^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנורקסיה- הדרכה מקצועית להורים
חיה ולטון 02-6524876

אני מכירה את המפלצת הזאת . את האנורקסיה.

כשיש לך בבית מישהי עם אנורקסיה ,אז זה כמו שמשהו יושב בסלון ומשחק רולטה רוסית .
ההגדרה 'התאבדות איטית ', לפעמים מטעה. כי ממצב של נערה בריאה ומתפקדת , הופכת הנערה למוזלמן , למטורפת , למשהי שנעצרת לה הוסת , שמתחיל לה לנטיגו (שיער עדין מאוד )במקום שיער נורמלי, שמקיאה דם מרוב ההקאות היזומות ואולקוס ובקיצור - זוועה.
ביום חם מיוחד היא יכולה פשוט למות , כי היא לא תשתה.היא רצה או מתעמלת כמו משוגעת ואוכלת עלה חסה או איזה פתית.העצמות שלה באוסטיאופורזיס כמו של סבתא בת 80 והיא רק בת 14.
היא תסבול מכך שכאשר הגוף אמור להבנות , הגוף שלה נהרס.ההשפעות הן לכל החיים.

למה אני כותבת את זה ?
למה אני רוצה לצעוק את זה לעולם ?
מה אשמים קוראי האתר התמימים והנחמדים פה ?

אני רוצה להוציא את זה ולהניח לעבר שלי כאחות של אנורקסית לשון בשקט.

אנורקסיה , עד כמה שאני תופסת אותה היא מחלה משפחתית.
בשלב האתיולוגיה(הגורם)היא עוד הוכחה לקשר שבין גוף לנפש , לבריאות או לחולי שיכולים ההורים להנחיל לילדיהם.
קשה לכם בנישואין שלכם ? , אתם לא מסתדרים ?, תזכרו היטב שהמחיר שאתם משלמים הוא קצה הקרחון לעומת הילדים שחיים במערכת כזו.

ובסימפומטולוגיה -אומנם הבת היא היחידה שיורדת במשקל ומענה את עצמה , אבל בתכלס , אין שום חלקה טובה שתתפקד במשפחה הזו עם המתאבדת הזו ששרועה באפס כוח על הספה.השהידית.

היא הילדה שרוצה שפעם אחת ולתמיד יהיה שם אבא שנמצא ושאוהב וקשר אמיתי בין ההורים.שבמשפחה אין מסרים כפולים ושקרים . שהכל כנה ויציב , כמו בציור של ילדים : דשא ירוק ושמים כחולים.

השהידית הקטנה רוצה ,אבל היא אף פעם לא תקבל .

בגלל זה המחלה נהית כרונית ברוב רובם של המקרים.

יש את הספר המופלא : "השפה הסודית של הפרעות האכילה " , ואיך שאני הבנתי אותו , ואולי הבנתי לא נכון, אבל אני חושבת ,שהריפוי של המחלה הזו עובר דרך 'לידה מחדש'.
כלומר, המטופלת מקבלת מטפל/ת שצמוד אליה 24 שעות . כמו אמא לתינוק.השגחה טוטלית. השגחה שיש בה תבונה וחום ופיקחות . היא חוזרת להיות תינוקת לאיזו תקופה והפעם היא תצמח ישר.

לא ידוע לי מספיק על הטיפול במחלה במקומותינו , אני מזועזעת קשות מטיפולים כמו זונדה שעושים בבתי חולים.
החולות הללו הן הדבר הכי עדין שאפשר להעלות על הדעת . הן תינוקות .

אם יש מטופלת כזו למה לא לנסות ללטף אותה ולערסל אותה בחיבוק כמה שעות ואז לתת לה לשתות משהו רך וחמים ,

לענבל שלום, 20 שנים אני חולה במחלה הארורה הזו ולשמחתי יש לי היום שלושה ילדים נפלאים שמלמדים אותי לחיות נכון. מעבר לטיפול (שהוא הכרחי, ואפילו הייתי ממליצה על טיפול תרופתי ממשפחת הפרוזק כנוגד דיכאון, להגברת ייצור סרוטונין במוח, מכיוון שדיכאון הוא סממן אופייני ונלווה למחלה), את חייבת, בתור אמא, להבין מה האנורקסיה ממלאה בחיים של הבת שלך? מה האנורקסיה "פותרת" במשפחה שלכם? התשובות נמצאות אצלך ואצל בתך. הרחיקי אותה כמיטב יכולתך מהשפעתן של אנורקטיות אחרות, מצב שהופך לבלתי נסבל באשפוז, כיוון שהאנורקסיה היא חידק מדבק כאשר "הקרקע" מוכנה, המחלה פורצת ומתפשטת. הגבילי את החשיפה שלה והנגישות שלה לחומרים ותכנים אנורקטיים בתקשורת (באינטרנט, בעיתונות וכו') כדי למזער עד כמה שניתן את הנזק. שמרי אותה קרוב אלייך, כי היא זקוקה לך עתה יותר מאי-פעם.

עדיין מחפשת אנורקסית בהווה או בעבר. אשמח אם מישהו/היא יהיה פתוח מספיק לספר לי פרטים. אני מתחייבת לשמור על אנונימיותו של מי שישתף אותי. אם כך יבחר.

מנסיון אישי
על פי שמך אני יכולה להסיק שאת בעצמך היית או הינך אנורקסית? אני שואלת כי אני מחפסת משהו שהיה או שעדיין במצב הזה ומוכן לשתף אותי.
אני כותבת ספר שמדבר על בעיות אכילה ואשמח אם אוכל לקבל מידע נוסף לגבי אנורקסיה. אם זה אקטואלי אודה לך אם תוכלי לענות לי כאן או בדף שלי.
בכל אופן שתהיה לנו רק בריאות. וסליחה אם הבקשה שלי לא במקום.

ורדה.

לא יצא לי לכתוב והיו כאן המון התיחסויות שתודה על כולן. היא עם בעיות שונות, האנורקסיה המתפתחת היא החדשה מכולן. אנחנו עם היד על הדופק, ומנסים כרגע להגיע לאיזשהו טיפול כללי יותר, ספציפי לענין. מניחה שתוך שבוע יהיה טיפול לענין הזה, וכמובן ידוע וברור לי שזה טיפול הוליסטי גם למשפחה וכו'. היא מודעת, לא רוצה להיגרר לענין, מעונינת בעזרה וכו' - את הקטע הראשון כתבתי ביום א' ברגע של מצוקה גדולה מול הענין. כרגע אני הרבה יותר בשליטה, מבינה מול מה אנחנו עומדים, ברור לי התהליך האישי שלי מולה וכמובן - כמו תמיד - הרצון ליישם ולרגע מצליח ולרגע פחות, אך הרגשתי הרבה פחות חסרת אונים. אז שוב - הרבה תודה.

היא בטיפול, אני בטיפול מגוון וארוך
ענבל, האם אתם גם בטיפול משפחתי? הרבה מאוד פעמים דווקא הטיפול המשולב והתגייסות של כל המשפחה לעזרה תורמת המון להתקדמות.
באופן עקרוני צריך להגיע איתה לשלב של הכרה במחלה ורצון שלה להתמודד עם המחלה. זו לא התמודדות קלה אבל ראיתי הרבה מקרים של בנות ובנים שיצאו מהמחלה.
ישנן כל מיני גישות טיפול, טיפול אמבולטורי (כלומר במרפאה כשהילדה בבית), טיפול באישפוז ויש גם אפשרויות של טיפול חצי אמבולטורי כלומר ישנים בבית אך את כל שעות היום מבלים במסגרת מרפאה. הטיפולים שאינם באישפוז דורשים שיתוף פעולה מלא של הילדה ורצון שלה לצאת מהמצב.
יש מידה מסויימת של התמכרות באנורקסיה. עצם מצב הרעב המתמיד גורם לגוף להפריש אנדורפינים (בדומה לריצות ארוכות), שגורמים לץחושב טובה שקשה להגמל ממנה.
כמו כן הייתי ממליץ להיות עם היד על הדופק למקרה של סיבוכים רפואיים של אנורקסיה כמו ירידה בקצב הלב, שינוי ברמת המלחים בדם. מצבים אלו דורשים התערבות אגרסיבית יותר ובדר"כ מחייבית הכנסת זונדה והאכלה כפויה.
בכל מקרה אני מאחל לך הצלחה בהתמודדות הקשה והארוכה שלפנייך.

קודם כל טיפול. ושבטיפול באמת ייצא הכל. כי אני לא "הוצאתי" התעללות מינית מהילדות, עד כדי כך הסוד היה נצור אצלי, לא שאלו אותי על כך ולכן לא קישרתי. בהרבה מאד מקרים שקראתי עליהם יש רקע כזה (אם כי לא מחייב). כי אנורקסיה או בולימיה הן שינאה עצמית, שינאה של הגוף שלי עד כדי הקאה. הבת שלך בעצם צריכה המון אהבה והמון סיבות להמשיך לחיות. האם היא בבי"ס? כי רוב ההתפרצויות באות שיש זמן מיותר בחופשים. אחזור ואדגיש: אהבה, תשומת לב (הרזון הקיצוני הוא זעקה לעזרה ותשומת לב) המון חיזוקים: להדגיש לה את הכשרונות שלה, כמה חבל יהיה לזרוק הכל. האנורקסיה היא בעצם התאבדות איטית וצריך לעזור לחולה לבחור בחיים. בהצלחה.

אולי באמת להרפות אבל לא להפסיק לאהוב, לתמוך, לשים לב למה שקורה איתה
וגם לשים לב לעצמך

אנחנו בדרך הנכונה

אני הייתי... טוב, הייתי בולמית ולא אנורקטית, בערך מגיל 17. אמא שלי כעסה עלי כשהיא גילתה, היתה עוקבת אחרי לשירותים ומקשיבה מעבר לדלת, צועקת עלי "אל תקיאי!!" . ממש לא עזר, אולי להפך. נהנתי מהאפשרות המפתיעה להוציא אותה מהכלים. נהנתי מהמקום שמצאתי לי, שהיה פרטי ולא היתה לה בו נגיעה. באיזשהו שלב היא כאילו ויתרה, התחילה להעלים עין, לא הגיבה כשבבוקר חצי מהמקרר היה ריק. האמת שגם זה לא עזר ונתקעתי במחלה הזאת לאיזה חמש עשרה שנה בערך. לא יודעת מה להציע, אולי באמת להרפות אבל לא להפסיק לאהוב, לתמוך, לשים לב למה שקורה איתה. עכשיו עוברת לי מחשבה בראש, באותן שנים הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים (אמא שלי שלחה אותי כמובן, וגם מצאה תמיד את המטפלים)- שהיו ברובן מטפלות. היה מעין נסיון העברה של האמהיות אל המטפלות, בעיקר אחת מהן. עכשיו אני חושבת שזו היתה טעות, שהינו צריכות להתמודד אחת מול השניה ולא לזרוק את זה החוצה.

קודם כל תודה על ההתיחסות. היא בטיפול, אני בטיפול מגוון וארוך ובכל זאת הרגשתי צורך לשאול ולקבל תגובות. מתוך מה שקיבלתי כבר יש כמה דברים חשובים - וברור לי שהדבר הקשה ביותר הוא לותר לחלוטין על שליטה ולסמוך עליה שהיא תעשה את דרכה. אנחנו בדרך הנכונה, אך יש נפילות - כמו היום.

מציעה לך לקרוא גם ב אנורקסי ה, אנורקסיה ובולמיה מתוך באופן 41,

אני מתחילה לכתוב, ולא יוצא לי - אבל יש המון לומר.
אנורקסיה קשורה לרצון להיות רזה, אבל גם לשליטה (או תחושת חוסר שליטה - אפרופו העיקשות וחוסר הגמישות), ופרפקציוניזם, וגם להכלת דברים טובים בגוף, וגם לקשר עם האמא, ועוד המון... מה את יכולה לעשות כאמא? אולי לנסות להתמודד עם השאלות הקשות האלה בחיים שלך, ולראות אם הבת שלך משקפת איזו מצוקה סביבתית מן הבית (אולי דרישות להשגיות?)
אבל את יכולה לנסות להבין את עולמה, וגם להבין שאין לך שליטה על הגוף שלה - אם היא לא תרצה לאכול, היא לא תאכל.

חובה טיפול נפשי כלשהו - ועדיף שגם את תהיי מוכנה להיות חלק ממנו.
(מצטערת לכתוב את זה, שלא ישמע כאילו אני מאשימה אותך במצב של בתך. אם מה שכתבתי פגע בך או הרגיז אותך...בבקשה כתבי כאן.)

לבדוק מה קורה עם דימוי הגוף שלה ולהפנות אותה לטיפול.

זו פעם ראשונה שאני פונה אל האתר בבקשה לעצות וכו'. אני קוראת את שכתוב כאן כבר מס' שנים( לא טעיתי זה כבר המון זמן קיים נכון?) ואף פעם לא פניתי. אולי כי לא היה לי זמן, אולי כי קשה לי להתבטא בכתב או סתם. בכל אופן, הפעם אני מול מצוקה גדולה ורוצה לשמוע קצת דעות והתנסויות, אולי ממי שיש לו נסיון אישי או עם ילדיו . בתי הבכורה, שהיא בת 18.5 נכנסת בימים אלו לאנורקסיה במהירות. יש לה התדרדרות מהירה בכמויות שהיא אוכלת ובהתעסקות עם הנושא. מעבר להפניה לטיפול וכו', האם מישהו יודע מה כאמא עלי לעשות??? אני מרגישה חסרת אונים מול העיקשות וחוסר הגמישות - שהן חלק מהמחלה הזו.

ראו גם אנורקסי ה, אנורקסיה ובולמיה מתוך באופן 41