מחזירה למה חדש.

ויש עוד משהו:
ניסית פעם ללכת גם ימינה וגם שמאלה בו זמנית?
ניסית פעם גם לצאת מהדלת וגם להיכנס?
אי אפשר!! - מיקוד פנימה או מיקוד החוצה זה שני כיוונים שונים. לכן, אני למשל, כמי שבדרך כלל מחוברת עמוק פנימה, מתחברת לסיפורים האישיים שמאחורי האירוע. כאיש מקצוע אני גם מנסה להבין וללמוד את מה שניתן לגבי המשמעויות.
אבל...
מה שאמרתי קודם נובע מאחד החוקים על פיהם פועל התת מודע. כל דבר שהמודע שלנו מתקשה להתמודד איתו, התת מודע יחשוף אותו מכיוון אחר.
למשל:
אם יש לי קושי להתמודד עם הבלגן הפנימי שלי, תראי אותי כל הזמן מסדרת את הסביבה החיצונית שלי, לא מסוגלת להתמודד עם בלגן של אחרים (גם אם אין לזה נגיעה אלי) אף פעם לא מרוצה, תמיד חושבת שמבולגן סביבי (גם כשמסודר כמו מוזיאון) ומטיפה לכולם סביבי שיהיו מסודרים. ברגע שאתחבר לבלגן הפנימי שלי, הבלגן החיצוני כבר לא יעניין אותי כל כך, במיוחד לא הבלגן החיצוני של אחרים. הבלגן הפנימי של אחרים, לעומת זאת, יעניין אותי מאוד ואהיה קנאית לסדר אותו. כשאצליח לסדר את הבלגן הפנימי שלי, גם הבלגן הפנימי של אחרים לא יפריע לי, למרות שאוכל לראותו.

יעל,
אנשים תמיד עושים בחוץ את מה שקשה להם בפנים: סדר, נקיון, משמעת ועוד

נאוה,
בנימה מעט יותר קלילה...
"אדם בוחר במה להתרכז בחייו. יש מי שמתרכזים בחוץ - כי קשה להם עם עצמם".
היום הייתי אצל חברה שסיפרה לי שבעבר הייתה נוהגת לגהץ הכל. מחולצות ועד ...תחתונים. אח"כ הסבירה שהכל בתוכה היה כ"כ מבולגן שסדר בחוץ עזר לה להסתדר קצת מבפנים. מיותר לציין שהיום היא כבר לא צריכה לגהץ כל דבר שלא זז.

ניתוק זה עניין יחסי. חשבת פעם למה למשל ממשיכים לדווח ברדיו ברצינות תהומית על ירידה בבורסה של ת"א כתוצאה מהפיגועים (את מי זה לעזאזל מעניין כשאנשים נהרגים ?), בתקופת הפיגועים הגדולים ב 1996 בוטלו מסיבות פורים במערכת החינוך על ידי שר החינוך דאז אמנון רובינשטיין בטענה שזה לא זמן מתאים לחגיגות. בטלוויזיה יועדה לשידור אחת התוכניות הדביליות בסגנון "עז השנה". תוכנית זו לא בוטלה (הרבה כסף) בטענה שמוכרחים להיות שמח. מי לא ראה את הקריינים בטלוויזיה במבט קודר מדווחים על "הפסקת פרסומות קצרה".
בקיצור זה לא אתר בידורי או פורום שעשועונים. אחרי מכת טרור או תאונות דרכים, או אסון אחר אין סיבה למסיבה אבל מותר להמשיך לדון בנושאי חינוך ונושאים דומים.
בעניין המבט פנימה (אגוצנטריות ?) למה דף זה לא נפתח ב 11.9 ?

הדבר העיקרי שאנחנו יכולים לעשות עם המציאות זה להיות ערניים מספיק כדי למנוע פיגועים כאלו בסביבתנו,
ולהיות חכמים בהתהלכותנו בחוץ - להימנע מהמון, לשקול את נתיבי ויעדי הנסיעות שלנו וכדומה.
אם משהו צריך לקרות לנו, הוא יקרה גם אם נשב בבתינו
אם אין לנו שיעור כזה בתכנית הכוללת, נינצל תמיד מפיגועים
אני לא מרימה כוסית להצלחת פיגועים אבל גם לא מוותרת על החיים
כל פיגוע הוא חוויה קשה שאני מברכת שוב ושוב שהיא רחוקה ממני
כמעט בכל מקום יש לי אנשים שאני דואגת לשלומם
אבל זה לא קורה בחיים הפרטיים שלי, זה קורה בסביבה שלי
והחיים הפרטיים שלי מספיק עמוסים גם בלי שאעמיס עליהם את העולם
למרות שתמיד יש מקום לאנשים אחרים בחיים הפרטיים שלי (חברים, מטופלים, משפחה)
אדם שמרוכז בחיים הפרטיים שלו, לא בהכרח מנותק מהמציאות.
אדם בוחר במה להתרכז בחייו. יש מי שמתרכזים בחוץ - כי קשה להם עם עצמם
ויש מי שמתרכזים בעצמם כי הם מבינים שהם לא יכולים לשנות את האירועים הארציים והעולמיים

קטעים נבחרים מהדף ניתוק מהמציאות שהביע מחאה על המשך השיחות הטריוויאליות באתר, למרות פיגוע משולש קשה בירושלים: