באופן טבעי

על ידי רונ_צ'ה* » 05 יוני 2006, 17:10

תודה נאוה:-)
מצחיק. כשפניתי להגיב אלייך שמתי לב למרגיעון שלי - הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט. התקשר אצלי יפה למה שאמרת על המשך החיים שלה דרכי.
היא אישה נהדרת, ורק בשנים האחרונות למדתי להבין כמה. לפני כן היו המון מכשולים - שפה, מרחק, זמן, וכן - גם הרצון שלי שלא היה שם, כי הייתי תמימה וחשבתי שהיא תמיד תהיה פה.
מוזר לי לחשוב שהיא לא תפגוש את הילדים שלי. אחרי שהסבים האחרים שלי נפטרו, היה לי ברור שלפחות היא תהיה בסביבה... קשה לי לחשוב שלא תהיה "הוכחה" להמשכיות שלה, שהיא לא תראה את זה.

על ידי נאוה_פרנס* » 04 יוני 2006, 23:34

מציעה לנצל את הזמן שיש כדי לומר את הכל, כדי להגיע להשלמה כשיגיע רגע הפרידה.

ימיו של אדם קצובים לו ואין אנו יודעים מראש כמה ואיך.
מדברייך אני יכולה להרגיש שסבתך חיה חיים טובים.
היותה סבתך היא זכות גדולה - לך וגם לה.
נשמע שיש ביניכן קשר מיוחד.
למרות שגופה סובל עכשיו ובתוך איזה זמן יפרוש מהעולם,
רוחה, או מדוייק יותר לומר: אותו חלק שהיא חלקה איתך מתוך רוחה ימשיך לחיות בתוך עד סוף ימייך.
את לא יודעת איך ומתי, אבל ברגעים משמעותיים בחייך היא תהיה שם...

גם ברגעי פרידה אפשר לחגוג את חייו של אדם במקום לבכות על מותו.
מאחלת לשתיכן לעבור את הזמן הזה באהבה ובשמחה,
כראוי לקשר שיש לכן

על ידי ניצן_אמ* » 04 יוני 2006, 20:12

על ידי רונ_צ'ה* » 04 יוני 2006, 19:54

שולחת לך חיבוק.

תודה חגית. אני מנסה לנצל את הזמן כמיטב יכולתי. גם אמא שלי מנסה, אבל לה כמובן קשה בהרבה.
מוזר, עבר שבוע וחצי מאז שקיבלנו את ההודעה, והתחושה היא, שכאילו הצלחנו לשלב את עובדת מותה העתידי בתוך ההווה היום יומי שלנו.

על ידי חגית_פ* » 02 יוני 2006, 12:56

רונ צ'ה יקרה,
סבתא שלי נפטרה מסרטן לפני כשבע שנים. גם היא, בדומה לסבתא שלך, היתה מאוד בריאה וחיובית עד שהגיעה המכה הזאת (בהתחלה גם היתה טעות באבחון ונגררו כמה חודשים של כאב מיותר).

זאת אחת החוויות הכי כואבות שעברתי, היינו מאוד קשורות וכמה פעמים במשך חיי היא הבטיחה שלעולם לא תעזוב אותי. הדבר הנורא הנוסף היה שגרתי בחו"ל באותו זמן של המחלה וכמעט לא הייתי איתה. זה דבר שאני מתחרטת עליו כל יום והוא מכאיב לי מאוד וזו עצה שאני מרגישה מחוייבת לתת- תהיי איתה כמה שיותר, אפילו סתם לראות טלויזיה יחד או כל דבר אחר. כמה שיותר זמן פיזי יחד.

שולחת לך חיבוק.

על ידי ימית* » 02 יוני 2006, 10:27

על ידי רונ_צ'ה* » 30 מאי 2006, 15:53

_אני יודעת שזו דרכו של הגוף לסיים את תפקידו, היא מפנה מקום לנינים ולבני הנינים.
זו דרכו של עולם.
אני אוהבת אותה ומשחררת אותה._
אני אומרת את זה לעצמי שוב ושוב.
אני חושבת שחלק מהקושי הוא גם הכאב של אמא שלי. אמא שלי בן אדם מאד לא משחרר, ולא משוחרר, ואני חושבת שהיא גם חזרה לטראומת הסרטן של סבא שלי, שנפטר לפני כמה שנים.

על ידי יעל_נוי* » 30 מאי 2006, 13:13

גם לסבתא שלי יש סרטן.
אני חושבת שהיא ממש קרובה למוות.
אני עכשיו מצליחה להתקרב אליה יותר מאי פעם. אנחנו מצליחות לשוחח ולדבר על דברים שפעם היו מפחידים.
עכשיו אני שואלת אותה את כל השאלות שלא העזתי ויש משהו נינוח ומשחרר.
היא כבר מבוגרת והיא מאוד בריאה חוץ מהסרטן שמכלה אותה.
אני יודעת שזו דרכו של הגוף לסיים את תפקידו, היא מפנה מקום לנינים ולבני הנינים.
זו דרכו של עולם.
אני אוהבת אותה ומשחררת אותה.

על ידי רונ_צ'ה* » 30 מאי 2006, 12:47

תודה TEMPEST
אני אפילו לא מצליחה להבין למה פתחתי את הדף הזה.
אני חושבת שהייתי צריכה לכתוב את הדברים כדי שהאסימון יפול.
היא קשישה
היא (למעט הסרטן הזה...) בריאה
יש לה חברות טובות
יש לה חיים טובים
הייתי צריכה למצוא את המקום הזה ששמח על החיים הטובים שלה, ועל הבריאות היחסית, ועל השמחות שלה, אבל אני לא מצליחה למצוא אותו. נשאר אצלי רק פחד וכאב ותחושת החמצה על הדברים שיקרו כשהיא כבר לא תהיה כאן.
עצוב לי, אני מרגישה שאני קוברת אותה לפני שהיא מתה, ואני לא מצליחה להתגבר על זה.

על ידי Tempest* » 30 מאי 2006, 10:30

על ידי רונ_צ'ה* » 29 מאי 2006, 22:33

לסבתא שלי יש סרטן
לא בר טיפול
היא הסבתא האחרונה שלי
היא אמורה להיות פה כשאני אגמור ללמוד
היא אמורה להיות פה לראות את הנינים שלה - היא הבטיחה
לסבתא שלי יש סרטן
ואני לא יכולה לעשות כלום

באופן טבעי

באופן טבעי

לסבתא שלי יש סרטן

שליחת תגובה

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן

לסבתא שלי יש סרטן