זה באמת מעניין שהנושא הזה רלוונטי אחרי עשור וחצי!.

הנושא ממש מעניין אותי והגעתי לדיון דרך חיפוש בגוגל, ממש מעניין לראות ולקרוא את הדיון שהתחיל אי שם בעשור הקודם, לא יודע עם הדף פעיל, אבל ממליץ לכל מי שמסוקרן לקבל קצת מושג וסדר בעזרת הספר של נוח הררי קיצור תולדות האנושות וסםרי ההמשך, ממש מפורט בסדר מופתי ונגיש מאוד לכול אע"פ שמדובר במחקר אקדמי מעמיק.

אלון, השאלה שאתה מציג כאן היא שאלה שאני מתחבט בה המון בזמן האחרון ואני אשתף במסקנותי הנוכחיות למרות שהן ברות שינוי:
1) המהלך לחזרה לטבע חייב להיות כולל. של כלל האוכלוסיה (גם אם זה יהיה תהליך חינוכי של 900 שנה) כי אחרת הוא
פשוט לא יעזור (500 היפים במערות לעומת מפעל כימיקלים אחד...).
2) זהו תהליך כל כך כואב שמכיל בתוכו המון מאמצים רגשיים שאני בספק אם מישהו מוכן לעבור אותם (כיום האדם חי פי
2 מגיל הפוריות שלו אבל מישהו יהיה מוכן למות בן 45 בלי תרופות כלל? או לא לתת לילדה שלו חיסון לצהבת בגלל הנזק
האקולוגי הכרוך בכך?)...
3) תהליך כזה יביא מוות המוני (מהסיבה הפשוטה שרוב האנשים לא באמת יודעים לצוד בלי רובה או אפילו לחטא פצע בלי
חומרים כימים).
4) בקשר להקטנת הצריכה העירונית, דרך חיים אקולוגית אורבנית עד כמה שאפשר וכו' בטוח שזה מועיל אבל בטוח שזה גם
לא יביא את שינוי השיטה והמערכת הכוללת, זה רק יביא פחות צריכה הרסנית (שזה גם טוב אבל...).

[u]אך למה אנחנו לא מתקדמים לכיוון של אהבה? אלא של הרס העולם?[/u]
אף אחד לא שואף להרס העולם. האדם שואף לטובתו האישית ומתוך אנוכיות ובורות מביא להרס העולם. אין פה איזו קונספירציית על (ולכן השינוי של המערכת הזאת יהיה קשה הרבה יותר).

יש עוד כמה דברים להגיד אבל אני חייב לזוז, כשיהיה זמן אחזור לדף... מעניין פה.

[po]מירי ר[/po]

איך שאני רואה את זה,
לא תמיד שינויים גדולים באים לאט. המון שינויים גדולים דווקא ברגע אחד - ויש שינויים גדולים שקורים אפילו בפזיזות.

מסכים שחלק מהעמים הפזורים היו נעשיים כמו האדם הלבן אם היו להם האמצעים. אבל דגש על [b]חלק מהעמים[/b].
אמיצים הם אלא שיודעים לרסן את עצמם.

אלון
אני מזדהה מאוד עם השאלות שהעלית בתחילת הדף.
הלואי והייתי יכולה להעיד על עצמי שאני גם מיישמת בצורה מלאה את כל מה שלדעתי צריך לשנות
אבל אני גם יודעת ששינויים גדולים באים לאט
ככה זה בטבע
בכל אופן לגבי ההסטוריה, יש תאוריות רבות ומשונות לגבי הקשר בים האדם הלבן לבים אוכלוסיות אחרות ברחבי העולם
ואם זה מעניים אותך, כדאי לך לקרוא את "רובים, חיידקים ופלדה" של ג'ארד דיימונד,
ספר מאלף, שעונה על השאלה- איך זה שדוקא האדם הלבן המערבי "השיג" קדמה טכנולוגית מפותחת יותר מאחיו הפזורים ביבשות אחרות.
יתכן ולא תאהב את המסקנה של הספר שטוען שהכל קשור לגיאוגרפיה ובתי גידול, ואם האצטקים היו מסוגלים-
הם היו מתנהגים בדיוק כמו האדם המערבי...

"חרות מהצורך לשפוט". יותר ברור?
השופט במומו שופט.
אני מרגישה מתוסכלת מכך שהתרומה שלי לאקולוגיה ולשיפור החברה היא כה קטנה, אבל אני לא טיפוס פעלתן. אני גם לא מאמינה בכח גדול כי הוא תמיד ימצא עצמו מעורב פוליטית וזה מאוד מזהם את האוירה.

[po]מבקש להתחדש[/po] לא הבנתי את הכוונה: "חרות מה צורך לשפוט" בכל זאת אני מחייך :-)

[u]חג חרות שמח[/u]

חרות מה [b]צורך[/b] לשפוט...

וכמובן צריך שמחה בשביל זה.. D-:

תודה חני, ותודה אלון

[u]אני אוהב משפטים קצרים חכמים ומגניבים.[/u]
ועל זה נאמר:
"לכל משפט, קיימת הוכחה קצרה, אלגנטית ו... לא נכונה" (לדוגמה: למשפט האחרון של פרמה... ;-) )
חג שמח

חני בונה, ..., מה דעתכן על איזה סופשבוע באוהל אינדיני?
מת עליכן!
(-8

[list]
[*] אני רגיש.
[/list]
אני פשוט אומר את מה שיש לי להגיד ואיך שזה עולה לי - זה מה שזורם אצלי אני לא משכתב כל מה שאני כותב כדי שזה יראה חכם.
[list]
[*] אני לא צריך לקבל את צידוקם של אחרים - זה שאני מסתובב באתר הזה זה כדי ללמוד מחשיבה של אנשים אחרים ולתרום להם מדברים שאני חושב. שיחות.
[/list]

בכל מקרה כמו כולם (נראה לי), אני אוהב שאוהבים אותי - אבל אני לא מתיימר להיות מישהו אחר בשביל זה.

אני יודע מה שלי ואני לא זורם חופשי עם כל מה שאומרים לי. אבל אני משתדל לא להכנס באנשים שאומרים משהו שנראה לי לא נכון כי אני מבין שכל אחד חושב אחרת אם כבר אני אומר להם שאני חושב אחרת.

אני ממש מסכים, לפעמים צריך לא רק לדבר על שינויים צריך זעזוע.

אני אוהב משפטים קצרים חכמים ומגניבים. אני לא מחפש שאנשים יגידו לי "שיו איזה חכם אתה חבלז אתה פשוט מושלם" :-D

בדיוק [po]ענ בל[/po] :-) . בדף הזה אני פשוט מעביר רעיון שעולה לי כמו שכתבתי בהתחלה "עולה בי לפעמים הרעיון שרובנו.."

כל מה שכתבתי למעלה זה רק רעיון. אני מקווה שעוד חצי שנה אני אוכל לממש חיים מסוג אחר ואז יהיה לי אפילו ניסיון לדבר עליו.

חג מלא שמחה אור אהבה!

נראה לי שיש חשיבות למה שאתה ,[po]פשוט אלון[/po] עושה בדף הזה. צריך לפעמים לעצור ולהרהר. לחשוב בקול רם, לקבל תגובות ולהחליט הלאה מה עושים. זה מה שאנחנו עושים כאן, ברשת. עלא כייפק.
לפי האנרגיות שאתה משדר בדפים שונים באתר ברור שאתה איש חושב ומעשי גם יחד . התגובה למעלה חריפה מידי לטעמי, מיסטר [po]פלוני אלמונית[/po]. חג מבורך גם לך. @}

[po]שכנה של זורבה[/po]
[list]
[*] מה שמניע אותי ללכת לעבוד זה קודם כל חוזה שכר הדירה שלי. אחר כך אוכל וכד' ואחר כך כדי להגשים רצונות שמצריכים כסף.
[*] היו לי פעם התלבטויות של האם אני טוב לאנשים כי בעצם אני רוצה להשיג מזה משהו בעצמי.
[/list]
הגעתי למסקנה שזה לא משנה.
אם יש לי ביד סנדביץ' שאני לא מתכוון לאכול אני יעשה איזה סיבוב אופניים לחפש מישהו שבטוח ירצה לאכול אותו.
לא איכפת לי מהסיבה, העיקר שהוא יאכל כי יכול להיות שהוא רעב.

בכל מקרה אני מאמין שאם אנחנו יכולים להתרגל לחיות בעיר סואנת, מלאה רעש פיח מכונית, אנחנו יכולים להתרגל לחיות בלי מקרר והתקדומיות אחרות - וזה יהיה לטובה.
אני קצת יותר מודאג לגבי [po]לחיות בלי מכונת כביסה[/po] (-;
כל הנוחות הזאת כבר מוגזמת, במקום ללכת על אדמה סלעים ודשא כל העולם מרוצף.

שימו לב להיסטוריה
המצב בעולם היה כזה.
בכל יבשת וחבל ארץ הייתה תרבות שונה. אורחי חיים שונים, אמונות שונות...
כל כך הרבה עמים חיו בהרמוניה עם הטבע והעולם (כמו האינדיאנים, האבוריג'ינים, הטיבטים)
לעומתם היה האדם הלבן שכל הזמן חיפש קידמה ונוחות.
האדם הלבן ראה בשבטים "פרימטייבים" ובמקרים רבים הביא מיסיונרים שימרו את האנשים הללו מדתם. ובמקרים רבים הפך אותם לעבדיו.
כל הזמן אנחנו מגלים עד כמה השבטים היו חכמים.
האדם הלבן היה חזק ערמומי תחמן חסר רחמים ומלא תאבת בצע כסף לכן הוא ניצח את העמים האלה.
במהרה כל מדינות העולם הבינו את הכח הטמון באסטרטגיות של האדם הלבן. ובמצב זה אנו נמצאים היום.
למרות שהעמים הללו היו קיימים תקופת זמן דומה (לפחות) לזו של האדם הלבן השונה ביניהם לאדם הלבן שלהם היו כבוד לעולם, ליקום, לאדמה.
אולי לא תסכימו שהם נפלאים כל כך עם כל מיני מנהגי קניבליזם, אבל אם נחזור להיות דומים להם: נוכל להמשיך את מה שהם התחילו: חיבור לעולם, בצורה טובה יותר.

[u]אך למה אנחנו לא מתקדמים לכיוון של אהבה? אלא של הרס העולם?[/u]
ב ספר "ישמעאל" ( [po]סדרת ישמעאל[/po] ) של דניאל קווין יש כמה תשובות מאירות עיניים, ממליצה בחום @}

מה רע בלעבוד?
לצוד כלב ים, לגרור אותו לאיגלו, לקרוע אותו בידיים, להרדם מלא בבשר.
לקום בבוקר, שוב לחשוב מה לאכול........... מה ללבוש...................
אני מתחילה להבין שאם אני פועלת ממקום טוב, אפילו מילים שאני בוחרת ייצאו מכוונות טובות
הכל יסתדר מאליו.
יש לי תחושה שצריך לחשוב על ה"מניע".
מה מניע אותך בבוקר לקום לעבוד?
האם אתה נחמד לאנשים כי אתה רוצה מהם משהו או שאתה יכול להיות סתם אדם נחמד.
וכן הלאה. אפשר שכל אחד יתחיל מה"בית חרושת" שלו.
you dont have to shine all the world
you can shine one corner of the world
בקיצר הטוב נמצא מתחת לאף, יש לנו כל אחד את עצמו.

עולה בי לפעמים הרעיון שרובנו אגואיסטים.
כאילו כל מה שאנחנו עושים מקדם את ההריסה של העולם.
וזה עוד קורה ללא כוונות רעות.
ואפילו שכל מקצוע שאפשר למצוא בחברה יביא להריסת העולם.

לדוגמא:
מפעל כימיקלים שמזהם את העולם הוא לא טוב (זה ברור שזה לא טוב נכון?)
העניין הוא שבעל המפעל לא יתברר כאיזשהו איש מרושע מסדרה בטלויזיה שרוצה להחריב את העולם, אלא כאדם שרוצה שלמשפחה ולילדים שלו יהיה טוב ו/או שהוא יוכל להתפנק בזמן שנותר לו לחיות.

עכשיו בואו ניקח אדם שמקצוע פסיכולוג, סוציולוג, רופא, בעל סופר, חלבן, מורה.. כל מקצוע קיים.
לכאורה אלה מקצועות שלא פוגעים, אפילו טובים, אבל למעשה האנשים האלה מספקים את כל הדברים שמפעל שהורס את העולם צריך.

הדבר היחיד שאני חושב שיכול לעצור את "המפעל שהורס את העולם" זה שאנשים יגידו לא לקדמה ויחזרו לטבע.

מה באמת מתרחש בכל עיר שוקקת חיים?


את כל מה שאנחנו צריכים כבר קיבלנו (וכנראה שבמתנה).
מה עוד אנחנו כבר צריכים!?!!!?!??!?!?!?!?
מה יכול לעשות לנו יותר טוב מלהיות מוקפים באהבה מאנשים! באהבה מהטבע!
ואמנם גם בטבע יש דברים לא סימפטיים במיוחד - עדיף לא לחיות באשליה.
אך למה אנחנו לא מתקדמים לכיוון של אהבה? אלא של הרס העולם? (או שלדעתכם אני לא צודק בכלל?)

איך קרה שאין לנו זמן ואולי אפילו אין לנו חשק להתעסק בדברים החשובים באמת?
איך יכול להיות שקיים פחד בלהגיד שלום לאיש ברחוב?
איך יתכן שאדם ינעל את עצמו בבית?
איך זה שאדם יתלונן על אורח החיים שלו ויכנע?
ואיך שאסיים לכתוב את זה, למרות שאני מבין המון אמיתויות אני הולך לישון וקם בבוקר לעבוד?

הדבר שהכי פחות יפתיע אותי זה לראות אנשים צועקים וצורחים. נראה לי טבעי ביותר למצב הקיים.

נראה לי שנהיינו כל כך אינטלקטואליים עד שלמדנו להשתיק את עצמנו.