגבי כל השאר אבל, הדת היהודית מעולם לא ניסתה להשתלט על האחר ואם את יכולה לא להביא לי את העניין הפלסטיני- אשמח.
והתנועה שבולטת היום ועושה צרות צרורות בעולם כולו- את יודעת מיהי? אי אפשר להתעלם מזה ולראות הכל פרחים ולבבות.
ברור לי לחלוטין שיש גם אחרים.
אני לא יודעת אם זה המקום לשטוח את כל יחסיי הסבוכים עם שכננו (שאני בטוחה שבגישה אחרת יכלנו להיות אחלה שכנים), אבל לאט לאט.
נראה לאן הדף מתפתח.
(נושא כבד- אנחנו רוב הזמן עסוקים בלברוח ממנו- הוא כל כך מעייף אותנו, אז אני נזהרת)

_האיסלאם קורא להרוג את האחר (הכופר).
באיסלאם בעיקר (ואם יש זאת ביהדות או בהינדואיזם אז גם שם אתנגד בכל תוקף)- יש השפלה, דריסה ושליטה מוחלטת של הגבר באישה._
נקודות ורודות,בואי נפתח תנ"ך. אני יכולה למצוא לך איפה כתוב להרוג את הכופר. אני יכולה להראות לך איפה יש שליטה מוחלטת של הגבר באישה. ואני יכולה למצוא גם דברים אחלה, יפים ונהדרים. כל אחד בוחר לו.
[u]ואם יש התאהבויות בין ילדים ערבים ויהודים ?[/u]
(מצחיק, את זה שאלה גם אמא שלי כשהלכתי לבית-ספר שהיו בו גם שלושה ערבים)
חסרים מקרים שילד הולך לבית-ספר שכונתי, צבא-טיול-אוניברסיטה-עבודה, ובטיול, או באוניברסיטה, או בעבודה, מכיר מישהי לא יהודיה?.. ואם? אז מה?

טוב.
עכשיו קראתי את שהחסרתי קודם. (-:
מה אומר ומה אדבר.
נורית,
מצד אחד אני כלכך מעריכה את המעשה, את הנועזות, את ההליכה לקראת המפגש כי רק זה בעצם יהרוג את המפלצת הענקית שיושבת בינינו.
אני לא מבינה איך זה באמת מתנהל ואיך בית הספר פועל ומתפקד.
כפי שכבר כתבתי קודם : אין לי בעיה עם שום דת שהיא לא דת שלי.
אני מבחינתי, מחר הייתי מאמצת ילד סודני עזוב, או סיני, או יפני, או הודי וכו.
יש לי בעיה בהבדלי הגישה בין האיסלאם ושאר הדתות:
האיסלאם קורא להרוג את האחר (הכופר).
באיסלאם בעיקר (ואם יש זאת ביהדות או בהינדואיזם אז גם שם אתנגד בכל תוקף)- יש השפלה, דריסה ושליטה מוחלטת של הגבר באישה.

אני לא מרגישה נוח בין גברים שחושבים שאני זונה כי אני הולכת במכנסיים. מה לעשות?

עוד בעיה היא : שרוב החברות המוסלמיות לא דמוקרטיות (תורכיה היחידה?)

אם אדם הוא ליברל, דמוקרט והומני בנשמתו- ממש לא מעניין אותי אם הוא קם בבוקר ואומר אללה אכבר או איזה שמש יפה.

ואם יש התאהבויות בין ילדים ערבים ויהודים ? זה בית ספר יסודי בלבד?

לאישה הזו קוראים וואפה סולטן והיא מהגרת, נדמה לי מלבנון, נדמה לי שמוסלמית,דוברת ערבית כשפת אם.היא היגרה אחרי שחזתה במו עינייה בטבח שעשו מוסלמים קיצוניים במרצה האהוב עליה בשנות לימודיה בלבנון, מה שעודד אותה להגר למערב. היא ומשפחתה מאויימים כל הזמן ע"י אירגוני הג'יאהד הקיצוני על שום שמאז 11/9 היא תוקפת אותם על תרבות הג'יאהד ותוכניות הלימוד במדרסות(בתי הספר).היא בהחלט,יחד עם משפחתה חיה במחתרת.
היא ונוני דרוויש (http://www.omedia.co.il/[po]Show Article[/po].asp?DynamicContentID=1615&MenuID=726&ThreadID=1014017) הן שתי לוחמות אמיצות שמשלמות מחיר כבד בחייהן הפרטיים.
אבל ללא ספק הן נותנות המון השראה.

[u]אני שואלת עצמי אם היא חיה בשלום ובשלווה, או שהיא יורדת למחתרת אחרי ראיון כזה...[/u]
גם אני חשבתי על זה.

אתן יודעות מה הכי הציק לי בראיון עם האישה הנאורה שקישרתי אליה (שכחתי את שמה)?

שהמראיין בשלב זה או אחר עומד משתומם מדיעותיה הנחרצות ואז הוא שאמור לייצג נאורות, פתיחות ורצון לחקור את האמת ואת צפונות האדם מנסה להפחיד אותה (כמו "גבר" טוב) ושואל אותה:
אז את כופרת?
שוב ושוב
עד שהיא עונה לו בהתחמקות ובאי נוחות.
אני שואלת עצמי אם היא חיה בשלום ובשלווה, או שהיא יורדת למחתרת אחרי ראיון כזה...
(עוד לא קראתי את כל התגובות שלכן...(-:)
בוקר טוב/צהריים טובים

העברתי לכאן את ההודעה של 'דף' מהדף השני, ומחקתי אותו.

חשוב לי שתדעו שהדיעות הן שלי, ואין לי כל יומרה לייצג איזהשהם הורים אחרים - לא יהודים ולא ערבים.
אני מניחה שכמספר האנשים מגוון הדיעות, והמשותף לנו הוא שאנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר הזה, ושותפים למפעל הזה.

[u]אצלי הקושי הגדול היה לראות את הילדים היהודים מתפללים את התפילות המוסלמיות בתנוחת מוסלמי כפוף על הארץ. זה ממש אבל ממש חרה לי[/u]
נהללית, אני שם כבר שנה רביעית ולא ראיתי דבר כזה.
נכון שאני לא נמצאת בכל הכיתות ובכל יום, אבל בגן ובכיתה א' לא ראיתי דבר כזה.
זה עשה רושם שבכל בוקר גורמים לילדים להתפלל על ארבע, ולא היא.

הזמנתי לפה את אחת הגננות בגן ואולי היא תוכל להוסיף דברים שהיא יודעת ורואה ביומיום ואני פחות.

אגב חילוניות, לי לא היה מפריע אם היו לומדים איך אלה מתפללים ואיך אלה מתפללים, כאילו ברמה אנטרופולוגית (ה"כאילו" בא משום שהרי זה לא משהו שהילדים מכירים מהבית. אולי חלק מהערבים. לא בטוח).
אבל זה לא באמת חשוב בעיני לעשות את זה או לא לעשות את זה, משום שאני לא מיחסת לזה חשיבות - לא לכאן ולא לכאן.
אני לא טעונה בהתנגדות ולא בשמירה על קדושת העניין.
בעברי היתה תקופה שהייתי פוקדת את בית הכנסת בערבי שבת, ומאוד ענינו אותי הניגונים (אני באה משירה, ממוסיקה), ולקרוא הכל, וללמוד את ה"נדנודים".
כמוך, לא הייתי מוכנה שיכריחו את ילדיי לעשות זאת.

לעומת זאת, יש להם בגן ברכה לפני הארוחה בערבית ועברית.
מעין דקלום חצי מנוגן שכזה.
אצלנו לא מברכים כלל, ולזוגי יש בכלל התנגדויות לכל מה שקשור באיזהשהו אופן לדת ומנהגים (וגם לכבוד, אגב - [b]Tאמא[/b]),
אבל זה שיר נחמד שהוא אחד הדברים הראשונים שהבן שלי למד בערבית.

נראה לי שעניין ידיעת השפה הערבית הוא מאוד משמעותי ליצירת הכרות וקשר יותר שויוני בינינו.
ואני רואה שהעובדה שאני התחלתי בתקופה האחרונה להתיחס לשפה (כלומר לענות כשפונים אלי בערבית) ליד ילדיי, ולדבר פה ושם מילה או כמה מילים לידם, פותחת להם את האפשרות להשתמש בשפה, שהם ממילא קולטים בביה"ס.

[u]למרות רצוני בשיוויון אני עדיין בעד ראש ממשלה יהודי ורוב יהודי בארץ[/u]
זהו חלק ממהות הבעיה בינינו.
זוהי, למעשה מהות הבעיה בהיות מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.
הרי זה לא יכול להתקיים במלואו כל עוד יש פה מיעוט שאינו שווה זכויות.
כשתיארתי שהיה לנו דיון חשוב ולא קל כשהתארחנו בערערה, זה היה חלק מהעניין.

לעם היהודי אין מקום אחר, והערבים שחיים פה מאות שנים (הוא סיפר לנו את ההיסטוריה של המשפחה שלו - החל מערערה, דרך אזורים אחרים בארץ ובמזרח התיכון כולו, על תקופה של 600 שנים), עבורם זה הבית.
אין דבר כזה - "יש לכם הרבה מדינות ערביות אחרות", כי מי שגדל פה הוא ישראלי, הוא לא סורי או לבנוני או ירדני.

זוהי מהות הקונפליקט.
ואנחנו שני לאומים* על אותה פיסת קרקע, ורוצים/צריכים למצוא את הדרך לחיות זה לצד זה בנחת.
אני נמנעת מלדבר פוליטיקה, כי אני לא מבינה בזה וזה גדול עלי.
לי חשוב לעשות את החיבור האנושי, וזה מה שאני עושה.
אני גם עובדת עם נשים מכפר קרע.

[list]
[*] אני כל הזמן נזהרת מהמילה "עמים", כי באותה שיחה מדוברת עלה גם הנושא הזה: יהודי שחי בצרפת או בארה"ב, לאיזה עם הוא שייך? יהודי שחי בישראל, לאיזה עם הוא שייך? ערבי שחי בישראל, לאיזה עם הוא שייך?
[/list]
הרי בתעודות הזהות שלנו כתוב לנו "יהודי" תחת לאום ולא תחת דת, ומבחינתם (אלו שאירחו אותנו, ואולי אינם מייצגים את כל ערביי ישראל) הם מרגישים שהלאום שלהם הוא ישראלי, ובעצם הפרדת הרובריקה הזו של לאום ל "ערבי" ו"יהודי" יש אפליה.
אם רוצים לכתוב את ההבדל, צריך לכתוב זאת תחת דת.
מצד שני, למה בכלל שזה יעניין מישהו לאיזו דת אני שייכת, אם זוהי מדינה דמוקרטית, המצהירה על דגלה "שוויון ללא הבדל דת גזע ומין"?

"אידאולוגיה הזויה" בציניות כמובן, היות ולמרות רצוני בשיוויון אני עדיין בעד ראש ממשלה יהודי ורוב יהודי בארץ

בוקר טוב,
נורית, בשעתו שראיתי את הסדרה כתבתי לך והחלפנו כמה דעות בנושא. אני די מסכימה עם נקודות. אצלי הקושי הגדול היה לראות את הילדים היהודים מתפללים את התפילות המוסלמיות בתנוחת מוסלמי כפוף על הארץ. זה ממש אבל ממש חרה לי. בייחוד שההורים היהודים בבית הספר הזה הם יותר חילוניים מחילוניים. הרי התפללות בצורת נע ונד כמתפלל יהודי עטוף טלית ואוחז ספר תורה,לזה הם בטח לא היו נותנים את ידם,אולי מתוך טענה של "כפייה" דתית או כל דבר אחר. פשוט מול המשפחות המוסלמיות יש אולי פחות בטחון להגיד -עד פה. בהחלט הבנתי את האמא שהוציאה את בנה מתוך בית הספר לאחר שצפתה במחזה,מזועזעת.
אם אינני טועה נוהלה לאחר מכן שיחה על כך שהמשפחות היהודיות הו חילוניות מאוד, וגם תפילה מוסלמית זה דת מבחינתן. אצל המוסלמים כרגע עוד אין שכבה חילונית משמעותית,חילונית בכל המובנים. יש דרגות של דתיות,וגם החילוני ביותר קופץ מעת לעת למסגד ויש דברים שייהרג ובל יעבור מבחינתו בקשר לדת (ברוב המקרים).

מעבר לזה סדרה מרתקת ומעניינת.יחד עם זאת,לא הייתי שולחת את ילדי לבית הספר הזה.

[u](אולי אני עדיין שבויה באידיאולוגיה הזויה שמדינת ישראל נבנתה לעם היהודי בארץ בשל אי הקבלה של העם היהודי במקומות אחרים בעולם, לדברי הורי אפילו תחת שילטון ערבי איפה שהרגישו טוב יחסית היחס אליהם לא היה שיוויוני )[/u]

לא הבנתי מה הזוי בזה?

_יש לי בעיה עם התרבות הערבית - לפחות זו שאני פגשתי פנים מול פנים, שאף פעם לא יודעת לבקר את עצמה. והרדיפה אחרי הכבוד כל הזמן..)
אם ערבים היו חושבים כמו האישה שקישרתי אליה ואשמח לעשות זאת שוב תכף- מבחינתי היא יכולה להיות ראש הממשלה שלי והילד שלי כיכול להתחתן עם הילדה שלה._

דווקא כמשהיא ש"נגועה" בדעות קדומות, אני מוצאת את התרבות הערבית תרבות עשירה, מחכימה . אפילו דרך השפה בילבד ניתן לראות עד כמה התרבות הערבית מכבדת את האדם באשר הוא אדם כמה נימוס וכבוד יש בשפה הערבית. ישנם עוד הרבה דברים בתרבות הערבית שאני מייחלת שהלואי והיתי יכולה להקנות ערכים ותרבות כזאת לילדיי. (אמא שלי , ששפת האם שלה הוא ערבית, הושפעה ועדיין מושפעת מהתרבות הערבית)לא יודעת מה להגיד לגבי ביקורת עצמית אבל הרדיפה אחר הכבוד היא יכולה להיות גם ערך שניתן לילמוד ממנו, כבוד הן כבוד עצמי והן כבוד של אחרים. כמובן יש גם מגרעות, אבל עד כמה שאני מבינה חלק מההתנהגות המסורתית - כמו היחס לנשים,ואפילו עניין כבוד המשפחה או הקנאות הדתית שמביאה עתים גם למתאבדים למנהים ולרצח. היא אנטי טזה לאיסלם ולקוראן. (למרות שפעם הקריאו לי פיסקה מתרגום של הקוראן שנאמר שם שחיי אדם מעל הכל... אבל אללא הוא מעל חיי אדם) שונה מהתפיסה היהודית של פיקוח נפש דוחה כל מצווה.
אם כי גם ביהדות יש יהרג ואל יעבור.
ודוקא אני לא היתי רוצה ראש ממשלה ערבי (אולי אני עדיין שבויה באידיאולוגיה הזויה שמדינת ישראל נבנתה לעם היהודי בארץ בשל אי הקבלה של העם היהודי במקומות אחרים בעולם, לדברי הורי אפילו תחת שילטון ערבי איפה שהרגישו טוב יחסית היחס אליהם לא היה שיוויוני ) ובטח ובטח לא היתי שמחה אם ביתי היתה מתחתנת עם ערבי, נוצרי או בודהיסטי.
אכן מעניין לקרוא. מעניין אותי לראות את נקודת המבט שלך על המנהגים התרבות, הערכים המוספים שאת רואה במפגש בין שתי התרבויות.

מאוד מאוד מעניין לקרוא....
תודה !

בכל כיתה (וגם בגן-בוסתן) יש שתי מורות - יהודיה וערביה.
בגן ישנה גם סייעת ערביה.
הכיתות אומרות להיות מאוזנות מספרית (יהודים-ערבים), ולרוב זה כך.
חוגגים את החגים של אלה ושל אלה, ומתיחסים לתרבות ולמנהגים של שתי הדתות.

[u]היה נראה כאילו המורות היהודיות פתוחות לפתרונות וסליחה והמורה הערביה מספרת על הגירוש בכפרים ערביים.[/u]
אני יודעת מה שאני רואה, וזו לא החוויה שלי עם המורות של בניי.
אני רואה פתיחות לפתרונות, והן הרי אמורות לעסוק בזה ביומיום שלהן עם הילדים, נכון?...

כמובן שישנם הבדלים.
אם לא היו אולי לא היינו צריכים לגשר על שום דבר.
אני רואה את המטרה פה, ליצור הכרות עם האחר. לא לוותר על עצמך.

ישנם שני הבדלים עיקריים שאני מזהה במפגש הזה בבית הספר:
[list=1]
[*] האג'נדה איתה באים ההורים לבית הספר.
[/list]
רוב ההורים הערבים רוצים הישגים יותר גבוהים לילדיהם, ורוב ההורים היהודים פחות מתענינים בזה, ויותר חשובה להם
הלמידה החוויתית.

[list=1]
[*] רוב המשפחות הערביות הן מסורתיות או דתיות, ורוב המשפחות היהודיות (אולי כולן) הן חילוניות.
[/list]
זהו הבדל מאוד משמעותי בעיני, בהקשר של העיסוק בחגים ומנהגים, ובהקשר של תפיסת העולם בכלל.

בשבוע שעבר הוזמנו למשפחה מערערה (שכנים שלנו) בחג הקורבן, שבנם הצעיר בכיתה עם בכורי.
היה מאוד נחמד.
הבנים שיחקו, ואנחנו ישבנו ודיברנו.
לפני שהגענו חששתי קצת, כי חשבתי שמזמינים אותנו לארוחה, עם כבש וכל זה.
זוגי צמחוני, והתלבטתי אם להגיד או לא. לא אמרתי ויצא טוב.
הם חילונים.
לא מתעסקים עם עניין הכבש.
בשיחה עלו דברים מאוד לא פשוטים, אבל עלו מאוד נקי מכל צד.

לחנוכה אנחנו מזמינים אלינו משפחה של ילד מהגן , ונחגוג עם כל המשפחות של כיתה א' פה בקציר.

טוב, קצת הפסקה.

לי עצמי קשה לקרוא כאלה מקטעים ארוכים, אז אני עושה גם לכן הקלות...

הבחירה שלי לשלוח לשם את בכורי היתה כי שמעתי מחברה שעבדה עם הצוותים שיש שם צוות נפלא ומחויב לילדים ולתהליכים.
בתור מי שויתרה על חינוך ביתי, ובדרך שיגעה את בנה בכמה מסגרות ,ובכלל בענין של UNSCHOOLING זו היתה פשרה טובה עבורי.
לא אגיד שאינני מתלבטת גם בתוך הבחירה הזו.
אבל זו אני - מתלבטת כרונית.
דוקא השנה אני מרגישה שמשהו התישב לי טוב שם.
אולי משום שאני מרגישה שהגדול מרגיש יותר טוב שם מאשר עד כה.

גם לי נראה לא נכון להושיב את כל הקונפליקט היהודי-ערבי על כתפי הילדים, ולכן אני משתדלת שלא כך יהיה.
הגדול רק השנה ביקש להזמין חבר ערבי אלינו הביתה. עד עכשיו זה לא קרה.
השני, מיד כשנכנס בשנה שעברה (באמצע השנה), ועשינו משלוחי מנות, ביקש לשלוח גם לכראם, חבר מהגן.
ואני יודעת שהדברים האלו שונים מילד לילד, כפי שכולנו שונים מאחד לשני.

[u]כאילו, כן הייתי רוצה לראות מישהו שמאמין באלוהים - ועדיין לא כבול לדת מסויימת, ומסוגל לדבר בפתיחות כזאת[/u]
מכירה את הרב פרומן מתקוע?
הוא בהחלט קשור לדת מסוימת, ופתוח - עד כמה שידוע לי ועד כמה שניתן - לתקשר עם מוסלמים ונוצרים, מנהיגים בקהילותיהם.
וודאי יש עוד.

נקודות, גם אני ראיתי את הכתבה (4 פרקים, למען הדיוק) מזמן, וגם לי הפריעו אותן התרשמויות שאת מתארת.
אני לא חשה אותן בבית הספר, ולא חשתי אותן מאז הגענו לשם, שנה לאחר שנפתח בית הספר.

אני חושבת שהסרט מצוין, ויחד עם זאת אינו משקף.
מצוין במובן הזה שהוא מביא הרבה מאוד אמיתות מהחיים שלנו שביומיום אינם נאמרים, גם אם אנחנו נפגשים וחיים יחד (ורוב האוכלוסיה הישראלית לא נתקלים אלה באלה).

אני חשה שאינו משקף כי, כאמור, זו לא החוויה בבית הספר.
אני מעריכה שלצורך הסרט היתה חשיבות להביא את הדברים היותר קיצוניים, וגם באותה כיתה שצולמה רוב הזמן היו בעיות שבכיתו האחרות לא קיימות.
זו הכיתה הבוגרת של בית הספר, שקובצה לה יחדיו בכיתה ג'.

בני בכורי נמצא כבר שנה רביעית בבית הספר.
שלוש שנים בגן ועכשיו כיתה א'.
בני השני נמצא כבר שנה שניה בגן.
האווירה שם מאוד נעימה ומקבלת.
ישנה חשיבות מאוד גדולה לתיווך המבוגרים, בשל עניני שפה, אבל מצד שני - ניתן לראות משחק משותף בין ילדים יהודים וערבים גם אם אינם מבינים כל מילה אחד של רעהו. כי במשחק בגיל הרך לא הכל צריך להיות מילולי.

קישור מדהים ! תודה נקודות....

כיף לשמוע אותה.
רק קצת הצטערתי שהיא 'לא מאמינה בעל טבעי'.
כאילו, כן הייתי רוצה לראות מישהו שמאמין באלוהים - ועדיין לא כבול לדת מסויימת, ומסוגל לדבר בפתיחות כזאת.

הנה:
http://www.UpFile4u.Net/Files/8l5y3z.wmv

הי נורית.
הכתבה הייתה מזמן וחבל שלא נפתח הדף הזה אז. פשוט הדברים כבר לא טריים לי בראש. התלבטתי אם לכתוב לך ואחרי זה אמרתי לעצמי שזה לא ענייני.
אז אדלה מזכרוני הדל:
אני זוכרת שם מורה ערביה, כעוסה , שמספרת את ההיסטוריה בצורה חד צדדית ומאוד מאשימה. ממש הרגשתי בשביל הילדים נזופה יחד איתם.

כמו כן הרגשתי שכל האווירה שם מאוד טעונה ואני חושבת שזה לא פייר להפיל את זה על כתפיים של ילדים כה קטנים.
מה עם הילדות??
אולי יש כוונה ורצון שהם יהיו התקווה, שהם ימצאו את הפיתרון, אבל נראה לי שבינתיים מעמיסים עליהם מאוד מאוד.

היה נראה כאילו המורות היהודיות פתוחות לפתרונות וסליחה והמורה הערביה מספרת על הגירוש בכפרים ערביים.
לא סיפרה שהייתה תוכנית חלוקה ושהם לא רצו. לא סיפרה שהם פתחו במלחמה איתנו.
אני מודעת לכך שהסיפור ההיסטורי פה מאוד סבוך ולא פשוט אבל אם רוצים להגיד לילדים שאין לנו זכות להיות פה, אז אולי צריך לארוז ולעבור מפה.
לא נראה לי שזו מטרתכם ואשמח לשמוע את דעתך על הכתבה, על המורה הספציפית ובכלל.
(יש לי בעיה עם התרבות הערבית - לפחות זו שאני פגשתי פנים מול פנים, שאף פעם לא יודעת לבקר את עצמה. והרדיפה אחרי הכבוד כל הזמן..)

אם ערבים היו חושבים כמו האישה שקישרתי אליה ואשמח לעשות זאת שוב תכף- מבחינתי היא יכולה להיות ראש הממשלה שלי והילד שלי כיכול להתחתן עם הילדה שלה.

אשמח לשמוע עוד על בית הספר!

רוצה לשתף שביקרתי בבית הספר במסגרת סיור לימודי בביה"ס ובכפר קרע ומאד נהנתי וגם למדתי והכרתי תרבות שונה, זה היה לפני כשנתים לערך. ממליצה מאד על הביקור ובכלל חושבת שמפגשים אישיים וקבוצתיים לא סביב נושאים פוליטיים אלא מנושאי היומיום או נושאים מקצועיים יכולים לקדם את הקשרים ולגשר על הפער.

בעקבות דיון בדף [po]מכתב בקשה מנשים פלשתיניות[/po] אני פותחת את הדף הזה, בו ניתן יהיה לקבל פרטים לגבי בית הספר, ולהעלות שאלות,ומחשבות בנושא.