מודה אין לי זמן לקרוא את הכל מניסיון לא חשוב מתי מספרים חשוב המקום ממנו אנחנו ההורים מגיעים לגבי קבלת הילד החדש במשפחה. אם תתיחסי לתינוק כעול אזי הוא יהיה עול גם בשביל האחים האחרים ולהפך.
בהצלחה

גם אני כמו קודמותי חושבת שזה נושא "כבד" שדורש זמן להפנמה... וגם שההתנהגות שלה (רוצה להיות תינוקת) מראה שהיא דווקא כן מבינה יופי מה קורה.
אין צורך לדעתי ב"שיחה", אלא פשוט מידי פעם להזכיר.
אצלי הקטן הגדול היה מרגיש את התינוק בועט מהבטן, הוא היה נורא אוהב את זה... והייתי מראה לו תינוקות שיבין שגם לנו יהיה. וגם קראנו ספרים שקשורים.

ובקשר למיטה- אני גם רציתי להוציא אותו למיטה משלו לפני שהתינוק יבוא. עשיתי את זה בחודש רביעי. כשהייתי בחודש שביעי הוא נהיה חולה וחזר אלינו למיטה לכמה ימים- ולא הוצאתי אותו חזרה למיטה שלו אלא צירפתי את המיטה שלו לשלנו- שלא יקשר בין התינוק ליציאה מהחדר. בקיצור- לדעתי לא מומלץ עכשיו...

עכשיו, אגב, הקטן בן חצי שנה, אני ישנה איתם בחדר עד שייתרגלו (הגדול גמול אבל חייב פיפי בשניה שמתעורר אחרת מציף את כל המיטה, הקטן עדיין מתעורר דיי הרבה לינוק), ואח"כ בעוד כמה חודשים יישנו ביחד- לבד. אמנם רציתי מיטה משפחתית, אבל המחיר לזוגיות הופך כבד עם הזמן... ויש לנו בית קטן, דלת מול דלת, כל רעש שומעים מיד. ואני חושבת שבגלל שהם שניים וכבר אוהבים וקשורים כל כך- אז לא יהיה להם מפחיד לבד (אבל אם לא יסתדר- ישר מחזירה אותם אלינו).
בהצלחה!

[u]אולי בגלל שאתם לא מדברים איתה על זה בישירות ובפתיחות היא מרגישה שזה מן סוד שלא מדברים עליו ולכן היא לא מעלה את הנושא?[/u]

בנוסף, הסביבה שלה כן מדברת על זה כבר (לפי מה שכתבת) אז בכל מקרה היא שומעת את זה, רק לא ממך.

לגבי תפיסת הזמן שלה- אני מבינה למה את מתכונת כי אני אמא לילדה בת 3 שיש דברים שצריך לומר לה ממש לפני שהם קורים כי היא נורא מתרגשת מהם ובכל זאת אני בחודש 7 ונושא [b]כזה[/b] לא הייתי מפילה עליה שבועיים לפני (שלא לדבר על כך שמי יודע אם לא תלדי לפני הזמן). זה משהו שבכל זאת כדאי לתת לה קצת זמן להפנים אותו.
בכל מקרה, לי לא היתה את הבעיה הזאת כי היה ברור שהיא יודעת לפני שסיפרנו לה (למעשה בגלל שראינו שהיא כבר יודעת סיפרנו לה).

_האם לא זה מה שעומד מאחורי התפיסה שצריך להקשיב לילד ולמה שהוא משדר? הילדה בפירוש לא שואלת ולא מתענינת. וכן היא כבר "אמורה" לדעת.
נראה לי שהיא יודעת ברמה התת מודעת שלה. אבל מפעילה מנגנון הגנה של התעלמות והכחשה._
ואולי אפשר להסתכל על זה אחרת?
אולי בגלל שאתם לא מדברים איתה על זה בישירות ובפתיחות היא מרגישה שזה מן סוד שלא מדברים עליו ולכן היא לא מעלה את הנושא?

ולגבי מתי - אם היא יודעת אז היא כבר יודעת, לא?
האמת שאצלנו השאלה לא עלתה כי הילדים ידעו לפני שסיפרנו...

[u]למה עכשיו ולא למשל שבוע שבועיים לפני הלידה?[/u]
מפני שהיא כבר יודעת, והאי-דיבור על זה לא מאפשר לה [u]לעכל את השינוי[/u] . שיחה אחת איתך תאפשר הרבה יותר עיכול מאשר השתיקה.

לגבי תפישת הזמן - תמחישי לה כמה זמן יש עוד לחכות בצורה שהיא יכולה להבין, למשל: הוא יוולד עוד המון-המון זמן כשיעבור חג פורים, וחג פסח, וחג שבועות וכמעט יגמר הקיץ....

ולשרון, להרגשתי יש הבדל מהותי בין ילד (בן) שנתיים לבין ילדה (בת) שלוש בעניין הזה.
(אבל גם לו, אני באופן אישי, הייתי מספרת)

[u]למה עכשיו ולא למשל שבוע שבועיים לפני הלידה?[/u]
חשבתי כמוך בדיוק אבל אז מסביב התחילו לשאול אותה "מה יש לאמא בבטן" ו"יהיה לך אח" וכל מיני כאלו ואז הרגשתי שזה לא לעניין לא לדבר.
הדיבור שלי התמצה בלומר לה שיש תינוק בבטן. התינוק יבוא לגור איתנו. וכמור מה עושה תינוק שכתבתי לעיל.

אמשיך בהזדמנות

התינוק שלי בן שנתיים ואני בחודש 5 עם תינוקת...
הוא יודע ומרגיש עוד לא דיברתי איתו ישירות על הנושא אבל אני יודעת...
חוץ מזה שברור שהוא גם קולט מהשיחות של הגדולים
אנחנו חשבנו לדבר איתו ישיר וברור על כך כחודש לפני הלידה כשהעניין יהיה יותר מוחשי וקרוב ולא "וירטואלי" מאחר שהוא ממילא חווה את ההריון ואותי בדרך היקפית נראה לי מיןתר להעיר אותו לכך בצורה ישירה
אני מוכרחה להוסיף שכשקראתי את הכתוב בדף כמעט ורצתי רציתי לדבר איתו- משמע קצת בולבלתי

בשלה מספיק להתמודד עם הרעיון שתהייה לה אחות תינוקת.האם לא זה מה שעומד מאחורי התפיסה שצריך להקשיב לילד ולמה שהוא משדר? הילדה בפירוש לא שואלת ולא מתענינת. וכן היא כבר "אמורה" לדעת. נראה לי שהיא יודעת ברמה התת מודעת שלה. אבל מפעילה מנגנון הגנה של התעלמות והכחשה.
ברור שגם אם אני רוצה לכבד את מנגנון ההגנה שלה ואת רצונה אני יכולה לעשות את זה רק לזמן מוגבל כי אכן התינוקת הרי ממילא תיוולד.
לגבי ה"מתי לספר" אני תוהה מאחר שלילדים יש תפיסת זמן שונה. למה עכשיו ולא למשל שבוע שבועיים לפני הלידה?
למשל אם אני מספרת לה בבוקר שבערב נלך לבקר חברה שלה, אני מבטיחה לעצמי יום עמוס בבקשות תחינות ודרישות ללכת כבר לאותה חברה.וזה ברמה של ממש להרוס לי ולה את שאר היום.

שני הגרוש שלי ההפרש אצלנו שנתיים.
כשהרגשתי שמתחיל להיות בסביבה דיבור על הריון אמרתי לה שלאמא יש תינוק בבטן.
ההכנה שעשיתי לה:
מה עושה תיוק?
ישן, בוכה, יונק
בלי כל ההבטחות של "יהיה לך אח לשחק איתו"

המשבר "אח" בא אצלנו כשהוא נהיה מעניין - בן 5 חודשים בערך חלק מהדברים שאת "מערבבת" פה זה סוגיית אחים ולא דווקא מתי לספר.
_אולי היא לא בשלה?
בשלה למה? גם ככה תהיה לה אחות, לא?_

[u]אבל היא גם תרויח אחות. בהתחלה אמנם זה יהיה תינוקת מעצבנת שתיקח את כל תשומת הלב אבל אחרי כמה חודשים זו תהיה אחות קטנה שמגיבה אליה ומשחקת איתה[/u]
אצלנו כמור החוויה שונה החודשים הראשונים היו קלי קלות המשבר בא אחרי כחמישה חודשים כשהוא נהיה "איזה מתוק" ותשומת הלב מופנת אליו (זה כל כך בולט לי השבוע שבשלוש הזדמנויות שונות זרים / שכנים התיחסו אליו והתעלמו ממנה לגמרי - צובט בלב של אמא וגורם לה לכעוס עליו )
כל הסוגיה של תחושת אשמה של הורים על הולדת הילד השני היא סבוכה אבל אני ממליצה לזכור שאחים זה דבר נהדר שאנחנו נותנים לילדים שלנו.

וכן, גם אני מרגישה צורך לפצות אותה וזה מקשה על כולנו :-(

ועכשיו אני צריכה לרחוץ ילדה :-)

[u]אבל עדן לא עושה את הקישור ביני לבין זה ואני תוהה למה[/u]
היא בטוח יודעת כבר אבל נראה לי שהיא לא יודעת לבטא את זה במילים.


[u]אולי היא לא בשלה?[/u]
בשלה למה? גם ככה תהיה לה אחות, לא? ;-)


[u]גם היא מתעסקת הרבה עם הנושא של קטנה/גדולה ועכשיו יותר מתמיד היא רוצה להיות תינוקת קטנה בעצמה[/u]
זו למשל צורת הבעה ללא מילים מפורשות.


[u]יש לי כוונה להעביר אותה מהמיטה שלנו למיטה שמחכה לה בחדר לפני הלידה ולא הייתי רוצה לעשות את זה יותר מדי קרוב כדי שלא תקשר שבגלל התינוקת היא "הוגלתה" לחדר שלה[/u]
אז עכשיו, את כבר מאוד קרובה ללידה.



[u]אני יכולה לראות שיש לה גם מה להפסיד בעקבות השינוי[/u]
אבל היא גם תרויח אחות. בהתחלה אמנם זה יהיה תינוקת מעצבנת שתיקח את כל תשומת הלב אבל אחרי כמה חודשים זו תהיה אחות קטנה שמגיבה אליה ומשחקת איתה.
ברור שלא יהיה לה קל בהתחלה אבל לא נורא, היא תלמד להסתדר עם זה ואפילו יהיו רגעים שהיא תהנה...


[u]אני רק לא יודעת כמה זמן זה עוד נכון לחכות[/u]
אני חושבת שזה די ברור מה דעתי בנושא מכל מה שכתבתי עד כה- לדעתי לא צריך לחכות.

יש לי מן הרגשה כזאת שאולי היא לא רוצה לדבר על זה או להתעסק בזה או שזה בכלל יקרה. אני לא משקיעה אנרגיה בהסתרה. אני מדברת עם הסביבה על ההריון גם בנוכחותה.וכבר שבועיים שיש בבית ספר על דורה שהפכה לאחות גדולה.הנושא נמצא באויר. אבל עדן לא עושה את הקישור ביני לבין זה ואני תוהה למה. אולי היא לא בשלה?
גם היא מתעסקת הרבה עם הנושא של קטנה/גדולה ועכשיו יותר מתמיד היא רוצה להיות תינוקת קטנה בעצמה. היא נגמלה מהנקה רק לפני כמה חודשים, ועכשיו פתאום מנסה לחזור לינוק. עם מוצץ אף פעם לא היה לה רומן גדול אף פעם, ובשנה האחרונה בכלל לא נגעה בו ואילו עכשיו פתאום נזכרה במוצץ שלה ובקשה אותו.
יש לי כוונה להעביר אותה מהמיטה שלנו למיטה שמחכה לה בחדר לפני הלידה ולא הייתי רוצה לעשות את זה יותר מדי קרוב כדי שלא תקשר שבגלל התינוקת היא "הוגלתה" לחדר שלה. כשאני מנסה להסתכל על המצב דרך העיניים שלה אני יכולה לראות שיש לה גם מה להפסיד בעקבות השינוי, ולכן אני רוצה להיות סבלנית איתה ולתת לה זמן לעכל את השינוי. אני רק לא יודעת כמה זמן זה עוד נכון לחכות.

אגב ספר מקסים בנושא "אח חדש לאיתמר" של דוד גרוסמן

אני לא סיפרתי לה והיא ישר ידעה.
אני חושבת שהם מרגישים את זה, גם אם הם לא יודעים לבטא את זה במילים.
חוץ מזה, חודש ששי זה כבר מספיק קרוב להתחיל לדבר איתה על זה.

החיפושית בת שנתיים וחמישה חודשים. היא ידעה עוד לפני. אני לא טרחתי להסתיר, לא מאמינה בהסתרות במשפחה, זה פתח לאנרגיות שליליות. אחרי שעשיתי את הבדיקה (סטיק) ויצא חיובי שאלתי אותה סתם ככה בשעשוע אם היא יודעת מה יש לאמא בבטן, חשבתי לשמוע פופיק או משהו כזה והיא באדישות מוחלטת ענתה "תינוקי" ובזה נסגר העניין. מאז כמובן שהיא היתה איתי בכל בדיקה כי זה רק אני והיא בבקרים, אחר הצהריים ראתה את התינוק באולטראסאונד, אחד התחביבים שלה בהריון ומוציא אותה מהבית ולא משנה מה היא בדיוק עושה כרגע. גם אם לא הייתי מספרת לה הסביבה כבר היתה טורחת להוציא את זה החוצה, כל הזמן שואלים אותה מה יש לאמא בבן בשבילה, אח או אחות. זה היה נוראי אם היא היתה שומעת על זה מזרים ואני הייתי שותקת... לא?
לגבי ביתך, יש סיכוי טוב מאוד שהיא כבר יודעת ומכיוון שיש איזשהו קשר שתיקה סביב הנושא, טבו, היא לא מדברת על זה, היא קיבלה איזשהו מסר שגוי ממך, אולי. אני הייתי מפסיקה להתלבט ופשוט שואלת אותה משהו על הבטן הגדולה של אמא. לדעתי ככל שעושים ממשהו עניין ככה הוא נעשה כזה בעצמו גם אם אינו כזה וכמובן שכלל שמפשטים עניין ומקבלים אותו כטבעי וחלק מהחיים הוא מתקבל ככזה. ביטאתי את עצמי כראוי?
אצלנו היא בדיוק עכשיו בסוג של משבר, היא לא יודעת אם היא גדולה או קטנה ומתעסקת בזה די הרבה, היא עושה המון דברים של גדולים ולפעמים ממש מתוסכלת מכך שהיא נזקקת לעזרה ואז היא אומרת בעצב "אני קטנה..." או לפעמים מאוד נעים לה להיות קטנה אז היא אומרת שהיא "תינוקי קטן" אני טורחת להסביר לה בחיוך שהיא תינוקי גדול, תוך כדי ערסול והנקה (היא עדיין יונקת) שתדע שהיא לא צריכה להתנהג כמו תינוקי קטן כדי לקבל חום, חיבוק ואהבה. שהמקום שלה נשמר.
האשיו היחידי שיש לנו סביב הלידה היא העובדה שהיא מפחדת שיכאב לי מה שגורם לה להיות עויינת כלפי המילדת שלי לפעמים... טוב, לא הכל מושלם ולפעמים הבורות כן משתלמת...

[u]היא די אוהבת תינוקים ומחבקת אותם בעוז...[/u]
גם אצלנו הוא היה כזה, ועכשיו הוא מאוד אוהב את אחיו.

ובכלל- אל תהיי כ"כ בטוחה שיהיה כל כך קשה. לא אצל כולם זה ככה.
הקטן שלי בן חצי שנה, הגדול בן שנתיים וקצת- וזה מדהים לראות את האהבה ביניהם... הגדול דואג לקטן, לדוגמה הוא לא מרשה לי שהוא יהיה על הרצפה :-) ישר קורא לי או מנסה להחזיר אותו לשטיח בעצמו, ורואים שזה מתוך דאגה אמיתית... ואם למשל הוא רוצה להכניס לפה משהו שאסור, הגדול אומר לו "אויאויאוי"... ואם הוא בוכה, הגדול בא וקורא לי, הרבה פעמים גם אומר לי לתת לו ציצי או מוצץ... והוא נותן לו את הבובה האהובה שלו (של הגדול), ואפילו קרה שהוציא מוצץ מהפה שלו לתת לקטני (והוא מאווווד קשור למוצץ. הקטן- לא כל כך)...

כולם ניבאו לי שחורות על הקנאה הגדולה שתבוא, ו- טפו טפו טפו כלום... (יש איזה דף על "חכי חכי" או משהו כזה)
יש כמובן לפעמים קטעים שהוא מתעצבן, נגיד אם התינוק בטעות נותן לו מכה וכאלה... אבל גם אז זה לא קטסטרופה, וזה גם לא קורה הרבה... אגב- במצבים כאלו אני פונה לתינוק ו"גוערת" בו שזה לא נעים לגדול. ככה הגדול לא מרגיש צורך להילחם בו כי אני מגנה עליו (על הגדול) בעצמי.

ו-2 העצות הכי חשובות שנתנו לי: (אולי גם מפה, לא זוכרת)
[list=1]
[*] בהנקה- תמידתמידתמיד לעשות משהו עם הגדול- לקרוא סיפור (הכי נפוץ אצלנו), לשחק משחק שלא דורש תזוזה (למשל אצלנו מספיק לשבת איתו על השטיח בזמן שהוא משחק בפאזל ולעודד אותו ולתת תשומת לב), או אם מאוד עייפים אז לראות סרט ביחד ולחבק אותו ביד הפנויה.
[*] בחודש- חודשיים הראשונים, הייתי משתפת אותו, למשל אם התינוק היה בוכה, הייתי שואלת אותו מה לעשות? להרים אותו? לתת לו ציצי? וכו', וכביכול חיכיתי לאישור שלו (אף פעם לא שמעתי ממנו לא)... אחרי כמה זמן הוא בעצמו היה רץ אלי ואומר לי להרים או לתת ציצי וכאלה...
[/list]
יצאתי מנקודת הנחה שכרגע, התינוק זקוק ל"השרדות"- ציצי טיטולים ולהיות על אמא. אבל בזמן הזה אפשר ורצוי להתייחס גם לגדול. ועכשיו, גם אם אני עסוקה עם הקטן הוא מוצא לעצמו תעסוקה, ועדיין אני משתפת אותו, הוא אוהב במיוחד "לעזור" לקלח אותו, או להביא דברים. זה תורם לו לתחושת החשיבות...

אנחנו היינו נרגשים מידי מכדי להסתיר...
והאמת היא שסיפרנו די בהתחלה. איה היא כרגע כמעט בת שלוש, ואני בחודש שמיני. ובאמת, רק כשזה נעשה ממש נראה לעין יצאו סיפורים ושאלות, והסברים מצידינו. גם היא מבקשת לדעת מה יהיה עם התינוק ושנספר לה איך נרחץ אותו ונחתל אותו.. והתנדבה כבר להחזיק אותו כשיבכה..
למזלי הרב היא די אוהבת תינוקים ומחבקת אותם בעוז... אבל כשהרגשתי בחודשים קודמים שמשהו מציק לה, מיד ניסיתי לתרגם את המצוקה למילים כמו
למשל, כשהביעה פחד שהתינוק יגנוב לה משהו.. שאלתי אם זה פחד שיגנוב זמן או מקום במיטה עם אמא ואבא וככה יצא שדיברנו על זה, וזה יצר מין לגיטימציה לדבר על הנושא ועל הפחדים. גם כשאנשים שפגשנו אמרו לה דברים כמו- את תהיי הגדולה וכו, אמרתי לה בבית שהיא תמיד יכולה להיות עוד תינוקת שלנו וקטנה, אם היא תרצה. היא לא חייבת להיות גדולה.
נראה שנעים לה לדבר על כך. ואני מעודדת אותה מאוד ואף יוזמת לפעמים. ככה זה מרגיש לי נכון.
למרות שאני מנסה לא לשגות באשליות שיהיה הכל קליל בינהם אחרי הלידה, אני בטוחה שההכנה הזו תורמת.
בהצלחה ולידה קלה וחזקה.{@

אצלנו ההפרש שנה ו-7, וסיפרנו לו מחודש חמישי בערך, זה גם עלה בשיחות במשפחה, ואני חושבת שהוא הבין, הוא גם היה מצביע על הבטן כשהיינו שואלים "איפה אח שלך התינוק?", והיה מאוד מתלהב כשהיה רואה תינוקות.

הי,
מעניין, כשראיתי את השם של הדף התשובה הראשונה שעלתה לי לראש היתה "לחכות שזה יבוא ממנה", ואז פתחתי וראיתי גם שהיא לא כל כך קטנה, וגם שההריון כבר מתקדם...
מה תחושת הבטן שלך בנוגע לזה? מרגיש לך נכון ליזום שיחה, או לחכות עוד שזה יגיע ממנה? אולי להעלות את הנושא דרך דברים קצת רחוקים יותר? (חברה שנמצאת בהריון ו/או כבר ילדה, דמויות מסיפורים חדשים או מוכרים).
נראה לי שאין לזה תשובה אחת. ברור שזה צריך להיות מתישהו לפני הלידה (אבל עכשיו אתן עוד בתקופה שיש מספיק זמן גם לחכות עוד אם זה מרגיש לך נכון), וגם ברור שכמה שאנחנו לא מכינים אותם מראש יש הרבה הפתעה וקושי אחרי שהתינוקת החדשה מצטרפת....
הבת שלי (אמנם קטנה יותר, בת שנתיים וארבעה עכשיו) בהתחלה בחרה להתייחס לזה דרך הריון של חברה שלי, למרות שגם הבטן שלי כבר היתה בולטת (חודש חמישי בערך), ודיברה על התינוק שיש ל- X בבטן אבל לא הזכירה במילה את הבטן שלי. אחרי שהיא פעם אחת היתה איתנו בבדיקת אולטרא סאונד סיפרנו לה שיש לי תינוקת בבטן, ובהתחלה זה היה יותר דקלום מבחינתה, ועם הזמן נהיה כבר נושא שיחה יותר מפותח שהיא גם מעלה אותו בעצמה. והיא מבקשת שאני אספר לה שוב ושוב מה יקרה כשהתינוקת תצא....
יכול להיות שאפשר גם למצוא דרך להתייחס בעדינות לקושי שלה לדבר על הנושא, אם לגמרי ברור לך שזה משהו שהיא מודעת אליו ברמה כזאת או אחרת. איך שהוא לאפשר לה לבטא את החששות שעולים סביב זה כדי שאפשר יהיה להרגיע אותה.....

יש לי ילדה, עדן, שעוד מעט תהייה בת שלוש. אני בחודש שישי עם בטן בולטת למרחוק. תמיד חשבתי לעצמי שכשהיא תשאל זה סימן שהיא בשלה לקבל את המידע החדש. אבל זה מוזר לי שהיא עדיין לא שואלת. החברים שלה למשחק כבר שואלים ויודעים והיא כאילו לא רואה ולא יודעת. התגובה היחידה שלה שיכולה להיות קשורה אולי להריון זה התפנקות ובקשות להיות "תינוקת" בעצמה, אבל כאלה היו גם כבר לפני שבכלל הייתי בהריון אז אני לא יכולה לדעת אם יש קשר או שלא. אם אני אחכה עד שהשאלה תבוא ממנה אולי לא תהייה שאלה בכלל ואז תתפספס ההזדמנות להסביר לה ולהכין אותה לפני. האם יש זמן נכון יותר לספר לה על השינוי הדרמטי שהולך לחול בחייה?